|
חבש פאר
חֵבֶשׁ פְּאֵר הוא חיבור הלכתי והגותי של הראי"ה קוק, שעוסק בחשיבות מצוות הנחת תפילין, ובעיקר חובת הנחתן במקומן הנכון והמדויק. הספר נדפס לראשונה בעילום שם המחבר בוורשה ה'תרנ"א (1891). זהו הספר הראשון שחיבר והוציא לאור הרב קוק, בהיותו בן 26 ורבה של העיירה זיימל.
הוצאה לאור והפצה
מהדורה ראשונה
ספר "חבש פאר" יצא לאור בידי הראי"ה קוק וחותנו האדר"ת, והיה מוכן לדפוס כבר בשנת תרמ"ח, אולם הדפסתו התעכבה.[1] לקראת הדפסתו בשנת תרמ"ט, ביקש הרב קוק מחותנו ששמו שלו לא ייקרא על החיבור, ויצוין רק שהאדר"ת מימן את הדפסת המהדורה.[2] הספר יצא לאור בוורשה תרנ"א תחת שם העט "כד"י" (ראשי תיבות "כהן דעתו יפה",[3] הרומזות לשם המשפחה של המחבר). עם זאת, האדר"ת ציין בהסכמתו – ההסכמה היחידה על הספר – שחתנו הראי"ה הוא המוציא לאור, ורמז בכך לזהותו. בהמשך שלח האדר"ת את הספר לרבנים, התכתב עמם על תכניו, והציג את עצמו כמדפיס הספר.[4] שמו של המחבר אכן לא היה ידוע לרבים,[5] והתגלה באופן רשמי רק כעבור שנים.[6]
במכתב אל האדר"ת מחודש אדר תרנ"א כותב הראי"ה: "אצלי כמעט תמו הקונטרסים חבש פאר. כולם כרכתי וכה מכרתים".[7] חודש לאחר מכן כתב הראי"ה לחותנו על הפצת הספר בינישוק, שאוויל ובויסק.[8] למהדורה הראשונה של הספר צורפו פתקים נפרדים אשר הזהירו על הדיוק במקום הנחת תפילין של ראש.[9] הספר נשלח למגידים ודרשנים בחינם, תוך בקשה מהם לעורר על התקלה ההלכתית בדרשותיהם בציבור. הראי"ה עצמו סובב תקופה בעיירות שונות, דרש ברבים על תוכני החיבור, מכר אותו לרבים, ומימן את ההפצה מכיסו.[10] במסעותיו הרחיק עד ורשה ווילנה בה פגש בה את רבו הנצי"ב,[11] נפגש לראשונה עם הרב מרדכי רוזנבלט מאושמינה,[12] וכן עם החזון איש הצעיר בקוסובה.[13]
מהדורה שנייה
לאורך שנים תוכננה הדפסת מהדורה שנייה, לזכר בת-שבע אלטה אשתו הראשונה של הראי"ה (בת האדר"ת, שנפטרה בקיץ תרמ"ט),[14] אולם הדבר לא יצא לפועל, בין השאר בעקבות שריפת ביתו של האדר"ת במיר בשנת תרנ"ח.[15] הקדמת מהדורה זו, כפי הנראה, נדפסה בסוף ספר מאמרי הראיה.[16]
במחצית שנת תרפ"ה (1925) הוציאו לאור הרב יצחק אריאלי, תלמידו של הראי"ה, והמדפיס הירושלמי אורי סגל המבורגר, מהדורה שנייה של הספר.[17] הרב אריאלי היה העורך האקטיבי יותר במהלך העריכה.[18] הקדמת העורכים לספר נכתבה שש שנים קודם לכן, בשנת תרע"ט, והשניים קיבלו מהראי"ה את כתב היד המקורי של הספר.[19] הספר נדפס בירושלים בדפוס "מוריה עץ-הדר (שיינבוים)", והוא רחב פי שלושה מן המהדורה הראשונה.
