מתוך כוונה להשכין שלום בנורמנדיה, נישאו אתלרד השני, מלך אנגליה ואמה, שהייתה בתו של רישאר הראשון, דוכס נורמנדיה. בשלהי המאה ה-10 יצאו פשיטותיהם של הוויקינגים על אנגליה לעיתים קרובות מנורמנדיה, ומטרת הנישואין הייתה איחודן של שתי המדינות כנגד האיום הוויקינגי.
בשנות נישואיהם נולדו לאמה ולאתלרד שני בנים: אדוארד המודה ואלפרד אֶתֶלינג (Alfred Aetheling), ובת: גודה (Goda) או גודגיפו (Godgifu).
כאשר פלש סוון הראשון, מלך דנמרק לאנגליה וכבש אותה ב-1013, נשלחו אמה וילדיה לנורמנדיה, ועד מהרה הצטרף אליהם אתלרד. הם שבו לאנגליה לאחר מותו של סוון ב-1014.
נישואיהם של אמה ושל אתלרד הסתיימו עם מותו של אתלרד בלונדון ב-1016. בנו הבכור של אתלרד, אֶתֶלסטאן, היה יורש העצר בכוח עד למותו ביוני 1014. בניה של אמה ניצבו בסדר הירושה לאחר בניה של אשתו הראשונה של אתלרד, שהבכור בהם היה אדמונד איירונסייד. אמה עשתה מאמצים שבנה הבכור, אדוארד, יוכר כיורש עצר. אף שצעד זה זכה לתמיכה מצדו של אדריק סטראונה (Eadric Streona), יועצו הראשי של אתלרד, התנגדו לו אדמונד איירונסייד עצמו ובעלי בריתו, שבסופו של דבר מרדו כנגד אתלרד.
בשנת 1015 פלש לאנגליה קאנוט, בנו של סוון. הוא ישב מחוץ ללונדון עד למותם של אתלרד באפריל 1016 ושל אדמונד בנובמבר אותה שנה. המלכה אמה ניסתה לגרום לכך שהשליטה האנגלו-סקסית על לונדון תמשיך עד אשר יוסדרו נישואיה לקאנוט. יש הטוענים שנישואין אלה הצילו את חייהם של בניה, שכן קאנוט, שניסה להיפטר מתובעים יריבים לכתר, חס על חייהם.
קאנוט השיג את השליטה על רובה של אנגליה לאחר שהביס את אדמונד איירונסייד ב-18 באוקטובר בקרב אסנדון (Assandun). בתום הקרב דנו שני המלכים בתנאי השלום והסכימו לחלק את הממלכה; אדמונד קיבל את ממלכת וסקס וקאנוט את יתר שטחה של הארץ. בנוסף הסכימו השניים כי לאחר מותו של אחד מהם, יעברו השטחים שבשלטונו לשליטת האחר. אדמונד מת זמן קצר לאחר מכן ב-30 בנובמבר וקאנוט נעשה למלך אנגליה כולה. כאשר נישאו אמה וקאנוט, נשלחו בניה מנישואיה לאתלרד לחיות בנורמנדיה תחת חסותו של אחיה. באותו זמן נעשתה אמה למלכה הרעייה של אנגליה ולאחר מכן של דנמרק ושל נורווגיה.
אמה לא הייתה פעילה במיוחד בשנים הראשונות למלכותו של קאנוט. יחד עם זאת, היא החלה להיות פעילה יותר לאחר 1020, כאשר החלה להתיידד עם אנשי הכמורה של אירופה, וכן לקחה על עצמה את תפקיד הפטרונית של הכנסייה. היא פיתחה מערכת יחסים קרובה עם הבישוף של וינצ'סטר, שיעץ לה בנושאים רוחניים רבים לאורך כל חייה. יחסיה הקרובים עם הכמורה ועם הכנסייה חיזקו את תביעתו של בעלה לכתר כמלך נוצרי.
על פי "שיר ההלל למלכה אמה", על אף שבתחילה היו נישואיה של אמה לקאנוט נישואים פוליטיים, בהמשך שררה ביניהם חיבה. לאמה ולקאנוט נולד בן, הארדיקאנוט, ובת, גונהילדה (Gunhilda).
מותה
לאחר מותה ב-1052 נקברה אמה לצדם של קאנוט ושל הארדיקאנוט בווינצ'סטר. במהלך מלחמת האזרחים האנגלית הוצאו עצמותיהם ופוזרו על ידי כוחות הפרלמנט.
