הרשל'ה מאוסטרופולי (או הרשלה מאוסטרופוליה, וכן הרשלה מאוסטרופוליא; בכתיב יידיש: הערשעלע אָסטראָפּאָלער או הרשלה מאוסטרופלי) היה בדחן חסידי שחי באוקראינה, בפלך ווהלין, במחצית השנייה של המאה ה-18. על בסיס דמותו ההיסטורית של הרשל'ה מאוסטרופולי נבנתה דמות בעלת מוטיבים בדיוניים ולה מיוחסות בדיחות רבות. הרשל'ה הוא מקבילם של גיבורי בדיחות בדיוניים באזורים אחרים, כגון ג'וחא בארצות המזרח, טיל אוילנשפיגל במרכז אירופה ופקאלה ברומניה.

הרשל'ה מאוסטרופולי (Ostropi) נמנה עם חוג חסידיו של רבי ברוך ממז'יבוז', נכדו של הבעש"ט, והוא היה "ליצן החצר" שלו. רבי ברוך והחסידים היו משתעשעים מהלצותיו, שבהן היה מלגלג עליהם ומוכיח אותם על מעשיהם.

בניגוד לבדיחות על חכמי חלם הלועגות לטיפשותם, דמותו של הרשל'ה אינה דמות שוטה, אלא דמות גיבור אנדרדוג עני, המצליח בסיוע חוש ההומור להתמודד עם עשירים גבירים ופריצים, עם סמכות בחצר החסידית, ואף עם נכרים המנסים לפגוע בעם ישראל.

ככל הנראה שמו האמיתי של הרשל'ה היה צבי (משמעות המילה "הירש" ביידיש).

רבי ברוך ממז'יבוז' שהרשל'ה היה חסידו, נהג את חצרו בפאר והדר, וכיוון שלעיתים הייתה תוקפת אותו עצבות חיפשו עבורו חסידיו בדחן-חצר. הרשל'ה נבחר לתפקיד זה. הרשל'ה השמיע בדיחות וביצע מעשי קונדס מבדחים, אשר השכיחו מהרבי את עצבותו.

לדברי ההיסטוריון דוד אסף, המקור לכך שהרשל'ה היה חסידו של הרבי ממז'יבוז הוא מתוך כתבי אברהם בר גוטלובר, שהיה משכיל אנטי חסידי, ויצא כנגד הממסד הרבני.^[1] על פי טענתו של גוטלובר, הרשל'ה סיים את חייו לאחר שנזרק מגג על ידי חסידי רבי ברוך ממז'יבוז' לאחר שהאחרון כעס על בדיחה שסיפר הרשל'ה על חשבון הרב והורה לחסידיו להשליך את הרשל'ה מהגג, אולם לגרסה זו אין סימוכין במקומות אחרים, פרט לכתביו של גוטלובר^[2].

בשנות ה-2000 נטען כי קברו של הרשל'ה אותר בבית העלמין במז'יבוז', בסמוך לקבר הבעש"ט, והוצבה עליו מצבה. לפי דוד אסף אין לטענה ביסוס היסטורי (למעט מקור יחיד מ-1912 המציין את מקום הקבורה כסמוך לבעש"ט).^[3] במרץ 2013 הוסרה המצבה.^[4]

רבות מן הבדיחות המיוחסות להרשל'ה הן חידודי לשון שמקורן ביידיש ויוחסו לו. אולם ישנן בדיחות במתכונת תלמודית, ובהן מעין "מדרש" על פסוקים ותפילות. מעשיות אלו פחות נפוצות כיום, כאשר ההיכרות עם המקורות פחות חזקה. כמו כן, ההווי היהודי הוא מאפיין חזק במעשיות המבדחות המסופרות עליו: הסעודות שאכל הן בחגים יהודיים (למשל: פעם הטעה אשה פתיה, וסיפר לה שכעת ליל פורים, ואחר כך הגיע לאכול סעודה ב"ליל הסדר" כשבעלה היה מחוץ לעיר), התפילות (כמו קידוש הלבנה), המקווה, המעמדות בבית הכנסת ובעיירה היהודית, וכן היחסים בין הקהילות היהודיות (חסידים ומתנגדים) ובין היהודים בעיירה לנכרים ובייחוד לפריץ.

