ממלכת קֶנְט (באנגלית עתיקה: Cantaware Rīce ובלטינית: Cantia regnum) הייתה אחת משבע הממלכות שהתקיימו באנגליה בתקופת ההפטרכיה, בין סוף השלטון הרומאי במאה ה-5 ועד לאיחודה של הארץ לממלכה אחת תחת כתר אחד במאה ה-10. קנט שכנה בדרום מזרחה של אנגליה, לחופי דרום הים הצפוני. היא גבלה בשלוש ממלכות סקסוניות שונות: באסקס מצפון, בוסקס ממערב ובסאסקס מדרום.
קנט, אשר הוקמה בשנת 455, שנים אחדות לאחר תום השלטון הרומאי, הייתה ככל הנראה הממלכה הראשונה שהוקמה באנגליה בעקבות הפלישה האנגלו-סקסונית לארץ זאת במהלך המאה ה-5. בניגוד לממלכות אנגלו-סקסוניות אחרות אשר היו עתידות לקום במהלך מאה ועשרים השנים הבאות, הייתה קנט יוצאת דופן. בעוד הממלכות האחרות היו אנגליות או סקסוניות, קנט הוקמה על ידי היוטים, עם אשר מוצאו מיוטלנד שבדנמרק של ימינו. לאחר שנים רבות בהן היה לקנט מעמד שולי באנגליה, בשלהי המאה ה-6 ובראשית המאה ה-7, תחת מלכותו של אתלברט הראשון זכתה קנט לתפקיד חשוב בקרב ממלכות הארץ, על אף שטחה הקטן. באותן השנים גם קנט, אשר במקור הייתה ממלכה פגנית, התנצרה. במהלך המחצית השנייה של המאה ה-8, אל מול עוצמתן הגואה של וסקס ומרסיה, איבדה קנט באופן הדרגתי את ריבונותה הממשית, תהליך אשר החל בשנת 764 אז היא הפכה למדינת חסות של מרסיה. למרות ששנים אחדות לאחר מכן השתחררה קנט ממרסיה לתקופה של כ-15 שנה, היא שבה להיות תחת חסותה של מרסיה בשנת 785. במצב זה הייתה קנט נתונה עד לשנת 825 (למעט הפסקה קצרה של שנתיים בשנים 796–798), אז היא הפכה ממדינת חסות של מרסיה למדינת חסות של וסקס. לבסוף, בשנת 871, פורקה קנט ושולבה בממלכת וסקס.
היסטוריה
התקופה הרומית והקלטית
מקור שמה של ממלכת קנט אינו ברור.
גבולותיה המדויקים של ממלכת קנט אינם ידועים כיום. ככל הנראה גבולות הממלכה חפפו את שטחי מגוריו של השבט הברטוני ההיסטורי קנטיאקי (Cantiaci) או בקיצור קנט (Ceint), אשר על שמו נקרא השטח.
יוליוס קיסר, בהגיעו לאנגליה התייחס לקינגטוריקס, קארוויליוס, טאקסימאגולוס וסגוואקס כמלכי אזור "קנטיאקיה" (Cantiacia). בחפירות ארכאולוגיות התגלו מטבעות של מלכים נוספים שמשלו באזור קנט ובהם דאבנוולאונוס, ווסנוס, אפילוס ואדמיניוס.
בעקבות נטישת הרומאים, התיישבו בחוף הקלטי (שכונה החוף הסקסוני) שבטים יוטים. היוטים כרתו ברית עם תושבי דרום אנגליה, והגנו עליהם מפני הפיקטים שתקפו מצפון.
על פי ספרו של ג'פרי ממונמות' "ההיסטוריה של מלכי בריטניה" המלך הבריטי וורטיגרן נישא לרוונה, בתו של הנגיסט, וקיבל את קנט כמתנת נישואים. אין בסיס היסטורי לסיפור זה.
נניוס מציין כי גווראנגון היה מלך קנט בתקופת כהונתו של וורטיגרן. ככל הנראה שני אישים אלה משלו יחד באזור, וגווראנגון היה המושל הצבאי של האזור, ואילו וורטיגרן היה המושל האזרחי (בהתאם למנהגי השלטון הרומיים ששרדו את הנסיגה הרומית).
