Songs of Innocence (בעברית: שירי תמימות) הוא אלבום האולפן ה-13 של להקת הרוק האיריתU2. הוא יצא ב-9 בספטמבר2014. הוא הופק על ידי דיינג'ר מאוס עם הפקה נוספת של פול אפוורת', ראיין טדר, דקלן גפני ופלוד. האלבום היה אלבום בהפתעה. האלבום הוכרז באירוע השקה של אפל ויצא באותו היום בחנות האייטונס ללקוחות בחינם. הוא היה אלבום בלעדי של אייטונס, אייטונס רדיו וביטס מיוזיק עד ל-13 באוקטובר 2014, אז הוא יצא בעותק פיזי בחברות איילנד רקורדס ואינטרסקופ רקורדס. ההוצאה הראשונה גרמה לאלבום להיות זמין ליותר מ-500 מיליון לקוחות אייטונס, במה שנקרא על ידי מנכ"ל אפל טים קוק כ"הוצאת האלבום הגדולה ביותר בכל הזמנים".
לאחר הביצוע המסחרי הפושר יחסית של אלבומם הקודם "No Line on the Horizon" מ-2009, הסולן בונו הביע אי ודאות בקשר ליכולת של הלהקה להישאר רלוונטית מבחינה מוזיקלית. במהלך חמש וחצי השנים בין האלבומים, הרווח הגדול ביותר בין אלבומי אולפן בהיסטוריה של U2, הלהקה, על פי הדיווחים, עבדה על כמה פרויקטים עם כמה מפיקים. עם זאת, הם התקשו לסיים אלבום שירצה אותם. לאחר שעבדו עם דיינג'ר מאוס במשך שנתיים, חברי הלהקה שיתפו פעולה עם פלוד, אפרוורת' וטדר כדי לסיים את "Songs of Innocence". האלבום מבקר בילדות של חברי הלהקה באירלנד בשנות ה-70 ונוגע בזיכרונות, אהבות ואבדות ילדות, בעוד שהוא מעניק מחווה להשראות מוזיקליות של הלהקה כמו הראמונס והקלאש. בונו תיאר את האלבום כ"אלבום הכי אישי שכתבנו אי פעם".
הסינגל "The Miracle (of Joey Ramone)" הופיע בפרסומת טלוויזיה של אפל כחלק מקמפיין שיווקי של הלהקה שבו על פי הדיווחים החברה הוציאה 100 מיליון דולר. כ-81 מיליון משתמשים של אייטונס הקשיבו לאלבום בחודש הראשון ליציאתו וכ-26 מיליון מהם הורידו את האלבום. "Songs of Innocence" קיבל ביקורות מעורבות ומשך ביקורת על ההוצאה הדיגיטלית שלו. האלבום התווסף באופן אוטומטי לחשבונות של משתמשי אייטונס. אחרי הפצתו המסחרית, "Songs of Innocence" מכר רק 101,000 עותקים באמריקה הצפונית. מסע הפרסום לאלבום נקטע אחרי שבונו נפצע בתאונת אופניים. האלבום קיבל מועמדות לפרס הגראמי לאלבום הרוק הטוב ביותר. U2 יצאה לסיבוב הופעות מצליח לקידום האלבום בשם "Innocence + Experience Tour" ב-2015.
רקע
בפברואר 2009, U2 הוציאה את אלבום האולפן ה-12 שלה "No Line on the Horizon" האלבום קיבל בעיקר ביקורות חיוביות והתחיל במקום הראשון ביותר מ-30 מדינות,[1] אבל המכירות של חמישה מיליון עותקים היו נמוכות יחסית למכירות הרגילות של U2.[2] במהלך חמש השנים וחצי בין שני האלבומים, הסולן בונו הביע חוסר ודאות בקשר לאם U2 יכולה להישאר רלוונטית מבחינה מוזיקלית אחרי הביצועים המסחריים הפושרים יחסית של "No Line on the Horizon".[3]
כתיבה והקלטה
החשיפה של "Songs of Ascent"
בסביבות תאריך היציאה של "No Line on the Horizon", בונו הזכיר תוכניות טנטטיביות של הלהקה להוציא אלבום. הרעיון היה שהאלבום יהיה אלבום-אח של "No Line on the Horizon" (כמו מערכת היחסים של "Zooropa" ל-"Achtung Baby") ובונו תיאר אותו כ"יצירה מדיטטיבית ורפלקטיבית" בנושא עלייה לרגל.[4][5] הלהקה אמרה שהסינגל הראשון היה אמור להיות "Every Breaking Wave".[4][6] עם זאת, הפרויקט נדחה כל הזמן מכיוון ש-U2 התקשתה להשלים אלבום שמצא חן בעיניה והם הוגבלו על ידי מחויבויות אחרות.
