PROFILPELAJAR.COM

סוזי נבות
	סוזי נבות, 2008
לידה	27 בינואר 1958 (בת 66); מונטווידאו, אורוגוואי
ענף מדעי	משפט חוקתי, משפט השוואתי
מקום מגורים	ישראל
תאריך עלייה	1971
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים; אוניברסיטת תל אביב ;
מנחה לדוקטורט	קלוד קליין
מוסדות	המסלול האקדמי המכללה למינהל; סורבון; אוניברסיטת רייכמן; האוניברסיטה העברית בירושלים; המכללה לביטחון לאומי ;
פרסים והוקרה	אות אביר איכות השלטון (2019); אות אומ"ץ (2010) ;

סוזי נבות (נולדה ב-27 בינואר 1958) היא סגנית נשיא למחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה. קודם לכן כיהנה כפרופסור מן המניין למשפטים במכללה למינהל.

קורות חיים

סוזי נבות נולדה במונטווידאו שבאורוגוואי, בת לבלה ונפתלי איזנברג, ובגיל 13 עלתה לישראל עם הוריה. סיימה את לימודי התיכון ב"תיכון חדש" בתל אביב, ואת שירותה הצבאי עשתה ביחידת דובר צה"ל. באוניברסיטה למדה לימודי שפה וספרות צרפתית בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב, ואחר כך לימודי משפטים. היא סיימה תואר ראשון במשפטים בהצטיינות ב-1984. בתקופת לימודיה בפקולטה למשפטים הייתה חברה במערכת כתב העת "עיוני משפט" של הפקולטה. לתואר השני למדה במסגרת הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב, וסיימה בהצטיינות ב-1990 לימודי מוסמך במדיניות ציבורית. עבודת הגמר שלה, בהנחייתו של פרופ' ברוך מבורך, עסקה בנושא "השפעת העלייה מברית המועצות על ארגוני העובדים". את עבודת הדוקטורט שלה כתבה בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים, בהנחייתו של פרופ' קלוד קליין, בנושא "החסינות העניינית-מקצועית של חברי הכנסת".

כיהנה כפרופסור בבית הספר למשפטים ע"ש שטריקס במסלול האקדמי - המכללה למינהל מאז הקמתו. נושאי המחקר העיקריים שלה הם משפט חוקתי, בדגש על ההיבט המוסדי, משפט פרלמנטרי ומשפט השוואתי בתחומים אלה. בין הקורסים והסמינרים שאותם לימדה: "משפט חוקתי", "פיקוח שיפוטי על הכנסת", "הליכים פנימיים בכנסת" "חסינות פרלמנטרית", "אחריות פלילית וציבורית של נבחרי ציבור" ו"סוגיות מתקדמות במשפט חוקתי". שימשה ראש אשכול "משפט ציבורי", יו"ר ועדת ההוראה, הייתה חברה בוועדה לענייני תלמידים ונשיאת בית הדין לערעורים של המסלול האקדמי. הייתה אחראית על ניסוחו של תקנון המשמעת לסטודנטים; ניהול וריכוז הפעילות של בתי הדין המשמעתיים ושל כלל הליכי המשמעת, וכתבה במסגרת זו עשרות פסקי דין. בכל שנות הוראתה, נבחרה כמרצה מצטיינת מסלולית במסלול האקדמי על הצטיינותה בהוראה.

לימדה כמרצה אורחת באוניברסיטה העברית בין השנים 1998–2003 ובשנת 2007 במרכז הבינתחומי הרצליה. בין השנים 2008–2014 הייתה מרצה אורחת בסורבון שבפריז ובין השנים 2009–2019 לימדה במכללה לביטחון לאומי.

בפברואר 2022 מונתה לסגנית הנשיא למחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה.^[1]

סוזי נבות חברה בלשכת עורכי הדין. מתגוררת בהרצליה, נשואה ליורם נבות, עורך דין אף הוא, ואם לשלוש בנות.

