הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה (באנגלית: North American Free Trade Agreement או בראשי תיבות NAFTA, בספרדית: Tratado de Libre Comercio de América del Norte, או בראשי תיבות TLCAN, בצרפתית: Accord de libre-échange nord-américain או בראשי תיבות: ALENA), הוא הסכם ליצירת אזור סחר חופשי בין ארצות הברית, קנדה ומקסיקו.
ההסכם נועד להסדיר גם את מעבר כוח האדם והסחורות בין ארצות הברית ומקסיקו. על פי ההסכם, אמורות להתהוות הקלות הדרגתיות במעבר כוח האדם בין המדינות, וכן במדיניות המכסים על סחורות המיוצרות בשלוש המדינות. הנמכת חומות המכס אמורה ליצור, בהדרגה, איחוד כלכלי שידמה במהותו, גם אם לא בצורתו הפורמלית, לאיחוד האירופי.
בראשון ליולי 2020, ארצות הברית, מקסיקו וקנדה חתמו על ההסכם החדש (הסכם USMCA) שהחליף את הסכם NAFTA. לטענת נציב הסחר האמריקאי, ההסכם החדש מהווה ניצחון לכלכלה האמריקאית, מבטיח יחס מאוזן יותר והדדיות ביצירת מקומות עבודה בשכר גבוה בארצות הברית, לצד צמיחה לכלכלה האמריקאית.
הנשיא טראמפ כינה את הסכם USMCA כהסכם הסחר הגדול ביותר בהיסטוריה. פרשנים מצאו כי נחתמו בעבר הסכמים גדולים יותר. רוב הפרשנים מציינים כי הסכם USMCA לא שונה מהותית מהסכם NAFTA [2].
ב-4 באוקטובר1988 חתמו ארצות הברית וקנדה על הסכם סחר חופשי ביניהן, שהביא להורדת מכסים בין המדינות, יצירת מנגנוני מסחר הוגן, הגנה על זכויות קניין רוחני ומנגנונים ליישוב סכסוכים. המגעים לצירופה של מקסיקו להסכם ויצירת גוש סחר חופשי משותף העלו מצד אחד חששות לגורל מקומות עבודה בארצות הברית, אך מצד שני נתמכו באינטרסים של בעלי עסקים ובמחקרים כלכלים, שחזו כי גידול בכלכלה המקסיקנית יביא לגידול בביקושים לסחורה אמריקאית ויכסו על מעבר כח האדם. עקרונות ההסכם סוכמו באוגוסט 1992 והסכם ראשוני נחתם על ידי נציגי המדינות השותפות באוקטובר 1992 ועל ידי מנהיגי המדינות בדצמבר 1992. ביל קלינטון, שנבחר לנשיא ארצות הברית במקום ג'ורג' הרברט ווקר בוש ב-1992, אימץ את ההסכם בכפוף להוספת הסכמים משלימים הנוגעים לאיכות הסביבה ותעסוקה, ולבסוף יישמו.
על מנת לדון במחלוקות הנובעות מהסכם הסחר החופשי, הוקם בית דין הפועל, באופן חסר תקדים, במקביל לבית המשפט הפדרלי האמריקני. בבית דין חדש זה חברים עורכי דין המומחים במשפט ובסחר בינלאומי. תאגידים ממדינה אחת, הנמצאים במחלוקת עם מדינה שנייה, יכולים להימנע מפנייה לבית המשפט האמריקני לסחר בינלאומי, ולפנות לבית דין זה. לדוגמה, כאשר אישרה ממשלת מקסיקו הטמנת פסולת רעילה מארצות הברית, בשטח אחת העיריות במקסיקו, סירבה העירייה להקצות שטח לשם כך. בית הדין של הסכם הסחר החופשי מצא את מקסיקו אשמה בהפרה וחייב אותה בתשלום פיצויים של 15 מיליון דולר לתאגיד האמריקני. בית הדין קבע כי דאגות "לכאורה" לאיכות הסביבה אינן מהוות שיקול כאשר מדובר ביישומו של הסכם הסחר החופשי.
שמירה על האינטרסים הכלכליים של ארצות הברית מקשה על יישום ההסכם. כאשר הטילה ארצות הברית מס על יבוא עץ מקנדה, מחתה קנדה על כך ודרשה כי בית הדין המשותף שהוקם מכוח ההסכם יורה להשיב לקנדה את הסכומים שנגבו עקב הטלת המס. בית הדין קבע שהצדק עם קנדה, אך ארצות הברית הגיבה בצורה שעיקרה מתוכן את ההסכם. נציגיהם של ארגוני הסחר של ארצות הברית שהיו מעורבים בנושא הביעו אכזבה מהחלטת בית הדין, אך ציינו שלא תהיה לכך השפעה על תקנות המס בארצות הברית. כך נשמרו מכסים המאפשרים לארצות הברית להתחרות עם תוצרת זולה המיובאת מקנדה, והמסייעים לשמור על מקומות עבודה בארצות הברית.
נוכח אירועים אלה ודומיהם טוענים ארגונים המתנגדים להסרת מחסומי הסחר ולגלובליזציה, כי ההסכם מייצג תאגידים בלבד, ומגדיל פערים כלכליים. המתנגדים טוענים כי אין תקדים לאיחוד בין כלכלות כה שונות זו מזו, כלכלות שהפערים ביניהן כה גדולים.
לפי סקר שערך מכון הריטג' בקרב כלכלנים, 98% הסכימו עם הטענה ש"בממוצע, מצבם הכלכלי של אזרחי ארצות הברית השתפר בעקבות הסכם NAFTA".[3]
הסכם הסחר החופשי הסיר מגבלות מסחר ומכסים בין המדינות, בעיקר בענף החקלאות אך גם בתעשיית הטקסטיל והרכב. סחר החוץ בין שלוש המדינות החברות בהסכם התרחב משמעותית, וכלכלות שלושתן צמחו במהלך התקופה, בקנדה בקצב הגבוה ביותר ובמקסיקו בשיעור הנמוך יותר. אם כי כלכלנים חלוקים לגבי מידת ההשפעה של ההסכם עצמו על הצמיחה לעומת גורמים נוספים.
ב-2003 בדקה ועדת הקונגרס האמריקאי לתקציב את השפעות ההסכם והגיעה לשלוש מסקנות עיקריות:
הסחר בין ארצות הברית למקסיקו צמח עוד לפני החתימה על ההסכם וצפוי היה להמשיך ולגדול גם ללא החתימה עליו.
ההשפעות הישירות של ההסכם על סחר החוץ של ארצות הברית עם מקסיקו נמוכות ולכן גם ההשפעות הישירות על התעסוקה במדינה נמוכות.
להסכם הייתה השפעה חיובית אך קטנה מאוד על התוצר המקומי הגולמי של ארצות הברית, וכך גם על כלכלות מקסיקו וקנדה.
על פי משרד המסחר האמריקאי היקף המסחר בין שלוש המדינות יותר משולש ב-14 השנים מכניסת ההסכם לתוקף, המסחר של ארצות הברית עם שתי המדינות האחרות השותפות בהסכם מהווה יותר משליש מהיקף הסחר של המדינה, ובקנדה ובמקסיקו מהווה כ-80%. כמו כן הציג משרד המסחר נתונים לפיהם רמת האבטלה במשק האמריקאי ירדה, תוך גידול מתמיד בשכר הריאלי לשעה, גידול גם בשכר העובדים במקסיקו וגידול בייצוא החקלאי של ארצות הברית לקנדה ומקסיקו.
