PROFILPELAJAR.COM

באוקטובר 1920 הדפיס קפטן אלק קירקברייד, היועץ הבריטי לממשל של מחוז מואב בעבר הירדן, בולים זמניים שנועדו לפתור בעיית מחסור בבולי דואר ובולי הכנסה. ההנפקה, שבוצעה באמצעים דלים, הובילה ליצירת הבול הנדיר ביותר של עבר הירדן, הידוע גם בשמות בול מואב הזמני של קירקברייד (The Kirkbride "Moab" Provisional), הבול הזמני של כרכ (Kerak Provisional), או הבול של המועצה העירונית (Majlis Idara Stamp).

הרקע להנפקת הבולים

חילופי השלטון בעבר הירדן המזרחי

באוקטובר 1918, בעקבות קרב עבר הירדן השלישי, נכבש עבר הירדן המזרחי על ידי חיל המשלוח המצרי (1916) והוכפף למנהלת שטחי האויב הכבושים מזרח. בינואר 1920, עם הקמת הממלכה הערבית של סוריה ונסיגת הכוח הבריטי, נמסר השטח שממזרח לירדן לניהול כוחותיו של פייסל הראשון, אשר שלט מדמשק על שטחי סוריה ועבר הירדן.

בעקבות ועידת סן רמו, ואשרור הבנות הסכם סייקס–פיקו, פלשה צרפת עם כוחות צבאיים לסוריה על מנת לאכוף את המנדט שניתן לה. ב-23 ביולי 1920 הכניעו הצרפתים בקרב מייסלון את הצבא הסורי, כבשו את דמשק, הגלו את המלך פייסל הראשון, והחילו את שלטונם על שטחה של סוריה.

עם פירוקה של הממלכה הערבית של סוריה ביולי 1920 הפך עבר הירדן המזרחי לשטח הפקר. רשמית הוא ניתן כמנדט לבריטניה, אולם בפועל לא היה כל גורם רשמי בשטח שמימש את השלטון הבריטי. כל אחת מן הערים בעבר הירדן נוהלה בידי מועצה עירונית שנקראה בשם "מג'ליס אידרה", וחבריה שמונו על ידי הממלכה הערבית של סוריה טרם גיבשו נאמנות לממשל הבריטי העתידי^[1].

החלת השלטון הבריטי בעבר הירדן

ב-18 באוגוסט 1920 ביקר הרברט סמואל, הנציב העליון הבריטי לפלשתינה ולעבר הירדן בעיר סלט^[2]. במסגרת הביקור הודיע הרברט סמואל על כוונת בריטניה להחיל שלטון עצמאי בעבר הירדן בראשות השושלת ההאשמית. כצעד זמני מינה הנציב העליון קציני צבא בריטיים כ"יועצים" לאנשי השלטון המקומי במחוזות השונים של עבר הירדן^[2].

י. נ. קמפ (I.N.Camp) מונה כיועץ של מחוז בלקא, וקבע את מקום מושבו בעיר סלט^[3], פיצרוי סומרסט (אנ') מונה כיועץ של מחוז עג'לון^[3], ואלק קירקברייד מונה כיועץ של "מחוז מואב" (הנקרא כיום בשם מחוז כרכ) אותו ניהל מן העיר כרכ^[3]. בשלב זה לא היה ממשל מרכזי ששלט בשטחים שממזרח לנהר הירדן, ולא היה אפילו שם מוסכם שהגדיר את האזור^[3]. כל אחד מן ה"יועצים", אשר שימשו למעשה כמנהלי המחוז בו הוצבו, ניסה להפעיל את המערכות האזרחיות ולהחזיר את השיגרה לחיי התושבים במקום.

חידוש מלאי הבולים בעבר הירדן

בתקופה שקדמה למינוי היועצים הבריטיים במחוזות עבר הירדן הופעלו שירותי הדואר החיוניים תוך שימוש בערב רב של בולים אשר הושגו ממגוון מקורות. לצד הבולים של הממלכה הערבית של סוריה נעשה שימוש גם בבולים שנשארו מתקופת שלטון האימפריה העות'מאנית ובבולים של הצבא הבריטי בפלשתינה. מלאי זה אזל בתוך זמן קצר, והיה צורך בהכנת חלופה מתאימה^[4].

קמפ, היועץ הבריטי אשר ישב בעיר סלט, פנה אל אנשי הממשל הבריטי בפלשתינה וביקש מהם להדפיס בולים עבור השטחים שממזרח לירדן. בעקבות אישור הבקשה הוטבע על הבולים הצבאיים ששימשו בפלשתינה הדפס רכב בנוסח "מזרח ירדן" (شرقي الاردن). הוספת הדפס הרכב בוצעה בבית הדפוס של המנזר היווני אורתודוקסי בירושלים. הבולים הגיעו לסלט בסוף אוקטובר והחלו להימכר לציבור בתחילת נובמבר 1920^[4].

הנפקת הבולים של מחוז מואב

מחוז מואב השוכן בצדו המזרחי של דרום ים המלח היווה בסוף שנת 1920 את החלק הדרומי ביותר של עבר הירדן (המחוזות הדרומיים יותר של מעאן ועקבה היו שייכים לממלכת חג'אז עד שנת 1925)^[1]. המדובר היה באזור נידח, שהדרכים המועטות שהובילו אליו היו גרועות וקשות לתנועה. בחורף 1920 הוצפו הדרכים על ידי הגשמים שירדו במחוז, והקשר בין העיר כרכ ובין יתר חלקי עבר הירדן המזרחי נותק כמעט לחלוטין. הדרכים המשובשות לא אפשרו להביא אל המחוז הנידח את מלאי הבולים החדשים שהודפסו בירושלים, וכאשר אזלו הבולים הישנים ששימשו למשלוח דואר ולגביית מיסים, נוצר צורך דחוף לייצר באופן עצמאי פתרון זמני לבעיית המחסור^[1].

