העולם הערב

סמליל התוכנית
סוגה	סאטירה, הומור
כותבים	ארז טל, אברי גלעד
בימוי	אבי כהן
שחקנים	אברי גלעד, ארז טל, עינב גלילי, שרית סרי, מתי סרי, יאיר ניצני
ארץ מקור	ישראל
שפות	עברית
הפקה
חברת הפקה	דורון אברהמי תאגיד טלוויזיה אנגליה-ישראל אולפני מימד .M.T.V.S
אורך פרק	10–15 דקות
שידור
רשת שידור	ערוץ 2 הניסיוני
תקופת שידור מקורית	4 בנובמבר 1990 – מרץ 1993
קישורים חיצוניים
דף התוכנית ב-IMDb

העולם הערב הייתה תוכנית הומור, נונסנס וסאטירה ישראלית, שנכתבה והוגשה על ידי אברי גלעד וארז טל ושודרה בערוץ 2 הניסיוני בשנים 1990–1993. התוכנית הצליחה מאוד בקרב הצופים הצעירים והייתה לאחת התוכניות המזוהות ביותר עם שידורי הניסיון בערוץ. היא נחשבת לתוכנית קאלט.

דורון אברהמי, אשר הכין את עצמו למכרזים לקבלת זיכיון לשידור בערוץ השני ועמד בראש קבוצת "תאגיד טלוויזיה אנגליה ישראל בע"מ" England Israel Television Ltd שלימים הפכה לקבוצת EIT, והתמודדה על זיכיון לשידורים בערוץ 2 במסגרת "נתיבי שידור", זיהה מחסור בתוכניות סאטירה מקוריות בטלוויזיה.

בעצם מאז "ניקוי ראש" ששודרה עד 1976 בטלוויזיה הישראלית, כמעט ולא שודרו תוכניות טלוויזיה סאטיריות בישראל ומרבית התוכן הסאטירי מאז נכלל בפינות הסאטיריות בתוכניות האירוח.

דורון שאהב את "מה יש" תוכנית הרדיו המיתולוגית בגלי צה"ל ואת הצמד אברי גלעד וארז טל, פנה אל חברו עוד מתקופת לימודי הקולנוע בלונדון, אבי כהן, הבמאי, לימים גם הבמאי הראשון של התוכנית וביקש ממנו לארגן פגישה עם אברי גלעד וארז טל.

אבי כהן היה בספק אם הזוג יסכים לעשות תוכנית טלוויזיה. דורון ביקש ממנו לארגן בכל זאת את הפגישה שאכן נערכה בקפה הבימה בתל אביב וכך נרקמה ההסכמה להכנת תוכנית הטלוויזיה.

דורון אברהמי פנה לאולפני מימד והם נכנסו כשותפים בהפקה והתוכנית צולמה ונערכה באולפנים של מימד שהיו ממוקמים בזמנו בתל ברוך, באולם קולנוע ישן.

אבי כהן מספר כי עוד בשנות השמונים היה לו חלום לעשות תוכנית טלוויזיה מתוכנית הרדיו "מה יש", ששידרו ארז טל ואברי גלעד^[1]. הוא הציע את הרעיון למפקד גלי צה"ל דאז רון בן ישי אך הלה טען כי עדיף להימנע מחשיפת התוכנית בערוץ הראשון (ערוץ השידורים היחיד שהיה אז בישראל) מכיוון שהדבר ימשוך תשומת לב רבה לתוכנית האוונגרדית, בפרט מהרשויות, והחשיפה הטלוויזיונית עלולה לפגוע בחופש היצירה והביטוי של הצמד ו"להרוג" את ההומור הפרוע של התוכנית.

ב-1990 אושר בכנסת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו והשידור המסחרי בערוץ נראה באופק, אך בחירת הזכיינים התמהמהה. ערוץ 2 הניסיוני צבר תאוצה ויוצרים ומפיקים השקיעו כסף מכיסם הפרטי כדי לשדר בו, בתקווה לזכות במכרז ולהשתלב בשידור המסחרי בעתיד. אחד מהם היה המפיק דורון אברהמי. הוא פנה לאבי כהן מתוך רצון לעשות תוכנית עם גלעד וטל. הצמד הסכים, וביום ראשון 4 בנובמבר 1990 שודרה תוכנית הבכורה^[2].

