ארגון ה"ספיישל אולימפיקס" נוסד מתוך אמונה שאנשים עם פיגור שכלי יכולים לעסוק בספורט יחידני וקבוצתי על אף מגבלותיהם, בעזרת הדרכה ותמיכה. המוטיב המרכזי בספיישל אולימפיקס הוא "כל אחד יכול".
ייעוד הארגון הוא לספק פעילות שנתית ותחרויות בענפי ספורט אולימפיים לאנשים עם פיגור החל מגיל 8. פעילויות הספורט מושתתות על ערכים אוניברסליים, בהם זכות כללית להשתתפות, השתתפות בחינם, תחרות מול שווים ברמת הביצוע, כבוד והערכה על האימונים בדרך של מתן פרסים לכל.
מטרת העיסוק בספורט היא לשפר את כושרם הגופני ויכולתם הפיזית ובכך להעלות את הדימוי והביטחון העצמי שלהם הן בעיני עצמם והן בעיני משפחתם והקהילה בה הם חיים, וכך הם יוכלו להשתלב בחברה כאזרחים יוצרים ותורמים. המעורבות בפעילות ספורטיבית ובספורט הישגי בפרט, מעניקה למשתתפים הזדמנות לחוות הצלחות, חוויית מנצחים, ונותנת להם הזדמנות להרגיש שווים.
בדגל ה"ספיישל אולימפיקס" נראים חמישה אנשים עומדים במעגל ונותנים ידיים, כמספר היבשות. האנשים ללא זהות, להבדיל מהדגל האולימפי בו לכל טבעת יש צבע שמסמל יבשת. האנשים עומדים במעגל, כיוון שבו אין ראשון ואין אחרון, וכך גם בארגון כולם שווים וכולם חברים של כולם.
עקרונות
כל אדם עם מוגבלות שכלית יכול להשתתף בפעילות הארגון.
ההשתתפות היא ללא תשלום, כדי לאפשר לכל ספורטאי לקחת חלק בפעילות, בלי קשר לרקע הסוציואקונומי שלו.
בתחרות, כל משתתף מתחרה מול השווים לו ברמת הביצוע, ללא תלות במדדים אחרים כגיל או מגדר. גם במשחקים קבוצתיים התחרות מחולקת לרמות יכולת.
דוכן המנצחים כולל את המקום ראשון עד המקום שמיני. כל משתתף מקבל פרס על הביצוע שלו, מתוך כבוד והערכה על האימונים והמאמץ.
בתחרויות בינלאומיות ובאולימפיאדה אסור ללבוש שום דבר המעיד על המדינה המיוצגת, וזה מתוך העיקרון שכולם שווים.
סיסמת הספיישל אולימפיקס היא "תן לי האומץ לנסות והכוח לנצח".
הקמת הארגון
ביוני 1963 ארגנה יוניס קנדי שרייבר, אחותו של הנשיא ג'ון פ. קנדי, מחנה קיץ לילדים בעלי מוגבלות שכלית בביתה שבמרילנד. קנדי הקימה את המחנה מתוך רצון ושאיפה לכך שילדים בעלי מוגבלות שכלית יוכלו לקיים פעילויות ספורטיביות ולא להישאר בביתם מבלי לעשות דבר. במהרה, מחנות נוספים הוקמו ברחבי ארצות הברית, במימונה של קרן משפחת קנדי. המחנה הפך לאירוע שנתי, והקרן שלמשפחת קנדי העניקה מענקים לאוניברסיטאות ומרכזים קהילתיים כדי לקיים מחנות דומים.
יוניס קנדי שרייבר כתבה מאמר בו חשפה, כי אחותה רוזמרי נולדה עם מוגבלות שכלית קלה ועברה ניתוח לובוטומיה בשנת 1941 אשר הותיר אותה במצב מנטלי קשה וסיעודי עד יום מותה. מאמר זה על משפחת הנשיא נתפס כ"קו פרשת מים" בשינוי עמדות הציבור כלפי אנשים עם מוגבלות שכלית. מוגבלותה של רוזמרי סיפקה לקנדי שריבר חזון כולל על איך אנשים עם מוגבלות שכלית יכולים להתחרות בספורט יחדיו בפומבי. לא פעם נאמר שהנכות של רוזמרי הייתה ההשראה של יוניס להקים את הספיישל אולימפיקס, אבל היא אמרה בריאיון ל"ניו יורק טיימס" ב-1995 שזה לא בדיוק המקרה. "המשחקים לא צריכים להתמקד באדם אחד", היא אמרה[1].
