כיכר היינריך היינה היא מבנן סמוך למרכז הכרמל בחיפה[1]. המבנן בנוי כמעין מלבן שבתיו הזוגיים על צלעו המערבי ובתיו האי זוגיים על הצלע המקבילה. בצידו הצפוני של המלבן מגדל מים, תחנת כיבוי אש ובית קפה, במרכזו גן ציבורי והגבול הדרומי הוא רחוב צפרירים.
הכיכר אחרי בניית בית המלון. ברקע ניתן להבחין בשכונת כרמל מרכזי המתפתחת ובמרכזה שכונת כרמלהיים. בצד ניתן להבחין בבתים שנבנו בשדרות מוריה מעל אזור קולנוע שביט כיום
מגדל המים הפך למרכזה של השכונה ובמשרדיו נערכו ישיבות של אגודת התושבים ושל האגודה ההדדית להספקת מים שבה שיתפו פעולה גם גורמים ניצים כפרנסיס ניוטון ואברהם ספקטור[5]. כמגדלי מים אחרים בארץ שימש גגו למטרות ביטחון והותקן עליו זרקור.
בשנות ה-70 של המאה ה-20 החליטה העירייה להרוס את המגדל ולבנות במקומו חדש[6]. בתחרות זכה האדריכל ג' היימן. כל זאת על מנת לשפר את הספקת המים לשכונה[7]. תוכנית זאת לא יצאה לפועל בסופו של דבר.
רכישת הקרקעות
הקרקעות נרכשו על ידי חברת "אמריקה-ארץ ישראל השקעות" במימון בנק אמריקה-ארץ ישראל[8] שהוקם על ידי מרדכי בן-ציון[9], בן משה-אלתר בן-ציון ממייסדי שכונת מאה שערים בירושלים. בצעירותו ירד בן-ציון לארצות הברית עסק בטקסטיל וב-1922 שב לארץ עם אשתו שרה, בתו של יהושע שטמפפר, והקים את הבנק.
שותפו המרכזי היה זלמן וויט בן יצחק וויט[10] ממייסדי שכונת אחווה בירושלים. אחרי גירושו מהארץ ב-1915 בגין היותו נתין ארצות הברית לדמשק, עבד כקבלן וסיפק לבתי החולים האוסטרים והגרמנים. עם כיבוש דמשק חזר לארץ ויחד עם איתמר בן-אב"י, אלכסנדר אהרונסון ואחרים הקים את "הסולל וויט ובן אבי - שותפות" שהוציאה בין השאר את דאר היום.
בין שמות רוכשי הקרקעות הראשונים ניתן למצוא את: טובה רוטמן בת שמעון גיילברג מזכרון יעקב ואשתו של ניסן רוטמן[11]. רוטמן הייתה חברתה הטובה וקרובת משפחה של שרה אהרנסון[12]. הזוג רוטמן נאסר עם נפילתה של ניל"י והתחתן בעת ישיבתם בכלא.
ילדיו של בן-ציון: שושנה הר-אלי, מנהלת ארגון אמהות עובדות בחיפה ונשיאת המועצה הבינלאומית של נשים יהודיות וד"ר (למשפטים) שמואל שמעון בן-ציון (כאביו גם הוא היה מוסמך לרבנות). אלעזר אלישר שנמנה עם מייסדי "קופת אשראי ארץ ישראל - קרדיט בנק" וחבר ההנהלה של "בנק עם". אלישר ייסד את לשכת המסחר איטליה-ארץ ישראל ב-1924 והיה נשיאה. כמו כן ניהל את "דאר היום" והיה פעיל ב"התאחדות הספרדים העולמית".
קל להבחין בקשר בין הדמויות. כולן קשורות בצורה כזו או אחרת לאיתמר בן-אב"י וחברו אלכסנדר אהרונסון שהקימו את חברת הסולל ואת בני בנימין.
יחד עם ההתרחבות המהירה של שכונת כרמל מרכזי גדלה גם השכונה הקטנה סביב הכיכר. בין המשתכנים ניתן למצוא את המשפחות הרוכשות ועוד משפחות כדוגמת טלטש ולוברני בעלי בית מלון טלטש.
מלון לב הכרמל
במרץ 1938 נחנך מלון לב הכרמל שהיה הגדול מסוגו בחיפה של אותה תקופה. במלון שהושקעו בו כ-20,000 לא"י (מעל 2.5 מיליון דולר במונחי 2024) ותוכנן על ידי משה חת בסגנון הבינלאומי היו גן נרחב, מרפסות ואף מסלול באולינג[13]. בכל חדר היו מים חמים וקרים, טלפון ורדיו. המלון היה שייך לשותפים לעיל שקנו את האדמות.
במרוצת השנים ועם החלשות התיירות בחיפה (ובמיוחד לצורכי נופש) נמכר המלון והוא, כרבים מעשרות הפנסיונים על הכרמל, הפך לבית אבות. בעליו של בית האבות רצו להרוס אותו אך נתקלו במחאת תושבי הסביבה. הבניין הוכרז לשימור והחלו שיפוצים (ראו בהמשך).
