היה המלך היהודי האחרון שמלך בארץ ישראל. סייע לרומאים לדכא את המרד הגדול.
מטבע של אגריפס המציג את דיוקנו של אספסיאנוס
קורות חייו
רקע משפחתי
מרקוס יוליוס אגריפס היה בנם של יוליוס אגריפס (אגריפס הראשון) ורעייתו קיפרוס, בתם של שלומציון (בת הורדוס ומרים החשמונאית) ופצאל (בנו של פצאל אחי הורדוס) ונינו של הורדוס. במוצאו גילם אגריפס השני, ממש כאביו, את המיזוג בין בית חשמונאי לבין בית הורדוס האדומי.
היו לו שלוש אחיות צעירות ממנו: ברניקי, מרים ודרוסילה.[2] אח נוסף, דרוסוס, נפטר כשהיה ילד.[3]
כשאר בני משפחתו וכמסורת משפחתית התחנך אגריפס הצעיר ברומא. מעבר לכבוד הכרוך בכך, נועד חינוך זה להכשירו להנהגה ולטפח במקביל קשרים אישיים בעלי משקל פוליטי, עם ראשיה של רומא.
בהיותו ברומא, בגיל 17 (בשנת 44) נודע לו על מות אביו. הרומאים בחרו לבחון את מנהיגותו של אגריפס בהדרגה, וכך להבטיח את נאמנותו אליהם. ארבע שנים אחר-כך, בשנת 48, נפטר דודו הורדוס מממלכת כלקיס בגולן ובדרום לבנון, וכעבור שנתיים, קיבל אגריפס לידיו את הממלכה הקטנה הזאת, באישורו של הקיסר קלאודיוס. מתאריך זה החל אגריפס למנות את שנות שלטונו המלכותי כפי שמתועד במטבעותיו.
מאוחר יותר אגריפס זכה באישורו של הקיסר קלאודיוס לקבל את תפקיד הפיקוח על בית המקדש ואת הזכות למנות כהנים גדולים. אישור כפול זה העניק לאגריפס מעורבות בענייני ירושלים, ובכלל במעמד נכבד בהנהגת החברה היהודית.
בשנת 54 נאלץ אגריפס לוותר על חבל כלקיס לטובת אריסטובולוס, בנו של הורדוס מלך כלקיס, ותמורתו זכה בשטחים גדולים בטטרארכיה של פיליפוס, דודו של אביו. היה זה בשנת קיסרותו השתים-עשרה של קלאודיוס. אגריפס הרחיב את שלטונו באישור הרומאים גם על הבשן, הטרכון ואבילה (אבל) וכן על ההיפרכיה של וארוס. סיטואציה זו הפכה אותו למלך בעל עמדה בכירה באזור המזרחי של האימפריה הרומית.
בימי נירון, כאות וסימן לנאמנות אגריפס ובמסגרת שנת קיסרותו הראשונה, הורחבו גבולות ממלכתו. בשנת 61 זכה באזורים מהגליל ובכללם העיר טבריהטריכאי (המזוהה עם מגדלא) ושתי הערים אבל וחוליס בעבר הירדן, כמו יוליאס וארבעה עשר כפרים מסביבה. אף אירועים אלה הונצחו במטבעותיו.
בנקודת זמן זו יכול היה אגריפס להתהדר בגודל ממלכתו ובקשריו עם ההנהגה הרומית. כדי לחזק את מעמדו המקומי והאזורי השיא אגריפס את אחותו דרוסילה לעזיז מלך חמת, ואת אחותו האחרת, מרים, חיתן עם ארכילאוס, לבסוף חמד הנציב הרומי פליקס את דרוסילה, נישא לה בהסכמת אגריפס, ולבנם שנולד קרא הנציב גם בשם דודו 'אגריפס'.
משפטו של פאולוס הנוצרי
על פי המסורת הנוצרית, פאולוס (השליח שאול התרסי), נשפט בקיסריה בשנת 59, בהוראתו של הנציב הרומי פסטוס, כחלק ממאבקם של הרומאים במתנבאים ובמשיחים למיניהם, שנחשדו בהמרדה. על פי מסורת זו, ההנהגה היהודית הפצירה בפסטוס להעביר את פאולוס לשיפוט בירושלים, אלא שפסטוס הודיעם כי ימשיך להחזיקו במעצר בקיסריה, ואם ברצונם להציג את טיעוניהם, הם מוזמנים לעשות כן במושב המיוחד בקיסריה. פאולוס ביקש להישפט מול הקיסר ברומא (נירון), ופסטוס אישר את בקשתו.
בינתיים הזדמנו למקום אגריפס וברניקי כדי לדרוש בשלומו של הנציב, והוא עדכן אותם בעניינו של פאולוס. אגריפס ביקש מפסטוס לנהל שימוע אישי ורשמי לפאולוס, ופסטוס נענה לכך בחיוב. פאולוס השמיע לפני אגריפס במושב טקסי באולם המשפט של קיסריה את טיעוניו ואת טענותיו בדבר רדיפתו על ידי ההנהגה היהודית בירושלים. לדבריו הוא משתייך לכת הפרושים וכמותם נהג. פאולוס דיבר על תחיית ישו ועל קדושתו שלו וכיצד הפך משליח אנטי נוצרי למאמין בישו. לפי הכתוב בברית החדשה, אגריפס השתכנע מדבריו ואף אמר לו: "עוד מעט ופתיתני להיות נוצרי".[4]
בהמשך, לפי מסורה זו, בסוף השימוע נועצו יחד ביניהם אגריפס וברניקי והגיעו למסקנה כי אין בסיס להאשמתו, אלא מכיוון שתבע להישפט אצל הקיסר יש להיעתר לבקשתו. פאולוס נמסר למפקד גדוד רומי והועלה על ספינה שעשתה דרכה לרומא.
