אביו של וילפרד, הרקטור, לא היה שלם עם החיים הנוחים בכפר, וסבר שיוכל להביא יותר תועלת באזור מקופח יותר. ב־1891, כשווילפרד היה בן חמש, עברה המשפחה לאסטון-יוקסטה-בירמינגהם, פרבר עני של ברמינגהאם. בשנת 1892 מתה אמו, אלן נוקס. וילפרד ואחיו הצעיר נשלחו לגור עם דודם הרווק, אמו התקיפה, ואחיותיו. שנתיים לאחר מכן הפך אדמונד האב לבישוף הסופרגני של קובנטרי, נישא בשנית, ואיחד מחדש את ששת ילדיו. הוא היה נחוש שהבנים ילמדו בפאבליק סקול. כל ארבעת הבנים זכו במלגות לראגבי (וילפרד ואדמונד הבן) או לאיטון (דילווין ורונלד).
אחרי ראגבי, זכה נוקס במלגה לטריניטי קולג', אוקספורד. באוקספורד אירע משבר באמונתו הדתית, והוא שיקע עצמו בלימודים, והצטיין בבחינות. כשסיים את לימודי באוקספורד קיבל תפקיד בשירות המדינה כבוחן זוטר במשרד החינוך. בשלב זה התחזק מחדש באמונתו, אך התרחק מהאוונגליסטיות של אביו לכיוון האנגלו-קתוליות. אביו, הבישוף נוקס, הוטרד מהשקפותיו האמוניות של בנו, אך תמך לגמרי בעבודתו בקרב העניים באיסט אנד של לונדון. המדריכים והמודלים לחיקוי שלו היו טמפל וג'ורג' לנסברי, לימים מנהיג מפלגת הלייבור, שהיה דמות בולטת באיסט אנד. בהשפעת לנסברי הצטרף נוקס לאיגוד החינוך של העובדים, אשר טמפל היה נשיאו.
כּמוּרה
בשנת 1913 התפטר נוקס משירות המדינה. הוא למד תאולוגיה בסנט אנסלם קולג', קיימברידג', והוסמך כדיאקון ב־1914, וככומר שנה אחר כך. הוא שימש כעוזר כומר בשכונת סנט מרי'ס, גרהם סטריט, לונדון. הוא נדר באופן פרטי נדרי עוני ופרישות. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, התנדב לשרת ככומר צבאי, אך נדחה על ידי משרד המלחמה, אשר לא סמך על אנגלו-קתולים.
ב־1920 עבר נוקס לקיימברידג' כחבר בארגון "חֶבר הרועה הטוב", וחי שם עד 1922. אז בילה שנתיים בעבודת קהילה בשכונת סנט סיוויור, הוקסטון, במזרח לונדון, כעוזר כומר.[4] ב־1924 עזב את לונדון וחזר לקיימברידג' וקיבל את תפקיד מנהל "חבר הרועה הטוב". במקביל לתפקיד זה, התקבל כחבר בפמברוק קולג', שם השלים תואר ראשון בתאולוגיה (1937) ודוקטורט בתאולוגיה (1943). בשנת 1941 מונה למשרת הכומר של הקולג', ובשנת 1946 נבחר לעמית בקולג'.
נוקס הלך לעולמו בקיימברידג', ב־9 בפברואר 1950, בגיל 63. הקהל שביקש להשתתף במיסה לזכרו בכנסיית פמברוק היה כה רב, עד שנאלצו לחלק כרטיסים ולהגביל את הכניסה.
כתבים
The Catholic Movement in the Church of England, 1923
St Paul and the Church of Jerusalem, 1925
Meditation and Mental Prayer, 1927
The Church in Crisis, 1928
(with Eric Milner-White) One God and Father of All, 1929
Life of St Paul, 1932
(with Alec Vidler) The Development of Modern Catholicism, 1933
(with Vidler) The Gospel of God and the Authority of the Church, 1937
St Paul and the Church of the Gentiles, 1939
Some Hellenistic Elements in Primitive Christianity (The Schweich Lectures 1942), 1944
The Acts of the Apostles 1948
(ed. Henry Chadwick) The Sources of the Synoptic Gospels (two volumes, 1953 and 1957)
מקורות
Dod's Peerage, Baronetage and Knightage of Great Britain and Ireland. Sampson Low, Marston & Co. 1904.
Fitzgerald, Penelope (1978) [1977]. The Knox Brothers. Newton Abbot, England: Readers Union. OCLC 11546313.
Watson, Natalie K. (2008). "Knox, Wilfred Lawrence (1886–1950)". Oxford Dictionary of National Biography (online ed.). Oxford: Oxford University Press. doi:10.1093/ref:odnb/34359.
Wynn, Edward (1959). "Knox, Wilfred Lawrence (1886–1950)". In Legg, L. G. Wickham; Williams, E. T. (eds.). The Dictionary of National Biography. London: Oxford University Press (published 1967). pp. 463–464. doi:10.1093/odnb/9780192683120.013.34359. Retrieved 5 October 2018.
