PROFILPELAJAR.COM

אמנות מודחאר
	מפת אתרי המודחאר בספרד ובפורטוגל
מדינה	ספרד
מידע כללי
אזור גאוגרפי	חצי האי האיברי
טווח תאריכים	מהמאה ה-13 עד המאה ה-18

אמנות מודחאר (ספרדית: Arte mudéjar) היא סגנון העיטורים והקישוטים, שבהם השתמשו בממלכות הנוצריות האיבריות, בעיקר במאות ה-13, ה-14 וה-15, אם כי המשיכו להשתמש בהם עד המאה ה-18. היא הוחלה על סגנונות אדריכלות רומנסקית, גותית ורנסאנסית באמצעות מוטיבים של עיטורים הנגזרים מהאמנות המוסלמית שהובאו או פותחו על ידי מוסלמים באל-אנדלוס.

אלמנטים של אמנות מודחאר פותחו בחצי האי האיברי במיוחד בהקשר לאדריכלות. תחייה של סגנון אדריכלות זה התרחשה בספרד בשלהי המאה ה-19 ועד תחילת המאה העשרים כסגנון המכונה נאו-מודחאר (Neomudéjar). מוטיבים וטכניקות של סגנון זה קיימים גם באמנות וגם באומנות, ובמיוחד בכלי חרס היספנו-מוריים (אנ') המחופים בגלזורה מתכתית (Lustreware), אשר יוצאו בעבר לרחבי אירופה מדרום וממזרח ספרד. את המונח אמנות מודחאר טבע בשנת 1859 היסטוריון האמנות הספרדי חוסה אמדור דה לוס ריוס כשתיאר אותו בנאום הכניסה שלו לאקדמיה של האומניות היפות על שם סן פרננדו (Academia de Bellas Artes de San Fernando) בכותרת "סגנון מודחאר באדריכלות" (El estilo mudéjar, en arquitectura).

אטימולוגיה

מודחאר היה במקור הכינוי לחלק מהמורים של אל-אנדלוס, מוסלמים שנשארו בחצי האי האיברי לאחר הרקונקיסטה הנוצרית, שבתחילה לא חויבו בכוח להמיר את דתם לנצרות וטרם שהוגלו בכוח. בספרדית קסטילית של ימי הביניים היה "מודחאר" מילה שהושאלה מהמילה הערבית מודג'ין (مدجن), שפירושה "מבוית", בהתייחסות למוסלמים שנכנעו לשלטון המלכים הנוצרים. מקורו של המונח ככל הנראה כהתגרות, שכן בדרך כלל המילה חלה על בעלי חיים מבויתים כמו עופות. ניתן לתרגם את המונח מודחאר גם מערבית כ"המרשה להישאר", המתייחס לנוצרים המאפשרים למוסלמים להישאר בחצי האי האיברי הנוצרי. מונח אחר בעל אותה משמעות, אהל אל-דאג'ן ("אנשים שנשארים"), שימש סופרים מוסלמים, ובמיוחד אל-ואנשאריסי ביצירתו כיטאב אל-מיאר.

המודחאר חיו בחצי האי האיברי תחת חסות של משלמי מס מיוחד כמעמד המכונה דאג'ן והמתייחס לאהל אל-דג'ן. מעמד מוגן זה היה בפועל שעבוד בידי השליטים הנוצרים כאשר המלה דאג'ן דמתה לחויוונט דאג'ינה שפירושה "בעלי חיים מאולפים". מעמדם המוגן נאכף על ידי ההסדרים המקומיים שהכתיבו חוקים נוצרים. מוסלמים מאזורים אחרים מחוץ לחצי האי האיברי הסתייגו ממעמדם המשועבד של המודחאר ונכונותם לחיות עם לא-מוסלמים.

