סגנון גותי קורן, הידוע גם כגותיקה קורנת או כ-Rayonnant (מבוטא "ראיונאנט"), הוא תת-סגנון של האדריכלות הגותית שהתפתח בצרפת באמצע המאה ה-13 ומשם התפשט לשאר אירופה עד שהוחלף בסגנון גותי מאוחר במחצית המאה ה-14. הסגנון מהווה חידוד והעמקת ההישגים של הגותיקה בשיאה (High Gothic) ושאף לתת למבנים הגותיים מראה תחרה אוורירי ומלא אור.
העובדה שרוב שטח הקירות הוחלף בחלונותויטראז' הקורנים אור צבעוני ורך אל תוך חלל המבנה.
תצורת השווה של האפסיס בה סביב האמבולטוריום נמצאות קפלות חצי-עגולות הקורנות ממנו כמו עלי כותרת של פרח או שמש. כיום סבורים שצורת השווה איננה המקור שכן תצורות שווה שכאלה היו נפוצות גם לפני פיתוח הסגנון הקורן.
המונח Rayonnant נטבע כחלק מגישה שניסתה למיין סגנונות באדריכלות הגותית לפי תחרת החלונות שלהם. בחלוקה זו באו הסגנונות הבאים לפי הסדר: "גותיקה מחודדת" (Lancet Gothic), "גותיקה קורנת" (Rayonnant Gothic) ו"גותיקה לוהבת" (Flamboyant Gothic). כיום חלוקה זו אינה מקובלת ונחשבת לשגויה. אך בעוד שהשימוש במונח Lancet Gothic דעך וכמעט נעלם (כיום מקובל להשתמש במקומו במונח High Gothic וליחסו לאדריכלות הגותית של המאה ה-13), שני המונחים האחרים, Rayonnant ו-Flamboyant, עדיין נמצאים בשימוש נרחב בידי חוקרים של תולדות האמנות.
סימנים מוקדמים יותר לסגנון היו כנסיית המנזר הציסטרציאני של רויומון (Royaumont, הבנייה החלה 1228, כיום הרוסה ברובה) וכנסיית סן ניקז (ריימס) (הבנייה החלה ב-1231, כיום הרוסה) בה החזית המערבית דמוית המסך, מרובת הגמלונים עטורי הקרוקטים המופרדים על ידי צריחונים ובעלת החלון המערבי הגדול (בצורת חלון מחודד ובתוכו רוזטה)[3] השפיעה רבות על הסגנון הקורן ועל נטייתו להסתיר מסות אבן במסכי תחרת אבן וזכוכית צבעונית.
לעומת תקופת הגותיקה בעיצומה (High Gothic) בה נבנו קתדרלות רבות מאפס, חלקן בממדי ענק[4], בתקופת הסגנון הגותי הקורן היו פחות הזדמנויות לבנות קתדרלות גדולות מאפס ולכן רוב המבנים בסגנון זה הם קתדרלות לא גדולות יחסית או השלמות של קתדרלות וכנסיות קיימות, שנבנו בסגנונות מוקדמים יותר (חלקן הושלמו בסגנונות מאוחרים יותר, כמו ה-Flamboyant).[5]
אחד ממאפייניה העיקריים של האדריכלות הגותית הוא האור. הסגנון הקורן מחדד ומעמיק את השימוש באור על ידי יצירת מבנים שקופים כמעט ומלאי אור. לשם כך הוא מקטין את שטח הקירות וממלא אותו בחלונותויטראז' גדולים הנתמכים בידי תחרת חלונות (שהתפתחה מ-Plate Tracery עבה ומוצקה ל-Bar Tracery דקה ועדינה) ושלד מבני דק אך חזק (הכולל עמודים גדולים, קשתות מחודדות, תמיכות דואות ועוד). בעוד שחלונות הגותיקה המוקדמת נראו כאילו נוקבו בקיר (Plate Tracery) חלונות הסגנון הגותי הקורן, שהופיעו לראשונה בקומת התאורה של קתדרלת ריימס, בנויים מרצועות אבן דקות ועדינות התומכות בחלונות, שנקראות Bar Tracery. רצועות אבן אלו היו יעילות יותר בתמיכת החלונות ואפשרו בניית חלונות גדולים יותר ושטוחים יותר, ויצירת מראה של קירות זכוכית שקופים ומלאי אור. מתחרת ה-Bar Tracery התפתחה מאוחר יותר תחרת אבן ותחרה עיוורת (Blind Tracery). על ידי יצירת קירות שקופים ומלאי אור המעוטרים בויטראז'ים גדולים, הצופה יכול לראות דרך ה"קירות" בהרבה פרספקטיבות שונות. אחת הדוגמאות הטובות ביותר לסגנון הגותי הקורן היא כנסייתסנט שאפל שבפריז. הקפלה נבנתה לשימושו האישי של לואי התשיעי, מלך צרפת וקומתה העליונה מורכבת כמעט כולה מקירות זכוכית צבעונית שביניהם עמודי אבן התומכים במבנה. כתוצאה מכך, הכנסייה מלאת אור. הויטראז'ים בסנט שאפל ידועים ביופיים ובאיכותם.
