PROFILPELAJAR.COM

ההתאחדות העולמית של היהודים הספרדים
מקום פעילות	בינלאומי
יושב ראש	הראשון: משה דה פיג'וטו
תקופת הפעילות	1923–הווה (כ־101 שנים)

ההתאחדות העולמית של היהודים הספרדים (משנת 1935: האיחוד העולמי של הקהילות הספרדיות) הייתה ארגון בינלאומי שהוקם בשנת 1925 בווינה ונועד לגבש את קהילות יהודי ספרד וארצות האסלאם בארץ ישראל ובגולה, במטרה לפתור בעיות כלליות, לתאם מאמצים כלכליים ותרבותיים, ולעורר את הזיקה לציונות ולעלייה לארץ ישראל. במשך השנים עבר הארגון מספר שינויים, וכיום הוא פועל תחת הפדרציה הספרדית העולמית.

תולדות ההתאחדות

בשנות ה-20 של המאה ה-20 חפצו בני העדה הספרדית בארץ ישראל, שהתאחדו כגוף פוליטי, להקים ארגון ספרדי עולמי שיפעל במסגרת התנועה הציונית. בקונגרס הציוני ה-13 בקרלסבד בשנת 1923, הצירים הספרדים ובני עדות המזרח שהגיעו אליו מארץ ישראל וממדינות נוספות, החליטו לאחר דיונים על הקמת משרד בירושלים שמטרתו הכנת ועידה עולמית לנציגי הקהילות הספרדיות והמזרחיות מסביב לעולם, שתפקידה יהיה לייסד התאחדות עולמית שבעזרתה נציגיה במוסדות התנועה הציונית ייטלו חלק בקביעת המדיניות ובקבלת ההחלטות בה. המטרה הייתה הרחבת הפעילות הציונית בקרב בני קהילותיהם, והגברת שיתוף הפעולה שלהם בתחיית הארץ ובבניינה.

לנשיא המשרד המכין מונה יצחק לוי, וסגניו היו יצחק שמעיה אלישר ואברהם אלמליח. מלבדם נבחרו גזבר, יועץ משפטי, מזכיר ושישה חברים נוספים.

עבודתו המעשית של המשרד החלה באביב של שנת 1924, ואל פעילותו הצטרפו גם ראשי הסתדרות חלוצי המזרח.

מרכז המשרד המכין הוקם בירושלים, ומלבדו הוקמו סניפים בחברון, בחיפה וביפו. פעילים נוספים של המשרד היו בהר טוב, בזכרון יעקב ובפתח תקווה. בפברואר 1925 התקיים בארץ ישראל ועידה של נציגים ספרדים שהחליטה על הצטרפות להתאחדות העולמית^[1].

בגולה הוקמו סניפים בדמשק שבסוריה, בווינה שבאוסטריה, בבלגרד שביוגוסלביה, במנצ'סטר שבאנגליה ובבואנוס איירס שבארגנטינה.

רעיון הקמת ההתאחדות זכה לתמיכה רחבה, בין היתר של הרב יעקב מאיר, חיים ויצמן, מנחם אוסישקין, ההנהלה הציונית בארץ ישראל, הוועד הלאומי ו-ועד העיר ליהודי ירושלים.

ועידה עולמית ראשונה

באוגוסט 1925 קיימה התאחדות הספרדים כנס ייסוד בווינה, במקביל לקונגרס הציוני העולמי שהתקיים בעיר באותה עת. בכנס השתתפו 62 צירים מ-15 מדינות, בהן ארץ ישראל, בולגריה, יוון, יוגוסלביה ואוסטריה^[2]. משה דה פיג'וטו נבחר לנשיא הארגון, וכנשיא הכבוד של הוועידה הוכתר הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל^[3]. במהלך הדיונים בכנס נדונו הדרכים להגברת ההשתתפות של היהודים הספרדים בפעילות הציונית. נציגי בולגריה הציעו שלא להקים ארגון נפרד, אלא לדרוש מההסתדרות הציונית להקים משרד שיפעל לעורר את הפעילות הציונית בקרב הספרדים. שאר נציגים בכנס התנגדו לדרך זו והציעו להקים התאחדות עולמית של היהודים הספרדים שתהיה תנועה עממית רחבהותשנה את המצב מלמטה. הוסכם בחוקות ההתאחדויות שיוקמו יחייבו את היות ההתאחדויות חלק בלתי נפרד מהתנועה הציונית ללא יכולת לפרוש ממנה^[4]. הרב נסים עובדיה, מיוזמי ההתאחדות, הכריז מעל בימת הנואמים על הקמת הארגון בפועל^[5]. בתקנות ההתאחדות נקבע שמטרתה היא^[6]:

"לעבוד להתפתחות האלמנט הספרדי במובן תרבותי, לאומי ודתי, וכמו כן להגביר את השתתפותו הפעילה של האלמנט הספרדי בבנין ארץ ישראל"

בשנות ה-20 וה-30

לשם מילוי תפקידו כנשיא ההתאחדות, עזב דה פיג'וטו את עסקיו ועלה לארץ ישראל, כדי למסד בה את הארגון. בתקופה שלאחר ההכרזה, הוקמו סניפים להתאחדות במדינות הבלקן, אירופה, אפריקה, סוריה וארצות הברית^[7], בעוד שבארץ ישראל ההתארגנות הייתה דלה ולא משמעותית.

