רבי אהרן הלברשטאם (ה'תקפ"ו–א' באבה'תרס"ג) היה רב העיר נובי סונץ' (צאנז) והמחוז, במשך 46 שנה. מפורסם בעיקר בכינויו קרייזער רב (מיידיש: רב המחוז).
ביוגרפיה
הרב הלברשטאם בציור מאת לזר קרסטין. מקובל להניח כי הדמות שבציור היא זו של רבי חיים הלברשטאם; יש שטוענים כי הציור מתייחס לבנו רבי אהרן מצאנז-קרייז[2]
נולד ברודניק לרבי חיים הלברשטאם ולרחל פייגא בת רבי ברוך פרנקל-תאומים, ונקרא "אהרן" על פי הוראת רבי נפתלי מרופשיץ, רבו של רבי חיים. בסביבות גיל 13 נישא לחנה עלקא, בת הגביר ר' יעקב ויינברגר מדוקלה מצאצאי הנודע ביהודה. לאחר חתונתו, התגורר מספר שנים בעיר חותנו – דוקלה, ולאחר מכן חזר להתגורר בצאנז. אחיו הגדולים כיהנו כרבנים בערי מגוריהם, והוא שהתגורר ליד אביו היה אחראי ומנהל בית אביו. לאחר פטירת אביו הוא השיא את אחיו הצעירים רבי ישעיה מטשחויב ורבי שלום אליעזר מרצפערט, ומצויים מספר מכתבי הזמנה ובקשות עזרה ממנו לקראת נישואיהם.
רבנות צאנז
בשנת תרט"ו נפטר רבי ברוך לנדאו, מי שכיהן כרב מחוז צאנז (כונה "רב הגליל", או ביידיש "קרייזער רב"), ואביו רבי חיים פעל להושיב אותו על כס הרבנות. כעבור שנתיים (בשנת ה'תרי"ז) מינה אותו גם על מקומו ברבנות העיר צאנז, ומאז החל לסדר קידושין בעיר – תפקיד השייך לרב העיר. כדי להבדיל בינו לבין אביו שגם כיהן כרב העיר צאנז השתרש הכינוי "קרייזער רב" לרבי אהרן, אף על פי שבצורה רשמית נקרא "אבד"ק צאנז" וכך גם נהג לחתום. בתפקיד רב העיר שימש במשך 46 שנה, עד לפטירתו בשנת תרס"ג.
בשנת ה'תרל"ו הטיל בית הדין של קהילת יהודי צאנז ובראשו רבי אהרן, חרם על יוסף זלצר, מיהודי העיר, אחר שזה האחרון סירב לקיים פסק דין קודם בעניינו. פעולות חרם ונידוי היו באותו הזמן פעולות אסורות על פי החוק האוסטרי. שלושה דייני בית הדין - רבי אהרן, הדיין אליהו ברגמן והדיין משה קליינגוט, נאסרו בכלא. זמן המאסר של רבי אהרן הוקצב לשישה שבועות, כולל עבודות שרות ויום בשבוע ללא מזון. בימים הראשונים למאסר נפטר הרבי חיים מצאנז ("דברי חיים") – אביו של רבי אהרן, והוא הורשה לצאת ממאסרו רק להלוויית אביו תחת משמר, ולא השתתף "בשבעה". רבי שמעון סופר הרב של קרקוב, ביקש בריאיון עם הקיסר פרנץ יוזף, שיפעל למען שחרור הדיינים[3]. בעקבות הריאיון הורה הקיסר על החלפת העונש במעצר בית, אך למעשה הוא ריצה את עונשו בבית הכלא.
באדמו"רות
התחמק מהתנהגות כאדמו"ר, אף לאחר פטירת אביו (בשנת תרל"ו), וכך גם סירב להעניק ברכות. חסידים שבאו אליו נשלחו על ידו לשאר אחיו. למרות זאת היו חסידים שהחשיבו אותו כאדמו"ר. קיימות דעות אחרות לפיהן, בסופו של דבר, לאחר פטירת אביו כיהן גם כאדמו"ר, ורבים מחסידי אביו נעשו חסידיו[4].
על מצבתו נכתב[6]: ”כתר תורה כתר שם טוב
פה נטמן אדונינו מורינו ורבנו הרב הצדיק המפורסם וכו'
מרן אהרן זצלה"ה
בהגאון הקדוש מאור הגולה מרן חיים זצלה"ה בעהמ"ח דברי חיים,
ונכון להגאונים חכם צבי והטורי זהב ומגלה עמוקות ומהרש"ל ז"ל ולמעלה בקודש.
שימש בכתר הרבנות פה"ק מ"ו שנים, י"ט שנים בחיי אביו הגאון זצללה"ה וכ"ז שנים אחרי פטירת אביו זצלה"ה,
ונפטר בש"ט בן ע"ז שנים ר"ח אב תרס"ג.תנצב"ה
”.
כתביו
לפי מסורת חסידית, שרף את כתביו יום לפני פטירתו. קיימים רישומים קלים מתורותיו, מהם שנרשמו על ידי בני משפחה, נלקטו והודפסו בשנת תשס"ח בספר "קדושת אהרן"[7].
^פורסם גם בבטאון "קהילות" של עיתון המבשר כ"ג בטבת תשע"ה. ראו כאן.
^שלמה זלמן לרר בספרו "צאנז בתפארתה ובחורבנה" ירושלים תשע"ד, חלק א' עמוד נ"ב, מביא עדויות כי על פי המקובל לא נשאר ציור מרבי חיים, וכנראה מדובר בציור של אחד מבניו או נכדיו. בקונטרס "הנה מלכך בא" ירושלים תשע"ט, משער הכותב במאמר "כי לא ראיתם שום תמונה" כי המדובר בציור בנו רבי אהרן, שהיה גם הוא "צאנזער רב" ותואר זה הוא שגרם בטעות לשיוך הציור לאביו. (מערכת בית צאנז, הנה מלכך בא, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום))
^על השתדלנות מול הקיסר, ראו: "מכתבי־סופרים", הלבנון, 5 באפריל 1876, על בקשת יצחק דייטש מלפני הקיסר לאשר את הריאיון של הרב שמעון סופר עם הקיסר, ובו יובא לקיסר מכתב בקשה מיותר מ-100 רבנים המבקשים את שחרורו של רבי אהרן ממאסרו על שהפר את החוק.
^כמה מדברי תורותיו נדפסו בספרים דלהלן: ספר "מגד ארץ" מרבי אהרן מביאלע; ספר "בית פנחס", פרשת עקב, אותיות תל"ו ותקי"ח; מהרש"ם הכהן, על התורה, במקומות רבים; מכתב ממנו (על המחלוקת בין חסידי ויז'ניץ לחסידי סיגט בעניין החלוקה) מופיע בספר "מלחמת מצווה". ראו עוד אצל: יוסף דוד וייסברג, רבנו הקדוש מצאנז, חלק ב', ירושלים תשל"ז, פרק כ"ב: רב המחוז (הקרייז), עמ' שי"ז–שי"ח.