בהרבה כנסיות שנבנו בסגנון ה-Rayonnant, חלונות רבים בקומת התאורה הם בעלי זכוכית בצבע לבן לצד מקטעי ויטראז' מזכוכית צבעונית, כאשר לעיתים הללו סודרו ברצועות. השימוש בזכוכית הלבנה לצד הויטראז'ים נועד ככל הנראה כדי לאפשר לאור רב יותר לחדור לכנסייה ולאפשר למבקרים בה לצפות ולהעריך את האדריכלות המעודנת של הכנסייה. מלומדים אחרים סוברים שהשימוש בזכוכית לבנה לצד ויטראז'ים צבעוניים היא מאחר שלבן מסמל טוהר, מוסר, תהילה ובתוליות.
עוד מאפיין הוא הפיכת קומת הטריפוריום מרצועה חשוכה של ארקדה עיוורת על גבי קיר מוצק לרצועה מלאת אור בעלת חלונות ויטראז', הנקראת Glazed Triforium (טריפוריום מואר). דבר זה נעשה באמצעות גגות כפולים מעל הארקדה, והצבת מרזבים נסתרים לניקוז הגשם שהצטבר שם. דבר זה אפשר להפוך את הקיר החיצוני של הטריפוריום לקיר בעל חלונות גדולים ואת הארקדה העיוורת להפוך ל-Bar Tracery דקה.
מלבד השימוש באור והפיכת קירות הכנסייה לשקופים, ניסה הסגנון הגותי הקורן להסתיר מסות של אבן על ידי חלונות או תחרת אבן וגילופים מורכבים. נעשה שימוש גם בגמלונים חדים (שנקראו בגרמניתWimperg) וצריחונים כדי לחדד את עמודי האבן ולהקנות להם תחושה אוורירית ושאיפה השמיימה.
האפסיס הקורן נבנה בתצורת שווה מאוסף קפלות חצי עגולות שנבנו על ההיקף החיצוני של האמבולטוריום המקיף את האפסיס, ובכך מעניק לו צורה דמוית פרח או שמש. דוגמה טובה לתצורת שווה קורן ניתן למצוא בקתדרלת ריימס ובקתדרלת קלן.
השפעה
האלמנטים הקישוטיים של הסגנון הגותי הקורן (תחרת חלונות דקה, תחרת אבן, גמלונים, קרוקטים וצריחונים) שימשו גם לקישוט בקנה מידה קטן יותר מאשר כנסיות שלמות. הם קישטו יצירות אמנות, קברים, מזבחות, בימות דרשה וכן עצמים קטנים יותר כגון תשמישי קדושה. השילוב הזה של גמישות וניידות הפכו לגורם מרכזי בהתפשטות הסגנון הקורן ברחבי אירופה בסוף המאה ה-13 ותחילת המאה ה-14.
^ 123כריסטופר וילסון, The Gothic Cathedral - Architecture of the Great Church, עמ' 124.
^כריסטופר וילסון, The Gothic Cathedral - Architecture of the Great Church, עמוד 134, בתמונה 94 מוצגת חזית כנסיית סן ניקז במלואה בהדפס מהמאה ה-18, לפני שנהרסה.