בשנת 1926 נרשמה ההתאחדות במשרד מושל מחוז ירושלים, ועם הקמתה בפועל, הוקמו סניפים בתל אביב, ביפו, בחיפה, בצפת, בביירות שבלבנון, בדמשק ובחלב שבסוריה, בקהיר ובאלכסנדריה שבמצרים, בבלגרד ובניש שבסרביה, בסרייבו שבבוסניה, בסקופיה ובביטולה שבמקדוניה, בפלבודיב שבבולגריה, בווינה שבאוסטריה, בפריז שבצרפת, במנצ׳סטר שבאנגליה, בניו יורק וברוצ׳סטר שבארצות הברית, בארגנטינה, באורוגוואי, בברזיל, בפרו, בצ׳ילה ובקובה. עד לשנת 1945, נוספו להתאחדות סניפים באלג'יריה, באיטליה, בהולנד, בוונצואלה, בתוניסיה, ביוגוסלביה, במרוקו ובקולומביה. התאחדות ייסדה בשנת 1927 את בנק "קופת אשראי א"י - קרדיט בנק בע"מ" בירושלים. בהמשך שינה הבנק את שמו ל"בנק קדם לקרדיט בע"מ" ופעל עד 1941.

הרב נסים עובדיה עשה סיור בבלקן במטרה לגייס את הקהילות בה להתאחדות החדשה אך רבים טענו שאין צורך להקים מסגרות נפרדות לספרדים וניתן לפעול יחד^[8].

בשנים הראשונות, חברי הוועד הפועל בארץ ישראל היו אברהם אלמליח, שבת אשר, משה דוד גאון, מאיר לניאדו, יצחק לוי, יוסף מיוחס ומשה קרסו. בוועד הפועל של חוץ לארץ, שמרכזו היה בסלוניקי, חבריו היו שלמה אלקלעי, ויטה חיון, דוד פולרנטין, דוד קואינקה, יצחק קנסינו ואברהם רקאנטי.

הכספים לפעילות הארגון נתרמו על ידי אישים וקהילות מסביב לעולם. את חלק ניכר מההוצאות מימן משה דה פיג׳וטו מכיסו. בתו, מרים נחום אף, קיימה מספר נשפי התרמה לטובת הארגון.

בוועידת היהודים הספרדים מארצות הבלקן, שהתקיימה בבלגרד בחודש מאי 1930, נאם משה דה פיג'וטו כנציג ארץ ישראל, ואמר כי מאחר שמאמצי ההתאחדות שבנשיאותו לא צלחו לטפל באפליית יוצאי יהדות ספרד והמזרח בארץ ישראל בכל הקשור לתעסוקה, משרות, עלייה, התיישבות וחלוקת כספי הקרנות, יש לתרום לקרנות הלאומיות אך ורק בתנאי שכספי התרומה ילכו לטובת יוצאי ספרד והמזרח בארץ ישראל. מסקנה זו קיבלה תמיכה מנציגי קהילת יהודי סופיה מבולגריה, והצהירו כי אם מוסדות התנועה הציונית לא ייענו לדרישות יוצאי ספרד והמזרח, לא יתרמו האחרונים כספים לקרנות הלאומיות.

בסוף שנת 1931 נוסד בפריז שבצרפת וועד מרכזי שכלל 12 חברים, שמטרתו הייתה לפעול לכינוס ועידה ספרדית עולמית, ובראשו הועמד משה דה פיג'וטו, שלבינתיים עבר להתגורר בפריז, ולסגניו מונו הרב נסים עובדיה וסלבדור אברבנאל.

בחודש מאי 1935 התקיימה ועידה בין-ארצית בלונדון, שבה הוחלף שם ההתאחדות ל"האיחוד העולמי של הקהילות הספרדיות" (Universelle Des Communautés Sépharadites L'union). בוועידה זו השתתף רק נציג אחד מארץ ישראל, ומעתה והלאה הלכה ההתאחדות והתמקדה יותר ביהודי הגולה מאשר ביהודי ארץ ישראל. בוועידה גם נבחרו תוכניות פעולה חדשות שלא נכללו בהן ארץ ישראל, ומטרתן שיפור מצבם הרוחני והגשמי של יהודי ספרד והמזרח, תוך הדחקת הנושאים הפוליטיים והשארת הטיפול בהם לגופים רשמיים אחרים. בוועידה גם הוחלט על הקמת שני וועדים, שמרכזיהם בפריז בנשיאות הרב נסים עובדיה, ובלונדון, בנשיאות ונובס דה קוסטא.