פעילות ציבורית ומקצועית

במהלך השנים מילאה סוזי נבות תפקידים ציבוריים רבים. בין השנים 1996 - 2002 שימשה מזכירת העמותה למשפט ציבורי בישראל, בתקופה שבה נשיא העמותה היה משה לנדוי, נשיא בית המשפט העליון לשעבר. מאז 1999 היא משמשת חברה במועצה של הארגון הבינלאומי למשפט חוקתי (Council of the International Association of Constitutional Law). הייתה חברה בוועדה להכנת כללי אתיקה לחברי הכנסת (ועדת זמיר). הוועדה סיימה את עבודתה בדצמבר 2007. בין השנים 2009–2011 הייתה חברה בוועדת המקצוע אזרחות של משרד החינוך. הייתה חברה בוועדה המייעצת לנשיא המדינה להענקת אות הנשיא למתנדב, ובין השנים 2014 - 2010 הייתה חברה בוועדה המייעצת לנשיא המדינה להענקת "עיטור הנשיא". כמו כן היא חברה בוועד המנהל של התוכנית "צוערים לשירות המדינה", ובוועדות שונות מטעם המועצה להשכלה גבוהה. הייתה חברה בוועדה הציבורית לבחינת חוק הבחירות (דרכי תעמולה), בראשותה של נשיאת בית המשפט העליון לשעבר דורית ביניש, שהגישה את הדו"ח לכנסת בשנת 2017.

השתתפה ברבים מהדיונים של ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, בשבתה כוועדה להכנת חוקה. בשנת 2000 ליוותה משלחת פרלמנטרית של חברי כנסת לגרמניה והולנד, לסיור לימודים בנושא חוקה. הסיור כלל לימוד נושא החוקה באופן כללי ומתוך מבט השוואתי, לרבות דרכי כינון החוקה, מאפייניה והעקרונות הקבועים בה; שאלת הסמכות לביקורת שיפוטית על חוקים וסוגיות דת ומדינה.

מרצה גם בפני מוסדות וגופים שונים בנושאים הקשורים למשפט חוקתי וציבורי, בהם הקצונה הבכירה במשטרת ישראל (מספר מחזורים בקורס פו"מ וקורס נצ"מים), שב"ס ומוסדות ביטחוניים אחרים. היא מעבירה לעיתים קורסים וימי עיון במרכז לאתיקה, במכון להשתלמות שופטים וכן השתלמויות לעובדים בכירים במשרדי הממשלה.

פעילותה הציבורית מתבטאת גם בייעוץ ובחוות דעת למוסדות השלטון, וכן היא יועצת לגופים שונים ולעורכי דין בסוגיות חוקתיות. כתבה חוות דעת רבות בתחומים פרלמנטריים עבור הכנסת ומספר חוות דעת עבור נשיא המדינה בעניינים חוקתיים. כמה דוגמאות לעמדותיה כפי שהוצגו בכנסת מן השנים האחרונות: מעמדו החוקתי של סגן שר (2009); "חוק סלומיאנסקי" (2009); חוק משאל עם (2008); שינוי שיטת המשטר (2007); זכות השתיקה של חברי הכנסת (2007); מעמדה של הצהרת האמונים (2006) הכלים הפרלמנטריים הקיימים בידי חברי הכנסת והצעות לשיפורם (2006), סוגיות שונות בענייני חסינות (2003-2005); תיקון חוק יסוד לעניין תפקיד המשנה לראש הממשלה, חוקה בהסכמה רחבה ועוד.

משמשת פרשנית משפטית בכירה באמצעי התקשורת, בתחומי המשפט הציבורי ובייחוד בסוגיות הנוגעות לרשויות השלטון (הכנסת, ממשלת ישראל, בתי המשפט, נשיא המדינה, מבקר המדינה וכיוצא בזה). פרסמה עשרות מאמרים ופרשנויות בעיתונות הכתובה ("מעריב", "ידיעות אחרונות" ו"הארץ") וכותבת באתרי האינטרנט וואלה!, ynet ו-nrg.