סגנון מודחאר באדריכלות

סגנון מודחאר אינו מתייחס לסגנון אדריכלי מובהק אלא ליישום של אלמנטים טכניים, דקורטיביים וקישוטיים מסורתיים הנגזרים מהאומנויות האסלאמיות לסגנונות רומנסקיים, גותיים ורנסאנסיים בממלכות הנוצריות של איבריה (כיום ספרד ופורטוגל). יישום אלמנטים אלו התרחש בעיקר במהלך המאות ה-13, ה-14 וה-15, אם כי הוא המשיך להופיע באדריכלות הספרדית והפורטוגזית, כמו גם באזורים אחרים, בעיקר באזורים של דוברי ספרדית באמריקה, במאות ה-16 וה-17.

העיטורים והקישוטים של אמנות מודחאר כוללים קליגרפיה מסוגננת, צורות גאומטריות וצורות מורכבות של צמחים. האלמנטים האדריכליים המודחאריים הקלאסיים כוללים את קשת הפרסה והקשת מרובת האונות, קמרונות מוקרנס, אלפיס (alfiz, אלמנט מלבני סביב קשת), קירוי גגות עץ, לבנים שרופות, אריחי קרמיקה מזוגגים וקישוט באמצעות סטוקו. אמנות מודחאר עושה שימוש לעיתים קרובות בעיטור רצועות גאומטריות של גיריה (אנ'), המשמש באדריכלות של המזרח התיכון, בעוד שמבנים במגרב נוטים להשתמש בערבסקות של צמחים. חוקרים העריכו לעיתים את הצורות הגאומטריות, הן הגיריה והן הקמרונות המורכבים של המוקרנס, כחדשניות, ואת הערבסקות כסגנון ארכאי, אך באל-אנדלוס, היה שימוש חופשי בצורות גאומטריות ובערבסקות של צמחים ובצירוף של שניהם.

בחצי האי האיברי

ההיסטוריונים מסכימים ביניהם שסגנון מודחאר פותח לראשונה בממלכת לאון בעיירה סאאגון (ספ'), כהתאמה של מוטיבים אדריכליים וקישוטיים, בעיקר באמצעות עיטורים עם עבודות טיח ולבנים.^[1] סגנון מודחאר התרחב אז לשאר ממלכת לאון, טולדו, אווילה, סגוביה וכו', והוליד את מה שכונה סגנון "לבנים רומנסקי" (Románico de ladrillo). מרכזים של אומנות מודחאר נמצאו גם בערים אחרות, כמו טורו (ספ'), קואיאר (ספ'), ארבלו (ספ') ומדריגל דה לאס אלטס טורס (ספ'). בעוד שהעניין הבינלאומי נוטה להדגיש את עבודות הבניין בסגנון מודחאר, כולל שימוש מתוחכם בלבנים ואריחים, מלומדים ספרדים מציינים גם את עבודות הנגרות בסגנון מודחאר, כמו גם את השילוב בין השניים. בכמה כנסיות יש תקרות עץ משופעות הנתמכות על ידי קשתות אבן רוחביות, המכונות "סרעפת".^[2]

סגנון זה התפתח ביותר באראגון, במיוחד בטרואל, אך גם בערים ובעיירות כמו סרגוסה, אוטבו (ספ'), טאוסטה (ספ'), דרוקה (ספ') וקלטיוד. במהלך המאות ה-13, ה-14 וה-15 הוקמו מגדלי מודחאר מפוארים רבים בעיר טרואל, ומאפיינים ייחודיים אלה שרדו עד ימינו. דוגמה נאה במיוחד לסגנון מודחאר-רנסאנס הוא קאסה דה פילאטוס, שנבנה בראשית המאה ה-16 בסביליה. בסביליה יש דוגמאות רבות אחרות למודחאר. מצודת סביליה נחשבת לאחת הדוגמאות הגדולות ביותר ששרדו לאדריכלות גותית מודחארית ואדריכלות רנסנאסית מודחארית.