המרד הגדול
פרוץ המרד
על פי יוספוס, ערב פרוץ המרד הגדול, בקיץ של שנת 66, המלך אגריפס עשה דרכו מאלכסנדריה לירושלים, מתוך כוונה להניא את המרידה ברומאים. בירושלים נפגש אגריפס עם הכהנים הגדולים, עם ראשי העם ומועצת הזקנים. כולם התנגדו למהלך מרדני, אך הביעו את מחאתם הקשה מול מעשיו המתאכזרים של גסיוס פלורוס, הנציב הרומי ביהודה. בתגובה זימן אגריפס את תושבי ירושלים לקסיסטוס (לשכת הגזית), ושם, כשהוא ניצב במקום גלוי, ולידו אחותו ברניקי, מול ארמון החשמונאים, נשא לפני הציבור נאום מרגש, שנועד לרפות את מבקשי הנקמה והמרד.
אגריפס בנה את נאומו באופן מושכל, בהיר ועם זאת אמוציונלי, ובשיטתיות, כשהוא מציג, אחת לאחת, את טענות המורדים, ושומט אותן בזו אחר זו.
תמצית טיעוניו היו אלה: אין קונצנזוס למרד; הצעירים ההרפתקנים מושכים לכיוון המרדנות ועימם מחפשי בצע ושלל; אולי הנציב אשם במצב, אך מדוע יוצא הקצף על רומא כולה? כיצד יצליחו לעמוד מול הגייסות הרומיים האדירים? עמים החזקים מהיהודים נפלו ונכנעו לרומא ועל מה יסמכו המורדים? היכן כלי הנשק של המורדים? היכן מכונות המלחמה שלהם וכוחות הצי? היכן האוצרות שיממנו את ניהול הקרבות? כל הסתמכות על יהודי התפוצות מקורה בטעות; המרד יסתיים בתוצאות קשות וטרגיות ובראש ובראשונה בחורבן ירושלים והמקדש, שבגללם מרימים המורדים את נס המרד; אין זאת כי אם אלוהים נמצא עתה במחנה הרומי.
אגריפס סיים את נאומו במשפט: "ואתם היוועצו בדבר, אם להחזיק בשלום, למען תהיה ידי עמכם, או ללכת אחרי אש קנאתכם ולסכן בעצמכם, ונפשי לא תבוא בסודכם".
הציבור הירושלמי הרים קולו ואמר, כי אין לו דבר כנגד הרומאים, אלא רק כנגד מעשיו הפוגעניים של הנציב פלורוס. אגריפס שכנע את הציבור לחדול מחרם תשלום המסים לרומאים וכן לשקם את אולמי הבירה שמוליכים מאזור המקדש למצודת אנטוניה שמצפון-מזרחו, אלא בשעה שהפציר בציבור הנרגש להתאפק מעט עד שיוחלף פלורוס באחר, עורר זה את זעם המפגינים והמרד היה לעובדה היסטורית.
אגריפס נאלץ להימלט מהעיר, כשמטח אבנים נורה עליו על ידי מצדדי המרד.
ראשי העם וצמרת הסנהדרין הפצירו בפלורוס לדכא את המתקוממים, אך הוא סרב, כנראה כדי להציג את היהודים כמרדנים ולבסוף להתנקם בהם ביד קשה. לעומתו שיגר אגריפס לטובת הדיפת המורדים כוח צבאי בסדר גודל של 3,000 איש, כולם פרשים-לוחמים וקשתים מממלכתו שבצפון (אזור הגולן והבשן). בראש היחידה עמד פיליפוס בן יקים, מי שהיה נכדו של זמרי, מפקד כוח הפרשים-הקשתים במושבה הצבאית שהקים הורדוס המלך באזור הצפון-מזרחי (חבל ארגוב). בבואה של מסגרת צבאית זו לירושלים התברר כי העיר התחתונה נתפסה בידי המורדים וכוחותיו של אגריפס השתלטו על העיר העליונה.
התעצמות המרד
חיילי אגריפס נסוגו אט-אט למצודת אנטוניה, כשהמורדים עושים שמות בבתי המידות שבעיר העליונה ושורפים, בין השאר, את ארמונות אגריפס וברניקי. כוחות אגריפס, לאחר מצור מתיש ומשא-ומתן עם המורדים, עזבו את המצודה, ונותרו בה כוחות רומיים בלבד.
בשלב זה התכוננו הרומאים לדיכוי המרד בעזרת כוחות מעובים, כולם תחת פיקודו של הנציב הסורי קסטיוס גאלוס. בכלל כוחות העזר נמצאו גם לוחמיו של אגריפס – אלפי פרשים וקשתים. אגריפס, שיצא עם ברניקי לביירות כדי לקבל את פניו של גאלוס,[5] שימש לו גם מורה דרך וגם יועץ טקטי.
