פאראדי נולדה בסן-מור-דה-פוסה, כפר קטן בפרבריפריז שבצרפת, לאנדרה וקורין פאראדי. יש לה אחות בשם אליסון, הקטנה ממנה ב-10 שנים. בילדותה התגוררה עם משפחתה בוילייה-סיר-מארן, אף הוא כפר קטן המרוחק כ-15 ק"מ מפריז. אחותה הצעירה אליסון פאראדי היא שחקנית, הידועה בצרפת בעיקר בזכות השתתפותה בסרטי אימה צרפתיים.
הופעתה הראשונה בטלוויזיה הייתה ב-1981, בגיל 8, בתוכנית "L'École des fans". היא הקליטה את הסינגל הראשון שלה, "La Magie des surprises-parties", ב-1983, וביצעה אותו בפסטיבלאיטלקי ב-1985, שבו לא הצליחה לזכות.
קריירה
ב-1987, בגיל 14, הוציאה את הסינגל "Joe le taxi" (בתרגום חופשי: "ג'ו נהג המונית"), שהפך ללהיט בינלאומי וזיכה אותה בהכרה עולמית. בצרפת שהה השיר במקום הראשון במצעד במשך 11 שבועות רצופים, מכר מעל מיליון עותקים והגיע למעמד של סינגל פלטינה. באופן יוצא דופן לשיר בשפה הצרפתית, יצא הסינגל גם בבריטניה בינואר 1988, והגיע שם למקום השלישי במצעד. הסינגל הגיע למקום הראשון גם במצעדים של בלגיה (13 שבועות רצופים במקום הראשון), קנדה וישראל, וצעד ב"עשרת הגדולים" בגרמניה, נורווגיה, אירלנד ושוודיה.
ב-1988 הוציאה את אלבום הבכורה שלה, "M&J" (ראשי תיבות בלועזית של "מרילין וג'ון"), בחברת התקליטים "פולידור". האלבום כלל את הלהיט "Joe le Taxi". סינגל נוסף שיצא מתוכו, "Marilyn & John", מחווה למרילין מונרו, אותה העריצה פאראדי, הגיע למקום החמישי במצעד הצרפתי, והופיע באלבום גם בגרסה באנגלית. לפאראדי עצמה, שהייתה בת 15 בזמן יציאת האלבום, לא הייתה שליטה אמנותית על אופיו של האלבום, שהכיל מספר שירים ילדותיים עם מילים שטותיות וחסרות משמעות. בשלבים מאוחרים יותר בקריירה שלה, פאראדי עצמה לגלגה על השירים באלבום וסירבה לבצע חלק מהם. האלבום הגיע למקום ה-13 במצעד האלבומים הצרפתי, וזכה למעמד של אלבום פלטינה.
במרץ 1989 החליטה להפסיק את לימודיה בבית הספר התיכון, לטובת הקריירה שלה. באותה שנה ערכה את הופעת הבכורה שלה בסרט קולנוע, כשהופיעה בתפקיד הראשי לצדו של ברונו קרמר בסרט של ז'אן-קלוד בריסו "חתונה לבנה" (במקור: "Noce Blanche"). פאראדי גילמה את דמותה של מתילדה, תלמידת תיכון יתומה בת 17, המנהלת רומן אסור וסודי עם פרנסואה, המורה לפילוסופיה בן ה-47 והנשוי מבית הספר שלה. על הופעתה בסרט זכתה בפרס סזאר בקטגוריית השחקנית המבטיחה ביותר, ובפרס רומי שניידר המוענק מדי שנה לשחקניות צרפתיות מבטיחות בתחילת דרכן.
ב-1990 הוציאה את אלבומה השני, "Variations sur le même t'aime" (בתרגום חופשי: "וריאציות על אותו נושא"). באלבום זה שיתפה פאראדי פעולה עם היוצר הצרפתי הנודע סרז' גינסבורג, שכתב את המילים ל-11 מתוך 12 שירי האלבום, ואף לקח חלק בהפקתו. כל שירי האלבום היו בצרפתית, למעט שיר אחד - גרסת כיסוי לשירו של לו ריד "Walk on the Wild Side". האלבום הגיע למקום השישי במצעד הצרפתי וזכה למעמד של אלבום פלטינה, אך הסינגלים שיצאו מתוכו זכו להצלחה מסחרית בינונית, ולא הצליחו לשחזר את ההצלחה של "Joe le Taxi". באותה שנה זכתה פאראדי בפרס ניצחון המוזיקה (Victoires de la Musique; פרס המוזיקה הצרפתית) בקטגוריית זמרת השנה.
ב-1991 פרסמה את הבושם "קוקו שאנל" מבית האופנה של שאנל. בפרסומת היא הייתה לבושה בבגד שחור עם נוצות, וגילמה ציפור המתנועעת בתוך כלוב.
