במרחצאות יש ריכוז גפרית גבוה, ומרגישים את ריח הגפרית במקום.
היסטוריה
סגולות הריפוי במעיינות הוויז, המסייעות בין היתר לחולים עם מחלות ראומטיות שונות,[1] היו ידועים כבר בתקופה הרומית הקדומה. מטבעות שנמצאו באגם בתחילת שנות ה-80 תומכים בהשערה זו.[3] תגליות מתקופת נדידת העמים מצביעות על כך שגם האוכלוסייה הגרמנית והסלאבית המהגרת השתמשה באגם.[4] מקורות כתובים המאזכרים את המקום, ישנם כבר משנת 1328. במאה ה-16 בתקופת ההאימפריה העות'מאנית הם שרפו את ההתיישבות הסמוכה לאגם כי לא העבירו להם מסים.[2]
בשנת 1769 בעקבות מאמר שנכתב על ידי ד"ר פרנץ סלאבי, רופא מחוז זאלה, על סגולות הריפוי במעיינות, פורסם המקום לציבור.[2] בתקופה זו האגם וסביבתו היו רכוש משפחת פסטטיקס (מאמצע המאה ה-18), והם החלו בפיתוח הספא במקום.[5] בין השנים 1795–1797 נבנה בית מרחץ תרמי מעץ, על גבי מצוף מעל הזרם. לאחר מותו של הרוזן פסטטיקס, בשנת-1819 הופסק הפיתוח במקום.[2] ב-1 במרץ 1858, גיורגי פסטטיקה החלה בבניית אתר רחצה המתאים לתיירים. הספא שנבנה אז דומה למראהו כיום.
ב-1905, ונסל ריישל, בעל מבשלת בירה מקסטהיי, חכר את המקום בחוזה למשך 35 שנה. ריישל שיפץ את האתר, ובנה בו בית מלון, ומסעדות ושיפץ את מבני בית המרחץ, השיפוץ הסתיים בשנת 1911. מספר המבקרים גדל באופן משמעותי, ורופאים רבים הגיעו למקום לצורך פרוצדורות טיפול שונות. ריישל נשאר כבעלי המקום עד 1940, ואלו היו השנים המשגשגות ביותר של ספא הוויז.[2]
בין השנים 1944–1946 שימשו המבנים כבית חולים, תחילה על ידי הגרמנים ולאחר מכן על ידי הצבא הסובייטי, ובשנת 1948 הספא עבר לבעלות מדינת הונגריה.[5] ה"מרחצאות הרפואיים הממלכתיים - הוויז", הוקמו על ידי משרד הבריאות ב-1 בינואר1952. מספר התיירים במקום הלך וגדל, וציוד בית החולים "בית החולים לראומטיזם סנט אנדרו",[6] והטיפולים בו עברו מודרניזציה. ב-3 במרץ 1986 נשרפו המבנים המרכזיים של המרחץ,[3] וב-1 בספטמבר 1989 הושלם שיקום החלקים שנשרפו.[5]
כיום
שיפוץ נוסף של הפארק והמבנים הושלם בין השנים 2000 ו-2002. כיום שטח הספא ובית החולים הוא 620 דונם.
במקום הייתה תיירות רוסית רבה, ובעקבות מגפת הקורונה ובהמשך - מלחמת אוקראינה–רוסיה, נתמעטו מאד התיירים במקום, והופסקו פרויקטים של בנייה שונים.[5]
ב-2023, בעיתון דיילי מירור הבריטי, הוגדר המקום כאחד משבעת אתרי הספא הטובים בעולם.[1]