במסגרת תהליך ההתפרקות האלים של יוגוסלביה פרצה מלחמת בוסניה ובמהלכה התחוללו באזור העיר קרבות שהובילו לנפגעים בקרב באוכלוסייה האזרחית. לאחר המלחמה נכללה בשטחי בוסניה והרצגובינה.
מרבית תושבי העיר הם ממוצא בוסניאקי ומקצתם סרבים וקרואטים.
קהילה יהודית ספרדית קטנה נוסדה במקום ככל הנראה במחצית השנייה של המאה ה-19. בשלהי המאה ה-19, לאחר סיפוח האזור על ידי האוסטרו-הונגרים, היגרו למקום יהודים אשכנזים וב-1890 נוסדה רשמית במקום קהילה מאורגנת. ב-1900 נוסד בית עלמין לקהילה בפאתי היישוב וב-1902 נבנה בית הכנסת האשכנזי. בין 1909 ל-1913 כיהן כרב הקהילה ד"ר שמואל קליין. ב-1921 הגיעה הקהילה לשיא גודלה, מנתה 470 נפשות שהיוו 3.3 אחוזים מכלל האוכלוסייה[2]. ב-1925 הוקם בית כנסת ספרדי קטן. בקרב בני הקהילה הייתה פעילות ציונית ענפה, הוקם קן של השומר הצעיר, סניף של תנועת מכבי וכן פעלה מקהלה קהילתית[3].
בפרוץ מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה 315 נפשות. במהלך המלחמה, לאחר הקמת מדינת קרואטיה העצמאית גברו רדיפות היהודים. מקצת מבני הקהילה, חלקם רופאים, הצטרפו לכוחות הפרטיזנים של טיטו. בתגובה הוצאו להורג כ-20 מבני משפחות הרופאים על ידי חיילי ואפן אס אס. בהמשך, גורשו בני הקהילה למחנות ההשמדה ורובם נרצחו. לאחר המלחמה שבו השורדים לטוזלה וחידשו את פעילות הקהילה. ב-1968 התגוררו בעיר 60 יהודים[2]. ב-1950 הופקע על ידי השלטונות מבנה בית הכנסת הספרדי והוסב בהמשך לחנות לניקוי יבש. ב-1955 נהרס מבנה בית הכנסת האשכנזי. בראשית המאה ה-21 שכן במקום בית העלמין היהודי. השטח היה מגודר ובאתר נמצאו מצבות ועליהן כיתוב בעברית, לאדינו, גרמנית וסרבו-קרואטית[3][4][5]. נכון ל-1999 עמד על תילו מבנה בית הכנסת הספרדי[6].
לקהילה זו השתייכו יהודי הכפר גְרָאצָ'אנִיצָה(אנ'). קהילה קטנה נוסדה שם במחצית השנייה של המאה ה-19. בית עלמין יהודי נוסד ב-1885. הקהילה חרבה בשואה. נכון ל-2006, היו שרידי בית העלמין ובהם 10 מצבות קיימים בשטח הכפר[4][7].
.jpg)