בפורטוגל היה פחות שימוש באלמנטים מודחאריים, והאלמנטים ששולבו באדריכלות שלה היו פשוטים יותר. כנסיית קסטרו דה אוולאש (פו') בברגנסה (אנ') כוללת בנייה קלאסית בלבני מודחאר. סגנון מודחאר שולב גם בסגנון גותיקה מנואלינית בפורטוגל, שהיה מפואר ומקושט מאוד.^[3] השימוש הפורטוגזי במודחאר התפתח במיוחד במאות ה-15 וה-16, ומבנים כמו ארמון הרוזנים בשטו (Palácio dos Condes de Basto) והארמון המלכותי (אנ') באבורה, כוללים גגות עץ מודחאריים אופייניים, שניתן למצוא גם בכנסיות בערים כמו סינטרה וליסבון. מכיוון שהסחר היה חלק מהותי מתרבות פורטוגל במאה ה-16, אריחים מעוטרים של מודחאר מיובאים מסביליה מופיעים בכנסיות ובארמונות, כמו הארמון הלאומי בסינטרה (Palácio Nacional de Sintra).^[4]

אמריקה הספרדית

סגנון העיטורים של אמנות מודחאר הועבר לכל שטחי האימפריה הספרדית, במיוחד במאה ה-16, והשלימו את אדריכלות הרנסאנס לפני הופעת הבארוק. האימפריה הספרדית בעולם החדש שילבה את המסורת האדריכלית הספרדית הזו.^[5] כמה דוגמאות בולטות הן:

כנסיית סן מיגל (Iglesia de San Miguel) בסוקרה, בוליביה, היא דוגמה למודחאר באמריקה הספרדית עם עיטוריה הפנימיים ותוכנית הקומה הפתוחה, ניתן לראות את העיצוב הגאומטרי בתקרת העץ המתומנת ואת החלק התחתון של הקשתות התומכות המגולפות במוטיב של צמחים על בסיס ערבסקה. כנסיית סן מיגל היא יורשת ישירה של מסורת מודחאר והאדריכלות של התרחבות וההכפלה של תבנית ראשונית. סביב הכיפה המתומנת, ישנם יותר לוחות תקרה מעץ המגולפים באותה תבנית כמו תקרת הכנסייה.
דוגמאות של סגנון מודחאר קיימות בקורו, אתר מורשת עולמית של אונסק"ו בוונצואלה.
כנסיית אספירטו סנטו (Iglesia del Espíritu Santo) בהוואנה, קובה.
מנזר סן פרנסיסקו (אנ') בלימה, פרו מכיל גם הוא אלמנטים של סגנון מודחאר. הקמרונות של הספינה הראשית ושתי הספינות הצדדיות מצוירים בסגנון מודחאר. האולמות של הכניסה לקלויסטר מחופים באריחים מזוגגים מסביליה, והמזבח הראשי בנוי כולו מעץ מגולף.

גלריה

סן טירסו בסאאגון (ספ'), מודחאר או סגנון "לבנים רומנסקי" אזור לאון בספרד
כנסיית קסטרו דה אוולאש (פו') סגנון רומנסקי מודחאר, המאות ה-13 וה-14 ברגנסה (אנ') בפורטוגל
קלויסטר גותי מודחאר בכנסיית סן פדרו, טרואל, ספרד
מצודת סביליה בספרד. נבנתה בין המאה ה-13 למאה ה-18. אלמנטים מודחאריים על מבנים בסגנונות אדריכלות גותית, רנסאנסית ובארוקית.
גלריית הגבירות, הארמון המלכותי (אנ') באבורה, פורטוגל. שילוב של גותיקה מנואלינית ומודחאר מהמאה ה-16
מגדל מודחאר בקפלה אינמקולדה בקאלי בקולומביה

