הספרדים, אשר הגיעו לפרו במאה ה-16, נדהמו מהמנהגים של הילידים. המשנה למלךפרנסיסקו דה טולדו ואנשי הדת היו מזועזעים לגלות שהומוסקסואליות היא מקובלת, וכן מכך שהאוכלוסייה המקומית אינה אוסרת על קיום יחסי מין לפני נישואין או שאיננה מייחסת חשיבות לצניעות הנשים.[1]
ההיסטוריון מקסימו טרזוס מתאר כיצד הספרדים הכריעו את המיניות של התרבות המקומית, שלא התאימה לאמות המידה של הכנסייה הקתולית:[1]
טולדו הורה להטיף לילידים, ואלו שנתפסו גרים יחד מחוץ למסגרת נישואין המוכרת על ידי הכנסייה יקבלו 100 מלקות בשוט, וזאת על מנת 'לשכנע את האינדיאנים האלו להתנער ממנהג כה מזיק והרסני'. כמו כן, טולדו גזר מספר גזרות שמטרתן ליצור הפרדה מגדרית כמעט מוחלטת בפומבי. על הפרות ניתן היה להעניש ב-100 מלקות ועבודות שירות במשך של שנתיים בבתי חולים ממלכתיים. תחת האינקוויזיציה, שהובאה לפרו בשנת 1569, הומוסקסואלים עלולים היו להיות מוצאים להורג באמצעות העלאה על המוקד.
— מקסימו טרזוס, היסטוריון
עם זאת, בשנת 1837 בוטל האיסור הפלילי על הומוסקסואליות.[2]
כלי חרס רבים, עליהם סמלים של הילידים, נופצו והושמדו. בשנות ה-70 של המאה ה-16 התארגנו טולדו ויועציו הדתיים על מנת להביא סוף למעשי סדום, אוננות ולמנהג חברתי נפוץ שבתרגום חופשי משפת קצ'ואה פירושו "נישואי ניסיון". כפי שמתאר טרזוס, "לא ניתן לדבר על כך כי הדברים נחשבים [פורנוגרפיים]". הם נאסרו בשל "טאבו שהטילה הדת הנוצרית [על פיו] הגברים מקיימים יחסי מין רק ל[מטרת] רבייה וכי נשים אינן חוות הנאה מינית".[1]
למרות המאמץ המאורגן הזה להשמיד חפצים אלו, רבים שרדו עד היום. במשך עשרות שנים, כלי החרס האירוטיים נשמרו מפני הציבור, והיו נגישים רק לקבוצה מובחרת של מדענים פרואנים. מדי פעם, ובחוסר רצון, הם היו זמינים גם למספר חוקרים זרים, מארצות הברית ומאירופה. מוזיאון לארקו (אנ') בלימה שבפרו ידוע בשל גלריה של כלי חרס אירוטיים מההתקופה הפרה-קולומביאנית המוצגת בו.
_01.jpg)