התוכנית מומנה בחלקה, על ידי ממנים חיצוניים וגם על ידי חטיף "העולם הערב", אך מכיוון שאסור היה לפרסם, ננקטה גישה מתוחכמת: במשך חודשים "פורסם" בתוכנית חטיף דמיוני בשם "העולם הערב" כסוג של בדיחה, ואז יום אחד הופסק לחלוטין הפרסום בתוכנית ו"עלית" החלה לשווק אותו בחנויות. בהמשך שובצה בתוכנית פרסומת סמויה של עלית בדמות פינת "כיף כף הזהב" שבה צופי התוכנית הוזמנו לנסות את מזלם ולשלות כיף כף מוזהב ממכונת צעצועים, כשבהמשך הפינה שונתה ל"טוויסט הזהב" כשבה הוחלפה המכונה ועל המתמודדים היה צריך לשלוף את חטיף הטוויסט המוזהב מהמכונה, וכן גם פרודיה על העלילונים של מסטיק בזוקה (שאחרי כן, אברי וארז היו הפרזנטורים של המותג). כמו כן הופצו מוצרים נלווים כגון יומני תלמיד (לשנת הלימודים תשנ"ב 1991–1992) ומספר קלטות וידאו.

"העולם הערב" שודרה שלוש פעמים בשבוע: שתי תוכניות מקור בימים ראשון ורביעי, ובימי חמישי שודר לקט מתוכניות השבוע. שעת השידור המקורית הייתה 19:40 (ב-19:50 כבר שודרה "לילה טוב שלומפי", כדי להשכיב את הילדים לישון לפני החדשות בערוץ הראשון). בתחילה היו התוכניות קצרות מאוד, כ-10 דקות, והיו בעלות מבנה קבוע:

• ראשים מדברים: ראשיהם של טל וגלעד על רקע מסך כחול, בדיאלוג קצרצר שנע בין הומור עצמי לנונסנס והזכיר במקצת את זוג הזקנים מהחבובות.
• פתיח: אנימציה ממוחשבת של שם התוכנית ומצלמת וידאו מואנשת שיורה באותיות. עיצוב האנימציה וכתוביות הפתיחה נעשה על ידי אילן בוני ועדוא שביט והיא הוכנה בחברת "פריזמה תלת מימד".
• קריינית הרצף (עינב גלילי, אז שחקנית צעירה ואלמונית): במחווה על קריינות הרצף בערוץ 2 הניסיוני, הייתה לתוכנית קריינית משל עצמה שהכריזה על פינות התוכנית בתוספת הגיגים, שלצערה נכתבו לה מראש כולם ולא הייתה לה יכולת להביע דעה משל עצמה. בשונה מקרייני וקרייניות הערוץ, את קריינית העולם הערב גם ראו: בסיום הפתיח היא צעדה על רקע שקופית עם סמליל התוכנית כשהיא לבושה בביגוד צבעוני ומוקצן בדרך כלל. בהמשך גדל חלקה של הקריינית בתוכנית וגם של גלילי (בתפקידים אחרים).
• חדשות העולם הערב: טל וגלעד הגישו חדשות נונסנס וסאטירה מהנעשה בארץ (בעיקר ביישוב הפיקטיבי "מגדל משה" שהמציאו בימי "מה יש") ובעולם. בתחילה מרבית החומרים היו קטעי וידאו מוכנים שצולמו בחו"ל, אך עם הזמן גדל חלקם של הקטעים המקוריים.
• מערכון מקורי קצר.
• פרסומק: פרסומת (אמיתית) משעשעת מהעולם (יש לזכור שטרום ערוץ 2 המסחרי צפייה בפרסומות מקוריות נחשבה לסוג של אטרקציה). בהמשך הפסיקו לשדר פרסומות מיובאות ויצרו פרודיות מקוריות על פרסומות ישראליות.
• מכתב וידאו: פינת "מכתבים למערכת" בגרסת הווידאו – צופי התוכנית צילמו את עצמם (או שצוות התוכנית הגיע לצלם אותם) שואלים שאלות מטופשות וטל וגלעד השיבו עליהן בהומור באולפן.
• סגיר: שיר הסיום וקרדיטים.