אלק קירקברייד, היועץ הבריטי של מחוז מואב, הצליח לאתר במחסני המחוז כמות קטנה של גיליונות נייר לבן עם שכבת דבק בצידם האחורי. על כל גיליון סומנו באמצעות סרגל ועיפרון ריבועים בגודל של 3.5 ס"מ, ובמרכזו של כל ריבוע הוטבעה חותמת הנגטיב של מועצת העיר כרכ. ההחתמה בוצעה באופן גרוע בצבע כחול בהיר מאוד, המקשה להבחין בפרטי החותמת. על מנת למנוע זיוף של הבולים הוסיף אלק קירקברייד בדיו סגולה את ראשי התיבות של שמו (AK) בפינה השמאלית התחתונה של כל אחד מן הריבועים^[5]^[1].

מאחר שלא היו במחוז אמצעים לביצוע ההפרדה בין הבולים, נדרשו הפקידים לגזור במספריים את הריבועים של הבולים הבודדים מתוך הגיליון השלם^[5]. לא ידוע כמה בולים היו בכל גיליון, או כמה גיליונות הוכנו, אולם ההערכה היא שהודפסו בסך הכול בין 500 ל-600 בולים^[5].

כל אחד מן הבולים נמכר לציבור במחיר של פיאסטר (גרוש מצרי) אחד^[5].

השימוש בבולים של מחוז מואב

מעט מאוד עותקים מן ההנפקה הזמנית שרדו בידי אספני הבולים ברחבי העולם, ומרבית הידע הקיים לגבי השימוש בבולים נלמד על ידי בחינה מעמיקה של בולים אלו. כמעט כל הבולים ששרדו שימשו לצורך תשלום מיסים, ורק עותק אחד שימש למשלוח דואר.

על מנת למנוע שימוש חוזר בבול שנמכר לצורך תשלום מיסים, הוטבעה על הבול חותמת הדואר הטורקי הישנה שנותרה בבית הדואר של העיר כרכ. מן התאריכים של החותמות שהוטבעו על הבולים ניתן ללמוד כי כל הבולים ששרדו נוצלו במהלך החודשים אוקטובר ונובמבר 1920. מצב זה תואם למה שידוע על סיבה שהובילה להנפקת הבולים הזמניים, וסביר כי במהלך חודש נובמבר חודש הקשר בין מחוז מואב ובין המחוזות הצפניים יותר, וניתן היה לספק למקום מלאי מן הבולים החדשים שהודפסו בירושלים.

"בול סלמה"

בשנת 1938 הצליח סוחר בולים ירושלמי בשם ג'ורג' סלמה לרכוש מידי קצין ירדני ששירת בלגיון הערבי עותק של הבול הזמני של מואב ששימש כבול דואר. הבול היה מודבק על גזיר של מעטפה והחותמת שהוטבעה עליו העידה כי נשלח מכרכ ב-1 במרץ 1921^[6]. זהו העותק היחיד ששרד מן הבול הזמני אשר שימש בפועל לצורך משלוח דואר.

מאחר שכל העותקים הידועים של הבול שימשו במהלך החודשים אוקטובר ונובמבר 1920, התקשו החוקרים להבין מדוע נשמר הבול משך ארבעה חודשים עד אשר נשלח בדואר. ניסיון להסביר זאת קושר את משלוח המכתב מן העיר כרכ לעלייתו לשלטון של המלך עבדאללה הראשון בעיר עמאן. עבדאללה הגיע לעבר הירדן מחצי האי ערב בסוף שנת 1920, אסף את כל ראשי השבטים וראשי המועצות העירוניות, וכעבור כשלושה חודשים פנה בתחילת חודש מרץ 1921 בראש כוחות הצבא שריכז לעבר העיר עמאן. בזיכרונותיו כתב המלך כי במהלך החודשים בהם פעל לאחד את אנשי עבר הירדן שררו יחסים מתוחים בין הפלגים השונים, וכי הקשרים בין המחוזות השונים היו מנותקים. ייתכן כי תושב העיר כרכ אשר רכש את הבול בחודש נובמבר 1920 יכול היה לשלוח את המכתב רק בתחילת חודש מרץ 1921, עם השלטת הסדר ברחבי עבר הירדן^[7].

מעמד הבולים הזמניים של מואב בקרב האספנים

כאמור, מן הבולים הזמניים של מחוז מואב שרדו מעט מאוד עותקים, והם נמצאים כיום בידי אספנים פרטיים ובארכיונים של מוזיאונים לבולאות. הבולים שרדו הן כעותקים חתומים והן כעותקים לא חתומים. ידועים גם בולים ששרדו במתכונת של צמדים שלא הופרדו, מתוכם שלושה צמדים הם חתומים ושני צמדים אינם חתומים^[5].

כל העותקים ששרדו נחשבים לנדירים ביותר.

לקריאה נוספת

Abed Habib Najjar, The stamps of Jordan 1920-1965: A philatelic study, Sahara Publication Limited, 1998
BRUCE CONDÉ, A Forerunner. The “Majlis Idara” Stamp of Kerak, The Collectors Club Philatelist, Vol. 33, No. 6, pp 320-322
I. N. CAMP, The First Stamp of Trans-Jordan, Stamp Collecting, 14 June 1957, pp 427, 429