מחקר משנת 1964 של ד"ר פרנק היידן, פרופסור לחינוך גופני מאונטריו, הוכיח שאנשים עם מוגבלות שכלית יכולים וצריכים להשתתף בפעילות גופנית. הוא האמין שהיתרונות של פעילות כזו יראו בכל תחומי החיים של הספורטאים. באותן שנים פיתח היידן רעיון למשחקים לאומיים, ועבודתו הביאה אותו לידיעת קרן קנדי. הוא שיתף את רעיונותיו למשחקים לאומיים במהלך שנת שבתון בו עבד עבור הקרן[2].
אן מקגלון בורק, אז מורה לחינוך גופני במחוז שיקגו פארק, העלתה בשנת 1967 את הרעיון לתחרות אתלטיקה חד פעמית, כלל-עירונית, בסגנון אולימפי לאנשים עם צרכים מיוחדים. היא פנתה לארגון צדקה בבקשה למימון האירוע, שם נאמר לה: "את צריך להתבייש בכך שאת מציגה ילדים מסוג זה לראווה". כאשר פנתה לקרן קנדי, עודדה אותה קנדי שרייבר להרחיב את הרעיון מעבר לעיר, והקרן סיפקה מענק של 25,000 דולר לאירוע.
לאחר קיום התחרות הראשונה, בסתיו 1968, פתח ד"ר היידן את אחת מתוכניות הספורט הציבוריות המאורגנות הראשונות לאנשים עם מוגבלות שכלית, בעזרת בית ספר מקומי שהציע מקום במרכז הספורט שלו.
תולדות המשחקים
משחקי הספיישל אולימפיקס הראשונים נערכו ב-20 ביולי1968, בשיקגו. כ-1,000 ספורטאים מארצות הברית ומקנדה השתתפו באירוע שנערך במשך יום אחד, והיה מיזם משותף של קרן קנדי ומחוז שיקגו פארק. במהלך המשחקים הראשונים הכריזה קנדי שריבר על הקמתה של הספיישל אולימפיקס וכי משחקים נוספים יתקיימו מדי שנתיים כ"אולימפיאדה בינלאומית דו שנתית". ד"ר פרנק היידן שימש כמנהל המשחקים עד 1972, ולאחר מכן עסק בפיתוח בינלאומי של המשחקים.
צרפת שלחה את הספורטאים הראשונים מחוץ לצפון אמריקה למשחקים השניים שנערכו בשנת 1970. בשנת 1971, הוועד האולימפי של ארצות הברית נתן לספיישל אולימפיקס אישור רשמי להשתמש בשם "אולימפיאדה". במשחקים השלישיים בשנת 1972, שלחו 10 מדינות ספורטאים.
משחקי החורף של הספיישל אולימפיקס נערכו לראשונה בפברואר 1977, בקולורדו. מאז נערכים משחקי הקיץ ומשחקי החורף כל ארבע שנים. ארגון האומות המאוחדות הכריז על שנת 1986, שנת הספיישל אולימפיקס. בשנת 1988, האולימפיאדה המיוחדת הוכרה רשמית על ידי הוועד האולימפי הבין-לאומי.
המשחקים הראשונים שנערכו מחוץ לארצות הברית, היו משחקי החורף של 1993 בזלצבורג, אוסטריה. נשיא אוסטריה היה ראש המדינה הראשון שפתח את המשחקים באופן אישי. ב-2003 יצאו משחקי הקיץ לראשונה מתחום ארצות הברית והתקיימה בעיר דבלין באירלנד, מכיוון שמוצא משפחת קנדי הוא מאירלנד[3]. בשנת 2007 נערכו המשחקים בשאנגחאי, וב-2011 המשחקים התקיימו באתונה. ב-2015 המשחקים התקיימו שוב בארצות הברית, בעיר לוס אנג'לס. ב-2019 המשחקים התקיימו באבו דאבי[4]. ב-2023 יתקיימו בברלין.
בנוסף לכך מתקיימות לטורניר מהדורות יבשתיות. המשחקים האחרונים ביבשת באירופה התקיימו ב-2014 בבלגיה וב-2022 במלטה. ישנן מדינות שאף מקיימות משחקים לאומיים משלהן. ישראל קיימה טורניר מסוג זה לראשונה בספטמבר 2016.
בישראל
משלחות ישראליות
בקיץ 2003 השתתפה משלחת ישראלית במשחקי הקיץ הראשונים מחוץ לארצות הברית, בדבלין, אירלנד[5]. המשלחת הישראלית מנתה 32 משתתפים וזכתה ב-29 מדליות, מהן 14 מדליות זהב[6]. בנובמבר 2005, באליפות אירופה של הספיישל אולימפיקס, זכו חברי המשלחת הישראלית ב-11 מדליות בטניס שולחן.