סגנון מודחאר באומנויות אחרות

אומנויות דקורטיביות

העיצוב הגאומטרי הדומיננטי בולט באומנויות של בתי המלאכה: תוצרים משוכללים כמו אריחים, לבנים, גילוף בעץ, עבודות טיח, קרמיקה וחפצי נוי ממתכת. חפצים, כמו גם תקרות וקירות, עוטרו לעיתים קרובות בעיצובים מסובכים מאוד, שכן אמני מודחאר לא היו מעוניינים רק בהעברת מסר של פליאה, אלא גם המשיכו את השיטה של אימת הריק, או פחד משטחים ריקים. לפיכך, היבטים רבים של אמנות מזרחית היו עמוסים בתבניות ותמונות מורכבות ויפות. אומנויות דקורטיביות רבות הוחלו על אדריכלות, כמו עבודות הריצוף והקרמיקה, כמו גם שיטות הגילוף.

כדי להחיות את משטחי הקיר והרצפה, פיתח סגנון מודחאר דפוסי ריצוף מורכבים. המוטיבים של עבודות האריחים הם לרוב מופשטים, נשענים יותר על עיצובים של צמחים ונמנעים מציורים של דמויות (האסורים על פי האסלאם). צבעי האריחים מתקופת מודחאר בהירים וחיים בהרבה מסגנונות אירופיים אחרים. גם תהליך הייצור היה ייחודי: האריח נשרף בתנור לפני שנחתך לחתיכות קטנות יותר, קלות יותר לטיפול. גישה זו משמעותה שעבודות האריחים והזיגוג דרשו פחות זמן בתהליך השרפה, ושמרו על עיצוביהם בצורה ברורה יותר. זה איפשר להניח את האריחים קרוב יותר עם פחות כוחלה, מה שהופך את הקומפוזיציות למורכבות ומגובשות יותר.

קישוטי מודחאר קיימים גם בעץ, שנהב, מתכת וכלי חרס. קדרות הייתה מזמן צורת אמנות פופולרית ביצירה האסלאמית. קדרות בסגנון מודחאר הושתתה על טכניקות שפותחו במאות הראשונות של האמנות האסלאמית. מרכזי קדרות בכל ספרד - למשל פטרנה (ספ'), טולדו, סביליה - התמקדו בייצור מגוון של חפצים, החל מקערות וצלחות וכלה בפמוטים וצריחים. אומנים עבדו בדרך כלל בשלושה "סגנונות": כלי סגול-ירוק (ירוק מנגן), כלים כחולים (קובלט), וכלי מוזהב. מבחינת צבע, נוספה גלזורה של בדיל בכדי לאטום את כלי החרס וגם ליצירת ברק, ומכאן ההתייחסות לכלי החרס האסלאמיים כ"כלי ברק" (Lustreware). טכניקה זו נמשכה מתקופת השושלת הנסרית. בדרך כלל, היו האומנים מורחים שכבה של זיגוג לבן אטום לפני הצבעים. על גבי הצבע הלבן שימשו כחול קובלט, ירוק נחושת וסגול מנגן לייצור צבעי חרס מסורתיים מלאי חיים. באופן דומה בעבודות אריחים וסטוקו, מוטיבים קרמיים כללו תבניות צמחים, בנוסף למוטיבים פיגורטיביים, קליגרפיה, ותבניות ותמונות גאומטריות. יש גם השפעות נוצריות בדימויים, כמו סירות, עלי שרך, לבבות, טירות וכו'.^[6]

ספרות

לאחר השיבה לשלטון הנוצרי, מוסלמים בקסטיליה, אראגון וקטלוניה ויתרו על הניב הערבי אנדלוסי לטובת ספרדית קסטילית, אראגונית וקטלאנית. טקסטים של מודחאר נכתבו אז בספרדית קסטילית ובאראגונית, אך באותיות ערביות.^[7] מרבית ספרות זו כללה מאמרים דתיים, שירים וסיפורים אפיים, דמיוניים. לעיתים קרובות תורגמו טקסטים פופולריים לתערובת קסטיליאנית-ערבית זו.