הסיפור הבא דומה מאוד לסיפור התלמודי של גביהא בן פסיסא, אלא שבסיפור של הרשל'ה ההתמודדות היא עם ההשכלה:

הפריץ שמע שבעיירה מז'יבוז' יש יהודי - רבי ברוך, אשר מעז ללבוש בגדי פריץ, כובע שיער (שטריימל) ואף נוהג בגינוני מלכות. מיד ציווה לאסור אותו. אך החיילים שהגיעו לעיירה מצאו שהרבי עזב את המקום לזמן מה. הם השאירו הודעה שעליו להתייצב תוך זמן נקוב. התלבטו החסידים מה לעשות, כדי לא למסור את רבם לשלטונות. הרשל'ה הציע את עצמו ואמר: "אם אצליח - מוטב, ואם לא - יהיה זה רק הרשל'ה שייתפס, ולא רבי ברוך".

הרשל'ה התייצב אצל הפריץ, ששאל אותו ארבע שאלות. אם ידע לענות עליהן יוכיח שאכן הוא ראוי ללבוש את הבגדים ולנהוג את מנהגי המלוכה.

א. האם מכיר אתה את מקום השלטון שלי? אם כן - מה בדיוק מידת האחוזה שלי?

ב. האם יודע אתה מדע? אם כן - מהו משקלה של הלבנה?

ג. האם אתה מבין איך שליט מתנהג? אם כן - כמה אני חשוב?

ד. האם אתה יכול להבין את רחשי הלב של אחרים? אם כן - מה אני חושב עתה?

ענה לו הרשל'ה:

מידת האחוזה שלך כמעט ידועה לי, אלא שעליך לתת לי פרט קטן, כי המים - האגמים והנהרות לעיתים נוגסים באחוזותיך. אמור לי בדיוק מה מידת המים ואומר לך את מידת האחוזה.

- טוב יהודי עונה בשאלה לשאלה, צחק הפריץ. בתשובותיך הבאות לא אסכים לכך.

המשיך הרשל'ה: משקל הירח - בדיוק ליטרא ומחצה (פחות מ-700 גרם). ואם אינך מאמין, תמדוד בעצמך!

- ניצחתני בזאת, אמר הפריץ. המשך.

אתה חשוב יותר מאברהם אבינו, ואין לנו בעמנו גדול ממנו - המשיך הרשל'ה.

- יפה! אמר הפריץ, איך הגעת לזה?

אתה הרי הפריץ החשוב הלבוש בבגדי המלוכה, והרי אברהם אבינו אמר על עצמו "ואנוכי עפר ואפר" - ומי לנו בעמנו גדול מאברהם אבינו.

- טוב ענית לשלש השאלות, אך לאחרונה לא תוכל: מה אני חושב כרגע?

אתה חושב שעומד לפניך רבי ברוך ממז'יבוז', אבל לפניך עומד רק הרשל'ה מאוסטרופוליא - אחד מתלמידיו הפשוטים והנקלים ביותר!

סיפורים רבים מראים את ההתמודדות שלו עם הנשים (השתלטניות לטעמו): לדוגמה אשת הרבי, ואשתו שלו:

פעם כשהרבנית צעקה עליו וסילקה אותו מהחצר שלהם, התחנן בפניה ואמר שאשתו רוצה לפגוש אותה, אלא שאשתו מתביישת לבוא כי היא כבדת שמיעה. לאשתו, שצעקה עליו וכעסה על כך שאינו מתפרנס, סיפר ששוחח עם הרבנית, וזו רוצה לפגוש אותה ולברך אותה, אלא שהרבנית כבדת שמיעה. בפגישה התחבא והקשיב כיצד שתי הנשים צועקות אחת לשנייה, עד שהרבי שאל לפשר הצעקות, ואז נגלה קלונן.

סיפור אחר מראה את הסכנות בהן היה נתון:

שבת אחת ביקש הרשל'ה לברך 'הגומל'. כשנשאל מדוע, הסביר שאשתו תלתה את מעילו לייבוש לאחר הכביסה, המעיל נפל לארץ, ואילו היה הוא בתוך מעילו היה עלול להיפגע קשות.