במהלך מלחמת המפרץ ואחריה התוכנית התבססה, צברה קהל צופים נאמן, התפתחה והשתחררה מהפורמט הקבוע למערכונים ופינות בנושאים שונים ומגוונים. שעת השידור שונתה ל-19:15 והתוכניות התארכו ל-15 דקות לערך.

סגיר התוכנית נכתב והולחן על ידי אברי גלעד וארז טל, ובוצע במגוון גרסאות. הגרסה הראשונית הושרה על ידי גלעד בקול מאנפף-מתבכיין, ועליה נוספו גרסה של גלעד בקול דק עם טל שמצטרף ב"העולם הערב"; יאיר ניצני בקול בס; "גרסת הילדים הצורחים" (החביבה על סדאם חוסיין, לדברי בסאם עזיז) אף היא בביצועו של ניצני. לשיר נכתבה גם גרסה מילולית שונה בתקופת מלחמת המפרץ שביצע בסאם עזיז (ניצני).

לרגל תוכנית המאה נוצר מיקס שבוסס על סגיר התוכנית בתוספת ראפ של ארז טל ואברי גלעד ואזכורים לדמויות הקבועות ולמשפטים המייצגים שלהן. השירים הפגינו הומור עצמי כלפי המגישים ואיכות ההומור שלהם: "זה לא מצחיק בכלל, אני צופה – נהיה אומלל" (מתוך הסגיר הרגיל); "אנחנו אברי וארז, שני מלוכלכים / שותים משלוליות ואוכלים מהפחים / אחרי שברדיו הבאנו את הקריזה / התקבלנו בפרוטקציה גם לטלוויזיה" (מתוך שיר המאה). הירידות העצמיות אפיינו גם את פינת "הראשים המדברים" בפתיחת כל תוכנית (בעונות הראשונות): באחת הפינות שאל טל את גלעד מה יגידו נכדיהם כשיצפו בתוכנית, וגלעד ענה "כמה טוב שסבא מת".

התוכנית קיבלה לרוב לביקורת שליליות מצד מבקרי הטלוויזיה^[3]. מבקר התרבות רון מיברג כתב^[4]:

כל מה שרע ושגוי בטלוויזיה הישראלית על כל ערוציה; כל חמדנות המסך של המפורסמים ממילא; כל הזלזול התהומי בצופה, התסריט הירוד והמעליב, הפרודיה העדתית הזולה, הלהג חסר הפשר, העריכה הרעה והצילום הקלוקל, הגיעו אמש לשיא חדש של טעם רע בכיכובם של ליצני גל"ץ, ארז טל ואברי גלעד. דלות החומר של "העולם הערב" בגלגולה החדש היא כה גדולה, שאפילו פינות הסאטירה הפוליטית והחברתית, אות חיים לפעילות מוחית, נעלמו ממנה

..

ההומור שהביאו איתם טל וגלעד מתוכנית הרדיו המשותפת שלהם "מה יש" התאפיין בבדיחות "נונסנס", בדמויות קומיות ומשחקי מילים רבים. תקציבה המוגבל של "העולם הערב" הביא לכך שאזורי ההתרחשות של התוכנית נעו בין אולפן קרטוני למראה לבין החצר האחורית של אולפני מימד, עם אביזרים מוגבלים ואנימציות קלושות. למרות זאת, הצליחו השניים ליצור תוכנית קומית שזכתה להצלחה עצומה בערוץ הניסיוני דאז.