מחודש אוגוסט 2004 ועד לחודש מרץ 2005 ערכה והגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בענייני משפט ("דיון נוסף") בערוץ הכנסת. הקליטה קורס לרדיו בנושא "סוגיות במשפט חוקתי" עבור התוכנית "אקדמיה באלף". חוות דעתה שפורסמה בגלי צה"ל בשנת 2004 על קיצור מועד הבחירות לכנסת ה-17 זכתה לתהודה רבה. עמדתה אושרה לבסוף בהחלטה של בית המשפט העליון.

בשנת 2010 הוענק לה אות אומ"ץ, על תרומתה למחקר המדעי ולשיח הציבורי בנושא השחיתות השלטונית בישראל.^[2]

בין השנים 2014 - 2017 כיהנה כיו"ר העמותה למשפט ציבורי בישראל. ביוני 2014 נבחרה לכהן בוועד המנהל של הארגון הבינלאומי למשפט חוקתי, (Executive Council of the International Association of Constitutional Law). בחודש מרץ 2017 הוענק לה פרס צלטנר לחקר המשפט על תרומתה למשפט החוקתי בישראל. זוכת אות אביר איכות השלטון לשנת 2019 מטעם התנועה לאיכות השלטון בישראל.^[3] שמה נכלל ברשימת המועמדים לבית המשפט העליון בשנת 2021-2022.

פועלה בחו"ל

מחקרה של נבות עוסק בעיקר בתחום המשפט החוקתי המוסדי והמשפט הפרלמנטרי. מאמריה הרבים עוסקים ברשויות השלטון השונות וביחסי הגומלין ביניהן, בדיני הכנסת ובחסינויות.

נבות היא נציגה בולטת של ישראל באירופה המערבית, בכל הנוגע למשפט הפרלמנטרי המשווה. היא שולטת בארבע שפות באופן מושלם (עברית, אנגלית, ספרדית וצרפתית) ויש לה ידיעה טובה מאוד גם באיטלקית. עד שנת 2014 היא לימדה מדי שנה בקורס לדוקטורנטים במשפט חוקתי השוואתי בסורבון שבפריז. בשנת 2009 השתתפה בסמינר בינלאומי מטעם האספה הלאומית בצרפת בנושא "האחריות הפלילית והציבורית של ראשי מדינה", שם עסקה בהרחבה בהשוואה בין המצב המשפטי בצרפת לבין המצב המשפטי בישראל בעקבות פרשת קצב.

בנובמבר 2007 הוזמנה להשתתף בכנס בינלאומי של הפרלמנט האירופי והסנט בבריסל שעסק במערכת היחסים שבין הרשות המחוקקת לרשות השופטת. הסנט הבלגי בחר בה לייצג את כל הדיונים בכנס בפן ההשוואתי להם. בשנת 2005 הוזמנה להשתתף בסמינר מטעם הפרלמנט האיטלקי בנושא זכויות היתר של חברי פרלמנטים, והרצתה בפני חברי הפרלמנט ברומא. כמה שנים לפני כן הופיעה בפני בית הדין החוקתי ברומא והרצתה על החסינות הפרלמנטרית תוך השוואה בין הדין האיטלקי לבין הדין הישראלי. מאמרה המנתח את ההתערבות השיפוטית בהליכי הפרלמנט בישראל ובספרד, פורסם בכתב העת המוביל למשפט חוקתי בספרד.

ספרים ופרקים בספרים

ספרים

The constitutional Law of Israel, ספרה בשפה האנגלית על המשפט החוקתי הישראלי התפרסם ביוני 2007 בהוצאת Kluwer, והיה הספר הראשון שראה אור באנגלית על נושא זה אחרי שנים רבות. הוא מקור להכרה והבנה של המשפט החוקתי בישראל עבור חוקרים בקהילה הבינלאומית. הספר סוקר את מוסדות השלטון בישראל ומתמקד במהפכה החוקתית ובהגנה על זכויות האדם בתקופת טרור. מהדורה מעודכנת של הספר פורסמה בשנת 2016.

