PROFILPELAJAR.COM

ישראל רובין-רבקאי
Исроэл Рубинь
	אין תמונה חופשית
לידה	12 ביוני 1890 (יוליאני); רדשקוביצ'י, בלארוס
פטירה	24 בפברואר 1954 (בגיל 63); תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל
מקום קבורה	בית הקברות נחלת יצחק
מקום לימודים	אוניברסיטת פרידריך שילר
שפות היצירה	יידיש

ישראל רוּבּין-רִבקאי (12 ביוני 1890, ראדושקוביץ, פלך וילנה, רוסיה (ליטא) – 24 בפברואר 1954, תל אביב) היה מחנך, פדגוג פסיכולוג ברוסיה הלבנה, פולין ובארץ ישראל, סופר ועורך יידי ועברי. מראשוני מערכת החינוך בתל אביב.

קורות חיים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

ישראל רובין רבקאי נולד בשנת 1890 בעיירה ראדושקוביץ שליד העיר וילנה, במערב רוסיה (ליטא), בנם של רחל לאה לבית זלצר ויחזקאל.

גדל בבית מסורתי, קיבל חינוך יהודי מסורתי ב"חדר" ובישיבה. בנעוריו נתפס לרעיון הסוציאליזם, הצטרף לתנועת השומר הצעיר ולמהפכנים יהודים ואנרכיסטים. למד הוראה בסמינרים למורים בגרודנה, ושימש כמה שנים כמורה בעיירות שונות וכמפקח על בתי הספר של חברת "מפיצי השכלה", עד תום מלחמת העולם הראשונה.

בשנת 1917 נישא לרבקה לבית שיינמן. בעקבות זאת שינה את שם משפחתו מ-רובין ל-רבקאי, על שמה. השניים היו הורים לבן, חזי רובין (1919–2004), ממייסדי קיבוץ חולתה.^[1] (בחולתה יושבת משפחתו; ספריית הקיבוץ קרויה על שמו של ישראל רבקאי.)

בשנת 1921 סיים את לימודי הפסיכולוגיה באוניברסיטת יינה שבגרמניה בתואר דוקטור, עם דיסרטציה בנושא ילדים ומתבגרים מזווית חינוכית ופסיכולוגית. הוא שב לפולין, והיה מפקח ברשת חינוך ביידיש. בשנת 1928 עלה לארץ ישראל עם משפחתו, והיה לימים ממניחי היסוד לרשת החינוך בתל אביב ובארץ. בתפקידו האחרון כיהן כמפקח על בתי ספר מזרם העבודה מטעם משרד החינוך.

רבקאי נפטר לאחר מחלה קצרה בביתו שברח' שפינוזה 29 בתל אביב בפברואר 1954, בשנת ה-64 לחייו. נקבר בבית העלמין נחלת יצחק.^[2] אלמנתו רבקה נפטרה ב-1968, ונקברה לצדו.