התוכנית הציגה דמויות קבועות כקריינית הרצף (עינב גלילי), שגריר עיראק בישראל בסאם עזיז (יאיר ניצני), הזמרת נאוה רן (שרית סרי) והילד רובי (אברי גלעד). בינואר 1991, ערב פרוץ מלחמת המפרץ, אירחו מר טיל (טל) ומר גלעם (גלעד) באולפן "מוקש" את בסאם עזיז, שגריר עיראק בישראל^[5]. כשנשאל האם תהיה מלחמה ענה בביטחון רב "בהחלט", וכשנשאל על סיכויי נפילת טילים ענה "100%", בניגוד לתחזיות שנשמעו באותה תקופה. זמן קצר לאחר מכן הבדיחה הפכה למציאות ו"העולם הערב" הפכה ללהיט בקרב הצופים הצעירים. היא סיפקה הומור שנון ועדכני בזמן מלחמה, כשרבים מהאזרחים והתלמידים בפרט ישבו בבית, לא פעם בחדר האטום, והעבירו את זמנם בצפייה בטלוויזיה.

הפופולריות של התוכנית לא דעכה גם בתום המלחמה והיא המשיכה לשמור על הקו ההומוריסטי המקורי והייחודי לה. מלבד הצוות הקבוע שכלל (נוסף על טל וגלעד) את גלילי, מתי סרי, שרית סרי ולעיתים גם אנשי גל"צ ויוצאי "מה יש" כניצני, דורי בן זאב, יואב קוטנר, דני רובס, קובי מידן ("ולא להזריק אטרופין"), רפי רשף וגני תמיר, התארחו בתוכנית שחקנים וזמרים רבים, ביניהם: אלונה קמחי, קורין אלאל, גידי גוב, משה פרסטר וטל פרידמן, הכנר מירל רזניק, ענת וקסמן, טוביה צפיר, יואב צפיר, אלונה דניאל, קרן מור (אז עדיין אלמונית יחסית), חנוך רוזן (מיקו מנסר הבטנים), גבי שושן (מומו), שירילי דשא, דודו טופז, צביקה הדר, בועז שרעבי, להקת אתניקס, שלישיית אדלר ועוד רבים.

שידורי "העולם הערב" הסתיימו במרץ 1993, כחצי שנה לפני פתיחת השידורים המסחריים. אברי גלעד וארז טל, שרצו להיות חלק מערוץ 2, השיגו את מטרתם והשתלבו בזכייניות (ארז בשידורי קשת ואברי ברשת) אך "העולם הערב" לא המשיכה לשידורים המסחריים מפני שאף זכיין לא רצה בה. בראשית ימי ערוץ 2 המסחרי שודרו בו שלוש תוכניות לקט של "העולם הערב", עם הקדמה ששולבה בתוכניות שהגישו השניים אז - "גלגל המזל" (ארז) ו"מהקליפייה באהבה" (אברי). מעריצי התוכנית קיוו לשובה, אולם התקוות נגוזו כשבהמשך שנות ה-90 השניים הסתכסכו וניתקו קשר. לימים הקשר חודש, אולם שניהם עברו לעשייה טלוויזיונית שונה והבהירו בהזדמנויות שונות שאין להם כוונות לחזור לעבר. עם זאת, איחוד חד פעמי נרשם ב-1999 כאשר אברי גלעד התארח בתוכנית "רק בישראל" שהגיש ארז טל והשניים ביצעו מערכון חדש עם דמותו של "משה המבודד".

בשנת 2006 חזרו אברי גלעד ועינב גלילי לשתף פעולה בתוכנית בוקר ברשת שנקראת "העולם הבוקר". בשנת 2023, במהלך מלחמת חרבות ברזל, החלו טל וגלעד להגיש יחדיו את התכנית "יחד ננצח" במסגרת חברת החדשות בערוץ 12.

