הערכתו של הבית הלבן הייתה שהסדר פוליטי בלבנון שיכלול נסיגה ישראלית זהירה (לאור החשש מעימותים בין יושבי האזור ואף חשש שיבוצעו מעשי טבח בין-עדתיים[1]) ולאחריה ההכרה של ישראל בתוכנית, יגביר את אמינותה של ארצות הברית בעולם הערבי.
ראש ממשלת ישראלמנחם בגין התנגד באותה עת לנסיגה מיידית מלבנון, וכך נטל את העוקץ מהתוכנית, ממנה חשש, והיא לא התממשה והכריז כי הוא דוחה את התוכנית על הסף ואף אישר הקמת יישובים חדשים ביהודה ושומרון (בתגובה להצהרותיו של בגין החליט רייגן לעצור את אספקת המטוסים לישראל לתקופה של כ-3 חודשים[2]), אם לא די בכך מתנחלים התראיינו לתקשורת הישראלית ודרשו חרף הצעתו של רייגן שממשלת ישראל תחיל את הריבונות בשטחים[3].
לקריאה נוספת
אברהם בן-צבי, מטרומן ועד אובמה: עליתם וראשית שקיעתם של יחסי ארצות הברית-ישראל, תל אביב: משכל, 2011.