נולד בפרשבורג ולמד אצל אביו החת"ם סופר. בשנת תקצ"ח (1838), בגיל 17, נשא את מרים[1], בתו של הגביר דב בר שטרנברג מקרולה. לאחר נישואיו התגורר סמוך לאביו בפרשבורג. בשנת תר"א (1841), זמן קצר לאחר פטירת אביו, הדפיס את תשובותיו.
בשנת תר"ב (1842), שנתיים לאחר פטירת אביו, עבר להתגורר למשך שנתיים בקרולה. בשנת תר"ד (1844) התמנה כרב במטרסדורף, ומילא תפקיד זה במשך 18 שנה[2][1]. בשנת תרכ"א (1861) התמנה כרב הקהילה היהודית בקרקוב, ושימש בתפקידו 22 שנה עד לפטירתו.
היה ממנהיגי היהדות החרדית בגליציה וניהל מערכות ציבוריות לחיזוק ענייני היהדות. לשם מטרה זאת ייסד את אגודת "מחזיקי הדת" בגליציה, וביטאונה - שבועון בשם מחזיקי הדת. ב-1879 נבחר לרייכסראט, הפרלמנט הציסלייטני בווינה, מטעם מחוז קולומיאה-סניאטין-בוצ'אץ'. היה חבר "המועדון הפולני" (פול') (כמרבית האורתודוקסים בגליציה, הוא תמך בברית עם הלאומיות הפולנית); מאחר שלא שלט בשפה, כלל לא השתתף בדיוני המועדון[3].
יחד עם הרב אהרן מרקוס הקים את ארגון "ראש פינה", לשם התבססות התנועה הלאומית בעיר ואגודה ליישוב ארץ ישראל. לימים נחשב ארגון "ראש פינה" כארגון הציוני הראשון בקרקוב[4][5].
מצבת הרב שמעון סופר, בית העלמין היהודי החדש בקרקוב. לצדהּ מצבת חתנו הרב עקיבא קורניצר
נפטר בקרקוב ביום שני, י"ז באדר ב', שנת תרמ"ג (1883), והובא לקבורה למחרתו ביום שלישי[6]. נוסח מצבתו התפרסם בביטאון מחזיקי הדת[2].
משפחתו
חתנו, הרב עקיבא קורניצר (שהיה גם בן אחותו), מילא את מקומו כרבה של קרקוב[7]. בנו הרב שלמה אלכסנדרי סופר-שרייבר, שהתגורר בסערט, הוציא את חידושי החתם סופר על מסכת חולין. חתנו של הרב שלמה אלכסנדרי הוא הרב יוסף נפתלי שטרן, ראש ישיבת פרשבורג בירושלים וחבר מועצת גדולי התורה. בן נוסף של רבי שמעון היה רבי ישראל דוד שמחה בונם שהתגורר בוורשה, ונפטר בשנת תרנ"ט[8].