מסע גאלוס התנהל לכיוון ירושלים ואגריפס ניסה שוב להניא בדבריו את המורדים מהמשך פעולותיהם. הוא אף שיגר מטעמו שני שליחים מכובדים: ברקאי (בורקיוס) ופויבוס, הסמיכם להבטיח למורדים את חייהם אם יניחו את נשקם, אך השניים נרצחו בידי המורדים ובטרם הספיקו לומר את דבר שליחותם. בשעה שהעם מחה על כך היכוהו המורדים נמרצות.
גם בשעה שהגיעו כוחות רומיים נוספים לדיכוי המרד, לאחר שניסיונו של גאלוס נכשל, ובראשם אספסיאנוס, הגיש לו אגריפס עזרה צבאית, בדומה לשאר מלכי החסות באזור.
אספסיאנוס החל בדיכוי מהיר יחסית של המרד בגליל, כשאגריפס טורח לארח אותו ואת צמרת הפיקוד הרומי. הרומאי הגיש עזרה צבאית חשובה לאגריפס להדביר את ההתנגדות המרדנית בשתי הערים שהיו תחת שליטתו, בטבריה ובטריכאי (מגדל) שעל שפת הכנרת, ועל שום הידידות בין השניים לא ציווה אספסיאנוס להרוס את חומות טבריה. לעומת זאת, על שום ההתנגדות המרה בטריכאי הורה אגריפס למכור, בהנחיית הרומאים, חלק מהמורדים לעבדות. אגריפס אף הקצה כוחות לטובת ניהול המצור על גמלא שבגולן, אזור שהיה חלק משטח מלכותו. בשעת ניהול המצור על גמלא ניסה אגריפס, כפי שנהג גם בירושלים, להניא את המורדים מהמשך הלחימה. בתגובה נורתה אליו אבן קלע והוא נפצע במרפקו.
דיכוי המרד הגדול
בשנת 68 נרצח הקיסר נירון ואת מקומו תפס גלבה. משנודע הדבר לאגריפס, עזב יחד עם טיטוס את יהודה ועשה דרכו בספינה לרומא. השניים נשלחו למעשה על ידי אספסיאנוס על-מנת לברך את הקיסר החדש. אולם בדרכם, מששמעו שניהם על הירצחו של הקיסר החדש, מיהר טיטוס לאביו ביהודה, ואילו אגריפס המשיך בדרכו לרומא כדי להבטיח את המשך שלטונו ומעמדו. כאשר הפך אספסיאנוס לקיסר, העמיד עצמו אגריפס לרשותו ובתמורה זכה בנחלות קרקע באזור הצפון.
לאחר דיכוי המרד ניהל אגריפס חגיגות לכבודו של טיטוס בעיר המרכזית של ממלכתו, בקיסריה פיליפי. החגיגות כללו קרבות זירה בין גלדיאטורים והתמודדויות בין לוחמים לבין חיות טרף, כמקובל בתרבות הרומית. בין השנים 75 ל-79 שהה אגריפס ברומא ובשנתו האחרונה שם אף זכה לתואר פקידותי גבוה בהירארכיה הרומית[דרוש מקור].
מערכת היחסים בין אגריפס ליוסף בן מתתיהו
מערכת היחסים בין אגריפס ליוסף בן מתתיהו הייתה מורכבת, מכיוון שיוסף בן מתתיהו פיקד על המרד בגליל, על שטחים שהיו ברובם חלק מממלכתו של אגריפס, ולמרות זאת שמר על יחס אוהד אליו במקרים רבים. מערכת יחסים זו מתגוללת בספרו האוטוביוגרפי "חיי יוסף", ממנה עולה כי בין השניים התגלעו לא פעם חילוקי דעות קשים ואף התעמתויות צבאיות, בעיקר באזור טבריה וטריכאי (מגדל), אלא שתמיד נשמר ביניהם הכבוד ההדדי ויוסף בן מתתיהו הקפיד תמיד לכנות את אגריפס בשם "המלך".
פעם נמלטו אל יוסף שנים משרי צבאו הלא-יהודים של אגריפס, ויוסף התעקש להעניק להם חיסיון על אף שדרשו ממנו היהודים כתנאי לכך שהשניים ימולו או שיומתו.
לפי יוספוס הסיוע של אגריפס לאספסינוס לא היה בוגדני, אלא מהווה המשך לשיתוף הפעולה של מלכי החסות הרומיים, ובעיקר נבע מכך שאגריפס עדיין היה משוכנע שהמרד מיותר, שהמחיר שישלמו עליו יהיה גבוה מאוד, ושחלק נכבד מההנהגה הירושלמית מתנגדת למרד וכמותה רבים מהעם.
צעירים יהודים קנאים ארבו לאשת תלמי, אחד מנציבי המלך אגריפס, ושדדוה. יוסף זעם על כך, לכד את העבריינים והשיב את הכבודה לבעליה.
יוסף מתוודה כי עותק אחד מספרו נשלח לאגריפס. הלה קרא את חיבורו ושיבחו על כך, ובעיקר על דברי האמת שכתב. באחת מאגרות התגובה כתב לו אגריפס, כי ישנן עובדות שאינן ידועות לו לכותב, והוא בהזדמנות יספר לו על כך.
תקרית אחת בין השניים נקשרה בברניקי, אחות אגריפס, שהיו אסמי חיטה בבית שערים שבעמק יזרעאל ויוסף השתלט עליהם וסיפק בעזרתם את צורכיהם של נזקקים.