ביוני 2009, בונו אמר שלמרות שללהקה היו תשעה קטעי מוזיקה שהם אהבו, האלבום יצא רק אם הוא יהיה איכותי יותר מ-"No Line on the Horizon".[7] בספטמבר, הוא טען ש-U2 עובדת על שלושה אלבומים: "אלבום רוק מועדונים" מחומרים שהלהקה כתבה עם המפיק ריק רובין, שירים שהוא והגיטריסט דה אדג' כתבו למחזמר "Spider-Man: Turn Off the Dark" ו-"Songs of Ascent".[8] אחרי שהלהקה הופיעה בשער ברנדנבורג בברלין בנובמבר, בונו ודה אדג' נסעו לדרום צרפת לסשן של שבועיים של כתיבת שירים,[9] ולאחריו סשן באולפן בניו יורק בדצמבר.[10]
בדצמבר 2009 הלהקה אמרה שהיא מקווה להוציא אלבום באמצע 2010. באפריל 2010, המנהל של U2, פול מקגינס, אישר שהלהקה לא תסיים את האלבום עד ליוני, אבל אמר שיציאה של האלבום "לפני סוף השנה היא מאוד סבירה".[11] במאי, בונו היה צריך לעבור ניתוח חירום בגב מכיוון שעצב השת שלו היה דחוס. הלהקה שינתה את תאריכי ההופעות שלה באמריקה הצפונית ובפסטיבל גלסטנבורי, אבל יכלה לבלות זמן בכתיבת והלקטת שירים חדשים.[12]
סשנים עם דיינג'ר מאוס
באוגוסט 2010, צצו דיווחים חדשים על פרויקט האלבומים של U2,[13] עם הטענה שהלהקה עובדת על אלבום רוק מסורתי עם דיינג'ר מאוס,[14] אלבום דאנס עם דייוויד גטה, רדוואן וויל.איי.אם[14] ואלבום מדיטטיבי בשם "Songs of Ascent".[15][16]בונו ודה אדג' המשיכו להביע עניין בלשחרר את השירים שהם כתבו למחזמר "Spider-Man".[17] כש-U2 חזרו להופיע בסיבוב ההופעות U2 360° באותו החודש, הם ביצעו כמה מהשירים שלא שוחררו,[18] כולל "Every Breaking Wave".[16] באוקטובר, בונו אמר שהאלבום החדש של U2 יופק על ידי דיינג'ר מאוס וש-12 שירים היו מוכנים[17] ומקגינס דיבר על כך שהאלבום ייצא בתחילת 2011.[19][20] הלהקה המשיכה לעבוד עם דיינג'ר מאוס על האלבום בינואר 2011 בניו יורק.[14] עם זאת, אחרי פגישה יצירתית הם הבינו שהם לא יוכלו לסיים את האלבום באותה השנה.[21]
בפברואר 2011, מקגינס אמר שהאלבום כמעט שלם ושהוא אמור לצאת במאי 2011, למרות שהוא אמר שהאלבום כנראה לא יקרא "Songs of Ascent". בסופו של דבר הפרויקט "Songs of Ascent" לא יצא לפועל. הבסיסט אדם קלייטון אמר: "חשבנו שנשארו חומרים מ-'No Line'... עכשיו אנחנו מרגישים שאנחנו רחוקים מהחומרים האלה."[22] גם אלבום הדאנס בוטל בסופו של דבר. קלייטון אמר: "העבודה שעשינו עם רדוואן הייתה מאוד מרגשת. אבל, שוב, אני לא בטוח שזו הייתה המהות של מה ש-U2 טובה בו... אנחנו צריכים לעשות מה שאנחנו עושים הכי טוב ואנחנו צריכים להתרכז בזה, ומה שעשינו עם דיינג'ר מאוס היה קרוב לזה."[21] גטה הבהיר ביוני שהוא לא היה מעורב בפרויקט הדאנס ורק שוחח עם בונו על שיתוף פעולה אפשרי.[23]
U2 בילתה שלושה חודשים באולפן בסוף 2011.[24] בינואר 2013, חברי הלהקה אמרו שהאלבום החדש שלהם יצא עד ספטמבר ושהשם הזמני שלו הוא "10 Reasons to Exist".[15] מוקדם יותר באותה השנה, בהזמנתו של דיינג'ר מאוס, הזמרת השוודיתליקה לי נסעה ללוס אנג'לס להקליט קולות רקע לשיר "The Troubles" ללא נוכחות U2.[25] במאי, U2 בילתה זמן באולפני אלקטריק ליידי בניו יורק עם דיינג'ר מאוס שעשה מיקסינג לאלבום.[26] לאחר שעבד עם הלהקה במשך שנתיים, דיינג'ר מאוס עזב כדי לחזור לפרויקט הצדדי שלו, "Broken Bells".[27].