למרות ירידת המעורבות של נציגי ארץ ישראל, בוועידה הבין-ארצית שהתקיימה באמסטרדם בשנת 1938, השתתפו מטעם הוועד הפועל הרב יוסף מרדכי הלוי (כחבר נשיאות האיחוד) ויצחק רפאל מולכו, שנבחרו גם למוסדות המרכזיים של ההתאחדות. בוועידה זו הוחלט על הקמת בית מדרש לרבנים בירושלים, ודנו באפשרות לפתיחת מדור לענייני ספרדים בסוכנות היהודית.

לאחר השואה

בשנת 1945 התארגנו בארצות הברית לפעילות של האיחוד בצופן ודרום אמריקה^[9]. הנהלת האיחוד התיישבה בלונדון^[10].

פעילות

כתב עת

בדצמבר 1931 הוחלט להוציא לאור בטאון של ההתאחדות העולמית של הספרדים^[11] ובחודש יולי 1932 (סיוון ה'תרצ"ב) ייסד הרב נסים עובדיה יחד עם עובדיה קמחי כתב עת בשם "Le Judaisme Sepharadi" ("היהדות הספרדית") שיצא לאור בפריז, ובו פורסמו מאמרים אודות ארגון ואיחוד הקהילות הספרדיות בעולם. כתב העת שימש גם כבמה להפצת רעיונותיה של ההתאחדות ובמה למחקרים ומאמרי הגות וספרות בנושאי הקהילות הספרדיות בעולם. עם הכותבים בו נמנו זאב ז'בוטינסקי, מנחם אוסישקין, משה דוד גאון, דוד ילין, אברהם אלמליח ואחרים. בשנת 1940 פסקה הוצאת הירחון בשל כיבוש צרפת על ידי הנאצים, ובשנת 1945 חזר לצאת תחת השם "קול ספרד" עד לשנת 1967 בעריכת עובדיה קמחי. בשנות ה-50 עבר הבטאון להיות דו שפתי: צרפתית ואנגלית^[10].

מטרות

המטרה המרכזית של הקמת ההתאחדות הייתה "לאחד בעבודת בנין הארץ וגאולת העם את הקהילות הספרדיות-המזרחיות אשר בכל מרכזי הגולה תחת הנהלה מסודרת... כדי לעבוד שכם אחד... עבודה לאומית משותפת לבניין הארץ והפרחתה, ולהגשמתה המהירה והמלאה של תקוותנו בארץ אבות".

מטרות נוספות היו ייצוג שווה במוסדות התנועה הציונית, הפצת תעמולה לטובת הקרנות הלאומיות, איסוף כספים לפיתוח החקלאות, התעשייה והחינוך העברי בארץ ישראל, שליחת מורים ומנהיגים רוחניים לקהילות בגולה, סיוע בקליטת עולים והקמת לשכה לאספקת מידע אודות תנאי ההתיישבות והקליטה בארץ ישראל.

במסמכי ההתאחדות נכתב כי מטרותיה הן פעילות ציונית וחברתית בקהילות הספרדיות, פעילות חינוכית ותרבותית בקהילות הגולה, הגברת עליית בני עדות המזרח ארצה וסיוע בקליטתם ומציאת תעסוקה עבורם, הכשרת קבוצות להתיישבות חקלאית והקמת מושבים לבני עדות המזרח, השתתפות במגביות לפיתוח הארץ ויישובה ובעיקר הגדלת התרומות לקרנות הלאומיות, שיגור משלחות תעמולה לארצות הגולה כדי לספר אודות רעיון ההתאחדות, ייסוד מוסדות סיוע וחסד לבני עדות המזרח, סיוע להוצאה לאור של כתבים וחיבורים על יהודי ספרד ועדות המזרח, ולשמש כמוסד מתווך ומפשר בין ארגונים ספרדים, ולנהל משא ומתן בשם בני עדות המזרח וספרד אל מול המוסדות הציוניים.

כדי לא ליצור בידול, הסתייגו מייסדי ההתאחדות והבהירו כי הקמת ההתאחדות, אין מטרתה להביא לפירוד האומה, אלא לאחדות בלבד. המטרה הייתה לסייע להסתדרות הציונית כפי שסייעו לה המפלגות הציוניות שארגנו את הקהילות באירופה ובאמריקה, ומעודדות עלייה לארץ ישראל.