תחיית סגנון מודחאר

כאמור, לסגנון מודחאר היו תחיות מודרניות, כמו נאו-מודחאר, שהופיעו בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה העשרים. סגנון הנאו-מודחאר משלב טכניקות וחומרים מודרניים, כולל ברזל יצוק וזכוכית, עם קשתות מסורתיות, אריחים ועבודות לבנים.

כמה משרדי אדריכלים ספרדים הפנו את תשומת ליבם לבניית פרויקטים בעולם דובר הערבית המודרנית, ובמיוחד מרוקו, אלג'יריה ואזור המפרץ הפרסי, שם המודחאר הוא סגנון דיור מועדף. מאפייני מודחאר ממשיכים לשמש בסיס למודרניזציה של סגנונות. אדריכלים מוסלמים גם בימים אלה עושים צעדים גדולים מבחינת האדריכלות המודרנית, המשקפים את הביצועים הטכניים וההנדסיים, כמו גם את המומחיות האסתטית, המזכירים את סגנונות המודחאר.

לקריאה נוספת

ARTEHISTORIA, director. El Arte Mudejar . YouTube, YouTube, 17 June 2008, www.youtube.com/watch?v=xLuE7w1Zszo.
Boswell, John (1978). Royal Treasure: Muslim Communities Under the Crown of Aragon in the Fourteenth Century. Yale University Press. ISBN 0-300-02090-2
Britannica, The Editors of Encyclopaedia. "Manueline | architectural style". Encyclopedia Britannica. Retrieved 2019-05-09.
Britannica, The Editors of Encyclopaedia. “Mudejar.” Encyclopædia Britannica, Encyclopædia Britannica, Inc., 20 July 1998, www.britannica.com/topic/Mudejar.
Encyclopedia. "Art in Spain and Portugal | Encyclopedia.com". www.encyclopedia.com. Retrieved 2019-05-09.
Garma, David de la. “Mudejar Ceramics .” Arte Celta (ARTEGUIAS), 2012, www.arteguias.com/ceramica-mudejar.htm.
Gonzalez, Elena. “Spanish Architecture in the Arab World .” Andalusi and Mudejar Art in Its International Scope: Legacy and Modernity, 9 Sept. 2015, pp. 197–211.
Harvey, L. P. (1 בנובמבר 1992). Islamic Spain, 1250 to 1500. University of Chicago Press. ISBN 978-0-226-31962-9. {{cite book}}: (עזרה)
Harvey, L. P. (16 במאי 2005). Muslims in Spain, 1500 to 1614. University of Chicago Press. ISBN 978-0-226-31963-6. {{cite book}}: (עזרה)
Georgiana Goddard King, Mudejar. Longmans Ed, 1927.
Linehan, P. (Ed.), Nelson, J. (Ed.), Costambeys, M. (Ed.). (2018). The Medieval World. London:Routledge, https://doi.org/10.4324/9781315102511
Makrickas, Augustas. “Islamic Influence on Western Architecture.” Academia.edu, 2013, www.academia.edu/5789655/Islamic_influence_on_western_Architecture.
Menocal, Maria Rosa (2002). "Ornament of the World: How Muslims, Jews, and Christians Created a Culture of Tolerance in Medieval Spain". Little, Brown, & Co. ISBN 0-316-16871-8
Rubenstein, Richard (2003). "Aristotle's Children: How Christians, Muslims, and Jews Rediscovered Ancient Wisdom and Illuminated the Middle Ages." Harcourt Books. ISBN 0-15-603009-8
“Scattering Seeds from the Garden of Allah.” Teposcolula Retablo, 2000, interamericaninstitute.org/work_in_progress.htm.
Time Out. “Architecture.” TimeOut Madrid, Time Out Guides, 2010, pp. 32–34.
Voigt. “Tile Style.” Moorish Tile History, 1 Jan. 1970, letstalktile.blogspot.com/2011/01/moorish-tile-history.html.
Wacks, David A. Cultural Exchange in the Literatures and Languages of Medieval Iberia. 30 Oct. 2013, davidwacks.uoregon.edu/tag/aljamiado/.