סשנים עם טדר, אפוורת', גפני ופלוד
לאחר מכן, הלהקה גייסה את ראיין טדר, פול אפוורת', דקלן גפני ופלוד לעזור להם לסיים את האלבום. הלהקה עבדה באופן כללי עם כל מפיק בנפרד, חוץ מבכמה מקרים.[27][28]
באמצע 2014, ליקה לי נפגשה עם הלהקה בלונדון כדי להקליט מחדש את הקולות שלה ל- "The Troubles".[25]
השותפות של U2 עם אפל להוצאת האלבום בסופו של דבר כפתה דדליין. דיינג'ר מאוס חזר לעזור ללהקה בזמן הסשנים האחרונים.[27]
קומפוזיציה
מבחינה תמטית, "Songs of Innocence" מבקר מחדש את הנעורים של חברי הלהקה באירלנד בשנות ה-70 ונוגע בזיכרונות ילדות, אהבות ואבדות, ויש בו גם מחווה להשפעות המוזיקליות שלהם. בונו תיאר את האלבום כ"אלבום הכי אישי שאי פעם כתבנו".[35] הלהקה ביקרה מחדש השפעות מוזיקליות מגיל ההתבגרות כמו הראמונס וקרפטוורק בשביל השראה.[36]
השיר הפותח את האלבום, "The Miracle (of Joey Ramone)", הוא מחווה לג'ואי ראמון, הסולן של הראמונס שהשפיע במיוחד על בונו.[37] במהלך שנות הנעורים שלהם, חברי U2 התגנבו להופעה של הראמונס,[38] והצפייה בג'ואי מופיע גרמה לבונו להרגיש פחות נבוך מהשירה שלו עצמו.[39] "Every Breaking Wave" הוא על הקושי שבלתת את כל כולך למישהו אחר.[27] "California (There Is No End to Love)" הוא על הביקור הראשון של U2 בלוס אנג'לס.[37] "Song for Someone" הוא שיר אהבה שבונו כתב לאשתו, אלי, שאותה פגש בשנות הנעורים שלהם.[40] "Iris (Hold Me Close)" הוא שיר על אמא של בונו, איריס, שנפטרה כשבונו היה בן 14.[41]
המילים של "Volcano" נכתבו מנקודת המבט של בונו צעיר יותר שכותב לגרסה מודרנית של עצמו.[42] "Raised by Wolves" הוא על הפיגועים בדבלין ובמונגהן ב-1974, אשר בהם נהרגו 33 אנשים.[43] השיר נכתב מנקודת המבט של אנדי רואן (אחיו של חבר הילדות של בונו, גוגי), שהנוכחות שלו בפיגועים דחפה אותו להתמכרות להרואין, נושא ש-U2 כתבו עליו בשיר מ-1984 "Bad".[41] השיר "Cedarwood Road" מדבר על הרחוב בדבלין שבו בונו גר בנעוריו.[37] השיר "This Is Where You Can Reach Me Now" מוקדש לג'ו סטאמר מהקלאש.[39][44] השיר "The Troubles" נכתב על "אלימות במשפחה".[45]
עטיפה ושם
עטיפת האלבום באייטונס נוצרה על ידי סוכנות MAD Agency London.[46] בעותקים הפיזיים של האלבום מופיע המתופף לארי מולן ג'וניור מחבק את בונו בן ה-18 בזמן ששניהם לא לובשים חולצה.[43][47] התמונה צולמה על ידי הצלם גלן לאצפורד.[47][48] הקעקוע על זרועו של מולן מבוסס על מיתולוגיה ילידית של שבט הפוני והוא סמל של הגנה על תמימות.[28]
שם האלבום, ושם האלבום הבא של U2 מ-2017, "Songs of Experience", נלקחו מאוסף שירים של ויליאם בלייק בשם "Songs of Innocence and of Experience".[49]
