PROFILPELAJAR.COM

דוקרן שארפי
	דוקרן שארפי (נקבה)
מצב שימור
	conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	פריים
תת־משפחה:	צבאיים
שבט:	אנטילופות סבך
סוג:	דוקרן
מין:	דוקרן שארפי
שם מדעי
	Raphicerus sharpei; ‏תומאס, 1897
תחום תפוצה

דוקרן שארפי (שם מדעי: Raphicerus sharpei; מכונה גם גרייסבוק צפוני), הוא מין אנטילופה קטנה בסוג דוקרן ובשבט אנטילופות סבך החיה בדרום ומזרח אפריקה. הוא תואר לראשונה בשנת 1897 על ידי הזואולוג הבריטי אולדפילד תומאס. מבחינה חיצונית וגנטית הוא קרוב בעיקר לדוקרן הכף שכבד יותר ממנו, והיו חוקרים שהחשיבו את דוקרן שארפי כתת-מין שלו. הוא חופף עם דוקרן הסטינבוק בחלקים גדולים מתפוצתו.

אנטומיה

קרניים

דוקרן שארפי כקרוביו מתאפיין בזוג קרניים קצרצרות ודקיקות, והן הקטנות ביותר מכל מיני הדוקרן. המבנה שלהם אופייני לאנטילופות ננסיות אחרות: הקרן צומחת כלפי מעלה בצורת "I" ישר ומשולש - לעיתים עם זווית מועטה לאחור. מיקום הקרניים הוא בצידי המצח מעל העיניים, ובמרחק גדול מן הרגיל מהם ומהאוזניים. המרחק בין הקרניים זהה בדרך כלל לחלוטין לכל אורך הקרן, אך לפעמים כאשר הן צומחות באלכסון יש הבדל מזערי. הקרניים של דוקרן שארפי דקיקות מאוד כמחט, וכיון שהן עבות במקצת בבסיס מהקצוות הן נראות כקליע רובה. בניגוד לאנטילופות רבות קרני דוקרן זה כקרוביו חלקות לחלוטים ללא טבעות וחריצים. הקרניים חדות ביותר. צבע הקרניים כהה למדי - שחור, שחור כחלחל וחלודה כהה; הצבע אחיד בכל הקרן. הזכרים הם היחידים שמצמיחים קרניים, וזהו ההבדל היחיד בינם לבין הנקבות שנראה לעין.

מראה חיצוני

הפרווה של דוקרן שארפי גסה ועבה בייחוד בחלק האחורי, והיא נוטה להיות דלילה יותר בצוואר ובראש; באזור האחורי היא גם ארוכה יותר ונראית כשמלה, והדוקרן סומר את השערות הללו במפגש עם זכרים אחרים כדי להיראות גדול יותר. צבע הפרווה דומה מאוד לדוקרן הכף: אדמדם-ערמוני משולב בחום בגב ובצדדי הבטן העליונים, וצהבהב-זהוב או בז'-קרמי בחלקים התחתונים יותר; אין זה נדיר שהצבע אחיד לגמרי. בכל הגוף מפוזרות שערות לבנות הנותנות לפרווה מראה מחוספס ומאפיר, ומסווה אותו לגמרי בסבך עשבים ושיחים. הגחון והחזה בצבע לבנבן, והרגליים מתחלקות בין צהבהב בצד החיצוני ללבנבן-אפרפר בצד הפנימי כשהאזור הסמוך לפרסות אפרפר משני צדדיו. העכוז לבן במקצת אך זה אינו בולט בשל השערות האדמדמות והארוכות שבצדדיו. הגרון בהיר מן הרגיל ולעיתים עובר לאורכו פס לבנבן קרמי עבה - שנעדר אצל דוקרן הכף. הזנב האדמדם מתמזג עם השערות הארוכות שבאזור האחורי ומשום כך אינו בולט.

צבע ראשו של דוקרן שארפי צהבהב-זהוב או בז'-קרמי, ובניגוד לדוקרן הכף הוא עלול להיות אפילו בצבע אפרפר. סימוני הפנים דלילים יחסית: המצח משתנה בין אדמדם לזהוב וקרם, ובמרכזו יש שני כתמים שחורים עגלגלים שמתחברים לעיתים ויוצרים יחד צורת U; לפרטים רבים המצח מתכהה בגיל מבוגר עד חום שוקולד וכתוצאה מכך לא ניתן לראות את הכתמים הנזכרים. לדוקרן הכף אין את הכתמים הללו, וזהו סימן ההיכר העיקרי המאפשר לזיהוי קל מרחוק בין שני דוקרנים אלו. מהאף עד אמצע החוטם ישנו משולש בצבע שחרחר דהוי שאינו בולט כל כך כקרובו - דוקרן הסטינבוק. סביב העיניים יש רצועת שיער שחרחרה דהויה שמתחברת לעיתים עם המשולש השחרחר שבחוטם. מעל רצועת השיער יש גבות אפרפרות דהויות שנעדרות באופן שכיח. השפתיים והסנטר לבנבנים-אפרפרים. הריסים וחריצי בלוטות הריח בצבע שחור עמוק. צבע האוזניים הוא אפרפר בהיר וכהה בצד החיצוני ולבן בצד הפנימי, כשהקצוות שחרחרות. בצד הפנימי יש מספר קמטים ללא שערות היוצרים צורת "E" או קלשון באוזן.