ספריו

דעפעקטיווע קינדער אין דער יידישער ליטעראַטור, וילנה: ליטעראטן און זשורנאליסטן פאראיין, [192-?]. (ביידיש) ("ילדים בעלי לקויות בספרות היהודית")
א דין תורה מיט א קלאָץ: מעשהלע, 2טע אויפל’, ביאליסטוק: קולטור-ליגע, 1921. (ביידיש) (סיפור)
י. כעזין [=רבקאי], פון כעזילעס טאָגבוך; מיט א פאָרוואָרט פון ר. סימכאָוויטש, ורשה: קינד, 1923. (ביידיש) (יומן ובו תצפיות שאסף רובין על חיי בנו מהחודש השישי לחייו ועד שנתו הרביעית^[3])
קינד און דערוואַקסענער: פסיכאָלאָגישע שטודיע, ורשה: ווילנער פארלאג פון ב’ קלעצקין, 1925. (ביידיש) ("ילדים ומתבגרים: מחקרים פסיכולוגיים")
על האופי והתפתחותו: מחקרים פסיכולוגיים, ורשה: הקואופרטיב השומרי המרכזי ע"י הסתדרות "השומר הצעיר" בפולניה ('הספרייה השומרית'), תרפ"ו 1925.
די מאַמע און איר ראָל אין דערציונג פון קינד, ברלין: קינד ('עלטערן ביבליאטעק'), 1926. (ביידיש) (מדריך להורים) (ספרון) ("האם ותפקידה בחינוך הילד")
די טראַגעדיע פון בן-יחיד, ברלין: קינד ('עלטערן ביבליאטעק'), 1926. (ביידיש) (מדריך להורים) (ספרון) ("הטרגדיה של בן יחיד")
קינדערשפּיל אַלס לעבנסערנסט, ברלין: קינד ('עלטערן ביבליאטעק'), 1927. (ביידיש) (מדריך להורים) (ספרון)
דער יונגער מענטש און זיין אַנטוויקלונג: פון וויג ביז צום זעלבסטשטענדיקן לעבן: אָפּהאַנדלונגען וועגן פסיכאָלאָגיע און דערציונג, טייל 1: "די ערשטע קינדהייט", ורשה: ח’ בזשאזא, 1927. (ביידיש) ("האדם הצעיר והתפתחותו: מהעריסה ועד חיים עצמאיים: מאמרים על פסיכולוגיה וחינוך", חלק א: "הילדות המוקדמת")
האַלט זיך גליַיך: שמועס מיט שול-קינדער: מיט 18 בילדער, ברלין: פארבאנד אזע ('פאלקס ביבליאטעק אזע'), 1927. (ביידיש) (מדריך)
פּעסטאַלאָצי, דער פילאָזאָף און פעדאַגאָג: צו זיַין הונדעטסטן יאָרצייט (פעברואר 1827 – פעברואר 1927), ורשה: קולטור-ליגע, 1928. (ביידיש) ("פסטלוצי, הפילוסוף והפדגוג")
אידעאַל און עלנד: פילאָזאָפיש-פּסיכאָלאָגישע בּאַטראַכטונגען, ורשה – ניו יורק: יאטשקאווסקיס פאפולער וויסנשאפטלעכע ביבליאטעק, 1929. (ביידיש) ("השקפות פילוסופיות-פסיכולוגיות")
פרובוקטורים, תל אביב: מצפה, תרצ"ג 1933. (לפסיכולוגיה של הפרובוקציה)
מכתבים להורים: בשאלות טיפול, חנוך ופסיכולוגיה של ילדים, 2 כרכים ירושלים: אחיאסף, תרצ"ז–תרצ"ח 1938. (כרך ב יצא בשם "על שפת ילדינו בארץ", תל אביב, מפיץ-הספר, תרצ"ח.)
בנעורנו: תאורים כָרַקטֶרולוגיים לטפוסי-נוער אצלנו, תל אביב: יבנה, תרצ"ט. (על מתבגרים)
מיומנה של אם: השנה הראשונה בחיי-הילד; בצירוף אלבום תמונות: האם והילד באמנות, ירושלים: אחיאסף, תש"ב.
ביכורי השירה היהודית המהפכנית, מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר ('ספרית פועלים: דורון'), 1946.
פסיכולוגיה וחנוך לאור ספרותנו, תל אביב: נ’ טברסקי, תש"ז.
מקרוב ומרחוק: מסות פסיכולוגיות, תל אביב: עמית, תשי"א 1950.^[4] (בשלושה חלקים: "במנטליות חדשה באנו למדינה"; "מאז ומתמיד: לפסיכולוגיה של ההוי והמסורת שלנו"; "בזקנינו: לפסיכולוגיה של הנעורים והזקנה")
פונדאַנען אהין: רעטראָספּעקציע-עסייען און זכרונות, תל אביב: דפוס זהר, תשי"ג 1952. (ביידיש) ("מכאן לכאן: מסות רטרוספקטיביות וזיכרונות")

Kleinkind und Erwachsener. Erziehungswissenschaftliche und psychologische Gegenüberstellungen und Untersuchungen, Berlin: Typ. "Peuvag", 1925? (בגרמנית)
J. Rubin, Unterm Zarenjoch. Erlebtes unter dem tarerjoch, Berlin: Viktoria, 1927.

בעריכתו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

י’ רובין (רעדאַקטאָר), פאר אונזער שול: זאמלהעפט, וילנה: צענטראלען בילדונגס קאמיטעט, [תר"ע?]. (ביידיש) ("מבית ספרנו: מאסף")
י[וסף] מאיר, וי. רבקאי (עורכים), ספר השנה – האם והילד, תל אביב: משמר הבריאות שעל-יד מרכז קפת-חולים, תרצ"ד–תרצ"ו.^[5] (בשנה הראשונה יצא בשם: "לוח האם והילד: אֹסף מאמרים בשאלות ההגינה והחנוך לאשה ולילד")
י’ רבקאי (עורך), פעוטות: קובץ הרצאות שהורצו בשעורים למטפלות בבתי-הילדים בקבוצים ובקבוצות, תל אביב: ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ-ישראל, הקבוץ המאוחד, חבר הקבוצות, הקבוץ הארצי "השומר הצעיר"; הוועדה הבין קבוצתית לשאלת הטיפול המשותף, תרצ"ה. (החינוך המשותף)
יעקב חורגין, חלום ליל פסח; ציורים: משה מטוסובסקי, העורך הפדגוגי: י’ רבקאי, תל אביב: ח’ מרגולין ('ספרית פז'), תש"ד.
פלק הלפרין, משיח בא; ציורים: משה מטוסובסקי; העורך הפדגוגי: י’ רבקאי, תל אביב: ח’ מרגולין ('ספרית פז'), תש"ד.
ד"ר י. אשרמן, פרופ' ד"ר ל.פ. מאיר, ד"ר ב. פרבר וד"ר י. רבקאי (עורכים), האם והתינוק: מדריך רפואי-חנוכי להורים, תל אביב: מסדה, 1945.
ישראל רובין (עורך), בהשתתפות ניסן טוקצינסקי ואברהם לב, לאחוביץ: ספר זכרון, תל אביב: איגוד יוצאי לאחוביץ, תש"ט. (ספר יזכור לקהילת לאחוביץ)