תוכן הספר
שמו של החיבור מאזכר את לשון הכתוב, הנוגע לאבלות שנצטווה עליה יחזקאל הנביא (יחזקאל כד, יז) "פְאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ", אשר נדרש בידי חז"ל כנוגע למצוות תפילין.[20] כותרת המשנה של המהדורה הראשונה מבהירה את מטרת הספר ואת קהלי היעד שלו: "להמון עם ד' המניחים התפלה של ראש שלא במקומה בבלי דעת ולהמשכילים בעם המתעלמים מתקנת המעוות, ולעורר האהבה לעמוד בפרץ, להציל ממכשול עוון ולזכות את הרבים".
רובו של החיבור הוא הלכתי. הוא כולל שישה עשר פרקים, ורצוף דברי כיבושין לחיזוק קיום מצוות תפילין כהלכתה. ניכרת בו השפעה קבלית, אולם מרכז הכובד שלו הוא הלכתי.[21] מלבד דיון בגופם של דברים – החובה להניח את התפילין במקום המדויק, ובעיקר תפילין של ראש על שיער הראש – נידונים בו הנוהג להניח את התפילין בזמן קריאת שמע ותפילה, מצוות תוכחה (ואף הפסק בתפילה לצורך תוכחה), מצוות הבן על האב, ועוד. למהדורה הראשונה צורפו "הערות אחדות" מאת האדר"ת, מאמר ביידיש תחת הכותרת "קולי אל בני אדם", ודברי חתימה המיועדים אל מגידי מישרים, מהם מצופה להפיץ את תוכן הספר. בסוף הספר נדפס מפתח פרקים.
למהדורה השנייה של הספר צורפו "הוספות רבות בהלכה ובאגדה": הקדמה חדשה תחת הכותרת "מצווה כמאמרה",[22] הערות רבות מאת העורכים, שבע דרשות שדרש הראי"ה במסעותיו המוקדמים להפצת החיבור ודרוש בשם "רמזים",[23] ופרקים מן החיבורים עין איה ועולת ראיה העוסקים במצוות תפילין (שני הספרים טרם נדפסו אז). כן נוספו דיוני הלכה נרחבים מאת הרב צבי פסח פרנק, הרב יעקב משה חרל"פ והרב יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי עם הערות עליהן מאת המו"ל (הרב יצחק אריאלי), ותשובת הרב קוק למעירים.[24]
לאחר פרסום הספר הדפיס הרב זאב וולף טורבוביץ את הספר "תפארת זיו", ובסימן הראשון שבו חלק על מסקנת הספר.[25] לדבריו, אף שמעיקר הדין יש להניח את התפילין כראוי, ניתן לצאת ידי חובה גם כאשר רק רובן מונח על מקום השיער. הראי"ה השיב לרב טורבוביץ' בקונטרס "כליל תפארת" שנדפס במהדורה השנייה. בספרו "אמר דעת" הציג הרב יהודה יודל רוזנברג סקירה אודות מחלוקת זו, וביסס את עמדתו האישית בסוגיה.[26] הפולמוס נידון בספרי הלכה נוספים.
מתוך הספר
- "מי שצריך לתקן נשמה כזאת, נכון לו יחש [=יחס] הנחת תפילין בחול-המועד, ומי שאין צריך לתקן נשמה כזאת אינו נכון ליחש של תפילין בימים אלו. ולפי שאין אתנו יודע עד מה, נתחלקו המנהגים בזה לפי סדר המקומות, והמסבב כל הסבות מסבב כל נשמה לפי צרכה במקומה הראוי לה".
- "הלא רבנו משה מקוצי ז"ל, קנא קנאת עטרת-ראשנו, וכתת רגליו בגלות החל להוכיח את ישראל על בטול מצות תפילין, ואנו חייבים להתבונן עד כמה כבדה המלאכה שהיה עליו ז"ל לעשות, ממלאכתנו מלאכת הקודש הקלה".[27]
- "מעלת דרך ארץ הטבעית, טהרת המדות, בנטייה נקייה אל הצדק והיושר המוחש והמורגש, ושנאת הרשע והעוול במידה גלויה, זאת היא נחלת כל האדם אשר על פני האדמה, וכלל תורת בני נוח הם הינם יסודי המוסר הטבעי".
