מסעדת גונדל (בהונגרית: Gundel étterem) שנבנתה בשנת 1894, היא אחת המסעדות המפורסמות ביותר בבודפשט.[1] בניין מסעדת גונדל, נמצא ברשימת ההנגריקום מאז 2014 ושוכן בדרך קארוי גונדל 4 (4 Gundel Károly út) בפארק העירוני של בודפשט. מסעדת גונדל, שנולדה עם שחר המאה ה-20, הייתה חלוצת המטבח ההונגרי והמסעדה האקסקלוסיבית שרדה את סערות ההיסטוריה, את שתי מלחמות עולם, את המשברים הכלכליים וגם את עשרות שנות ההלאמה. גונדל הוא שם נרדף להיסטוריה של הגסטרונומיה ההונגרית ולאירוח ההונגרי ולכן מאז הפרטתה לאחר חילופי המשטר בשנת 1989, כל בעלי המסעדה החדשים סימנו כמטרה את החידוש הגסטרונומי של המוסד ואת הפיכתה לאחד השיאים הקולינריים של בירת הונגריה, אך מעולם לא הצליחו לקיים זאת.[2]
היסטוריה
מסעדת ואמפתיץ'
מסעדת ואמפתיץ' המקורית נבנתה בפארק העירוני בסביבות 1890 חדר גן ואמפתיץ' בשנת 1905
בשנות ה-60 של המאה ה-19, עם הקמת גן החיות והבוטני של בודפשט בפארק העירוני, הוחלט להקים מסעדה בשטח הגן. המסעדה קיבלה אורחים גם מחזית הרחוב. השוכר הראשון של המסעדה היה יאנוש קלמנס. בדצמבר 1888 חתמו גן החיות והגן הבוטני על חוזה עם המסעדן פרנץ ואמפתיץ' (Wampetich Ferenc)[3] עבור השטח הנוכחי של המסעדה וב-1889 קיבל אמפתיץ' לידו את המקום.
מאוחר יותר הוארך החוזה עם גן החיות תמורת שכר דירה נמוך, בתמורה לכך שהמסעדן יבנה בניין חדש על חשבונו. בשנת 1894 נבנה מבנה המסעדה באתר הישן, על סמך תוכניותיו של דז'ה זרומצקי,[3]
ואמפתיץ' בנה מחדש את המסעדה לחגיגות המילניום של 1896 (אלף שנה להתיישבות המדיארים במרכז אירופה) עם האדריכל ארווין באואר. השם "ואמפתיץ'" הפך למושג בפשט והפך לאחד ממקומות האוכל הפופולריים ביותר המוזכרים בשירים. סופרים, פוליטיקאים ואמנים ביקרו במסעדה דרך קבע.[4]
שושלת גונדל
יאנוש גונדל נשיא איגוד תעשיית המלונות והמסעדות בבודפשט בין השנים 1876 עד 1911
בשנת 1857 היגר (בגיל 13) יוהאן אדם מיכאל גונדל (Johann Adam Michael Gundel) מבוואריה לבודה והחל את הקריירה שלו במסעדות קטנות. הוא התחתן בגיל 25 ופתח את המסעדה הראשונה שלו בשם "בית הבירה וינה". הוא היה חבר כבוד ב"וועדת המומחים הקבועה לבחינת יין", ב"איגוד המסעדות" וב"איגוד תעשיית הקפה של בודפשט". שמו קשור להופעת ולהתפשטות השניצל הווינאי המפורסם בהיצע המסעדות בבודפשט.[5] ב-1876 הפך גם ל"נשיא התאחדות המלונות והמסעדות".
מייסד השושלת עבד באירוח למשך שארית חייו.[6] הסופר קלמן מיקסאט תיאר אותו כך:
הוא ניהל את ענייניו כאילו לא קיבל לקוחות שמשלמים עבור השרות במסעדותיו, אלא כאחד שקיבל את פני האורחים היקרים שלו מטוב ליבו, שלדאוג לטובתם רווחתם והנאתם היא רק הכנסת אורחים הונגרית ולא עסק.
בנו של יאנוש גונדל, קארוי גונדל, גם הוא היה מסעדן מצליח, בילה את "חניכתו" במלון אישטוואן פהרצג (István Főherczeg), שם, כמו אביו, עבד תחילה כנער מגיש, מפנה וכדומה ולאחר מכן התחתן בפברואר 1907. אשתו, מרגיט בלאסוטיג, הפכה לשותפתו גם בחיים העסקיים. לזוג נולדו שלושה עשר ילדים, בהם פרנץ[7] ואימרה שהמשיכו את מסורת המסעדנות של המשפחה.