הוצאה
U2 בהופעה בהשקת המוצר של אפל במהלכה הוכרז האלבום ב-9 בספטמבר 2014
במהלך אירוע השקה של אפל ב-9 בספטמבר 2014 בקופרטינו, קליפורניה, לאחר השקת אייפון חדש והאפל ווטש,[50] U2 הופיעה עם השיר "The Miracle (of Joey Ramone)".[51] לאחר מכן, מנכ"ל אפל טים קוק הצטרף אליהם כדי להכריז שהאלבום ה-13 של הלהקה, "Songs of Innocence", הושלם וייצא באופן דיגיטלי באותו היום באייטונס ללא עלות.[52] האלבום התווסף באופן אוטומטי לחלק של "נקנה" בספריות המוזיקה של משתמשי אייטונס.[52] ב-13 באוקטובר 2014, האלבום יצא באופן פיזי,[53] וההורדה בחינם באייטונס הסתיימה.[47] "Songs of Innocence" היה זמין ליותר מ-500 מיליון לקוחות אייטונס ב-119 מדינות במה שקוק כינה "הוצאת האלבום הגודלה ביותר בהיסטוריה". בונו אמר שהלהקה לא נתנה את האלבום בחינם אלא שאפל שילמה לה.[51]
יעילות ותגובה
על פי אפל, 33 מיליון אנשים נכנסו לאלבום בשבוע הראשון מאז יציאתו בהורדה או בסטרימינג.[54] בתוך החודש הראשון, 81 מיליון משתמשים הקשיבו לו ו-26 מיליון משתמשים הורידו את כל האלבום.[55]
כמה מוזיקאים הטילו ספק בהחלטה של U2 לאפשר להוריד את "Songs of Innocence", כולל פטריק קרני מה-The Black Keys וניק מייסון מפינק פלויד.[56][57] קית' נלסון, הגיטריסט של להקת Buckcherry, אמר שהמהלך של U2 הוריד מערכה של המוזיקה. הוא אמר שללהקה עשירה כל כך זה קל לתת מוזיקה בחינם, אבל שיש אנשים שעובדים קשה להרוויח כסף מהמוזיקה שלהם.[58] יושב ראש ה-Entertainment Retailers Association פול קווירק אמר שלתת מוזיקה ככה זה פוגע בערך של המוזיקה כמו פרטיות.[59]
U2 מופיעה בקונצרט של יום האיידס העולמי ב-2014, כאשר ברוס ספרינגסטין ממלא את מקומו של בונו הפצוע כסולן
לקוחות אייטונס רבים לא שמחו שהאלבום התווסף לספריות המוזיקה שלהם ללא הסכמתם.[60][61][62] כתגובה לביקורות, אפל יצרה עמוד באתר שלה שאפשר למשתמשים למחוק את האלבום.[63] למרות שבונו התנצל בפני מעריץ בסשן שאלות ותשובות בפייסבוק,[64] הוא סירב להתנצל פומבית באותו הזמן ואמר שזה היה "אחד הרגעים הכי גאים בהיסטוריה של U2".[43] עם זאת, ב-2022, בספר הזיכרונות שלו "Surrender: 40 Songs, One Story",[65] בונו התנצל על ההוצאה הדיגיטלית של האלבום. הוא כתב: "אני לוקח אחריות מלאה... חשבתי שאם נוכל לשים את המוזיקה שלנו בהישג יד לאנשים, הם אולי יבחרו לקחת אותה. לא בדיוק".[66]
פרויקטים אחרים
ב-8 בדצמבר 2014, נלווה ויזואלי לאלבום, "Films of Innocence", יצא. בהשראת ציורי קיר פוליטיים של צפון אירלנד, U2 גייסה 11 אומנים אורבניים שיצרו סרטים משלהם לכל שיר באלבום.[67]
"Songs of Innocence" קיבל בעיקר ביקורות מעורבות.[72] ב-Metacritic, האלבום קיבל ציון של 64 מתוך 100 בהתבסס על 32 ביקורות.[73]
