היחסים בין ברזיל לקנדה היו לבביים אך מוגבלים יחסית, אם כי היחסים בין המדינות התפתחו בהדרגה לאורך זמן. קנדה רואה בברזיל שותפה חשובה דו-צדדית, אזורית ורב-צדדית,[1] החולקת ערכים ואינטרסים חשובים המושרשים בחברות מגוונות, פתוחות ודמוקרטיות. ברזיל היא המשקיעה השביעית בגודלה בקנדה.[2] בקנדה חיים כמעט 40,000 ברזילאים.[3]
עם זאת, המסחר היה מספיק חשוב עד שקנדה פתחה את משרד הסחר הראשון שלה בברזיל בשנת 1866. שגרירות קנדה בברזיל לא נפתחה עד 1944, כשז'אן דסי היה השגריר הראשון של קנדה בברזיל. במאי 1941 פתחה ברזיל צירות באוטווה. השגריר הברזילאי הראשון בקנדה היה ז'ואאו אלברטו לינס דה בארוס.[4]
בשנות ה-90 היחסים הפכו חשובים יותר לשתי המדינות ככל שהתגברו קשרי הסחר וההשקעה, וקנדה התעניינה בהסכמי סחר אזוריים באמריקה הלטינית. קשרים כלכליים הולכים וגדלים אלה מביאים לכמה סכסוכים.
יחסי סחר
שגרירות ברזיל באוטווה
הסחר הדו-צדדי הגיע ל-5.3 מיליארד דולר קנדי בשנת 2008, מה שהפך את ברזיל לשוק השני בגודלו של קנדה באמריקה הלטינית. ההשקעות הקנדיות המצטברות בברזיל נאמדות בכ-9.2 מיליארד דולר קנדי בשנת 2008.
מחלוקות
היחסים הכלכליים והדיפלומטיים שקעו לשפל של כל הזמנים בין השנים 1996–2001 בגלל כמה מחלוקות על מדיניות הסחר.
סלע המחלוקת העיקרי נובע מהיריבות בין יצרני התעופה והחלל בומברדיה מקנדה ואמבראר מברזיל. כל אחד מהם הוא שחקן מרכזי בשוק המטוסים האזוריים. בשנת 1996 פנתה קנדה לארגון הסחר העולמי בטענה כי המדינה הברזילאית מסבסדת את עלויותיו של אמברייר, וברזיל הגישה תביעה נגדית. בשנת 1999 קבע ה-WTO כי שני הצדדים נושאים באשמה, ואמר לשתי המדינות לשנות את תוכניות קידום הייצוא שלהן. קנדה נענתה, אך ברזיל לא עשתה זאת, מה שהוביל את ה-WTO להעניק לקנדה את הזכות להטיל סכום של 344.2 מיליון דולר סנקציות בשנה במשך שש שנים נגד ברזיל, למרות שהסנקציה לא נכנסה לתוקף.
בפברואר 2001, קנדה נקטה איסור זמני על יבוא בשר בקר ברזילאי, מחשש ל- BSE ("מחלת פרה משוגעת"), למרות שלא היו מקרים כאלו בברזיל. הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה (NAFTA) חייב את ארצות הברית וגם את מקסיקו לאסור על יבוא בקר ברזילאי.[5] הברזילאים ראו בכך מהלך פוליטי שקשור לסכסוך המטוסים, ועד מהרה הקונגרס הברזילאי הצביע להשעות את אשרורם של כל האמנות עם קנדה, והתארגנו מחאות וחרמות עממיות נגד קנדה. האיסור בוטל שלושה שבועות לאחר בדיקת צוות הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה (NAFTA).
קנדה וברזיל התנגשו גם הן סביב ההסכם המוצע לסחר חופשי של אמריקה, שממשלת קנדה קידמה באופן פעיל. נשיא ברזיל, דאז פרננדו אנריקה קרדוזו, ראה את ההצעה בקור רוח יותר והעדיף ליצור גוש דרום אמריקאי ואז לנהל משא ומתן עם ארצות הברית וקנדה מעמדת כוח. נראה כי כישלונה של ה-FTAA ויצירת איחוד האומות הדרום אמריקאיות הצדיקו את עמדתה של ברזיל.