• קריינית הרצף (עינב גלילי) – בחורה קלת דעת שפתחה כל תוכנית בהגיגיה השטחיים ומדי פעם אף הביעה את דעתה בין המערכונים.
• הילד רובי (אברי גלעד) – מפיק ה"פסטיפח" של "מגדל משה" שהתחזה לילד כדי לשיר את להיטו היחיד "מים" וזכה בשלושת המקומות הראשונים בתחרות. בהמשך הופיע כילד בבגדי תינוק שמסוגל לומר או לשיר רק "מים" בקול גבוה.
• צ'רלי בן מומו – צ'רלי פותח הגרונות (אברי גלעד) – אסיר ורוצח סדרתי.
• משה המבודד (אברי גלעד) – טיפוס מפוקפק שמנסה בדרכים עקלקלות למכור מוצרים נדרשים בעלות חריגה, בדרך כלל מאה שקל. הופיע לראשונה במלחמת המפרץ כשמכר מסקינג טייפ, סרטי בידוד ("אני לא שודד, אני משה המבודד") במאה שקל ("אבל בעיתון כתבו חמישה שקלים!" –"אז תקנה מהעיתון בחמישה שקלים").
• סדאם חוסיין (מתי סרי) – סאטירה על דמותו של סדאם חוסיין. אחת הדמויות הבודדות שכיכבו בטלוויזיה גם אחרי שהתכנית ירדה, בתוכניות אחרות כמו "5 עם רפי רשף", "אצל פרנס בטברנה" ו"תוכנית הלילה עם גורי אלפי".
• בסאם עזיז (יאיר ניצני) – שגריר עיראק בישראל.
• חיים מרגוע (דורי בן זאב) – נציג מבולבל מהג"א שרק מלחיץ את הצופים.
• נאוה רן (שרית סרי) – זמרת מזרחית (פרודיה על זהבה בן). ידועה בלהיטיה "יאללה ביי" ו"גנֵבה" (במלעיל).
• שמעון דן (אברי גלעד) – זמר הזוי ששר רק שיר אחד - "בתיה בתיה מה העניינים" ב"מיקשים" (מיקסים) שונים ומשונים.

• בתרמיל ובמקל – חוויותיו של המטייל (אברי) בטיול לתחנה המרכזית של תל אביב ("גבעת השושנים") עם שמוליק המדריך (ארז).
• מערכת החינוך – מתי סרי בתפקיד המנהל וטל פרידמן בדמות מורה מופרעת שמתעללת בתלמידים (משה פרסטר, אברי וארז), גרסה ראשונית של המורה צפדינה שתקבל לימים תוכנית משלה בערוץ. המערכון נוצר בעקבות מקרה בו מורה תלשה חלק מתנוך האוזן של תלמיד כיתה ב'^[6].
• לאכול ת'זית – פרודיה על הסרט "ללקק ת'תות". במערכון הופיעה קרן מור בתפקיד במאית הסרט, יהודית ברברש, ולאחר מכן ביצעו אברי גלעד וענת וקסמן את השיר "רציתי רק לאכול לך ת'זית וללכת הבית" בהשראת שיר הנושא של הסרט "רציתי רק ללקק לך ת'תות ואחר כך למות".
• הראשנית מראש לנוער – קרן מור גילמה כתבת עיתון נוער צפונבונית שמגיעה לראיין את אברי וארז אך מתעקשת לשאול שאלות חודרניות בחוסר טאקט.
• ברנדון. וברנדה. – מהגיגיהן של צמד תיכוניסטיות (שירילי דשא ושחקנית נוספת) על החיים בכלל ועל "בוורלי הילס 90210" בפרט.
• כמה טוב להיות גידי גוב – שיר הערצה הומוריסטי לזמר גידי גוב עם הופעת אורח של מוני מושונוב. גוב עצמו סירב להשתתף בקליפ, אך התארח בתוכנית בהזדמנות אחרת.