מבנה ומידות גוף

גופו וצווארו של דוקרן שארפי קצרים וקומפקטים לעומת דוקרן הסטינבוק, אך ארוכים במקצת משל אנטילופת בייטס ודלקרן המושק. ראשו משולש אמנם אך קצר יותר משל הסטינבוק. הרגליים שלו דקיקות וקצרות יחסית, כשהאחוריות ארוכות מהקדמיות, ופלג גופו האחורי גבוה מהקדמי (אם כי אין זה מחויב להיות בולט לעין). אוזניו גדולות מאוד ביחס לגוף. צווארו וראשו נמצאים תמיד במצב זקוף, לעומת אנטילופת בייטס ודלקרן המושק. העיניים שלו גדולות ושחורות, והחריצים השחורים קטנים לרוב משל דוקרן הכף. האף גדול, עגלגל ושחור כשל אייל, והפה דק ושחרחר; אף על פי שיש לו לוע קצר הפתיחה של הפה גדולה למדי. ההבדל הפיזי העיקרי בין דוקרן שארפי לכף הוא, שלדוקרן שארפי יש תמיד זוג "פרסות מזויפות" מעל הקרסוליים, ואילו אצל דוקרן הכף הן נעדרות בדרך כלל. זנבו של דוקרן שארפי קצרצר מאוד כקרוביו, והוא אינו נראה כלל במבט מהצד. מלבד הקרניים ההבדל בין הזכרים לנקבות מתבטא בכך שהאחרונות גדולות במקצת.

מידות הגוף של דוקרן שארפי
גובה הכתפיים	55-45 ס"מ
אורך הראש והגוף	75-65 ס"מ
אורך הקרניים	5 ס"מ; השיא שנצפה הוא 10.48 ס"מ שנחשב לנדיר ביותר
אורך הזנב	8-4 ס"מ
משקל	11.5-7 ק"ג

תפוצה ובית גידול

דוקרן שארפי נפוץ בדרום מזרח ומזרח אפריקה. תפוצתו משתרעת על דרום ומרכז טנזניה, מרבית חלקי מלאווי, זמביה, מוזמביק וזימבבואה, דרום הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, צפון מערב נמיביה, בוצוואנה, סווזילנד, ודרום אפריקה (פרובינציות: לימפופו ומפומלנגה).

בית גידולו של דוקרן זה הוא בעיקר יערות מיומבו וסוואנות מיוערות למחצה המאפיינים את מזרח מרכז אפריקה, עם שפע של כיסוי כשיחים נמוכים או דשא באורך בינוני. הוא מצוי גם ברמות הרריות וחוליות בגבהים של 1,500-200 מטר מעל פני הים ובחורשים דלילים, ואין זה נדיר לראותו גם במקומות שבהם יש אזורי סבך דלילים ביותר. הוא נעדר לחלוטין מאזורי החופים. הטמפרטורות בתחומי מחייתו 20–30 מעלות, וכמות המשקעים הממוצעת היא 1,000-500 מילימטר לשנה.

אקולוגיה

התנהגות ופעילות

דוקרן שארפי הוא בעל חיים חשאי וביישן המבלה את מרבית זמנו בשכיבה בסבך הצמחייה. שיא פעילותו היא בעיקר בשעות הלילה ושעות הבוקר המוקדמות, אם כי הוא פעיל פעמים רבות גם במשך היום. הוא בעל חיים זהיר מאוד, וכאשר ישנו טורף באזור - רק לעיתים רחוקות הוא יפתח ישר בריצה, ויעדיף קודם לשכב בצמחייה ללא תזוזה עם צוואר פשוט עד שהטורף יחלוף ולא ישים לב אליו. לחלופין כאשר הטורף מתקרב יתר על המידה הוא יחכה לרגע האחרון ואז יפתח בריצת ניתורים לעומק הסבך, ותחת שיחים כדי להקשות על רודפו. בניגוד לדוקרן סטינבוק שעוצר מדי פעם כדי לבדוק עם הסכנה חלפה וחוזר אף לאותו מקום לאחר זמן קצר, דוקרן שארפי מתרחק היטב מהמקום שבו הופרע אם כי לא לאורך זמן. הוא ידוע גם כאחד שמסתתר בשעת סכנה במחילות ישנות של בעלי חיים שונים (בייחוד שנבובים).

