מ-1913 ועד 1917 למד ברנדמן בקונסרבטוריון בסנט פטרסבורג, שב לעיר הולדתו וגם בה היה פעיל כמלחין ומנצח. ב-1917 ייסד ברנדמן, בעירו מקהלה יהודית חלוצית, בשם "קדימה"[2] אשר את מרבית שיריה שרה בשפה העברית. המנצח והמקהלה עלו יחדיו ב-1921 לארץ ובסוף 1922 הפכו רשמית למקהלת פועלי תל אביב.[3] ברנדמן שעלה לישראל במסגרת העלייה השלישית, התפרסם בנוסף להיותו מנצח גם ככנר מחונן.
פסגת הקריירה בווינה
ב-1924, עבר להתגורר בווינה, שם היה ממקימי האגודה לקידום מוזיקה יהודית שנוסדה ב-1928. ברנדמן למד באקדמיה למוזיקה בווינה, והיה תלמידם של המלחינים והפסנתרנים הנודעים פרנץ שמידט ואלבן ברג[4][2] ברדנמן השתתף בקונצרטים רבים ובמקביל שימש כמנהל המקצועי של האגודה לשירת מקהלה יהודית.[5]
ברנדמן עיבד לכינור ווריאציות רבות של שירים ביידיש, כגון עיבודו בן 11 הדקות לשיר היידישאי המפורסם: "Her nor, Du scheyne Meydele", אשר הוקלט והופץ בווינה ב-1930.[6] הוא כתב את הסימפוניה "החלוץ", אשר ב-1 בפברואר1931 זכתה תחת שרביטו, לביצוע של התזמורת הסימפונית של וינה. מ-1931 ועד 1935 כיהן כמנצח והמנהל המוזיקלי של מקהלת יהודי וינה, נחשב למנצחה הטוב ביותר, הרחיב מאוד את רפרטואר המקהלה והיא התפרסמה גם מחוץ לחוגי הקהילה היהודית.[7]
החל מ-1934 גברה האנטישמיות הממוסדת באוסטריה והשלטונות החלו מפלים את בני הקהילה היהודית ובכלל זה המוזיקאים. הופסקה התמיכה הכספית בתזמורות והמקהלות ובהמשך נאסרה עבודתם של יהודים במוסדות למוזיקה. ברנדמן סומן כ"מטאור" מוזיקלי ומומחים נבאו לו עתיד מזהיר בעולם המוזיקה, אך בשל האקלים הפוליטי והתחזקות האנטישמיות באוסטריה, נאלץ ב-1935 לעזוב את המדינה ולחזור לישראל.[5]
השיבה לישראל
המדינה הקטנה שבדרך הייתה רווייה במוזיקאים, מלחינים ומנצחים, רבים מהם הגיעו במסגרת העלייה החמישית מגרמניה, כך שהתחרות הייתה קשה וההיצע מצומצם. בראשית שנות ה-40 קיבל לידיו בשנית מידי שלמה קפלן את הניהול המוזיקלי והניצוח על מקהלת פועלי תל אביב.
בדצמבר 1941 יזם ברנדמן את כנס מקהלות אזור תל אביב אשר התקיים בעיר תל אביב. ב-22 באפריל1944 נטלה מקהלת פועלי תל אביב חלק בכנס הראשון של מקהלות הפועלים אשר התקיים בעין חרוד וכפר יחזקאל ובמסגרתו הופיעו 25 מקהלות פועלים. כינוס זה נחשב ל"אבן הפינה" לייסוד הזמריות, אירוע שהוחל במדינת ישראל בראשית שנות ה-50.[8]
הפעם הראשונה שבוצעה אורטוריה בישראל, הייתה תחת שרביטו במסגרת מקהלת פועלי תל אביב.[2]
בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20, נוצר בארץ סגנון מוזיקלי ייחודי שכונה סגנון "ימתכוני", אשר התאים לצרכים החברתיים והאידאולוגיים של החברה והמדינה שבדרך.[10] ברנדמן השתלב היטב בסגנון זה ואף נחשב פורץ דרך בענף של המוזיקה הימתכונית המכונה "עבודת האדמה / אווירה כפרית" והפואמה הסימפונית שכתב "החלוץ", שיקפה היטב אווירה זו. גם בהמשך פועלו במקהלת פועלי תל אביב הרבה לבצע מיצירותיו של נחום נרדי, המשתלבות באותו סגנון מוזיקלי.[11] בשנות ה-60 חלה דעיכה במוזיקה הימתכונית, עם חדירתה של השפעה מערב אירופית למוזיקה בישראל ובכלל זה השימוש בכלי נגינה חשמליים.[12]
ביוני 1968 ערכה מועצת פועלי תל אביב מסיבה לכבוד ישראל ברנדמן במלאת יובל להקמת מקהלת "קדימה" ו-45 שנים לייסוד "מקהלת פועלי תל אביב". באירוע הופיעו מקהלת פועלי תל אביב בניצוחו של ברנדמן ומקהלת צדיקוב בניצוחו של לסלו רוט.[13] ברנדמן כיהן כמנצח מקהלת פועלי תל אביב עד סוף שנות ה-60 של המאה ה-20 והחליפו בתפקיד עובדיה טוביה. במקביל הקים ברנדמן מכון למוזיקה בו לימד ניצוח, ניהול מקהלות ונגינה. באפריל 1979 נערכה מסיבת הוקרה לברנדמן, משה ביק וד"ר ישעיהו שפירא על תרומתם לקידום מקהלות הפועלים בישראל.[14] ברנדמן היה נשוי לברנה פסנתרנית מקהלת הפועלים של תל אביב שהלכה לעולמה ב-1977.[15] הוא הלך לעולמו בתל אביב, בינואר 1993 והוא בן 92 שנים.
