PROFILPELAJAR.COM

עודד מודריק
	מודריק, 2007
	מודריק, 2007
לידה	15 באוקטובר 1945 (בן 79); כפר אתא, ישראל
מדינה	ישראל
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים (1967); אוניברסיטת תל אביב (1989); האוניברסיטה העברית בירושלים (1977); אוניברסיטת שיקגו (1990) ;
השתייכות	מערכת בתי המשפט הישראלית
תקופת כהונה	1993–2015 (כ־22 שנים)
תחומי מחקר	משפט צבאי, דיני ראיות
תפקידים בולטים	סגן נשיא בבית המשפט המחוזי בתל אביב; שופט במחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב; פרופסור באוניברסיטת אריאל; תפקידים צבאיים בולטים: שופט בית הדין הצבאי לערעורים; נשיא בית דין צבאי מחוזי; סניגור צבאי ראשי; יועץ משפטי לאזור רמת הגולן; יועץ משפטי לאזור חבל עזה;

עודד מוּדְריק (נולד ב-15 באוקטובר 1945) הוא משפטן ישראלי. כיהן בין השאר כסגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.

בין תפקידיו הקודמים, שופט בבית הדין הצבאי לערעורים, היועץ המשפטי של משטרת ישראל, אב בתי הדין למשמעת של השב"כ והמוסד, ויו"ר ועדת המשמעת של החוקרים הפרטיים. השתחרר מצה"ל בדרגת אלוף-משנה, ובמהלך שירות המילואים הועלה לדרגת תת-אלוף. כיום הוא פרופסור בפקולטה למדעי החברה והרוח באוניברסיטת אריאל בשומרון.

ביוגרפיה

עודד מודריק נולד בכפר אתא בשנת 1945. הוא למד לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים במסגרת העתודה האקדמית. גם את תוארו השני עשה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, ואת הדוקטורט – באוניברסיטת תל אביב. חיבור הדוקטור שלו עסק במהותה ותכליתה של השפיטה הצבאית, ונערך בהנחייתם של נשיא בית המשפט העליון, השופט מאיר שמגר, ופרופסור דוד ליבאי.

לאחר לימודיו במסגרת העתודה האקדמית, שירת במערכת המשפטית של צה"ל. תחילה עבד כתובע צבאי באזור שכם בשנים 1968–1969^[1]. לאחר מכן כיהן כסנגור צבאי. משנת 1972 כיהן כיועץ משפטי לאזור רמת הגולן^[2]. בשנת 1974 עבר לכהן כיועץ משפטי לאזור חבל עזה^[3]. בהמשך היה סנגור צבאי ראשי, נשיא בית דין צבאי מחוזי של פיקוד המרכז^[4] ושל חיל האוויר^[5] ושופט של בית הדין הצבאי לערעורים (עד דרגת אלוף-משנה)^[6]. לקראת סוף שירותו הצבאי הושאל לתפקיד היועץ המשפטי למשטרת ישראל, בדרגת תת ניצב. בשנת 1989 קיבל תואר דוקטור למשפטים מאוניברסיטת תל אביב. השתחרר מצה"ל בשנת 1993, בדרגת אלוף-משנה.

למן שחרורו הוא משרת בשירות מילואים פעיל כשופט בית הדין הצבאי המיוחד, ובשנת 2013 הועלה לדרגת תת-אלוף. במהלך שירותו אירע שקיבל דרגת ייצוג זמנית של רב-אלוף, כדי שיוכל לשפוט את הרמטכ"ל, משה יעלון, בגין נסיעה רשלנית לאחור שגרמה נזק לרכב הצבאי שלו^[6].

לאחר שחרורו מצה"ל, מונה לשופט לעניינים פליליים, מנהליים וכלכליים בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. משנת 2009 ועד לפרישתו בחודש אוקטובר 2015 שימש בתפקיד סגן נשיא ואחראי על המחלקה הפלילית בבית המשפט המחוזי תל אביב-יפו.

במקביל לעבודתו השיפוטית לימד קורסים, שיעורי משפט וסמינריונים באוניברסיטאות ומכללות שונות, בהן האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת בר-אילן, אוניברסיטת אריאל, המרכז הבינתחומי הרצליה המכללה למנהל ומכללת שערי משפט.

