ולאסקס זכה לתהילה מחודשת ומועצמת מתחילת המאה ה-19, כשטכניקת הציור הווירטואוזית שלו, ובמיוחד הקומפוזיציות המתוחכמות וחסכנותו במשיחות מכחול בציוריו המאוחרים, זכו לשבחים רבים. ציירים כאדואר מאנה, מראשי האימפרסיוניסטים המוקדמים, וציירים ריאליסטים רבים הושפעו מעבודותיו, וגם ציירים שרוח עבודותיהם הייתה רחוקה משלו, כמו רנואר, נהרו למוזיאונים כדי להתפעל מיצירותיו[1].
ולאסקס נולד בסביליה בתחילת חודש יוני של שנת 1599, וטקס ההטבלה שלו נערך בעיר ביום השישי לחודש זה. אביו, רודריגס דה סילבה, היה עורך דין מצליח, בן למשפחת אצולה פורטוגלית. בהתאם למנהג שהיה מקובל בזמנו בספרד, הוא ידוע בעיקר בשמה של אמו - ולאסקס. הוא חונך על ידי הוריו כילד דתי, והם ייעדו לו עתיד כמלומד, דבר שהביאם ללמדו פילוסופיה ושפות רבות. אולם, נטיית לבו של ולאסקס הצעיר פנתה כבר בגיל מוקדם לכיוון האמנות, ובנערותו התמחה אצל האמן הסיבייאני פרנסיסקו דה הררה, צייר נמרץ אשר זילזל בהשפעתן של האסכולות האיטלקיות של התקופה על אסכולת סביליה. מעבודותיו של הררה שנשתמרו, ניתן ללמוד כי הוא היה אמן אמיץ, בעל ייחוד, אשר עבודותיו מתאפיינות בסגנון עצמאי ואפקטיבי. אולם בד בבד, סבל הררה ממזג חם ומתפרץ, דבר שהקשה על תלמידיו להישאר במחיצתו לזמן רב. ולאסקס הצעיר נשאר בסטודיו של הררה שנה אחת בלבד, אולם הייתה זו שנה שהשפיעה על חייו. בשנת לימודיו אצל הררה למד את היסודות אותם פיתח מאוחר יותר לסגנון המאפיין אותו - שימוש במכחולים ארוכי שיער, המשווים לצבע המונח על הבד תחושה של ריחוף וריאליות.
לאחר שעזב את בית מדרשו של הררה, עבר ללמוד אצל מאסטר שונה לגמרי - פרנסיסקו פאצ'קו המלומד והקפדן, שפרסם באותו זמן ספר עב כרס על תורת הציור. ולאסקס שהה בבית ספרו של פאצ'קו כ-5 שנים, במהלכן למד את רזי הפרספקטיבה והפרופורציה, ונחשף לכל ספרי האמנות המובילים של התקופה. הייתה זו גם התקופה שבה התאהב בבתו של מורהו, חואנה, אותה נשא לבסוף לאישה בשנת 1618. לאחר סיום התמחותו הרשמית אצל פאצ'קו, החל ולאסקס מצייר את כל אשר ראה סביבו: כדי חימר כפריים, ציפורים, דגים, פירות ופרחים. הציור המדויק של העצמים כפי שהוא ראה אותם במו עיניו, תיאורו בדייקנות וצביעתו בצבעו המקורי בתנאי תאורה ספציפית ומסוימת, הפך למטרה המרכזית באמנות המוקדמת של ולאסקס.
ולאסקס בחר בכוונה ברורה לצייר נושאים פשוטים אלו, באומרו כי הוא מעדיף להיות ראש ציירי הנושאים הפשוטים מאשר זנב לציירי אמנות העל[דרוש מקור].