טורפיו הידועים הם אריה, ברדלס, צבוע נקוד, צבוע חום, קרקל, תן שחור גב, תן לבן-פס, פיתוניים ועופות דורסים.

דוקרן שארפי הוא בעל חיים בודד בדרך כלל, אך למרות זאת ניתן לראות זוג זכר ונקבה או נקבה עם צאצאיה בכל ימות השנה. הוא בעל חיים טריטוריאלי המסמן את שטחו תדיר ומגן עליו לבד, אולם לפעמים זוגות יכולים להגן יחד על טריטוריה אחת. המפגש בין הזכרים פחות טקסי מאנטילופות אחרות, והלחימה מתרחשת די מהר עם הליכה אחד כלי השני, ירידה על הברכיים, ודקירה עם הקרניים החדות בגוף או מפגש ראש בראש. הדוקרנים מתקשרים ביניהם על ידי ריחות מבלוטות הריח שבפנים (סימון טריטוריה), מגע עם הגוף (נקבה וצאצאיה), ותקשורת חזותית על ידי תנוחות מסוימות (מפגש בין זכרים).

תזונה ומחזור חיים

התזונה של דוקרני שארפי מבוססת בעיקר על שיחים, עשבי תיבול ועלים (כ-70%), פירות שנפלו מעצים, קליפות, ושורשים ופקעות שאליהם הוא מגיע על ידי חפירה עם פרסותיו. כקרוביו גם הוא ידוע כאחד שנוטה לחדור מדי פעם לשטחים חקלאיים ולהזיק מעט ליבולים. השיניים והלסת שלו מותאמים היטב למזון הקשה שהוא אוכל. הדוקרן אינו זקוק כלל למים ומקבל את הלחות הנדרשת לו ממזונו, אך אם יתקל במקור מים זמין הוא לא יהסס לשתות ממנו.

דוקרני שארפי יכולים להתרבות לאורך כל השנה ללא עונה מוגדרת, אך למרות יש שיא ברבייה בין חודשי נובמבר ודצמבר באזורים הדרומיים. ההמלטות גם הם מתרחשות במשך כל השנה, עם שיא בתחילת עונת הגשמים באביב. ההריון נמשך 7-5.6 חודשים (210-168 ימים), לאחריהם נולד עופר אחד עד שניים המוסתר בתקופה הראשונה לחייו בצמחייה. הוא נגמל לאחר 3 חודשים ומגיע לבגרות בסביבות 6–19 חודשים לשני המינים.

תוחלת החיים של דוקרן שארפי לא ידועה, אך סביר להניח שהיא 6–8 שנים בממוצע כקרוביו.

איומים ושימור

דוקרן שארפי מסווג על ידי IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), בשל היותו מין נפוץ ללא איומים גדולים מידי העלולים לגרום לירידה משמעותית באוכלוסייה. מעמדו אינו צפוי להשתנות בעתיד הקרוב לאורך זמן רב, כל עוד הוא מיוצג משמעותית באזורים מוגנים ופרטיים. מגמת האוכלוסייה יציבה באזורים מוגנים ובמשקים פרטיים, אך יורדת בהדרגה במחוץ להם עקב לחצי ציד וגידול באוכלוסייה האנושית עם כל האיומים הנלווים אליה. עם זאת, האיומים עדיין סבירים יחסית בשל הטבע החמקמק והביישני של דוקרן שארפי המסייע לו לשרוד גם במקומות עם התיישבות אנושית גדולה.

כשליש מהאוכלוסייה מצויה באזורים מוגנים; בין הבולטים שבהם ניתן למנות את: שמורת הציד סלוס (טנזניה), הפארק הלאומי אפמבה (הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו), הפארק הלאומי קאפו ועמק לואנגווה (זמביה), הפארק הלאומי לאנגוו (מלאווי), הפארק הלאומי באנהין (מוזמביק), הפארק הלאומי הוואנג והפארק הלאומי גונארזו (זימבבואה), והפארק הלאומי קרוגר (דרום אפריקה).

אומדן האוכלוסייה העולמי של דוקרני שארפי הוערך בכ-95,000 פרטים. עם זאת בשל הביישנות שלהם והנטייה לחיות באזורי סבך סביר להניח שהמספרים גדולים בהרבה.