לאחר פרישתו מן השפיטה הוזמן לכהן כפרופסור חבר באוניברסיטת אריאל בשומרון. הוא חוקר ומלמד תחומי משפט שונים ומשמש גם כחבר סנאט האוניברסיטה. נוסף לכך מכהן כיו"ר ועדת הערר לפי חוק רישום קבלנים, יו"ר הוועדה המייעצת לשר הביטחון בעניין הכרזה על ארגוני טרור, דיין בבית הדין למשמעת של משטרת ישראל^[7] ויועץ מיוחד למשרד עורכי הדין עמר רייטר ז'אן שוכטוביץ ושות' - AYR^[8]. בנובמבר 2018 הצטרף כיועץ לצוות ההגנה של ראש הממשלה בנימין נתניהו^[9], אולם הוא הפסיק פעילות זאת לאחר מספר חודשים. בשנת 2019 מונה ליו"ר ועדת הביקורת החיצונית של הקרן הקיימת לישראל ובראשית 2020 ליו"ר ועדת הביקורת של עמותת מכון ז'בוטינסקי בישראל.

בפרק הזמן שלמן פרישתו מכס המשפט פרסם מאמרי דעה רבים בעיתונים נפוצים שעסקו בשאלות משפט שעלו על סדר היום המדיני - חברתי - פוליטי וחוקתי של מדינת ישראל. בין היתר, הביע תמיכה בפסקת התגברות^[10].

מודריק נשוי. הוא אב לשלושה ילדים שגם הם משפטנים.

קריירה שיפוטית

בין פסקי הדין וההחלטות שניתנו על ידו, נמנים התיקים הבאים:

הרשעתו של יגאל עמיר ברצח יצחק רבין. בגזר הדין כתב מודריק:

הרוצח ארב לו מאחור והכהו אל החומש בירי אקדח. יצחק רבין נפל, ידיו לא אסורות ורגליו לא לנחושתיים הוגשו^[11]. רצח שפל בידי רוצח נקלה, בן העם היהודי לפי דתו, בן בליעל לפי הוויתו.
אין לך רצח שאינו שפל ונקלה. איש אינו בר רשות לקפח את חיי זולתו, אפילו הנרצח קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו. אין לך רצח שאינו נושא עמו טרגדיה אנושית, בין אישית ומשפחתית. דמי הנרצח זועקים למרומים וקולם מפלח לבבות.
(...) הושטת יד אחים היא צו המקום והזמן. היא נחוצה להגן על שלנו אם יש עוד בנו מי שמעלה במחשבתו את איבוד עמו לדעת. שלנו הם ערכי היסוד של מדינת ישראל הם בבת עינה וככזו יש לנצור אותם ולשמרם מכל משמר. הכל מצווים בדבר וכך יהיה. נצח ישראל לא ישקר.