כעבור זמן מה הבין ולאסקס כי ההתמחות בציור נושאים פשוטים דורשת התמקצעות וחקר מעמיק עליהם, ובעיקר - על גוף האדם ככלי הבעתי. לצורך כך, שכר את שירותיו של נער כפרי, אשר שימש כמשרתו האישי וכמודל למספר גדול של רישומי פחם וגיר, וכן ציורי צבע שאותם יצר במטרה לתפוס ולתעד את הנימות הדקיקות ביותר שמופיעות בהבעתו של המודל. הבעותיו של המשרת הצעיר נשקפות כיום מהגדולות שביצירותיו של ולאסקס, בהן, הנער הצוחק ביצירתו "ארוחת הבוקר" שבמוזיאון הארמיטאז', והצעיר שב"מוזיקאים". בעבודות אלו השתית ולאסקס יסודות לסגנונו ההבעתי והחודר אל תוך מושא הציור וכמו מנתח את הסיבה להבעה מבפנים. ולאסקס תפס את העולם סביבו כסביבה שוקקת חיים, חיים פשוטים ועממיים המשמשים את המושא האידיאלי ביותר לציוריו. תפיסה זו הביאה לא פעם להקבלה בינו ובין הסופר סרוואנטס שתיאר גם הוא ביצירתו את הדמויות הפשוטות של דרום ספרד[דרוש מקור].
בשל העובדה כי ב-1658 דחה הצעה לקבל דרגת אבירות בטענה כי מוצאו אינו מיוחס מספיק כדי לקבל את המשרה ובשל העובדה כי ידוע שסביו היו סוחרים הוצע כי ייתכן ומוצאו היה מאנוסיםיהודים (על אישים שמוצאם היה יהודי או מוסלמי באילן היוחסין שלהם נאסר להתמנות למשרות אצילות או בכירות).[5][6]
לאחר שביסס את מעמדו כצייר מוכר באזור מגוריו, התפנה ולאסקס להקמת משפחה. יחד עם אשתו חואנה הביא לעולם שתי בנות: הצעירה נפטרה בילדותה, ואילו הבכורה, פרנסיסקה, נישאה בנעוריה לצייר באטיסטה דל מאזו, צייר אשר הושפע מוולאסקס ושכמה מעבודותיו נחשבו בטעות לעבודותיו של ולאסקס.
המעבר לבירה
לאחר הולדת בנותיו החל ולאסקס להתעניין בעולם שמחוץ לאזור הכפרי שבו בילה את ימיו מראשיתם. בשנת 1622, מצויד במכתבי המלצה רבים, נסע למדריד בליווי משרתו ושהה שם חודשים מספר. ביקור זה הותיר רושם נכבד על פרנסי האמנות בעיר, וכעבור שנה הוא זומן לחזור אליה על ידי אחד מיועציו של המלך, אשר
שילם לו ביד נדיבה את הוצאות הנסיעה. בשנת 1624 הוא קיבל הזמנה אישית מהמלך פליפה הרביעי, בצירוף 300 דוקטים, ובה הוא התבקש להעתיק את משפחתו וביתו לבירה, שהפכה למקום מגוריו עד סוף ימיו.
המלך פליפה הרביעי היה מנהיג חלש שאהב אמנות ואף התגאה בהיותו צייר ומשורר חובב. אהבת אמנות זו, יחד עם ההכרה בכישרונו האדיר של ולאסקס, הפכה את המלך לחברו הקרוב והנאמן של ולאסקס לתקופה של 36 שנים, שבהן הכריז כי ולאסקס יהיה האמן היחיד לו יותר לצייר את הפורטרטים המלכותיים[7]. ולאסקס קיבל משרה כצייר בחצר המלכותית וכל צרכיו, החל בטיפולים רפואיים וכלה בציוד לציוריו, שולמו על ידי המלך.
בשנת 1628 הגיע לביקור בספרד האמן רובנס, וולאסקס מונה על ידי המלך כמדריכו האישי של האורח לאוצרות התרבות הספרדית. שלא כצפוי, רובנס, שהיה אז בשיא תהילתו, לא השפיע כהוא זה על סגנונו ומנהגו של ולאסקס, אולם הוא עורר בו דחף עז לבקר באיטליה ולחזות בעבודותיהם הגדולות של האמנים האיטלקיים. באותה שנה צייר את ניצחון בכחוס, ציורו הראשון בנושאים מיתולוגיים.