"Songs of Innocence" הופיע בדירוגים של האלבומים הטובים ביותר של השנה של כמה מבקרים. המגזין רולינג סטון דירג אותו כאלבום הטוב ביותר ב-2014.[74] הבחירה הייתה שנויה במחלוקת. מקים המגזין ג'ון וונר הואשם בכך שאמר למגזין לדרג את האלבום במקום הראשון בגלל החברות שלו עם בונו.[75] המגזין דירג את האלבום במקום ה-93 ברשימת האלבומים הטובים ביותר של שנות ה-2010.[76]
מגזין מוג'ו דירג את האלבום במקום ה-33 ברשימת 50 האלבומים הטובים ביותר של 2014.[77] הטלגרף דירג את האלבום במקום ה-14 ברשימת האלבומים הטובים ביותר של השנה,[78] ומגזין Q דירג אותו במקום ה-44. רנדל רוברטס מהלוס אנג'לס טיימס קרא לו האלבום הגרוע ביותר של 2014.[79] "Songs of Innocence" היה מועמד לפרס גראמי לאלבום הרוק הטוב ביותר.[80]
ב-14 במאי 2015, U2 פתחה בסיבוב הופעות בשם "Innocence + Experience" והופיעה בו 76 פעמים.[90][91] סיבוב ההופעות הכניס 152.2 מיליון דולר ממכירת 1.29 מיליון כרטיסים. הופעה בפריז נדחתה לאחר פיגועי נובמבר 2015 בעיר. בסופו של דבר, ההופעה האחרונה בסיבוב ההופעות הייתה ההופעה שנדחתה שהתקיימה בפריז וצולמה לסרט ההופעה "Innocence + Experience: Live in Paris".[92]
רשימת השמעה
מילות השירים נכתבו על ידי בונו, דה אדג', המוזיקה לשירים הולחנה על ידי U2.
^ 123James Reed Globe Staff, September 10, 2014, 12:39 p m Share on Facebook Share on TwitterView Comments, U2, ‘Songs of Innocence’ - The Boston Globe, BostonGlobe.com (באנגלית אמריקאית)
^Jon Dolan,Brittany Spanos,Simon Vozick-Levinson,Rob Sheffield,Charles Holmes,Christian Hoard,Joseph Hudak,Elias Leight,Suzy Exposito,Will Hermes,Angie Martoccio,David Browne,Hank Shteamer,Jon Freeman,Claire Shaffer,Brenna Ehrlich,Jonathan Bernstein,Jon Blistein,Nick Catucci,Brendan Klinkenberg,Danny Schwartz,Kory Grow, Jon Dolan, Brittany Spanos, Simon Vozick-Levinson, Rob Sheffield, Charles Holmes, Christian Hoard, Joseph Hudak, Elias Leight, Suzy Exposito, Will Hermes, Angie Martoccio, David Browne, Hank Shteamer, Jon Freeman, Claire Shaffer, Brenna Ehrlich, Jonathan Bernstein, Jon Blistein, Nick Catucci, Brendan Klinkenberg, Danny Schwartz, Kory Grow, The 100 Best Albums of the 2010s, Rolling Stone, 2019-12-03 (באנגלית אמריקאית)
^ Neil Mccormick Helen Brown James Hall And Bernadette Mcnulty,Helen Brown,Neil Mccormick,James Hall,Bernadette Mcnulty, Best 50 albums of 2014, The Telegraph, 2 April 2015
.jpg)
.svg){kind=logo}
.svg){kind=icon}
