יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
	אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.	שכתוב

דור שלישי לניצולי שואה הוא דור הנכדות והנכדים של אנשים שניצלו מזוועות השואה.

מלחמת העולם השנייה הייתה בין השנים 1939 – 1945 במהלכה התרחשה השואה בה הושמדו 6 מיליון יהודים. מסיומה של מלחמת העולם השנייה ועד אמצע שנות החמישים הגיעו למדינת ישראל כחצי מיליון מהיהודים ששרדו את השואה, פה הקימו את ביתם ויצרו דור חדש, דור שני לשואה^[1]. דור זה אף הוא התרחב והביא ילדים לעולם וכך נוצר דור שלישי לניצולי השואה. דור שני לניצולי השואה אשר חי בצל החרדות והאירועים הטראומתיים שעברו הוריו בשואה, הפכו להורים, לילדי הדור השלישי, וחלקם העבירו את הטראומות והחרדות לילדיהם מבלי כוונה.

חלק מניצולי השואה שעלו לישראל והקימו בה את ביתם, בחרו לשתוק ולא לשתף את צאצאיהם בזוועות שהם חוו וראו. שתיקה זו אפשרה להם ליצור חיץ בין הזיכרונות הקשים והחיים הנורמאליים והרגילים אליהם הם שאפו. ילדיהם, דור שני לניצולי השואה, נרתעו מלשמוע את סיפוריהם לאור הסטיגמה שהייתה קיימת אז בישראל "הלכו כצאן לטבח". משפט זה גרם לילדים שנולדו לאחר סוף המלחמה להתבייש בהוריהם שהיוו ניגוד לדימוי "הישראלי החדש" שאינו גלותי, גיבור ואמיץ. לעומתם, הדור השלישי לניצולי שואה נולד לזהות ישראלית שאינה זקוקה לדבר על מנת להצדיק את עצמה או להוכחת גבורה ואומץ. זהות הישראלי, הצבר, יליד הארץ גובשה עוד טרם לידתם^[2] .

מחקרים הראו כי שתיקתם של ניצולי השואה והשתקת הסיפורים לאחר המלחמה, גרמו לתהליכים פסיכולוגיים בין דוריים. ילדי ניצולי השואה שחשו צורך להגן על הוריהם מפני הזיכרונות אותם הם לא רצו לשתף, שמרו אף הם מרחק, שתקו ונמנעו מלשאול ולחקור את הטראומה. לעומת זאת, מחקרים הראו שבני הדור השלישי מצליחים לחדור את חומת השתיקה ולפתח הזדמנויות לסיפורים. הסיבות יכולות להיות מרחק השנים, הרצון לשתף ולספר והתייחסות החברה הישראלית בשנים האחרונות לניצולי השואה^[3]

ניצולי השואה שעלו לישראל במטרה להתחיל חיים חדשים, נתקלו בחסמים מצד החברה הישראלית. חלקם הצליחו להתמודד עם הקשיים וחלקם חוו חרדות ודיכאונות שהשפיעו באופן ישיר על ילדיהם, דור שני לשואה. ילדי הדור השני שניסו לגונן על הוריהם, היו עסוקים כיצד לא לאכזבם ולא הרשו לעצמם לחיות חיים נורמליים. חלקם הראו קושי להביע שמחה והנאה מהחיים, ולפי מחקרים אחוז גבוה מילדי הדור השני פיתחו קשיים נפשיים ורגשיים ותחושות של חרדה, דיכאון ולעיתים סימפטומים של פוסט-טראומה^[4].

ילדי הדור השני גדלו לעיתים בחינוך קשוח שמטרתו הייתה לחשל אותם ולתת להם דרכים להתמודד עם זוועות בהם אולי יתקלו בחייהם, ולכן חונכו לחשוד בכל אדם ומניעיו וצורך לחפש הגנה מהעולם הבלתי צפוי בחוץ. לאור חינוך זה והרצון לגונן על הוריהם, ניצולי השואה, ילדי הדור השני פיתחו פחד מהתנתקות ומתנהלים עד היום כשלוחה של הוריהם. התנהלות זאת השפיעה גם על החינוך של ילדיהם, דור שלישי לשואה, ועל דרך ההתנהלות החרדתית בתוך הבית^[4].

במחקר שנערך באוניברסיטת חיפה ניסו לבדוק האם קיימת העברה בין-דורית בתוך משפחות של ניצולי שואה ומה רמת העמידות של בני הדור השני והשלישי. הממצאים השוו בין משפחות של ניצולי שואה ולכאלה שלא חוו אותה. ממצאים אלו הצביעו על כך שבני הדור השלישי לניצולי שואה עמידים יותר מבני הדור השני. ממה מושפעת העמידות? אנשים מגיבים בשתי דרכים בזמן חשיפה לטראומה. חלק מאלו שנחשפו לטראומה יחוו סימפטומים של פוסט טראומה בעקבות האירוע, 5% עד 9% מהם יפתחו תסמונת של פוסט-טראומה. אחרים, בעקבות אירוע טראומטי יציגו עמידות, כלומר יפתחו יכולת הסתגלותית להתמודדות מוצלחת עם הטראומה השלילית^[5].