תחנת כיבוי אש
שירות כיבוי אש החל לפעול באזור מגדל המים. השירות התבסס על מתנדבים, חברי ההגנה, שהורשו לשאת נשק על ידי השלטונות הבריטיים. כתוצאה מהרשאה זאת גדל באופן ניכר מספר ה"מתנדבים", ביניהן נשים, לשירות. התחנה (והמתנדבים שבה) שהייתה כפופה לתחנה בהדר הכרמל, היוותה גורם חשוב בקרב על חיפה ב-1948. התחנה נסגרה בשנות ה-50, ונפתחה מאוחר יותר על ידי כבאים בשכר. בסמוך לתחנה הוקמה בשעתו תחנה מטאורולגית אך זאת פורקה עם השנים.
גן שמואל הכהן
ברכת דגי נוי בגן שמואל הכהן, יולי 2017
זלמן וויט העניק את המגרש שעליו נשתל הגן, שהיווה חלק מן המלון, כמתנה לעיריית חיפה וזאת קבעה את שמו אחר אחד מראשי המתיישבים בכרמל מרכזי שהיה יו"ר אגודת המים בין השנים 1936-1938. הגן, שבו יש בריכת דגי זהב ששוקמה, תוכנן על ידי צבי מילר[14].
בית הכנסת אהל שם
תחילתו של הבניין, בכיכר המגדל 22, הוא בניין למגורים, שנבנה ב-1940, שהיה שייך להרטה וודילסלב פרוינד שהוסב למועדון לילה בשם "כרמל פיקדלי"[15] (שקוצר בהמשך ל״פיקדילי״. המועדון היה מוקד משיכה לחיילים הבריטיים בתקופת המנדט. הבניין תוכנן על ידי משה חת[16] שתכנן גם את הבתים בכיכר המגדל 20, 21, 21 א ו-23 (מלון לב הכרמל). אחרי קום המדינה החל המועדון להתדרדר וב-1953 עבר לניהול חדש[17]. בסוף 1958 נסגר המועדון כשהיה כבר בבעלות סם סמלי אחרי שזה היגר לגרמניה[18]. כעבור כשנתיים נמכר הבניין לאברהם לקס[19] ומסוף 1962 משמש כבית כנסת "אהל שם"[20]. מריון הילר, אמנית ויטרז'ים, הכינה עיטורים לבית הכנסת[21].
שמות רחובות
השכונה הקטנה נקראה בפי כל "שכונת בן-ציון"[22]. בשל תפקידו של האזור בהבאת המים לכרמל מרכזי נקבע שמה של הכיכר "כיכר המגדל" והרחובות הסמוכים לה רחוב המים ורחוב מעיין. מאוחר יותר הוסב שמה של הכיכר לזכרו של היינריך היינה, על אף שהתנצרותו לא הייתה מקובלת בזמנו על הציבור.
במאה ה-21
אופי המבנן בעבר היה של מבנים עד שלוש קומות. נכון לינואר 2024 מתוך 24 מבנים 11 נהרסו ונבנו מחדש או התווספו להם קומות.
בית המלון "לב הכרמל" הוסב, כאמור, לבית אבות ובעליו ביקשו להרחיבו על חשבון הגן (שהיה שייך להם מלכתחילה). לאחר מחאת התושבים התרצתה העירייה והגבילה את פיתוח בית האבות. הוא הוגבה לארבע קומות והתווסף אליו אגף בעל שמונה קומות.
בית מלון נוסף ("נוף הכרמל") שהחליף בעלים ושם ל"פנסיון רחל" ול"ורד הכרמל" נהפך גם הוא לבית אבות ("בית הורים ורד הכרמל"). ב-2009 שופץ והוסב בחזרה למלון ("וילה כרמל").
לקריאה נוספת
צבי שטראוכר, אספקת המים למרכז הכרמל, חיפה - ביטאון העמותה לתולדות חיפה, גיליון 10, ספטמבר 2012.
^בפרסומים שונים של עיריית חיפה היא לעיתים מכלילה את הכיכר כשייכת ל״אזור סטטיסטי״ של מרכז כרמל, אך בפרסומים אחרים היא איננה מכלילה את הכיכר. הדבר מובן מאחר שלרוב אין גבולות ברורים לשכונות בחיפה, אלא הם תוצאה של תהליכים היסטוריים
^בתחילה הייתה בריכת אגירה שהוקמה ב-1923 וקיבולה היה 80 מטר מעוקב שהוחלפה ב-1931 בבריכה שקיבולה 120 מטר מעוקב
^הצינור החלוד בכניסה לנחל שיח ברחוב לוטוס הסמוך לא קשור למערכת זאת
^יקותיאל בהרב, כיצד הובאו מים לכרמל, ארכיון העיר HH 00335/22
^כאן נפלה שגיאה אצל בן ארצי וזהו השם הנכון על פי תדהר ועל פי תב"ע 592
^בנו יצחק (חקי) (שנקרא אחר אביו של זלמן) למד בריאלי ובגיל 18 התנדב לבריגדה היהודית. נהרג ב-2 ביוני 1948 בקרב על כיבוש תחנת הרכבת בירושלים. על שמו בית חולים בנתניה "מרפא יצחק", שניהל אחיו אמנון
^זה לא היה המקרה היחיד שבו רוטמן רכש קרקעות. מקרה מפורסם קשור בפרשת השופט יוסף סטרומזה