מהדורות
- חבש פאר – בעילום שם, ורשה תרנ"א (47 עמודים)
- חבש פאר – בהוצאת הרבנים יצחק אריאלי ואורי סג"ל המבורגר, ירושלים תרפ"ה (כ-200 עמודים)
- חבש פאר – מוסד הרב קוק תשמ"ה (מהדורה חדשה של מהדורת ירושלים תרפ"ה)
לקריאה נוספת
- שערי ציון [ה,ו-ז], שבט-ניסן תרפ"ה, דף כא,ב
- הרב חיים יהודה ארנרייך, 'ספר חבש פאר על מצוות תפילין', אוצר החיים, ספר ראשון, סאיני תרפ"ה, עמ' צב
- הרב משה צבי נריה, טל הראי"ה, עמ' קיב-קיז, עמ' רנד-רנח
- הרב משה צבי נריה, שיחות הראי"ה, פרק יז: "אור התפילין", ופרק יח: '"חבש פאר" ומסע-התפילין', תל אביב תשל"ט, עמ' קעז-קצה
- הראל כהן, מציאות קטן: פנקס ביכורים, הוצאות מאבני המקום ומגיד 2018, מבוא, עמ' 52–58
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ סדר אליהו - יומנו של האדר"ת, ירושלים תשמ"ד, עמ' 69, 82.
- ^ שו"ת אורח משפט, השמטות ומילואים, סימן א.
- ^ על פי משנה, עבודה זרה, פרק ב משנה ה. יצוין כי לראי"ה מספר שמות עט: אי"ה סופר (עיטור סופרים), י. קוק ("כנסת ישראל") ורבא"י ("יזרעאל", התרבות הישראלית).
- ^ לדוגמה ראו שו"ת מענה אליהו, סימנים מט, נט, עח, קיד.
- ^ ראו: לוי אובצינסקי, נחלת אבות, כרך א, ווילנה תרנ"ד, עמ' 37; אולם השוו: יעקב שמואל הלוי טרכטמן, מדה נכונה, הצפירה, 17 1895, עמ' 3; שדי חמד - יד, מערכת המ"ם כלל ה, וורשה תרס"ז, עמ' 6.
- ^ ראו ערכו של הראי"ה אצל שמואל גוטליב, אהלי שם, פינסק תרע"ב, עמ' 492-493.
- ^ שו"ת אורח משפט, השמות ומילואים, אורח משפט, סימן יב, ב.
- ^ שו"ת אורח משפט, מילואים והשמטות, סימן יב, ג.
- ^ הערת הרב צבי יהודה הכהן קוק, שו"ת אורח משפט, הערות, עמ' רסו.
- ^ ראו אדר היקר, ירושלים תשכ"ז, עמ' עח (מכתב האדר"ת לראי"ה, כ' אדר א' תרס"ב).
- ^ הרב צבי יהודה קוק, לשלושה באלול המורחב, ירושלים תשע"ג, סימנים כג-כה ועמ' 25; הנ"ל, עולת ראיה, כרך א, עמ' כב; הרב מאיר בר-אילן, מוולוז'ין עד ירושלים, כרך ב, תל אביב תרצ"ט-ת"ש, עמ' 588. "הספר הקדוש הזה נתחבב כל כך אצל גדולי הדור, ורבים מהם החזיקו בו תמיד. הגאון הנצי"ב החזיק אותו בתוך [נרתיק] טליתו, ואמר כי מרוב חביבותו אינו יכול להניחו אף ליום אחד" (הקדמת עורכי המהדורה השנייה, עמ' 4).
- ^ מפי ד"ר משה זיידל (שבחי הראי"ה, בית אל תש"ע, עמ' 89).