תאוריית הקשר על מותו של אלפרד
ב-1036 שבו בניה של אמה, אלפרד ואדוארד המודה, מגלותם בנורמנדיה כדי לבקר את אמם. במהלך ביקורם באנגליה הם היו אמורים לחסות תחת הגנתו של הארדיקאנוט; ואולם, הלה היה עסוק בענייני ממלכתו בדנמרק. אלפרד נלכד וסומא על ידי ברזל מלובן שננעץ בעיניו, ובהמשך מת מפצעיו. אדוארד נמלט ושב לנורמנדיה. הוא שב לאנגליה לאחר שמקומו כמלך היה מובטח.
הספר "שיר הלל למלכה אמה" מטיל את מלוא האשמה על לכידתו, עינויו ורציחתו של אלפרד על הרולד קל הרגליים, מתוך מחשבה שבכוונתו להיפטר מעוד שני טוענים פוטנציאליים לכתר על ידי הריגתם של אדוארד ואלפרד. כמה מהחוקרים גורסים שהאשמה היא בגודווין, רוזן וסקס, שהיה המלווה של שני הנסיכים במסעם. אחרים טוענים שלאמה הייתה יד ברציחתו של בנה.
ככל הנראה, השניים קיבלו מכתב מאמם שבו ביקשה מהם להגיע לאנגליה. גם אם המכתב אכן יצא מאמה ולא כמלכודת שנטמנה על ידי יריביהם, לא ידוע אם היא הייתה מודעת לסכנה האורבת להם. אפשרות נוספת היא שהיא העמידה אותם בסכנה במודע. שאלות אלה נותרו עד היום ללא מענה והחוקרים חלוקים עליהן.
המלוכה המתואמת של הארדיקאנוט ואדוארד המודה
הארדיקאנוט, בנו של קאנוט, ירש את כתר דנמרק לאחר מותו של אביו ב-1035. חמש שנים לאחר מכן, הוא ואחיו, אדוארד המודה, חלקו את כתר אנגליה, לאחר מותו של הארולד, אחיו למחצה של הארדיקאנוט. מלכותם הייתה קצרה ונמשכה רק שנתיים עד למותו של הארדיקאנוט.
לאמה היה תפקיד במלוכה מתואמת זו על ידי היותה הקשר המשותף בין שניהם. הספר "שיר הלל למלכה אמה" טוען שלאמה עצמה הייתה תפקיד משמעותי ואולי אף שווה ערך ביצירת הנהגה משותפת זו על ממלכת אנגליה.
אמה כמלכה
היצירה "שיר הלל למלכה אמה" (Encomium Emmae Reginae) משנת 1050
ההיסטוריונית פאולין סטפורד הגדירה את אמה כ"ראשונה מבין מלכות ימי הביניים המוקדמים". אמה היא הדמות המרכזית ביצירה "שיר הלל למלכה אמה" (Encomium Emmae Reginae), שהיא מקור בלתי נדלה לתולדותיה של אנגליה במאה ה-11. במהלך תקופת מלכותו של אתרלד, לא הייתה אמה יותר מאשר הסמל של הברית בין אנגליה לבין אביה, דוכס נורמנדיה. לעומת זאת, השפעתה גדלה באופן משמעותי בתקופת שלטונו של קאנוט. עד ל-1043, מציינת סטפורד, הייתה אמה "האישה העשירה ביותר באנגליה ובבעלותה היו שטחי אדמה רחבים במזרח המידלנדס ובוסקס". סמכותה של אמה לא הייתה מבוססת רק על היותה בעלת קרקעות. הייתה לה גם השפעה משמעותית על המשרות הדתיות בממלכה.
"שיר הלל למלכה אמה"
היצירה "שיר הלל למלכה אמה" מחולקת לשלושה חלקים. החלק הראשון דן בסוון ובכיבוש אנגליה על ידו. החלק השני מתמקד בקאנוט ומתייחס לתבוסתו של אתלרד, בנישואיו לאמה ובתקופת מלכותו. החלק השלישי מתאר את התקופה שלאחר מותו של קאנוט, את מעורבותה של אמה בתפיסתו של האוצר המלכותי ובבגידתו של גודווין. היצירה פותחת בפנייה לאמה: "אלוהינו, ישו המשיח ינצור אותך, מלכתנו, המתעלה על כל הנשים בדרך חייך הידידותית". אמה תוארה ביצירה כ"אישה הבולטת ביותר ביופייה ובחוכמתה מכל הנשים בזמנה".