המסעות לאיטליה
בשנת 1629 התיר המלך פליפה לוולאסקס להגשים את חלומו ולנסוע לאיטליה, וזאת תוך שמשכורתו נשארת בעינה. ולאסקס יצא לדרכו מנמל ברצלונה באוגוסט של אותה השנה, על סיפון ספינתו של המרקיז דה ספינולה, המצביא הספרדי שכבש את ברדה שבהולנד, אשר היה בדרכו לקחת את הפיקוד על חיל המצב הספרדי במילאנו. בזמן הפלגה זו שמע ולאסקס את פרטי הקרב המפואר בברדה מפי המצביא עצמו, ואף רשם לעצמו את הפורטרט של המנצח, אולם התמונה המפורסמת המתארת את הניצחון - כניעת ברדה, צוירה זמן רב לאחר מכן, כיוון שקרנו של המרקיז בקרב חצר המלוכה ירדה באותה תקופה. במהלך מסעו באיטליה, ביקר ולאסקס ברומא ובוונציה, שם העתיק יצירות מופת של אמני הרנסאנס, ואף צייר כמה יצירות משלו בהשראת ציורים אלו.
לאחר שובו ממסעו, המשיך ולאסקס לעבוד בשירות המלך, אשר הקפיד לבקרו מדי יום בסטודיו בו עבד, ולשמש לו כמודל לציוריו בהם הוא נראה בשלל תנוחות ותחפושות. בשנת 1647 גמל המלך בלבו לפתוח במדריד אקדמיה חדישה ללימודי האמנות. אוצר הממלכה כלל בשעתו מאות ציורים ורישומים אך מעט מאוד עבודות פיסול, ולכן נשלח ולאסקס למסע שני לאיטליה, כדי לרכוש ממיטב יצירות הפיסול האיטלקי ולהביאן לקישוט מסדרונות המוסד החדש. ולאסקס יצא לדרכו בשנת 1649 מנמל מאלגה ונחת בג'נובה, משם המשיך למילאנו, לוונציה ולבסוף למודנה. במסעו זה העשיר ולאסקס את ידיעותיו בנושאי האמנות האיטלקית, דבר שהשפיע על יצירתו. בסופו של המסע, הגיע ולאסקס לרומא, שם התקבל על ידי האפיפיוראינוקנטיוס העשירי. ולאסקס יצר תמונת פורטרט של האפיפיור הזקן, שתוארה על ידי מבקרי האמנות האיטלקיים כתמונה הטובה ביותר שהוצגה אי פעם ברומא[דרוש מקור].
לצורך הכנה ליצירת דיוקנו של האפיפיור, צייר ולאסקס את עוזרו האישי ועבדו, בדיוקן דיוקנו של חואן דה פארחה. בתמונה זו, שפורסמה בפני עצמה כבר לאחר יצירתה, תיאר ולאסקס את העבד השחור כשהוא לבוש בבגדים מכובדים ומישיר מבט נוקב. גברים ממוצא אפריקאי לא צוירו לרוב בתקופה זו, כאנשים לבנים, וציור זה אף נחשב כמתריס ביחס לתקופתו.
מרומא יצא ולאסקס לביקור קצר בנאפולי, שלאחריו שב לספרד לבקשת המלך פליפה הרביעי בשנת 1651, והביא עמו ציורים רבים וקרוב ל-300 פסלים מסוגים שונים, אותם קיטלג וסידר מאוחר יותר לבקשתו של המלך. מרבית הפסלים אותם הביא ולאסקס מאיטליה, נתפסו כבלתי צנועים בעיני הכנסייה הקתולית בספרד, ולאחר מותו של המלך הם נעלמו בהדרגה.
אלמלא מינויו כצייר בחצר המלך, אשר איפשר לו לחמוק מהצנזורה של האינקוויזיציה, הוא לא היה יכול לצייר את ונוס מול המראה, אשר מתוארך לבין השנים 1647–1651, זאת אומרת מיד לפני ביקורו של ולאסקס באיטליה, תוך כדי הביקור, או מיד אחרי הביקור. זהו ציור העירום היחיד של ולאסקס ששרד.[8] בין השנים 1635–1644 צייר את הכתרת הבתולה עבור קפלת התפילה החדשה של המלכה אליזבת מצרפת במצודה בה שוכן הארמון המלכותי של מדריד. בין השנים 1655–1660 צייר את משל ארכנה, יצירה עם קומפוזיציה מורכבת, עבור לקוח פרטי.