על פגישתם הראשונה של הרשל'ה ורבי ברוך ממז'יבוז' מסופר כי הרשל’ה נכנס לחדרו של הרבי כשנר דלוק בידו והחל מחפש אחר דבר-מה תחת השולחנות והכיסאות. פנה ר' ברוך להרשלה ושאל – איד, מה אתה מחפש? ענה לו הרשל’ה בשובבות – שמעתי את החסידים מספרים כי פניו של הרבי נפלו; גמרתי אומר ללכת לחפש את הפנים האבודות ולקיים מצוות "השבת אבדה"! צחק רבי ברוך והבין מה חיפש הרשל’ה בחדרו, ומאז, הפך הרשל’ה לדמות מוכרת בביתו של רבי ברוך. בכל פעם שהיה הרבי שרוי בנמיכות-רוח, היה 'מוזעק' הרשל’ה שכבר הראה את כוחו בהצהלת פניו של הרבי.

• פעם נתקל בעיר אחת בהלך ששאל אותו אם הוא יכול, לפי מצב הלבנה באותו לילה, לקבוע אם מותר לומר את ברכת קידוש לבנה או לא? "אינני מקומי!", ענה לו הרשל'ה בקול מתנצל.
• כשהיה בעיירה אחת לפני כניסת השבת, לאחר שמספר ימים לא אכל ארוחה של ממש, התהלך בקרבת בית הכנסת ומלמל לעצמו: "אם אף אחד לא יזמין אותי לארוחת שבת איאלץ לעשות מה שאבא שלי עשה". כששאלו אחד מה אביו עשה חזר על המשפט בקול רם ומאיים. תחושת אי-נוחות ירדה על השומעים וכמה מהם החליטו לפנות לגביר שיושיעם. "במטותא ממך, עשה נא משהו," הם עתרו, "אם הוא לא יוזמן לארוחת השבת הוא עשוי חס וחלילה להביא עלינו אסון." התרצה הגביר ועל מנת שלא להעמיד בסכנה את כל העיירה, הוא הזמין את הרשל'ה לביתו לסעודת השבת. בתום הארוחה, כשכרסו מלאה, התמתח הרשל'ה על מושבו כשהוא מוכן ומזומן לקחת חלק בזמירות השבת. והנה באה שאלה מפיו של הגביר "סקרן אני לדעת מה עשה אבא שלך?" על כך השיב לו הרשל'ה "הוא הלך לישון רעב."^[5]
• שבת אחת עבר אחד מהמשכילים בשעת הסעודה השלישית ליד בית המדרש שבו התפלל הרשל'ה והשתתף בסעודה. החסידים קראו לו "בוא, פטם את הנשמה היתרה שלך!"^[6] ענה המשכיל "לי יש נשמה אחת בלבד!" השיב לו הרשל'ה "כן, אבל היא יתרה!".
• כאשר הרבי היה עצוב ניסו תלמידיו לעודד את רוחו אך לא הצליחו. לבסוף קראו להרשל'ה להתארח בבית הרבי. הרבי קיבל אותו בסבר פנים יפות והסכים לארחו לכמה ימים, אך ניכר היה שהוא עדיין שרוי בעצבות. בארוחת הצהריים הגדולה הכניס הרשל'ה כף אחת לכיסו. כעבור חצי שעה הכניס עוד כף לכיסו. שאל אותו הרבי "הרשל'ה, מדוע אתה מכניס כפות לכיסך?" והרשל'ה השיב "אדוני, אני קצת חולה והרופא רשם לי תרופה: לקחת כל חצי שעה כף". העלה הרבי חיוך על פניו ורוחו הטובה שבה אליו.

הסופר יצחק הרצברג כינס רבים מסיפורי תעלוליו ובדיחותיו של הרשל'ה, בשני כרכים, שהוצאו לאור בהוצאת י. שרברק.

המחזאי הקלסיקן היידי משה גרשנזון חיבר מחזה בשם "הרשל'ה אָסטראָפּאָלעֶר", אשר הוצג בעיבודים שונים בכל התיאטראות האמנותיים היהודים בעולם. בשנת 1951 נתן וולפוביץ' ממייסדי תיאטרון היידיש "תיאטרון גולדפאדן" בתל אביב, העלה את ההצגה, והועמד על כך לדין.^[7] ידועה גם גרסה תיאטרונית מאת משה ליפשיץ.