זיכויו של אהוד אולמרט ב"פרשת החשבוניות הפיקטיביות בליכוד" שיוחסה לתקופת כהונתו כגזבר תנועת הליכוד. למרות זיכויו מהחשדות המיוחסים לו, תיאר מודריק את התנהלותו של אולמרט כ"מאוד לא ראויה, אך לא כזו החורגת אל התחום הפלילי". פרקליטות המדינה, בראשותה של עדנה ארבל, לא ערערה על הזיכוי.
זיכוים של כל הנאשמים בפרשת מניות "בזק", בהם גד זאבי ומיכאל צ'רנוי. מודריק קבע שההסכם שבין זאבי לצ'רנוי בנוגע לרכישת מניות "בזק" הושתת על היגיון עסקי ולא על הונאה פלילית^[12].
הרשעתו של מאיר ניצן, ראש עיריית ראשון לציון, בעבירה של הפרת אמונים בכך ששכר שירותי ייעוץ ופרסום ושירותי תזמורת לעירייה ללא מכרז. מודריק קבע כי לא נמצא קלון בהתנהלותו של ניצן ומשום כך הוא המשיך לכהן בתפקידו.
הרשעת אהוד קינמון, ראש עיריית בת ים, בעבירות שוחד.
מודריק גזר על ד"ר איזבלה בלפר שש שנות מאסר על חטיפת נכדתה בכך שסייעה לבתה להבריח אותה לרוסיה ובכך לנתק בין הבת ואביה^[13]. בנמקו את גזר הדין החמור כתב שלעונש יש תכלית לגרום לכך שהקטינה שנחטפה תוּשב לישראל וש"מבחינה מעשית יש סבירות לא מעטה שהנאשמת מחזיקה את מפתחות כלאה בידיה". בית המשפט העליון קיצר את העונש לשלוש שנות מאסר והשופט אליעזר ריבלין כתב "במקרה זה אפשר שהובאה בחשבון העונש תכלית המעוררת קושי"^[14].
הרשעתם של אילון צברי ויורם נגלר באחת הפרשות הגדולות והמסועפות בשוק ניירות ערך, בעבירות בהיקף של עשרות מיליוני ש"ח. מודריק הרשיע את הנאשמים בקבלת שוחד על אף שהם אינם עובדי ציבור, מאחר שהם עובדים בגוף המספק שירות לציבור^[15].
הרשעתו של יוסף חכמי בעבירות מרמה ושוחד בפרשת הקמת מפעל התרופות בבית שאן^[16].
הרשעתו של הרב יאשיהו פינטו בעבירות של מתן שוחד ושיבוש מהלכי משפט. פינטו הורשע על פי הודאתו ונגזרה עליו שנת מאסר בפועל, הרף המקסימלי עליו הוסכם במסגרת הסדר הטיעון^[17]. ערעורו של פינטו לבית המשפט העליון על חומרת העונש נדחה.
הרשעתו של אריה (ריקו) שירזי בעבירות מס והלבנת הון בהיקף של עשרות מיליוני ש"ח ובעבירות איומים.
מעוז אביב - מעון לנשים מוכות
ועידת התביעות - פיצויים לפליטי השואה
שורה של פסקי דין עקרוניים בתחום התכנון והבנייה (למשל: המרינה בהרצליה", "צוקי ארסוף", פיצויי פגיעה מתוכנית ועוד) ופסיקה עקרונית בענייני חינוך מיוחד (למשל בשאלת המחויבות להעמיד סייעת לתלמידים בעלי צרכים מיוחדים).

פרסומיו

ספר: שפיטה צבאית, משרד הביטחון – ההוצאה לאור (תשנ"ג)

מאמרים

"שפיטה צבאית בישראל", פלילים כרך א' (1990), עמ' 83.
"מפקד: סמכות, אחריות, אשמה", פלילים כרך ב' (1991), עמ' 249.
“Military Justice, Goals and Identity”, 31 Military Law and Law of War Rev. (1992)

"'הרצת' ניירות ערך כעבירה – 'האזכה...ובכיס אבני מרמה' ", מגמות בפלילים – עיונים בתורת האחריות בפלילים (עורך: אלי לדרמן) (תשס"א).
"אחריות מפקדים - היבט דיוני" צבא חברה ומשפט, (עורכת: דפנה ברק-ארז) (תשס"ב) עמ' 285.
"עצמאות וכפיפות – הפסיקה הצבאית במבחן הביקורת של בית המשפט העליון", ספר שמגר (עורך: אהרון ברק) מאמרים חלק א' (תשס"ג) 341.
"טוהר הנשק וטוהר המצפון", משפט וצבא 9-1, 1989
"החזקת 'מובאים' במעצר מנהלי כ-'קלפי מיקוח'", משפט וצבא 16, תשס"ג, עמ' 813
"ביטחון ומשפט – שאלה של איזון סביר", משפט וצבא 17, תשס"ד, עמ' 37
"חינוך קצינים וחיילים בסוגיית יחסי יהודים-ערבים כיצד?", מערכות-הרהורים וערעורים (1988)
"שלטון החוק בצבא", מנהיגות וערכים (לקט מאמרים בהוצאת קצין חינוך ראשי) (1991)
"תדריך ופקודה סותרים והחייל שביניהם", סקירה - דפים למפקד הבכיר (הוצ' קח"ר) (1991).
"משפט צבאי" ערך, האנציקלופדיה העברית, כרך שישי (עורכת: גבריאלה שלו) (תשנ"ג) (טרם פורסם).