מטהמוגלובינמיה או כחלת (באנגלית: Methemoglobinemia) היא תסמונת המתרחשת כאשר תאי דם אדומים מכילים מטהמוגלובין ברמות גבוהות מ-1%.[1]
התסמונת מאופיינת בנוכחות גבוהה מהרגיל של מטהמוגלובין (metHb) בדם, כלומר של Fe+3 במקום Fe+2.
מטהמוגלובין אינו מסוגל לשחרר חמצן לרקמות הגוף באופן יעיל.
חומרת הסימפטומים היא ביחס ישר לרמת המטהמוגלובין בדם.
הסימפטומים מחולקים ע"פ רמות המטהמוגלובין בדם[2]:
3-15%: דיסקולורציה קלה של העור (חיוורון, עור אפרפר או כחלחל, כתמים בעלי גוון כחלחל).
15-20%: כיחלון, למרות שבאופן יחסי החולים אינם מפגינים סימפטומים של מחסור בחמצן.
20-50%: קוצר נשימה, סחרחורות (עד כדי התעלפות), חולשה, בלבול, קצב לב לא סדיר וכאבי חזה.
בדם של אדם בריא ישנו מטהמוגלובין באופן קבוע ברמה קטנה מ-1%.
הגוף מפרק את המטהמוגלובין להמוגלובין על ידי אנזים בשם ציטוכרום בי5 רדוקטז (באנגלית Cytochrome b5 reductase), הידוע גם בשם מטהמוגלובין רדוקטז (באנגלית methemoglobin reductase).
מטהמוגלובינמיה נחלקת לשני סוגים, כאשר לכל סוג יש את המום האופייני לו.
מטהמוגלובינמיה מולדת
מטהמוגלובינמיה היא מחלה המורשת בצורה אוטוזומלית רצסיבית
מטהמוגלובינמיה מולדת (נקראת גם erythrocyte reductase deficiency באנגלית) מאופיינת בפעילות נמוכה של האנזים המפרק את המטהמוגלובין להמוגלובין פעיל הקושר חמצן ומשחרר אותו באיברים.
חולים בסוג הזה של מטהמוגלובינמיה סובלים מכיחלון, אך הם א-סימפטומטיים על פי רוב.
הדם העורקי של חולי מטהמוגלובינמיה הוא חום בצבעו, ולא אדום.
דבר זה גורם לכך שצבע עורם מקבל גוון כחלחל-אפרפר.
מטהמוגליבנמיה תורשתית נגרמת עקב גן רצסיבי.
כלומר, אם לאחד מההורים יש את הגן הזה, לילד יהיה גוון עור רגיל, אך אם לשניהם יש את הגן הרצסיבי, ישנו סיכוי שלילד יהיה גוון עור כחלחל.
גורם נוסף למטהמוגלובינמיה מולדת הוא פגם במולקולת ההמוגלובין עצמה, למשל Hemoglobin M או Hemoglobin H, שגורמים לירידה בפירוק המטהמוגלובין להמוגלובין.
מטהמוגלובינמיה נרכשת (נקראת גם generalized reductase deficiency באנגלית) נפוצה יותר מהתורשתית,[4] והיא נגרמת עקב חשיפה לחומרים או רעלנים המגבירים את ייצור המטהמוגלובין בדם.[5]
תרופות העלולות לגרום למטהמוגלובינמיה כוללות:
מטהמוגלובינמיה מולדת היא מחלה נדירה, כאשר הגורם העיקרי לסוג הזה של המחלה הוא מחסור באנזים Cytochrome b5 reductase (סוג lb5R).
היא נפוצה יותר בקרב מספר שבטים של אינדיאנים בארצות הברית (בעיקר בקרב שבט הנאוואחו ושבט האתבאסקה באלסקה),[9] ובקרב המקומיים ביקוטסק בסיביר.[10]
מטהמוגלובינמיה נרכשת נפוצה יותר מזו המולדת, כאשר הגורם השכיח ביותר שעלול לגרום למחלה הוא בנזוקאין, אשר נעשה בו שימוש כחומר מאלחש.[11]
הערכות שונות גורסות כי כ-0.115% ממטופלים העוברים אקו לב דרך הוושט מפתחים מטהמוגלובינמיה עקב השימוש בבנזוקאין כמאלחש טופיקלי.[12][13][14]מחקר עוקבה רטרוספקטיבי מצא שיעור הארעות גבוה של מטהמוגלובינמיה (עד כ-19.8%) בקרב 167 ילדים אשר נטלו את האנטיביוטיקה דפסון כטיפול עבור PCP prophylaxis (דלקת ריאות הנגרמת על ידי פטריה בשם Pneumocystis jirovecii).[15]
מחקר רטרוספקטיבי אחר, אשר נערך בשני בתי חולים לימודיים בארצות הברית, זיהה 138 מקרים של מטהמוגלובינמיה נרכשת בתקופה של 28 חודשים.[16]
מטהמוגלובינמיה תורשתית היא אוטוזומלית, כלומר, הגן מתחלק באופן זהה בין המינים.
אולם, מכיוון שחוסר G6PD קשור לכרומוזום X, יש סיכוי גדול יותר לחלות במטהמוגלובינמיה מולדת בקרב גברים בעלי חוסר G6PD.
מלבד ההבדל הזה, לא קיים הבדל נוסף בין המינים בהארעות מטהמוגלובינמיה.
מטהמוגלובינמיה נרכשת בתינוקות
תינוקות פגיעים יותר למטהמוגלובינמיה נרכשת, בעיקר מתחת לגיל 4 חודשים.[17]
בתינוקות עד גיל 4 חודשים, האנזים NADH methemoglobin reductase נמצא בריכוזים נמוכים והוא אינו פעיל במיוחד, מכיוון שהמנגנון של NADH עדיין אינו מפותח דיו.
תינוקות עד גיל 6 חודשים פגיעים במיוחד למטהמוגלובינמיה נרכשת עקב תכולת ניטראטים במי השתייה.[18][19]
בנוסף, סיכון נוסף לתינוקות נובע משימוש בג'ל או נוזל המכיל בנזוקאין להפחתת כאבים בזמן צמיחת השיניים.[20]
טיפול
מטהמוגלובינמיה ניתנת לטיפול בעזרת חמצן ותמיסת מתילן כחול 1% (10מ"ג למ"ל), הניתנת בכמות של 1-2 מ"ג לק"ג.
התמיסה ניתנת תוך ורידית באיטיות, ולאחריה ניתנת תמיסת סיילין רגילה.
מתילן כחול מחזר את המטהמוגלובין למצב הרגיל שלו, בו הוא יכול לקשור חמצן.
מטהמוגלובינמיה כרונית בעצימות נמוכה ניתנת לטיפול בעזרת נטילה אוראלית של מתילן כחול באופן יומי.
בנוסף, לעיתים ניתן להפחית כיחלון האופייני למטהמוגלובינמיה כרונית בעזרת ויטמין C, אולם אין לוויטמין C השפעה דומה על מטהמוגלובינמיה נרכשת.