The constitution of Israel: a contextual analysis, ספרה השני על החוקה בישראל (באנגלית) פורסם במאי 2014, במסגרת הוצאת Hart באנגליה. ספר זה בוחן במבט עכשווי את התהליכים החוקתיים העוברים על ישראל בשנים האחרונות תוך התייחסות לתהליכים החברתיים והתרבותיים. הספר עוסק, בין היתר, במדינה היהודית והדמוקרטית ובוחן את יחסי הגומלין בין הכנסת לבין בית המשפט העליון תוך התמקדות בתוצאותיה והשלכותיה של המהפכה החוקתית ובתגובתה של הכנסת למהפכה זו.

פרקים בספרים

נבות כתבה מספר פרקים בספרים, ובין האחרונים שבהם: מחקר אמפירי על חשיבה של שופטים חוקתיים, על התיקונים לחוקי היסוד,^[4] מחקר כמותי על השימוש בתקדימים זרים בפסיקה החוקתית של בית המשפט העליון^[5] ופרק על האחריות הציבורית של נשיא המדינה. פרק נרחב על מעמדן של זכויות האדם בישראל נכתב לספר שהתפרסם באיטליה בשנת 2006.^[6]

מאמרים

נבות פרסמה עשרות מאמרים משפטיים אקדמיים בתחומי המשפט החוקתי בהם: על משפט חוקתי של פרשה, על הביקורת השיפוטית על חוקים (בצרפת), על נדידת המידתיות, על הפליה חוקתית, ועל חופש הביטוי של חברי הכנסת והזכות לשם טוב, על הדיאלוג החוקתי שבין הרשויות ועוד. כמו כן כתבה שני ערכים לאנציקלופדיה למשפט חוקתי השוואתי (Max Planck Encyclopedia of Comparative Constitutional Law).

קישורים חיצוניים

פרופ' סוזי נבות, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
סוזי נבות, באתר ResearchGate
סוזי נבות, באתר גוגל סקולר

כתבות:

הטורים של סוזי נבות באתר ynet
קלון על תנאי: הציבור ישפוט את דרעי, באתר nrg‏, 16 ביולי 2009

מאמרים:

מעשה במילוי תפקיד של חבר כנסת - מבחנים חדשים בפסיקת בית המשפט העליון, המשפט ד' (תשנ"ט–1998), עמ' 61.
מפרשת גינוסר לפרשת פנחסי: על כשירות ושיקול דעת, המשפט ה' (תשס"א-2000), עמ' 85.
הערה על מעמדם הנורמטיבי של חוקי התקציב, המשפט ו (תשס"א-2001), עמ' 121.
קביעת שכרם של חברי הכנסת: "המחליטים הם גם הזוכים", המשפט ט, יולי 2003
המעמד המשפטי של המצע המפלגתי, המשפט יב (ספר עדי אזר) (2007), עמ' 395.

More of the Same: Judicial Activism in Israel, European Public Law (2001), p. 355.
The Supreme Court of Israel and the War on Terrorism, European Public Law Volume 9 Issue 3, (2003) p. 323.
The Israeli withdrawal from Gaza - a Constitutional perspective, European Public Law Vol. 12 Issue 1- March 2006, p. 17
Judicial Review of the Legislative Process, Israel Law Review 39(2), 2006.

הערות שוליים

^ פרופסור סוזי נבות מונתה לסגנית נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, באתר כיפה, 21 בפברואר 2022;
פרופ' סוזי נבות, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
^ "אות אומ"ץ" לשנת 2010 - פרופ' סוזי נבות, באתר אומ"ץ
^ אבירי איכות השלטון לשנת 2019, באתר התנועה לאיכות השלטון
^ How Constitutions Change – A Comparative Study (Dawn Oliver and Carlo Fusaro eds) Hart Publishing 2011
^ The Use of Foreign Precedents by Constitutional Judges (a Hart Publishing book edited by Tania Groppi Marie-Claire Ponthoreau) 2013.
^ Le liberta` fondamentali in Il Diritto Costituzionale) dello Stato d’Israele (T. Groppi e Ottolehghi eds)