ב-1992 עברה להתגורר בארצות הברית, והחלה לעבוד על אלבומה הבא עם מוזיקאי הרוקלני קרביץ. האלבום, הראשון שלה באנגלית, נכתב והופק על ידי קרביץ, יצא ב-1 במאי אותה שנה ונקרא על שמה, "Vanessa Paradis". היה זה האלבום הראשון שבו שלטה פאראדי מבחינה אמנותית, והוא זכה הן לשבחים מצד מבקרי המוזיקה והן להצלחה מסחרית, כשהגיע למקום הראשון במצעד הצרפתי ולמעמד של אלבום פלטינה. הסינגל הראשון שיצא מתוכו, "Be My Baby", הפך ללהיט והגיע למקום החמישי במצעד הצרפתי ולמקום השישי במצעד הבריטי. בעקבות האלבום, במרץ 1993, יצאה פאראדי לראשונה לסיבוב הופעות עולמי. היא הופיעה בצרפת, אנגליה וקנדה, לפני שנאלצה לבטל מסיבות בריאותיות הופעות מתוכננות ביפן ובארצות הברית.
בשנת 2000 הוציאה את אלבומה הרביעי, "Bliss", בחברת התקליטים "יוניברסל רקורדס". בן זוגה, ג'וני דפ, ניגן בחלק משירי האלבום וכתב את המילים לשניים מהם. שיר נוסף, "La Ballade de Lily Rose" ("הבלדה על לילי רוז"), נכתב על ידי פאראדי על בתם הבכורה של פאראדי ודפ, שאף תרמה לשיר קולות רקע. אף על פי שצעד במצעד הצרפתי במשך 49 שבועות ברציפות והגיע בשיאו למקום הראשון, זהו אלבום האולפן היחיד של פאראדי שלא הצליח להגיע למעמד של אלבום פלטינה, והסתפק במעמד של אלבום זהב. כמו כן, הוא לא הצליח לנפק סינגלים בולטים ומצליחים.
לאורך העשור הראשון של המאה ה-21 המשיכה לפרסם ולדגמן עבור בית האופנה של שאנל. ב-2007 הוציאה את אלבום האולפן החמישי שלה, "Divinidylle", גם הוא בחברת התקליטים "יוניברסל רקורדס". הקלטת האלבום נמשכה קרוב לשנתיים, והוא זכה לשבחים מצד מבקרי המוזיקה. אתר המוזיקה "Allmusic" הכתיר אותו כאלבומה הטוב ביותר של פאראדי עד כה. דיוקנה המצויר של פאראדי שמופיע על עטיפת האלבום הוא מעשה ידיו של בן זוגה ג'וני דפ. פאראדי עצמה הלחינה חלק משירי האלבום. כמו מרבית אלבומיה, גם אלבום זה הגיע למקום הראשון במצעד הצרפתי ולמעמד של אלבום פלטינה. שני הסינגלים שיצאו מתוך האלבום זכו להצלחה בצרפת והגיעו ל"עשרת הגדולים" במצעד. באוקטובר 2007 יצאה פאראדי לסיבוב הופעות בעקבות האלבום, שחלק מהופעותיו צולמו ונערכו ל-DVD שתיעד את סיבוב ההופעות. האלבום זיכה את פאראדי בפברואר 2008 בשני פרסי ניצחון המוזיקה, בקטגוריות זמרת השנה ואלבום הפופ של השנה.
ב-2009 הוציאה פאראדי בפעם הראשונה אלבום אוסף בשם "Best of Vanessa Paradis" ("המיטב של ונסה פאראדי"), אלבום כפול שהכיל 33 שירים מ-22 שנות קריירה, כולל מיטב להיטיה ושירים מתוך הופעות חיות ובגרסאות אקוסטיות. האלבום הגיע למקום הראשון במצעד הצרפתי וזכה למעמד של אלבום פלטינה.
בפברואר 2011 הייתה אמורה להגיע להופעה בישראל, אך כחודש לפני תאריך ההופעה המיועד הודיעה על ביטול ההופעה. הנימוק הרשמי לביטול היה נסיבות מקצועיות, אולם על פאראדי הופעלו לחצים פוליטיים מצד ארגוני שמאל לבטל את הופעתה בישראל[1].
חיים אישיים
בשנים 1992–1997 הייתה בזוגיות עם המוזיקאי האמריקאי לני קרביץ, עמו גם שיתפה פעולה מוזיקלית.
בשנים 1998–2012 הייתה בזוגיות עם השחקן האמריקאי ג'וני דפ, ולהם שני ילדים משותפים, והבכורה מביניהם היא השחקנית לילי-רוז דפ. הם חילקו את זמנם בין בתיהם בהוליווד ובפלאן דה לה טור שבדרום צרפת. כמו כן היו בבעלותם בתים גם באנגליה, פריז ומנהטן, ואי באיי בהאמה. ביוני 2012 הם נפרדו (השניים מעולם לא נישאו).