ב-1966 הועלה בתיאטרון העירוני חיפה המחזה "הרשלי מאוסטרופולי" מאת יעקב אורלנד, בבימויו של יעקב רוטבאום.^[8] ב-2012 הועלה המחזה על ידי תיאטרון יידישפיל, בכיכובו של יעקב בודו.^[9]

בשנת 2016 החלה להתפרסם סדרת ספרי קומיקס מאת הקומיקסאית החרדית בת שבע הבלין המספרת את קורותיו של הרשלה. מרבית הסיפורים והשנינויות בספרים אלו לא באמת מיוחסים להרשלה, אלא הם פרי דמיונה של הבלין. כמו כן הצייר והכותב החרדי דוד גולדשמיט כתב מספר ספרי קומיקס על כך.

דמותו של הרשל'ה הופיעה במערכון של הסדרה היהודים באים^[10]. הסדרה מאזכרת את סיפורו של אברהם בר גוטלובר,^[11] לפיו סיים הרשל'ה את חייו לאחר שנזרק מגג על ידי חסידי רבי ברוך ממז'יבוז'.

• חיים בלוך

• הירשילי / ש. י. אברמוביץ (מנדלי מוכר ספרים)), אודסה: מוריה (מקרא לבני הנעורים), תרס"ד.
• אליעזר שרמן, הירשלה אוסטרופולר: אמצאותיו ותעלוליו, בדיחותיו והלצותיו, תולדותיו והרפתקאותיו (תרגם: מ’ חריזמן), תל אביב: למען הספר, תרצ"א.
• יעקב דינזון, הרשלה: ספור (תרגם: ש’ הרברג), תל אביב: מצפה, 1937. (מהדורה נוספת: י’ צ’צ’יק, [תשי"-].)
• אלתר דרויאנוב, ספר הבדיחה והחידוד.
• הרשלי האוסטרפולי: מלך הלצנים – ספר חייו ותעלוליו, מעשיו ובדיחותיו / לקט וסדר יצחק הרצברג; הציורים מאת בינה גבירץ, תל אביב: י. שרברק: מאור, [1947]. (מהדורות נוספות: [תש"י-]; תשכ"ה-1964; תשל"ז-1977.)
• הרשלה / ספרה מחדש תקוה שריג; צייר: אהרן שבו, תל אביב: ספרית פועלים, תשמ"א-1981.
• הרשלה מלך הליצנים / לקטה ועבדה: עטרה אופק, איורים: איתן קדמי, תל אביב: ענבל, תשמ"ו-1986 – תשמ"ז-1987.
• הרשלה: כל ספורי הרשלה / לקטו ועבדו עטרה אפק, ריבה בן נר; איורים: איתן קדמי, [תל אביב] : אלומות, [תשס"ג].
• הרשלה האוסטרופולי: מיטב ספורי הרשלה / עריכה: תמר פרי, כפר מונש: עופרים, תשס"ו-2006.
• הרשלה האוסטרופולי, מאת איציק מאנגר, בתוך ספרו דמויות קרובות, תרגם מיידיש אברהם שלונסקי, סיפא - אחרית דבר מאת דב סדן. מרחביה 1941.

• חיים שוארצבום, 'ליצנים עממיים מפורסמים בישראל', מחניים, ס"ז, 1962, עמ' 57–63
• ז' איגרת, 'אוסטרופוליה באספקלריה של דורות', העבר, יט תשל"ב, 211-209.
• א"י ברור, 'לדמותו של הירשל אוסטרופולר בנוסח גליציה', העבר, כא, תשל"ה, 231-230.
• זלמן זילברצווייג, לעקסיקאן פון יידישן טעאטער, ו, עמ' 5617–5640.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: הרשל'ה אוסטרופולר

• דוד אסף‏, על קברו של הרשלה מאוסטרופליה, בבלוג "עונג שבת", 19 בספטמבר 2011
• הרשל'ה אוסטרופולר, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
• מידע על הרשל'ה אוסטרופולר בקטלוג הספרייה הלאומית
• ספר הבדיחה והחידוד, בדחנים, ליצנים ומרדנים (מס' 2131 - 2149)
• עקיבא נוביק ואדוארד דוקס, פה קבור הרשל'ה, ynet ‏ 21 בנובמבר 2011
• ארי טננבוים, ‏תאמינו או לא, הרשל'ה האגדי היה ונברא | מסע בזמן בעקבות הבדחן היהודי המפורסם, באתר כיכר השבת, 14 בדצמבר 2023
• הרשלה אוסטרופולר, דף שער בספרייה הלאומית