יש הרואים את הכתוב על שמועת גילוי העריות בין אגריפס לברניקי כהוכחה לכך שכתביו פורסמו לאחר מות אגריפס, ובכך מקדימים את מותו.
סופו
ישנם סימנים לכך שאגריפס נפטר בשנת 92, כלומר כעשרים שנה לאחר סיום המרד הגדול וחורבן הבית.[6] לא ברור מדוע לא הנהיג את העם לאחר המרד, ומה עלה בגורלו. תשובה לכך לא נמצאה במקורות התקופה, למעט העובדה כי היו לו בנים.[5] עקבותיו אבדו לאחר דיכוי המרד הגדול.
אגריפס המשיך לכהן בשטחי ממלכתו בצפון עד פטירתו, ומאז הועברו נחלות אלה לידי השלטון הרומי.[7]
לפי ספר "יוסיפון" (סוף פרק 76), שנתחבר במאה ה-10, אספסיאנוס הרג "את אגריפס המלך ואת מונבז בנו" שלוש שנים וחצי לפני החורבן, בסמוך להפיכתו לקיסר, זאת בעקבות הלשנה יהודית שאגריפס חשב לבגוד בו ושלח מכתב בעניין לירושלים.[8] כך גם לפי פרשנות למסורת הכתובה בספר "סדר הדורות", טיטוס ואספסינוס הרגו את אגריפס שלש שנים קודם לחורבן הבית (כלומר בשנת 67 לספירה). אלא שמטבעות של אגריפס ועליהם הכתובת יודיאה קפטה (יהודה הכבושה) מפריכות דעה זו.
כתובת לטינית מביירות מנציחה את אגריפס השני לצד אחותו, בזכות תרומות לשיקום בניין בעיר וקישוטו: "ברניקי המלכה והמלך אגריפס תיקנו מן היסוד את המקדש הזה... שהמלך הורדוס, שהם מצאצאיו, בנאו, אחרי שהידרר הבניין ברבות השנים, וגם קישטו אותו בשיש ובשישה...עמודים".[9][10]
השפעתו
השם 'אגריפס' בהיסטוריה
קיימת אי בהירות לגבי מקורות המזכירים את השם 'אגריפס'. במסורת היהודית יש התייחסות רבה וחיובית למלך בשם אגריפס. רחוב מרכזי בירושלים נקרא על שם מלך זה, ובספרי הלימוד נכתב עליו רבות. גם במסורת הנוצרית, בתפיסה העממית, ואף בעולם האקדמי במשך שנים רבות ההנחה הייתה שמדובר באגריפס הראשון.[11][12][13] בשנים האחרונות ישנם חוקרים שהוכיחו שלפחות חלק ממקורות אלו, מתייחסים דווקא לאגריפס השני.
גם לגבי מהות היחס אליו (אם אמנם עליו נאמרו הדברים), חוקרים עכשוויים טוענים כי ייתכן שהקריאה של העם "אחינו אתה" לאחר הקראת "פרשת המלך" במקדש ופריצתו בבכי, אינם חיוביים כלל אלא הם למעשה אמירה צינית ולעגנית, האומרים את ההפך הגמור.
אגריפס השני והתרבות ההלניסטית
אגריפס השני תרם להפצת ולהעמקת התרבות ההלניסטית, כהמשך למדיניות הרומית. אגריפס ניהל וקיים פעילות ספורט, תיאטרון ותחרות גלדיאטורים במתקנים שבנו אבותיו בעיקר בטבריה ובקיסריה. הוא הגדיל את שטחה של קיסריה פיליפי וקרא לה נירוניה על שם הקיסר המכהן. סביר להניח, שכקודמיו, ארגן בעיר תחרויות גופניות ומוזיקליות לרגל חנוכתה.
לתושבי ביירות (בריטוס) העניק תיאטרון, שהוצאותיו היו רבות ודאג שהרפרטואר השנתי יהיה מגוון ואטרקטיבי. אגריפס הזרים לרשות המקומית כספים רבים למימון צורכי התושבים וחילק להם תבואה ושמן וכן דאג לקשט את העיר בפסלים מרהיבים. טביעת החותם של התרומה ההלניסטית עולה ממספר כתובות ואף מהמטבעות שטבע והנפיק.
מערכת היחסים עם הציבור היהודי
מוצאו של אגריפס, המסורת הארוכה של משפחתו ובעיקר הסמכויות שהואצלו לו על ידי הרומאים – הפיקוח על המקדש ומינוי כהנים גדולים – הביאו את אגריפס למעורבות במצבו ובגורלו של העם היהודי.
בכתבי יוסף בן מתתיהו ישנן התייחסויות רבות לכך שהיהודים אהבו את אגריפס הראשון, אך הסתייגו מאגריפס השני.[14] ד"ר דליה טריפון מאוניברסיטת חיפה ותלמידיה חקרו את החומר הכתוב והממצא הארכאולוגי ובאפריל 1986 היא הציעה פרשנות חדשה לנתונים, על פיה היהודים התייחסו לאגריפס השני כ'מלך ישראל', למרות שתואר זה לא ניתן לו על ידי הרומאים. התייחסות זו באה לו בגלל נסיונותיו לפשר בין היהודים לרומאים, ואולי גם בגלל היותו בנו של אגריפס הראשון והאהוד. לפי השערתה, ביקשה לפרש את הכתובים והמסורות באופן אחר.[15]
לפי פרשנות זו, המסופר על 'אגריפס המלך' שהרבה למנות ולפטר כהנים גדולים בדומה להורדוס בשעתו - מדבר באגריפס השני. אחד מכהנים אלו היה ישמעאל בן פיאבי שהתמנה בתקופת סכסוך קיסריה ערב המרד הגדול. לכהן זה יש יחס אוהד במשנה, וכתוב שנתמנה על ידי המלך.