בתחילת שנת 2007 73 ספורטאים ישראלים נבחרו לייצג את ישראל בספיישל אולימפיקס שנערכו בשאנגחאי שבסין, אולם בגלל מחסור תקציב הוחלט תחילה לבטל את המשלחת[7]. לבסוף נשלחה משלחת מצומצמת שזכתה בשורה של מדליות[8], כולל 7 מדליות לשחיינית טל חודרוקובסקי[9].
במשחקי הספיישל אולימפיקס שנערכו בלוס אנג'לס ב-2015 המשלחת מישראל מנתה 40 משתתפים שזכו ב-60 מדליות[10].
במאי 2022 יצאה משלחת ישראלית לאליפות אירופה של הספיישל אולימפיקס במלטה, היא מנתה 22 חברים ושבה עם 18 מדליות. המשלחת מומנה בגיוס המונים ותמיכה של מרכז הפועל[12]. בנוסף באותה החודש קיבלה העמותה הכרה ממשרד התרבות והספורט וסיוע של מיליון שקל[13].
בינואר 2023 משתתפים מישראל היו אמורים להשתתף במשחקי החורף של הארגון שייערכו בקאזאן, רוסיה והמשלחת מישראל הייתה אמורה לכלול 20 ספורטאים ב-2 ענפי ספורט: ריצה בשלג וסקי. המשחקים היו אמורים להתקיים במקור בשוודיה כבר בינואר 2019, הם בוטלו עקב חוסר תקציב. אחר כך נבחרה קאזאן לארח אותם בינואר 2022, הארגון העולמי הודיע שהמשחקים יידחו לשנת 2023 אולם לבסוף בוטלו המשחקים בגלל הפלישה הרוסית לאוקראינה[14].
משחקים לאומיים
בספטמבר2016 התקיים טורניר "המשחקים הלאומיים" של ספיישל אולימפיקס ישראל בדומה לטורנירים לאומיים שנערכים בארצות אחרות. הטורניר התקיים ברובו ב"מכון וינגייט" בנתניה בתאריכים 25–27 בספטמבר בהשתתפות של כ-1,200 ספורטאים מתחרים במקצים תחרותיים וחובבים לצד אירועים נוספים למשפחותיהם וכלל 11 ענפי ספורט: אתלטיקה קלה, כדורגל, כדורסל, טניס, שחייה, ג'ודו, באולינג, חתירה בקייאקים, רכיבת אופניים, רכיבה על סוסים ופעילות מוטורית. אש הלפיד הוצתה ב-18 בספטמבר ב"גן הוורדים" בירושלים ומשם יצא למסע של שבוע ברחבי הארץ עד שהגיע ליעדו, האמפיפארק של מכון וינגייט, שאירח את טקס הפתיחה.
באוקטובר 2022 אמורים להתקיים "המשחקים הלאומיים" של ספיישל אולימפיקס באזור הגליל בהשתתפות כ-1000 ספורטאים. טקס הפתיחה נועד להתקיים ב"אגמון החולה".
במהלך 2017 פורק הארגון הישראלי של הספיישל אולימפיקס, לאחר שנשלל רישיונו על ידי הארגון הבינלאומי, בגלל טענות של פעילים רבים על ניהול כושל ונפוטיזם. הטענות העלו בפני הארגון הבינלאומי בעת ביקור של הנהלת הארגון בתחרות שנערכה בישראל. בין השאר טענו פעילים רבים כי חברי משלחת ישראל שנשלחו במהלך השנים לאירועים קודמים היו ברובם קורבי משפחה של מנהלי הארגון בישראל[17]. לאחר חקירה החליט האיגוד האירופי-אסייתי של הספיישל אולימפיקס, להקים עמותה חדשה בישראל. שי פירון מונה ליו"ר העמותה, והג'ודוקא הישראלי אריק זאבי לחבר הוועד המייעץ שלה. עמותת ספיישל אולימפיקס הישראלית החדשה פועלת בשם ספיישל אולימפיקס ישראל - הארגון הישראלי לספורט משלב. ב-23 בנובמבר2018, התקיים אירוע ההשקה של העמותה החדשה, בבית הנשיא בירושלים אותו אירח נשיא המדינה ראובן ריבלין; באירוע נכחו חברי הכנסת, כדורגלנים, ובעלי תפקידים מהאיגוד האירופי-אסייתי של הארגון.
בספטמבר 2018, ישראל השתתפה בפורום מנהיגות הנוער הגלובלי של הארגון, ואותה ייצג ספורטאי הארגון הישראלי, אלעד סבן, אשר היה מנהיג הנוער הישראלי היחידי מטעם הארגון הישראלי; הפורום היה במסגרת חגיגות ה-50 שנה של הארגון הגלובלי[דרוש מקור].