- ^ הרב משה צבי נריה, בשדה הראי"ה, תל אביב תשמ"ז, עמ' 238-239.
- ^ ראו לדוגמה: אגרות לראי"ה, מכון הרצי"ה תש"ן, נספחות 17 (מכתב הרב בנימין אריה ויס, י"א טבת תרנ"ה).
- ^ ראו אדר היקר, ירושלים תשכ"ז, עמ' עח (מכתב האדר"ת לראי"ה אודות השריפה).
- ^ "הערה כוללת", בתוך: מאמרי הראיה, ירושלים תשמ"ד, עמ' 538-544.
- ^ ספר חבש פאר, דואר היום, 27 בפברואר 1925, עמ' 5.
- ^ הרב איתם הנקין, הרב יצחק אריאלי ושכחתו בחוג הראי"ה ומרכז הרב, אסיף ד, תשע"ז, עמ' 473–475 והע' 34.
- ^ ברשימת אודות הראי"ה התבטא הרב אריאלי: "כמו כן החשיב את ספרו "חבש פאר" וגיליתי לפניו שהייתי רוצה להדפיסו מחדש, אמר שהוא נותן לי במתנה. וכשיצא לאור עם ההוספות מרובות שצירפתי לו מענייניו וגם הערות שמח מאוד וכתב הקדמה חדשה" (רשימה שפרסם שאול שיף, "הוציא האדרת והלבישו", מוסף הצופה, כ"ח תשרי תשס"ד, סימן כט; קישור לרשימה המלאה).
- ^ לדוגמה: "אמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: אבל חייב בכל המצות האמורות בתורה, חוץ מן התפילין שהרי נאמר בהם פאר" (בבלי, ברכות יא, א).
- ^ דב רפל, 'מפילוסופיה נצחית להגות אקטואלית', תרביץ [סז,ב] טבת אדר תשנ"ח, עמ' 286.
- ^ ההקדמה נכתבה בי"ג כסלו תרפ"ד (ראו 'פרשת נסיעת הרבנות הראשית הגלילה', מאבני המקום יא, בית אל תש"ס, עמ' 19).
- ^ דרוש א – מתוך פנקס טז, סימן לו (פנקסי הראי"ה חלק ג, מכון הרצי"ה תשע"ד, עמ' רטו-רכד); דרוש ב – מתוך פנקס מציאות קטן, סימן תד; דרוש ג – שם, סימן תיז; דרוש ד – שם, סימן תי; דרוש ה – שם, סימן רלז; דרוש ו – שם, סימן רלח; דרוש ז – שם, סימן תה; "רמזים" – שם, סימן קמט.
- ^ הרב יצחק אריאלי מספר בהקדמתו כי כתב 'קונטרס אחרון' ובו משא ומתן נוסף בדברי הראי"ה, והוא מתעתד להדפיסו במהדורה הבאה. נכון לשנת תשפ"ג, קונטרס זה עדיין לא ראה אור.
- ^ תפארת זיו, כרך א, וורשה תרנ"ז, עמ' 11–18. יצוין כי התשובה מתוארכת לחודש תמוז תרנ"א, סמוך לאחר הדפסת המהדורה הראשונה. וראו: האדר"ת, שו"ת מענה אליהו, מכון אור עציון תשס"ג, סימן נו.
- ^ אומר דעת, פיוטרקוב תרצ"ד, חלק יחוה דעת, עמ' 5-9.
- ^ על הנחה זו העיר הרב חיים הירשנזון: "גאון עוזנו מארי דארעא דישראל... משתדל בספרו חבש פאר על התפילין שיהיו כולם במקום שיער... [אבל] רוב הדור החדש, רובו ככולו באמעריקא ורוב גדול באורפא [!] החדשה, ומיעוטא דניכר גם בארץ-ישראל אין מניחים תפילין כלל"... (תורת החינוך הישראלי, סאיני תרפ"ז, עמ' 29).
|
|