אגריפס בנה בארמונו שבירושלים קרוב ללשכת הגזית (הקסיסטוס - בלשונו של בן מתתיהו) אולם גדול ומפואר, שממנו ניתן היה לצפות ולהשקיף על העיר, ובכלל זאת על הנעשה בבית המקדש. מהלך זה הרגיז חלק מתושבי ירושלים, שבתגובה הקימו חומה, שתחצוץ בין המקדש לארמון, ובכך בקשו למנוע את הפולשנות המלכותית אל תוך המקדש. הן אגריפס והן הנציב פסטוס זעמו, והאחרון ביקש להרוס את מחיצת האבן. התערבותו של הקיסר נירון לטובת יהודי ירושלים, בהשפעת אשתו פופאיה, מנעה את התחממות הרוחות.
כדי להתחשב מחד בדרישות הלויים המשוררים, ומאידך לקצץ קצת ביוהרת הכהנים, נעתר אגריפס לבקשת הלויים לאפשר להם ללבוש בגדי בד בדומה לכהנים, ואף כינס לצורך זאת מושב מיוחד של הסנהדרין.
ביטוי נוסף להתחשבותו של אגריפס בצורכי קבוצות שונות בירושלים התגלם בעובדה, כי לאחר סיום העבודות השונות במקדש והפסקת בניין החומה השלישית (עוד מימי אביו אגריפס הראשון) נותרו בירושלים כ-18 אלף מובטלים. אגריפס הציע לרצף את האזור בשיש ובכך נמצאה פרנסה למובטלים.[16]
לבסוף, ד"ר טריפון משערת שלאחר חורבן בית המקדש לא נותרה הנהגה יהודית, ושרבי יוחנן בן זכאי מעולם לא הנהיג ואף לא רצה להנהיג את העם בהבטים הפוליטיים. היא משערת שעליית בית רבן גמליאל לנשיאות באה לאחר מותו של אגריפס "אחרון המלכים לבית חשמונאי". השערה זו באה מאחר שידועים כתובות ומטבעות שלו, עוד עשור לאחר החורבן, אך אין התייחסות למלוכה זו בכתבי היהודים.
לפי עורך הספר סדר הדורות יש השערה שהושמט חלק מן הטקסט, ועל פי זה טיטוס ואספסינוס הרגו את אגריפס בשנת 67 לספירה, שלש שנים לפני חורבן הבית.[17]
אגריפס בספרות חז"ל
השם 'אגריפס' מוזכר בכמה מקומות בספרות חז"ל, רובם בהקשר חיובי, אולם ברוב המקרים קיים קושי רב בקביעה אם מדובר באגריפס הראשון או השני. דוגמה לכך הוא תיאור מעמד הקהל המופיע במשנה במסכת סוטה:
פרשת המלך כיצד? מוצאי יום טוב הראשון של חג, בשמיני, במוצאי שביעית, עושין לו בימה של עץ בעזרה והוא יושב עליה... וחזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנה לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנה לסגן, והסגן נותנו לכוהן גדול, וכהן גדול נותנה למלך. והמלך עומד ומקבל וקורא יושב.
אגריפס המלך עמד וקיבל וקרא עומד, ושיבחוהו חכמים. וכשהגיע ל"לא תוכל לתת עליך איש נוכרי, אשר לא אחיך הוא" - זלגו עיניו דמעות. אמרו לו: אל תתיירא אגרפס, אחינו אתה, אחינו אתה, אחינו אתה"
אלה הטוענים כי משנה זו מיוחסת לאגריפס הראשון מנמקים את הנחתם במידע על שמירת המצוות על ידי המלך והאהדה שהופגנה כלפיו. לעומתם טוענים אחרים המייחסים את המעשה לאגריפס השני, כי קריאות העם - "אחינו אתה" – היו אירוניות וציניות. טענה אחרת היא שרק אגריפס הראשון מלך בירושלים, ולעומתה גורסים כי אגריפס השני היה "מפקח המקדש" ועל כן היו שכינוהו "מלך במקדש" ועוד.
במסורת תנאית אחרת מתברר הקשר בין (חורבן) בית המקדש לבין אגריפס: "משום רבי נתן אמרו: נתחייבו ישראל כליה (משום) שחינפו לאגריפס המלך" (תוספתא סוטה ז, 16) ובתלמוד הירושלמי נמסר כי "הרבה חללים נפלו באותו היום, שהחניפו לו (לאגריפס)" (סוטה פרק ז' כב ע"א). ההקשר הכרונולוגי בין האירוע לבין החורבן מחייב יותר את המסקנה, כי מדובר באגריפס השני.