הולדת מסעדת גונדל
קארוי גונדל (1907)
פרנץ ואמפתיץ' כבר היה מבוגר ולא היה מסוגל עוד להרשות לעצמו את תלאות המודרניזציה של המסעדה הפופולרית בפארק העירוני, את כמות האורחים הגדלה ואת העלויות של שיפוץ רחב.[8][9] "מסעדת ואמפתיץ'" נחכר מעיריית בודפשט על ידי קארוי גונדל בשנת 1910 ושמו שונה ל"גונדל". לוואמפטיץ' הם שילמו קצבה עד מותו ב-1926. אז גם הקימה משפחת מיינהרדט את "הפארק האנגלי", קודמו של פארק השעשועים של בודפשט.
בניין המסעדה מעולם לא היה בבעלות המשפחה כי הוא רק הושכר מהעירייה. קומת הקרקע של בניין המסעדה הפכה לביתה של משפחת גונדל. בנוסף לניהול המסעדה המצליחה, החברה של קארוי גונדל הפעיל גם את המסעדה של מלון רויאל משנת 1925 ואת מלון גלרט מ-1927.[10] פרנץ גונדל וקטינקה גונדל ניהלו במלון גלרט, בעוד קארוי גונדל ניהל את מסעדת גונדל. המורשת המקצועית של המייסדים והמסעדה השכורה בפארק העירוני זכו להכרה גסטרונומית רצינית מקומית ובינלאומית. ב-1939 הפכה מסעדתו של קארוי גונדל הבן למסעדה הרשמית של הביתן ההונגרי בתערוכה העולמית של ניו יורק.[11]
המסעדות בניהול גונדל של הפארק העירוני, מלון רויאל ומלון גלרט כבר היו מותגים גסטרונומיים בשנות ה-30. בתקופה זו למד ועבד במסעדה ויקטור סאסי, שלימים פתח מסעדה הונגרית בלונדון בשם Gay Husar.
בתערוכה העולמית של ניו יורק (1939) כאשר הפעיל קארוי גונדל את המסעדה של הביתן ההונגרי הוא התעקש על חומרי גלם ביתיים, שלח זרעים באוניה שנה לפני היריד העולמי, וחקלאים ברחבי מדינת ניו יורק גידלו עגבניות הונגריות, פלפלים וירקות אחרים. תמונות מהתקופה מראות שאנשים ישבו בתור על המדרגות בין המסעדה בקומה העליונה לבין הביתן בקומה התחתונה, כדי להגיע לגונדל.[12]
לאחר מלחמת העולם השנייה
לאחר מלחמת העולם השנייה, המסעדה הולאמה בשנת 1949 ושמה שונה ל"מסעדת ה-1 במאי",[13] ולאחר מכן עם כמעט כל שאר המסעדות ובתי המלון שהולאמו הצטרפה לקרן הקייטרינג המרכזית. הפופולריות הרבה שלה נותרה ללא הפרעה, גם בשל העובדה שהשף נשאר אלק רהברגר עד 1957 והוא זה שניהל את המטבח מאז 1932.
לאחר חילופי המשטר
לאחר חילופי המשטר ב-1990, רון לאודר המולטי-מיליונר ממוצא יהודי-הונגרי דרך אמו אסתי לאודר, ביחד עם ג'ורג' לאנג איש עסקים ממוצא הונגרי, שמו עין על מסעדת גונדל. משפחת גונדל ויתרה על השם לצמיתות לטובת החברה של לאודר.[14] חלקת הקרקע של המסעדה נוהלה על ידי גן החיות והמשיכה להיות בבעלות עיריית בודפשט.[15]
המתכון לבלינצ'ס הגונדל, המוגש עם רוטב שוקולד מריר, מגיע מאשתו של שאנדור מאראי, מלולה מצנר.[16] את רוטב השוקולד הלוהט מגישים ליד שולחן הקינוח, ולא לפני כן.
בהנהגתו של קארוי גונדל, מנות המסעדה כללו בעיקר מנות מהמטבח ההונגרי ומהמטבח הצרפתי. בנוסף, היו להם מתכונים משלהם, שהידוע שבהם הוא פלצ'ינטה גונדל, שידוע במסעדה גם כמלך הקינוחים שלה,[17][18] אשר, עם זאת, היה כנראה במקור יצירתה של אשת הסופר שאנדור מאראי, אילונה מצנר[19] שיצרה אותו כקינוח משפחתי, פלצ'ינטה (בלינצ'ס) במילוי אגוזי מלך, צימוקים וקליפת תפוז מסוכרת והקינוח אכן הופיעה בתפריט המסעדה במשך זמן מה בשם פלצ'ינטה מאראי[20][21] המתכון לפלצ'ינטה גונדל האותנטי נערך בשנת 1986 על ידי בית ההוצאה קורווינה.[22]
,_2018_V%C3%A1rosliget.jpg)
.svg){kind=small}