בשנת 1644 נפטרה המלכה אליזבת, והמלך נשא תחתיה לאישה את אחייניתו מריאנה מאוסטריה, אשר הפכה עד מהרה לנושא שאותו תיאר ולאסקס רבות בציוריו. בתקופה זו, החל ולאסקס מתאר ביצירותיו גם את יושבי הארמון פחותי המעמד, ובהם המשרתים, הנערות, הננסים, חיות המחמד וילדיה של המלכה החדשה. בתה הבכורה של המלכה החדשה היא זו המופיעה ביצירת המופת המפורסמת ביותר של ולאסקס: לאס מנינאס ("הנערות"). בציור מופיע ולאסקס כשעל חזהו הצלב האדום של יעקב בן זבדי, סמל למסדר האבירים הספרדי. נהוג לומר שהצלב על חזהו של הצייר צויר על ידי המלך בעצמו, מאחר שאת תואר האבירות הרשמי קיבל ולאסקס רק כשלוש שנים לאחר יצירת התמונה, וזאת כיוון שאפילו עוצמתו של המלך לא הספיקה כדי לזרז את עבודת הוועדה שחקרה את טוהר מוצאו ועיסוקו של ולאסקס, במטרה לנפק לו את תואר האבירות. ועדה זו הייתה שלב נדרש בדרך לאבירות בספרד, והיא וידאה את היעדרם של שרידי דם יהודי או מורי בדמו של המועמד, וכן בדקה שלא עסק מימיו במסחר, משלח יד שנחשב בזוי. ולאסקס זכה בתואר האבירות בשנת 1659, וזאת לאחר שהושג הסדר מיוחד שבו הוכר רשמית כצייר החצר, ובכך הוסר הספק לגבי היותו "סוחר" בתמונות אותן יצר.
בשנת 1660 נחתם חוזה שלום בין ספרד וצרפת ואושר סופית באמצעות נישואיהם של הנסיכה מריה טרסה מספרד ללואי הארבעה עשר, מלך צרפת. ולאסקס מונה למעצב הראשי של הטקס והוא השקיע בו מאמצים רבים[9]. ב-26 ביוני של אותה שנה הוא שב למדריד וכעבור שבוע לקה בקדחת. בהרגישו שקיצו קרב, חתם ולאסקס על צוואתו בה הוריש את כל רכושו לאשתו ולחברו הטוב פואנסלידה, מנהל הגנזך המלכותי. הוא נפטר ב-6 באוגוסט ונקבר בחלקת הקבר של פואנסלידה בכנסיית סן חואן. שמונה ימים לאחר מכן נפטרה גם אשתו ונקברה לצידו. בשנת 1811 נהרסה הכנסייה שבה נקבר ולאסקס בידי הצבא הצרפתי, כך שמקום קבורתו אינו ידוע כיום.
אמנותו של ולאסקס
על אף הזיקה שהייתה לו לזרם האיטלקי של ימי הרנסאנס, ועל אף היותו חבר קרוב של רבים מהציירים המשפיעים ביותר בספרד של ימיו, ולאסקס היה אמן חזק מספיק כדי לשמור על סגנונו הייחודי לאורך כל שנות יצירתו, ולפתחו במרוצת השנים כראות עיניו ובהתאם לתפיסת העולם שלו בלבד[דרוש מקור].
