תשלום הוא מסירה רצונית של כסף מגוף אחד (אדם או חבר בני אדם) לגוף אחר בתמורה לטובין שמספק מקבל התשלום, לשם קיום חובה חוקית (כגון תשלום קנס) או מטעמי נדבנות.

התשלום מתבצע בשתי דרכים עיקריות:

• בכסף, באמצעי התשלום המשמשים להעברתו: מזומנים, המחאה, כרטיס אשראי, העברה בנקאית, תשלום בנייד וכו'. בתשלום במזומנים מעורבים רק המשלם ומקבל התשלום, אך בדרכי תשלום אחרות מעורבים גורמים נוספים, כגון בנקים וחברות כרטיסי אשראי.
• בשווה כסף, כגון בהעברת מניות או בסחר חליפין.

אופן התשלום נקבע בהסכמה בין הצדדים (המשלם ומקבל התשלום), ולעיתים הוא מוכתב על ידי מקבל התשלום, למשל בסירוב לקבל תשלום בהמחאה או בכרטיס אשראי.

תשלום במזומנים מתקיים עוד מהעת העתיקה. הוא נעשה בדרך כלל בהילך החוקי של המדינה שבה מתבצע התשלום, אך מתאפשר גם תשלום במטבע אחר (כאשר אין חוק האוסר זאת). לעיתים מגבילה החקיקה את גובה התשלום המותר במזומנים. באמצע המאה העשרים התפתח התשלום בכרטיסי אשראי, שהלך וגדל במשך השנים על חשבון אמצעי תשלום אחרים. במאה ה-21 התפתח תשלום באמצעות אפליקציות מובייל כגון bit וגוגל פיי.

יש עסקאות שבהן התשלום ניתן בבת אחת, ואחרות שבהן התשלום ניתן בצעדים אחדים (למשל רכישה בעשרה תשלומים חודשיים). בעסקה מתמשכת, למשל תשלום על אספקת חשמל או רכישת מנוי על עיתון, התשלום המוסכם ניתן שוב מדי תקופה, בהתאם למוצר או לשירות שסופקו. לעיתים מבטיח מקבל התשלום הנחה על תשלום מידי (או תשלום מראש), או לחלופין גובה ריבית על תשלום דחוי.

כאשר מקבל התשלום הוא עסק, החקיקה מחייבת אותו לתת קבלה על כך. גם כאשר אין חובה לתת קבלה ניתנת לעיתים קבלה, כהוכחה לכך שהתשלום בוצע.

שיקולי מס משפיעים לפעמים על מועד התשלום, למשל הקדמתו מהשנה הבאה לשנה הנוכחית (לשם הגדלת ההוצאות של המשלם בשנה הנוכחית) או דחייתו מהשנה הנוכחית לשנה הבאה (לשם הקטנת ההכנסות של מקבל התשלום).

אחדים מחוקי מדינת ישראל עוסקים בהסדרה של תשלומים, בהם:

• הוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות), תשל"ג-1973^[1] מחייבות עסק לתת קבלה על כל תשלום המתקבל בו, ולרשום את התשלום בספר החשבונות של העסק.
• חוק מס ערך מוסף מחייב עוסק לרשום כל תשלום שהוא מקבל.
• חוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986,^[2] מסדיר את השימוש בכרטיסי חיוב ובכרטיסי אשראי.
• חוק לצמצום השימוש במזומן מגביל את גובה התשלום המותר במזומנים, במטרה לצמצם את ההון השחור ולהיאבק בהלבנת הון, השתמטות ממס, מימון טרור ועוד.
• חוק הגנת השכר מסדיר את אופן תשלום השכר, וקובע: "שכר עבודה ישולם במזומנים, אך מותר שישולם בשיק או בהמחאת דואר, אם דרך תשלום זאת נקבעה בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה או שהעובד הסכים לה בדרך אחרת", ומוסיף: "מותר בהסכמת העובד לשלם חלק משכר עבודה באוכל ובמשקאות המיועדים לצריכה במקום העבודה, להוציא משקאות משכרים, או בדיור, אם דרך תשלום זאת נקבעה בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה או שהיא נוהג מקובל בתנאי עבודה, ובלבד שהשווי המיוחס לכל אלה לא יעלה על המקובל בשוק."
• חוק הגנת הצרכן קובע כללים בעניין תשלומים בעסקאות.

מדיה וקבצים בנושא תשלום בוויקישיתוף