יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
	אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.	עריכה

גמישות גופנית (Flexibility) היא היכולת של המפרק ושל השרירים המקיפים אותו לנוע בחופשיות במלוא טווח התנועה או מעבר לכך מבלי לגרום לגוף כאב, נזקים או פציעות. הגמישות מושפעת ממבנה העצמות וממבנה הרקמות הקיימות במפרק. לתפקוד מערכת העצבים יש השפעה מסוימת על יכולות התנועה בתחום הגמישות. ישנם גורמים נוספים המשפיעים על רמת הגמישות של המפרקים, כגון: מין, גיל, משקל, גנטיקה, אורח החיים ופעילות גופנית. גם רמת העייפות משפיעה על הגמישות.^[1]

טווח התנועה במפרקים משתנה מאדם לאדם, והוא נמדד במעלות או בסנטימטרים.

גמישות היא מרכיב חשוב באימוני הכושר הגופני ובעיקר ביוגה.

מקובל להבחין בין סוגי גמישות שונים: גמישות סטטית, גמישות דינמית וגמישות סטטית-פסיבית.^[2][3][1][4]

לגמישות תפקיד חשוב באימוני הכושר הגופני בפרט, ובספורט בכלל. לגמישות הגוף יש חשיבות רבה משום שהיא משפיעה על בריאות האדם, על כושרו הגופני ועל איכות חייו.

הגמישות משפיעה לטובה על מערכת הנשימה, על בריאות השלד באופן כללי ועמוד השדרה בפרט, על מערכת העצבים ועל פעילות המעיים, והיא מפחיתה הצטברות פסולת במפרקים. הגמישות מונעת ליקויי יציבות ומאפשרת לאזן את הגוף במנח הנכון לו.

נדרשת רמת גמישות טובה מספיק על מנת לשמור על עצמאות תפקודית. כאשר מרכיב הגמישות עולה, אנחנו שומרים על הגוף מפני פציעות מיותרות ומאפשרים לו לבצע את המטלות היום יומיות ללא כאב. שריר גמיש יותר מאפשר יכולת גבוהה ובטוחה יותר לבצע פעילות תוך כדי התנגדות.

אימון לשיפור הגמישות הוא האימון הפחות מוערך במשטר האימונים בחדרי הכושר, על אף תרומתו הרבה בהיבט הבריאותי.

בחלק מענפי הספורט, הגמישות מאפשרת תנועתיות רבה יותר ולעיתים חשובה לזריזות. הודות להגדלת טווח תנועת המפרק משתפרת יכולת הביצוע בעת פעילות ספורטיבית. אנשים המשתתפים בספורט תחרותי יכולים להשיג באמצעות אימוני גמישות אפקט מאזן^{[דרושה הבהרה]}.

כאשר אנו מודעים לגוף, אימוני גמישות עשויים להרגיע את קבוצת השרירים הנמתחת. כמו כן הגמישות מסייעת להפחתת כאבים שמופיעים לאחר פעילות גופנית מאומצת באמצעות מתיחות שונות לפני הפעילות ואחריה. תרגול חוזר של מתיחות ישפר את טווח התנועה.

בנוסף לכך הגמישות מונעת התכווצויות לאחר אימוני כוח הגורמים לשרירים להתקצר ומאפשרת ביצוע טכני נכון ובריא יותר של תרגילים.^[2][3][1][4]

גמישות ואלסטיות מושפעות ממרכיב גנטי, והן שונות מאדם לאדם. גמישות בשריר מסוים לא מחייבת גמישות גם בשריר אחר. אף על פי שהגמישות היא מולדת ומושפעת מנתונים גנטים, ניתן לשפרה בכמה שיטות. הדרך העיקרית לשיפור הגמישות היא על ידי תרגילי מתיחות. המונח "מתיחה" משמעותו התארכות השריר על ידי הפעלת כוח. הפעלת הכוח גורמת לשינוי ביכולת השרירים להימתח ומשפרת את טווח התנועה של המפרקים. מומלץ לבצע מתיחות כאשר טמפרטורת הגוף גבוהה, היות שבמצב זה רמת האלסטין בשריר גבוהה. בענפי ספורט שונים ובייחוד בענף ההתעמלות, הספורטאים נדרשים לגמישות רבה, ולכן מבצעים תרגילי מתיחות רבים. המתיחות תורמות להפחתה או למניעת הכאבים והפציעות האפשריות אחרי אימון, שכן הכאבים מופיעים 24 שעות לאחר האימון ומגיעים לשיאם 48 שעות לאחר האימון.

כדי לשכלל את גמישות המפרקים מומלץ לבצע תרגילי מתיחות מסוגים שונים על ידי הפעלת איבר בגוף עם או ללא עזרת גורם חיצוני.

נהוג להבחין בין המתיחות השונות לפי מספר קריטריונים: מתיחות המבוצעות עצמאית או על ידי כוח חיצוני (אקטיביות/פסיביות) ומתיחות עם תנועה וללא תנועה (דינמיות/סטטיות).

שיטות המתיחה הנפוצות ביותר הן מתיחה אקטיבית, מתיחה פסיבית, מתיחה בליסטית, מתיחה דינמית, מתיחה סטטית ומתיחות בשיטת ה –PNF.

• גמישות דינמית – היכולת לבצע תנועות דינמיות בטווח התנועה המלא של המפרקים.
• גמישות סטאטית – מתיחת שריר מתנגד על ידי שימוש בשריר פעיל. לדוגמה הרמת רגל קדימה והחזקתה במצב זה. גיד הברך (אנטגוניסט) נמתח בזמן ששרירי הירך (אגוניסט) מחזיקים את הרגל למעלה.
• גמישות סטטית-פסיבית – היכולת להחזיק איבר במצב מתיחה תוך שימוש במשקל הגוף או באביזר חיצוני. למשל, מתיחת הרגל קדימה והנחתה על כיסא.^[2][3][1][4]

גמישות יתר מפרקית (Hypermobility of the joints) היא היכולת לבצע תנועות במפרק בטווח רחב מהנורמה. לרוב גמישות יתר אינה מלווה בסימפטומים. עם זאת, כאשר המפרקים אינם מיוצבים ומופיעים סימפטומים, ייתכן ומדובר בתסמונת גמישות יתר.

גמישות יתר ניכרת בעיקר בקרב ילדים. גמישות יתר אצל תינוקות משפיעה על ההתפתחות ביסודות התנועה. אנשים הסובלים מגמישות יתר מאופיינים על ידי תנועתיות בטווחים גדולים במפרקים. גמישות יתר מפרקית לעיתים מלווה בקיצור השרירים. על-מנת לייצב את המפרקים ואת הגוף בתנוחות השונות השרירים מתקצרים. גמישות יתר מעלה שכיחות לפציעות מערכת שריר השלד. את גמישות היתר ניתן לשפר באמצעות טיפול. חיזוק השרירים אשר מייצבים את המפרק על ידי פעילות גופנית מובנית ומודעות ליציבה נכונה ובריאה עשויים לשפר את גמישות היתר, עם זאת לא ניתן לשנות את טווחי התנועה של המפרקים, והאלסטיות שלהם נשמרת גם לאחר הטיפול.^[4][5][6]