כריאליסט, תיאר ולאסקס בציוריו רק את שראה במו עיניו, ועל כן מתקבלת לעיתים התחושה שדמיונו היה מוגבל. גם במרבית הציורים בנושאים דתיים שצייר, מועבר המסר באופן פשוט ובלתי אמצעי, על אף שמספר עבודות כאלו מביעות פאתוס רב. הדמויות בציוריו של ולאסקס תמיד חיוניות ונראות כמו נלכדו בעדשת מצלמה בעת מעשיהן ולא כמו שצוירו במשך שעות בצבעי שמן. עד למאה ה-19, לא היה עניין רב בוולאסקס וביצירותיו בקרב שוחרי האמנות מחוץ לספרד. הראשונים שגילו את יצירותיו לעולם היו דווקא האנגלים ובראשם האמן דייוויד וילקי אשר ביקר במדריד בשנת 1828 וכתב כי הוא חש בנוכחותו של כוח חדש באמנות העולמית כאשר הוא מביט ביצירותיו של ולאסקס[10]. יצירותיו של ולאסקס, הפתיעו את האמנים האנגלים בקוי הדמיון שלהן ליצירות הזרם האמנותי ששלט באותה התקופה באנגליה. הם הופתעו לראות שמה שנחשב ל"מודרני" בארצם, היה קיים כבר מאתיים שנים קודם לכן בספרד, וזאת בשלמות וחיוניות[דרוש מקור]. מבקר האמנות הבריטי ג'ון רסקין כתב על ולאסקס כי: "את כל אשר עשה ולאסקס, יש לקבל כנכון ביותר לכל תלמיד אשר חפץ ללמוד אומנות טובה מהי"[11][12].
בריטניה, שהייתה האומה הראשונה להכיר בגאוניותו של ולאסקס, היא גם זו המחזיקה את הנתח הגדול ביותר מעבודותיו שנשתמרו מחוץ לספרד. מתוך 274 היצירות המזוהות עם ולאסקס, 121 נמצאות בבריטניה, בעוד בצרפת ישנן 13, במדינות אוסטרו הונגריה לשעבר נמצאות 12, ברוסיה 7 וכן מספר דומה בגרמניה. לפי מחקריו של האמן והיסטוריון האמנות הספרדי ברואטה, שעסק בבדיקת מקוריותן של יצירות ולאסקס, רק 14 מתוך כלל היצירות המיוחסות לוולאסקס אשר נמצאות בבריטניה הן אכן יצירות מקוריות של האמן[דרוש מקור], אך זהו עדיין מספר גבוה יותר מאשר בשאר מדינות אירופה. שיא יצירתו של ולאסקס מוצג במוסאו דל פראדו שבמדריד, בו מוצגות יותר מ-60 יצירות מופת של האמן המקיפות מגוון רחב של נושאים, בהם נושאי היסטוריה, דת ומיתולוגיה, כמו גם ציורי נוף ופורטרטים. לעומת זאת, בעיר הולדתו של ולאסקס, סביליה, לא ניתן למצוא כיום אף לא עבודה אחת של האמן.
השפעתו של ולאסקס
לא ניתן לומר על ולאסקס כי הוא יצר זרם חדש באמנות האירופאית. מלבד עובדת היותו צייר חצר, אשר מרבית עבודותיו לא יצאו את כותלי הארמון המלכותי במדריד ולא נודעו בקרב הציבור הרחב, גאוניותו הייתה אישית מכדי להעבירה הלאה לתלמיד כלשהו. אולם, השפעתו על הציירים בסביבתו הקרובה ניכרת היטב. בשנת 1642 הוא התיידד עם הצייר הסיביליאני בארטולמו מוריו כאשר האחרון הגיע לביקור במדריד ואף אימץ אותו כתלמידו למשך שלוש שנים. חתנו של ולאסקס, מאזו, הושפע גם הוא מיצירותיו וניתן להצביע על מספר לא מבוטל של יצירות אשר נזקפו בעבר לזכותו של ולאסקס, אך כיום ידוע כי צוירו בידיו של מאזו. ההשפעה המעטה שהייתה לוולאסקס על האמנים איתם לא עמד בקשר קרוב, החלה דועכת מיד לאחר מותו עם תחילתה של ההתפוררות המדינית שאחזה בספרד.
לאחר גילויו מחדש באמצע המאה ה-19, החל ולאסקס להשפיע רבות על האמנות האירופאית. אמנים ספרדים רבים, ובהם פיקאסו ודאלי שאף ביצעו כל אחד מהם מחווה ל"לאס מנינאס", שאלו מוטיבים וטכניקות מציוריו, וזרמים חדשים היו למעשה פיתוח של סגנונו האמנותי דוגמת התפיסה התיאורית והכמעט צילומית שהיוותה את יסודות הזרם האימפרסיוניסטי.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.svg){kind=logo}