במהלך השנים הורעו היחסים בין היוטים לבריטנים המקומיים, חיכוכים שהובילו לכך שוורטימר, בנו של וורטיגרן תקף את היוטים. הברטונים הובסו בקרב איילסתרפ, כמו גם הורסה, שליט קנט היוטי. שנה לאחר מכן התקיפו הברטונים בשנית, בקרב קרגאנפורד. ג'פרי ממונמות' מספר בספרו כי הברטונים הזמינו את היוטים למשתה במטרה לכרות עימם הסכם שלום, אולם היוטים הגיעו חמושים והרגו את הברטונים, באירוע אותו מכנה ג'פרי ליל הסכינים הארוכות. וורטיגרן והקדוש הנוצרי אבאן הנזיר הצליחו להימלט מן המשתה. בדומה ליתר האירועים המפורטים בספרו של ג'פרי, גם לאירועים אלה אין תיעוד היסטורי.
שנות הממלכה
האירועים ההיסטוריים המבוססים הראשונים הנוגעים לממלכת קנט קשורים בהגעתו של הקדוש הנוצרי אוגוסטינוס מקנטרבורי עם 40 נזירים בשנת 597 בהוראת האפיפיור גרגוריוס הראשון. תעוד מסעותיו של אוגוסטינוס המפורט בספרו של בדה ונרביליס, "תולדות הכנסייה של האומה האנגלית", מתאר את ממלכת קנט.
קנט הגיעה לשיא עוצמתה בתקופת שלטונו של אתלברט בראשית המאה השביעית. אתלברט זכה לתואר ברטוואלדה ונשא אותו עד מותו בשנת 616. כמו כן אתלברט היה הראשון מהמלכים האנגלו סקסים שהוטבל לנצרות, וכן הראשון שחוקק חוקים כתובים (אנ'), בשנת 616.
לאחר מותו החל כוחה של הממלכה לרדת. בשנת 686 נכבשה הממלכה על ידי קאדוואלה מלך ממלכת וסקס. מרד קנט נגד הכיבוש הביא למותו של אחיו הצעיר של קאדוואלה, מאל מקנט. קאדוואלה הגיב למרד בהרס של יישובי הממלכה המורדת.
שליט קנט הבא, אסווין היה למעשה שליט בובה, ששלט בחסות ממלכת מרסיה. לאחר שתי שנות שלטונו עלה לשלטון ויטרד אשר שיקם את הממלכה, ובשנת 694 כרת הסכם שלום עם ממלכת וסקס (ושילם פיצויים בגין מותו של מאל).
במותו של ויטרד, בשנת 725 נפלה הממלכה לאי סדר, ומלכו בו זמנית שנים או שלושה מלכים, כאשר כל אחד שולט בחלקים קטנים של הממלכה. שלטון מפולג זה הביא לכך שאופה מלך ממלכת מרסיה השתלט על הממלכה בשנת 764. בשנת 776 ניסו הקנטים למרוד באופה, וככל הנראה הצליחו להשיב את עצמאותם. בעקבות המרד עלו לשלטון אגברט השני ואאלמונד. בשנת 785 שב אופה והשתלט על קנט, ושלט בה עד פטירתו בשנת 796.
לאחר מותו של אופה, שבו הקנטים ומרדו, ואאדברט השני מלך בממלכה עד שיורשו של אופה, קואנוולף שב וכבש אותה בשנת 798 והמליך את אחיו קתרד על קנט. לאחר מותו של קתרד בשנת 807 מלך קואנוולף ישירות על קנט. בשנת 825 נכבשה קנט על ידי ממלכת וסקס בעקבות ניצחון וסקס על מרסיה בקרב אלאנדון, ומלך קנט באלדרד (שהיה שליט בובה מטעם מרסיה) גורש.
התקפות הויקינגים בראשית המאה התשיעית פגעו ביישובי קנט והחלישו אותם. בשנת 892 נכבש כל דרומה של אנגליה על ידי אלפרד הגדול ואוחד לממלכה אחת. באותה שנה צי ויקינגי בן 350 ספינות יצא מבולון-סר-מר ותקף את החוף. הצבא הוויקינגי שכלל בין 5,000 ל-10,000 לוחמים ולוחמות תקף את המצודה הסקסונית בבונינגטון והרג את כל מגיניה. לאחר ניצחונם בנו הויקנגים מצודה משלהם באפלדור. תושבי מזרח אנגליה הדנים הפרו את ברית השלום שכרתו עם אלפרד, והצטרפו אל הוויקינגים.
הצבא האנגלי הצליח להביס את הוויקינגים והדנים, אשר נסוגו לנורמנדי שבצרפת ולמזרח אנגליה. לימים שבו הנורמנים וכבשו את אנגליה בשנת 1066.
ראו גם
קישורים חיצוניים