• טרפזית השכל – פרודיה על תוכנית הטריוויה "מקבילית המוחות" ששודרה בערוץ הראשון בהנחיית יצחק שמעוני. אברי גלעד גילם מתמודד שיודע את כל התשובות עוד לפני השאלות; בהמשך גילם את צ'רלי פותח הגרונות, מתמודד אלים שאיים לפגוע במנחה (ארז) אם לא ייתן לו נקודות.
• כלבוטין – פרודיה על תוכנית הצרכנות והתחקירים "כלבוטק". תחקירי "כלבוטין" נעשו על מוצרים פיקטיביים כגון "מי פנחס – המים עם הנעל" ו"סלטי החצר – כל אחד אומר".
• לילה טוב שלומפי – פרודיה על תוכנית בשם דודו מספר לגולו ששודרה בערוץ באותה תקופה. ארז טל סיפר סיפור לפני השינה לבובה שלומפי (האמיתית) שהפך לפושע-ולאחר מכן לחוזר בתשובה-בדיבובו של אברי גלעד.
• מוקש – פרודיה על "מוקד", תוכנית אקטואליה ותיקה בערוץ הראשון. אולפן בנושא אקטואליה שבו אירחו מר טיל (ארז טל) ומר גלעם (אברי גלעד) אישים שונים במלחמת המפרץ ובעיקר את בסאם עזיז.
• על הג'נטים – פרודיה על מגזין הרכב "על גלגלים" ששודר בערוץ הראשון.
• בדיקור חי – דן סלון מארח – פרודיה על התוכנית "בשידור חי – דן שילון מארח" ששודרה אז בערוץ 2 הניסיוני. בתפקיד המנחה היה טוביה צפיר, ובין האורחים היו אברי וארז, אלונה דניאל, דני רובס ויואב צפיר (לא בתפקיד עצמו). המנחה דן סלון נוהג להשפיל את אורחי התוכנית ונותן להם לבצע משימות מטופשות, וכן נוהג לדבר רבות על זובין מהטה.
• שבט פנחס – פרודיה על קומדיית המצבים "שבט כהן" ששודרה באותה תקופה בערוץ הראשון.
• הטוק שואו של מומו – פרודיה על תוכניות אירוח. גבי שושן היה מומו, והוא אירח את אשתו של חברו הטוב (גני תמיר) שמכינה קוסקוס מצוין.
• טריבונה, מגרש שני, רב סל, צעד ורבע ואישית לוחצת – פרודיה על תוכניות ספורט שונות, כולן בהגשת המנחה מוקי (ארז) והפרשן ליאון הרינג (אברי).
• שירו מים – משדר מיוחד להתרמת מים בהנחיית מני פאר, פרודיה על ה"שירותרום".

• בסט ברוך – פרודיה על פרסומת לרשת מוצרי חשמל.
• סבא יחזקאל – פרודיה על מרקים מוכנים מאבקה ("כולם מתים על המרקים של סבא יחזקאל").
• עכבר עכבר – פרודיה על תשדיר השירות לתמר ("עכבר עכבר טעים וקר").
• סופט אנד איציק – פרודיה על מכשיר חשמלי להסרת שיער (סופט אנד איזי).
• תליון "מה נשמע" ותליון "הכל בסדר" – פרודיה על תשדירי השירות של החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות.
• צינור אישי קטן – פרודיה על פרסומות שמנסות למכור מוצרים מיותרים.
• פוליניק 8 המשחה הפלאית – פרודיה על פרסומות אמריקאיות בערוצי קניות (אז עוד לא היה בישראל ערוץ הקניות), עם מוכר שלא מפסיק לדבר מהר, להלל ולשבח מוצר פלאי שיכול לעשות הכול.
• מרתון פרסומות – פרודיה משולבת על מבחר פרסומות: גלולות לגרון "קוקסילן" (סטרפסילס), "סוללות אשכנזי" (דורסל), "סימה שמן", משרד הפרסום "זמיר-מלכיאל-קרש" וקלטות הווידאו "SNM".

ל"העולם הערב" יצאו מספר קלטות וידאו (שנקראו "קַלֶקֶט" - הלחם של המילים "קלטת" ו"לקט"), וכמו כן חטיף שוקולד של עלית ויומן-תלמיד.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: העולם הערב

• "העולם הערב", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "העולם הערב", במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• הגר רם, ערוץ 2 פסל לשידור תכנית "העולם הערב" שעשתה צחוק מפרסום, חדשות, 12 באוגוסט 1991
• ערן בר-און, מלחמה חפיף, מביאה ת'סעיף, באתר ynet, 14 בינואר 2011
• רז שכניק, העולם היום, באתר "ידיעות אחרונות", 15 באפריל 2020
• אוסף סרטונים מהתוכנית, באתר יוטיוב