בכל מקרה, התכונה של מחילה על כבודו של מלך בהקשר ל'אגריפס' מופיעה עוד מספר פעמים בספרות חז"ל, כגון בוויקרא רבה, עת ביקש אגריפס להקריב אלף עולות ביום אחד ודרש מהכהן המשרת לא לאפשר לאף אחד להקריב באותו יום. עם זאת, כשהגיע עני אחד ובידיו שני תורים לקרבן, הניח לו הכהן שימלא את רצונו והקריב, כאשר שמע המלך על המעשה, שיבח את הכהן.
על-פי עדות אחרת במשנה (ביכורים ג, ד) השתתף 'אגריפס' בטקס הביכורים במקדש – "אפילו אגרפס המלך נוטל את הסל על כתפו ונכנס, עד שהוא מגיע לעזרה. הגיע לעזרה, דברו הלויים בשיר ...".
אם נכון ההסבר שמדובר באגריפס השני, תפקידו כ"מפקח המקדש" המתועד אצל יוסף בן מתתיהו, עולה מדי פעם בפעם בספרות חז"ל. פעם אחת זיכה במתנות רבות את גביני הכרוז, שהיה מדרבן את בעלי התפקידים במקדש וקולו הרם היה מתגלגל בירושלים למרחק של שלוש פרסאות. במקרה אחר פנה 'אגריפס המלך' לכוהני המקדש, וביקש לדעת כמה יהודים פוקדים את ההיכל בפסח על ידי חשבון מעניין של ספירת קרבנות הפסח.
באחד המקרים פנה 'אגריפס המלך' וברר אצל רבי אליעזר בן הורקנוס מדוע מצות ברית מילה אינה נכללת בעשרת הדיברות, בבחינת שאלה מהותית ביותר. שאלות מסוג זה הופנו לחכמי יבנה, ומתוך כך ברור שמדובר באגריפס השני.
לקריאה נוספת
David Jacobson, Agrippa II: the Last of the Herods, Routledge, 2019
^דניאל שוורץ, חיי יוסף, מבוא, עמ' 4: על פי פוטיוס (המאה ה-9), אגריפס מת בשנה השלישית לטריאנוס (99/100 לספירה), אולם כיום חוקרים רבים סבורים כי הוא מת כבר בתחילת שנות ה-90.
^המקורות לגבי שנת מותו של אגריפס מסוכמים בספרו של אמיל שולר לתולדות היהודים בימי ישו (1973). לפי שולר, רבים מהמקורות מפוקפקים, ומסתמכים על השלמות משוערות לכתובות מחוקות על מטבעות וחפצים שונים. לפי כתבי הנוצרים (פותיוס) אגריפס מת בשנה השלישית של הקיסר טראיאנוס (שמלכותו החלה בשנת 98!) שולר מביא הוכחות רבות לכך שתאריך מאוחר זה אינו נכון, ומקדים אותו בכמה שנים. נמצאו מטבעות עליהם נכתב שנת 35 למלכותו, אך יש אי בהירות לגבי משמעות הספירה הזו
^על פי ספרו של שולר לעיל. מקורותיו בכתובות ומטבעות של אגריפס.
^דוד פלוסר, ספר יוסיפון, כרך ראשון, קטעים מן הנוסח הרגיל של יוסיפון, ב. הכתרת אספסיינוס ומות אגריפס, עמ' 447–451.
^דניאל שוורץ, אגריפס הראשון : מלך יהודה האחרון, מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי, ירושלים תשמ"ז, עמ' 145, הערה 104.
^דניאל שוורץ, פלוויוס יוספוס (יוסף בן מתתיהו): חיי יוסף; מבוא, תרגום ופירוש, יד יצחק בן-צבי, ירושלים תשס"ח - 2007, עמ' 76.
^הייתה גם טענה שכותבים יהודים לגבי המסורת היהודית לא היו מודעים כלל לקיומם של שני המלכים, אב ובנו, בעלי אותו השם. אלא שרש"י מציין את המלך כ"אגריפס בן אגריפס". כך שמוכח שלפחות בתחילת האלף הראשון ידעו על כך. ור' מחקרו של עדי שרצר באתר ישיבת הר עציון
^הורדוס אגריפס באתרו של ההיסטוריון ההולנדי יונה לנדרינג. המאמר המוקדש לאגריפס הראשון, כותב עליו שהיה אחרון המלכים היהודים שהצליח לאחד את היהודים בממלכתו
^לדעתה, ייתכן שהקו המדיני המתפשר עם הרומאים היה מקובל על חלק מהעם, בייחוד אלו ששרדו את המרד, ואלו אהדו את אגריפס. כדוגמה היא מביאה את השתתפותם של מפקדים יהודים בצבאו. כמו כן, היא מזכירה את מחקרו של פרופ' אוריאל רפפורט מאוניברסיטת חיפה, לפיו יהודי הגליל היו פשרניים ולא תמכו במרד. מחקרה והשערתה לגבי הכהונה מסתמכים בעיקר על מחקרי פרופ' דניאל שוורץ מהאוניברסיטה העברית, (הטוען שכתבי בן מתתיהו שאינם אוהדים את הפרושים הם תוספת של ניקולאוס). בין היתר ד"ר טריפון מסתמכת על קטע שיש המפקפקים במקוריותו, בספר קדמוניות היהודים, המתייחס ליעקב אחי ישו. לטענתה רוב החוקרים דוחים פקפוקים אלו. תמיכה לטענתה לגבי אגריפס השני כמלך, יש לדבריה באזכור האחוזה מלכותית רכושם של אגריפס השני וברניקי, המוזכר באגביות בקדמוניות היהודים ורומז למעמדם.
