הזיכיון לערוץ ניתן באפריל 1995 לתקופה של 6 שנים, עם אופציה להארכה ל-6 שנים נוספות, לקבוצת משקיעים שזכתה במכרז בו התמודדו 4 קבוצות. הקבוצה הזוכה כללה את: פרסום דחף, יצוא השקעות, גלובוס גרופ, כלל-סחר, ישאל, ערי סטימצקי, גד פרופר, חברת הקטלוגים "עסקה טובה", וערוץ הקניות האמריקני VIATV[2]. לאחר שהערוץ צבר הפסד של כ-43 מיליון שקל בשנתיים הראשונות להפעלתו, מכרו רוב המשקיעים את חלקם לחברת פרסום דחף שהחזיקה 80% מהמניות[3][4]. ב-1999 הודיע הערוץ על הקמת רשת חנויות ארצית, לאחר שכבר הפעיל נקודות מכירה ביפו, בירושלים ובבאר-שבע בהם שווקו בעיקר עודפים שלא נמכרו במסגרת השידורים בערוץ[5].
בשנת 2002 עתר הערוץ לבג"ץ נגד המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין כדי למנוע מתן רישיונות לערוצים מתחרים[6], לא על בסיס מכרז וזיכיון כפי שנדרש מערוץ הקניות[7]. אחר כך משך את העתירה[8]. בשנת 2005, הושקו לבסוף שני ערוצים מתחרים, ערוץ נטאקשן 333, שהיה מבוסס על אתר הקניות נטאקשן באינטרנט של חברת נטוויז'ן, וערוץ 444 TVmall[9][10]. שני הערוצים הפסיקו לשדר לאחר פחות משנתיים[11].
בינואר 2007, ביקש ערוץ הקניות הארכה לזיכיון השידור שלו[12], אך שר התקשורת, אריאל אטיאס, החליט שלא להאריך את הזיכיון על פי המלצת מועצת הכבלים והלוויין, לפיה יש להעביר את השידור של הערוץ למתכונת של רישיון ולא על בסיס זיכיון מוגבל בזמן[13]. בפברואר 2008 הוסכם לבסוף על הארכת הזיכיון ב-10 שנים נוספת[14].
ב-25 ביולי2024, אחרי קרוב ל-30 שנה של שידורי הערוץ בטלוויזיה, ערוץ הקניות הפסיק את שידוריו, אך המשיך בפעילותו המלאה דרך אתר האינטרנט שלו עד אשר גם אתר האינטרנט של ערוץ הקניות נסגר לצמיתות[16][17].
אופי פעילות הערוץ עד לסגירתו
בכל תוכנית (למעט "TV שופ אמריקה") היה מנחה אשר הציג את המוצרים שיהיו בתוכנית, בתחילת התוכנית ובסופה. כל מוצר הוצג על ידי סרטון קצר של עד 5 דקות. במהלך השידור הזכיר המנחה את המוקד הטלפוני ואת אתר האינטרנט של הערוץ, דרכם ניתן לרכוש את המוצרים. בכל חודש התקיים יום צילום מרוכז, בו צולמו כ-15–20 סרטונים.
הערוץ שידר 24 שעות ביממה במשך כל השנה (אך לא ביום כיפור ובימי זיכרון ממלכתיים בישראל). שידורי הרצף החלו בשעה 14:00 ונמשכו עד חצות. בשאר שעות היום שודרו תוכניות בשידור חוזר.