^פרשנות זו על פועלו החיובי תלויה בהבנה שאכן הכתובים במשניות מדברים על אגריפס השני, ולא הראשון.
^הערתו משנת 1769 (ה'תקכ"ט של אריה יהודה לייב נכדו של מחבר הספר, בעמוד מ"ב בדפוס המקורי (אתר ספרי גוגל):כתב הכי (כלומר: כתב כך): אגריפס בן אריסטובולוס בן אלכסנדר אח ארקילוס מאשה אחרת בן הורדוס הזקן הראשון, הומלך על ישראל על ידי טובריאו קיסר רומה, ומלך ך"ג שנים, ובא אליו טיטוס ואספסינוס ויהרוג אותו. ומונבז בנו ג' שנים ומחצה קודם חורבן הבית, ואז ביטל התמיד עד כאן לשונו. (כלומר הפסיקו להקריב את קרבן התמיד בבוקר ובערב של כל יום בבית המקדש). והשמיט אגריפוס השני, ולא הזכירו כלל. ולדעתי השמטות סופר יש כאן, וכן צריך לומר: ומלך כ"ג שנים - היינו אגריפוס הראשון (וזה מת תת"ד) ואחר כך הומלך אגריפוס השני (היינו בשנת תת"ד) מלך ך"א שנים, ויהרוג אותו טיטוס ואספסינוס ג' שנים קודם החורבן שהיה (שנת תתכ"ח)...
Ma BuqingMa Buqing duduk di kanan dengan saudaranya Ma Bufang di kiri Komisioner Reklamasi Provinsi QinghaiMasa jabatan1942–1943 Informasi pribadiLahir1901Kabupaten Linxia, GansuMeninggal9 Februari 1977(1977-02-09) (umur 75–76)Taipei, TaiwanKebangsaanHuiPartai politikKuomintangAnakMa Xuyuan, Ma WeiguoKarier militerPihak Republik TiongkokMasa dinas1928–1949PangkatJenderalKomandoKomisioner Reklamasi Provinsi Qinghai, Wakil Panglima Ketua Kelompok Tentara ke-40Pertempuran/pe...
This article is about the military organization. For the 2022 Amon Amarth album, see The Great Heathen Army. Norse invasion of England in 865 Great Heathen ArmyPart of the Viking invasions of the British IslesA map of the routes taken by the Great Heathen Army from 865 to 878Date865–878LocationEnglandResult Treaty of WedmoreFoundation of DanelawBelligerents Vikings Danes Norwegians Swedes Norse–Gaels Anglo-Saxon kingdoms: Wessex Northumbria Mercia East Anglia Kingdom of StrathclydeKingdom...
يفتقر محتوى هذه المقالة إلى الاستشهاد بمصادر. فضلاً، ساهم في تطوير هذه المقالة من خلال إضافة مصادر موثوق بها. أي معلومات غير موثقة يمكن التشكيك بها وإزالتها. (نوفمبر 2019) دوري ماكاو لكرة القدم 2014 تفاصيل الموسم دوري ماكاو لكرة القدم البلد الصين البطل نادي بنفيكا دي ماكا...
Austrian–British economist, philosopher Friedrich HayekCH FBABornFriedrich August von Hayek(1899-05-08)8 May 1899Vienna, Cisleithania, Austria-HungaryDied23 March 1992(1992-03-23) (aged 92)Freiburg im Breisgau, Baden-Württemberg, GermanyCitizenshipAustrian (1899–1938)British (1938–1992)EducationUniversity of Vienna(Dr. jur., 1921; Dr. rer. pol, 1923)Spouse(s) Helen Berta Maria von Fritsch (m. 1926, divorced) Helene Bitterlich ...
Iranian general and statesman (c.1560-1613) For other uses, see Allahverdi Khan (disambiguation). Allahverdi KhanAllahverdi Khan (seated center right) with his son Emamqoli Khan (seated center left). From a Jarunnameh of Qadri. Isfahan style, dated 1697Governor of FarsIn office1595-6 – 1613MonarchsAbbas I, SafiPreceded byFarhad Khan QaramanluSucceeded byImam Quli Khan (Safavid governor) Personal detailsBornca. 1560Died3 June 1613RelativesDaud Khan Undiladze (son) Imam-Quli Khan (so...
Railway station in Perth, Western Australia This article is about the railway station in Western Australia. For the railway station in Scotland, see Perth railway station (Scotland). PerthView of the station from platform 5General informationLocationWellington Street, Roe StreetPerth, Western AustraliaAustraliaCoordinates31°57′05″S 115°51′37″E / 31.95139°S 115.86028°E / -31.95139; 115.86028Owned byPublic Transport AuthorityOperated byTransperth Train Operat...
John BonhamJohn Bonham, 1975 John Henry Bonzo Bonham (31 Mei 1948 – 25 September 1980) adalah seorang drummer dari Britania Raya yang paling terkenal sebagai anggota kelompok musik Led Zeppelin. Sampai saat ini ia masih memiliki pengaruh besar untuk banyak pemain drum. Ia meninggal setelah mengonsumsi sejumlah besar alkohol (vodka). Artikel bertopik musik atau lagu Britania Raya ini adalah sebuah rintisan. Anda dapat membantu Wikipedia dengan mengembangkannya.lbs
IEEE standard IEEE 802.20Logo for iBurstInventorArrayCommCurrent supplierKyocera An iBurst desktop wireless modem by Kyocera in 2008 for IEEE 802.20 which provides an Ethernet interface IEEE 802.20 or Mobile Broadband Wireless Access (MBWA) was a specification by the standard association of the Institute of Electrical and Electronics Engineers (IEEE) for mobile broadband networks. The main standard was published in 2008.[1] MBWA is no longer being actively developed. This wireless bro...
الجمعية الإنسانية الأميركية الجمعية الإنسانية الأميركية الاختصار (بالإنجليزية: AHA) البلد الولايات المتحدة المقر الرئيسي واشنطن العاصمة تاريخ التأسيس 1941 مكان التأسيس الولايات المتحدة الوضع القانوني منظمة 501(c)(3) العضوية هيومانستس إنترناشيونال ...
International non-governmental organization International Alliance of WomenAlliance Internationale des FemmesFormationBerlin, 3 June 1904; 120 years ago (1904-06-03)FounderCarrie Chapman CattTypeINGOPurposePolitical advocacyHeadquartersGenevaMembership Over 50 organizations world-wideOfficial language English and FrenchPresidentAlison BrownSecretary-GeneralMiranda Tunica RuzarioAffiliationsGeneral Consultative Status with the United Nations Economic and Social Council, Parti...
The United States Military Academy (USMA) is an undergraduate college in West Point, New York that educates and commissions officers for the United States Army. This list is drawn from alumni of the Military Academy who are veterans of World War I. This includes ... .[a] This is a dynamic list and may never be able to satisfy particular standards for completeness. You can help by adding missing items with reliable sources. World War II veterans Note: Class year refers to the alumni's...
Japanese professional wrestling promotion All Japan Women's Pro-WrestlingAcronymAJWFounded1968Defunct2005StyleJoshi puroresuHeadquartersJapanFounder(s)Matsunaga brothersPredecessorAll Japan Women's Pro-Wrestling AssociationSuccessorNew AJW (unofficial) All Japan Women's Pro-Wrestling (全日本女子プロレス, Zennihon Joshi Puroresu), nicknamed Zenjo (全女: 全 meaning All, 女 meaning Woman) was a joshi puroresu (women's professional wrestling) promotion established in 1968 by Takashi ...
Election in Barbados 2008 Barbadian general election ← 2003 15 January 2008 2013 → 30 seats in the House of Assembly16 seats needed for a majorityTurnout63.54% (6.66%) First party Second party Leader David Thompson Owen Arthur Party DLP BLP Leader's seat St. John St. Peter Last election 7 seats 23 seats Seats won 20 10 Seat change 13 13 Popular vote 77,681 69,720 Percentage 52.55% 47.16% Swing 8.46% 8.64% Results by constituency Pri...
Mentha aquatica Mentha aquatica Menthe aquatiqueClassification Règne Plantae Division Magnoliophyta Classe Magnoliopsida Ordre Lamiales Famille Lamiaceae Genre Mentha EspèceMentha aquaticaL., 1753 Classification phylogénétique Classification phylogénétique Ordre Lamiales Famille Lamiaceae Glomérules de fleurs Statut de conservation UICN LC : Préoccupation mineure La Menthe aquatique (Mentha aquatica) est une espèce de plantes herbacées vivaces de la famille des Lamiacées...
Painting by Piero di Cosimo Immaculate Conception with SaintsArtistPiero di CosimoYearbetween 1485 and 1505MediumOil on panelSubjectImmaculate ConceptionDimensions206 cm × 172 cm (81 in × 68 in)LocationUffizi, Florence The Immaculate Conception with Saints (also known as The Incarnation of Jesus) is a painting by the Italian Renaissance painter Piero di Cosimo, executed between 1485 and 1505.[1] It is housed in the Uffizi Gallery of Florence...
Cet article est une ébauche concernant les États-Unis et le domaine militaire. Vous pouvez partager vos connaissances en l’améliorant (comment ?) selon les recommandations des projets correspondants. PackBot Scout en position horizontale en mission de recherche et sauvetage au ground zero après les attentats du 11 septembre 2001 PackBot au sein de l'armée française Packbot de déminage au sein de l'US Air force en Arabie saoudite PackBot dans l'armée américaine. PackBot est un...
Les National Historic Landmarks de l'Alabama représentent l'histoire de l'Alabama de la période précolombienne jusqu'à nos jours. L'État compte trente-neuf National Historic Landmarks (NHLs)[1], qui sont situés dans dix-huit des soixante-sept comtés de l'État. Parmi ces monuments, cinq ont un intérêt militaire, huit sont des exemples importants d'un style architectural particulier, six sont des sites archéologiques, sept ont joué un rôle dans la lutte des Afro-américains pour le...
Provincial electoral district in Prince Edward Island, CanadaRustico-Emerald Prince Edward Island electoral districtCoordinates:46°22′44″N 63°20′02″W / 46.379°N 63.334°W / 46.379; -63.334Provincial electoral districtLegislatureLegislative Assembly of Prince Edward IslandMLA Brad TriversProgressive ConservativeDistrict created1996First contested1996Last contested2023 Rustico-Emerald is a provincial electoral district for the Legislative Ass...