תוצאות המחקר הראו כי קיימת עמידות גבוהה יותר בקרב משפחות של ניצולי שואה ביחס לדור השני והשלישי. ההשערה היא שיכולתם של ניצולי השואה להסתגל לשינויים מצביעה על נפש בריאה והתמודדות עם הזקנה. מתוך האובדן והכאב הם פיתחו מנגנונים של התמודדות וצמיחה. בני הדור השני שהיו חשופים למאבק ההישרדותי של הוריהם, חוו את הכוחות שהושקעו בבניית חייהם מחדש מול הקשיים שהם חוו בקליטתם, כל אלו גרמו להם לאזן בין פגיעות לעמידות ולתפקד בהתאם לקבוצת השווים שלהם.

לעומת זאת, בני הדור השלישי לניצולי שואה פיתחו עמידות גבוהה יותר. הסיבות המצוינות במחקר מתייחסות למרחק הזמן בין האירוע הטראומטי והמציאות בה הם גדלים. אך יחד עם זאת, זיכרונות וסיפורי השואה תופסים מקום מרכזי בחייהם של הנכדים, דור שלישי לניצולי שואה, בעקבות רצונם של הסבים לספר את סיפורם כדי להנציח אותו לדורות הבאים. ילדי הדור השני לשואה, יצרו העברה בין-דורית חיובית, זאת באמצעות יצירת קשר חוויתי בין הסבים לנכדים עם הכוונה בשיתוף הזיכרונות הקשים. הנכדים, בני הדור השלישי, אשר נחשפו בצורה מדודה ומתונה לרצף ההיסטוריה המשפחתית של סיפורי השואה, גאים שסביהם, למרות הטראומה שעברו, הם שורדים וגיבורים שהצליחו לצמוח ולהתפתח מתוך הכאב^[5].

ילדי הדור שלישי לשואה, נכדות ונכדים של ניצולי שואה, הופכים להיות המתווכים בין דור הניצולים לדורות הבאים והם לעיתים מהווים את החוליה המקשרת הבין-דורית. נכדות ונכדים אלו הם האחרונים שנושאים את דגל הזיכרונות של ניצולי השואה, ולרוב הם מסוגלים ומכילים את כאבם של הניצולים שמוכנים לספר רק להם את סיפורם. נותרו מעט ניצולי השואה שעדיין יכולים לספר את סיפורם האישי. כל יום נפטרים ניצולי שואה וסיפורם נעלם איתם, אלא אם הם חלקו אותו עם הדורות הבאים שיוכלו לספר אותו לעולם על עולם אחר ואכזרי שנעלם.

ילדי הדור השלישי לשואה מבינים שהם הלפיד לשימור הזיכרון של הדור הראשון. הם שמעו את הסיפורים של הסבתות והסבים ומספרים את העובדות עם נופך אישי של החוויות שאותם שמעו מהם. הקשר שנוצר בניהם, בני הדור השלישי עם ניצולי השואה הוא קשר יותר פתוח, אינו טעון רגשית, קשר קרוב חם ואוהב, קשר של גאווה על כך שהם הצליחו לשרוד את התופת^[6] .

• "אני שלישי" (2013), עדי וולפסון. שירים. השירים בספר מעלים זיכרונות, שאלות ומחשבות אותם הכותב חווה כדור שלישי לשואה. הוצאת אבן חושן.^[7] (הספר בקטלוג ULI)
• "גשרים של זכוכית" (2013), מאת: טלי אסנין-בראל. סאגה משפחתית היסטורית על פניי שלוש יבשות ובמרכזה שלושה דורות של נשים בנות משפחתה של הלנה. פרוזה מבוגרים. כנרת זמורה-דביר.^[8] (הספר בקטלוג ULI)
• "אהבה ואוצרות אחרים" (2014), מאת איילת ולדמן. תליון טווס שנטלי מקבלת מסבה ג'ק שולח אותה למסע לפתור תעלומה שהכבידה על סבה מימיו בזלצבורג, אוסטריה בשנות מלחמת העולם. פרוזה למבוגרים. הוצאת מודן.^[9] (הספר בקטלוג ULI)
• "המסדרת" (2017), מאת איילת ברוש. הגר מזמינה מסדרת בתים מקצועית לעזור במיון חפציה של סבתא המנוחה. הסיפור נע בין עיירה יהודית בפולין במלחמת העולם השנייה ואל חיי הניצולים בתל אביב. פרוזה מבוגרים. הוצאת ידיעות ספרים.^[10] (הספר בקטלוג ULI)
• "השתיקות" (2016), מאת יובל ירח. סיפורה של מניה סבתו השותקת של יובל. פרוזה מבוגרים. הוצאת כנרת זמורה-דביר.^[11] (הספר בקטלוג ULI)
• "שלוש מחברות" (2019), מאת סיון אופירי. שלום נשים, שלוש מחברות. שלושה דורות של נשים במשפחה אחת. פרוזה מבוגרים. הוצאת ePublish. (הספר בקטלוג ULI)

מאמצע שנות התשעים, החלו להתפרסם ספרים המיועדים לידי גן וכיתות א'-ג' המתעסקים בשואה. ספרים אלה לרוב נכתבו על-ידי בני הדור השני לשואה, ובהם מופיעים הנכדים כמדובבים או מאזינים וכילדיהם של בני הדור השני לשואה. הסיפורים של בני הדור השני אינם מספרים את סיפור השואה, אלא מדברים על היחסים הבין-דוריים מלאי הסתירות והמורכבים בין הוריהם, ניצולי השואה, לבין ילדיהם כותבי הסיפור.

בעשור האחרון, הסיפורים מסופרים על-ידי הסבים המשתפים את נכדיהם בחוויותיהם בתקופת השואה. ההורים, בני הדור השני, נעדרים מהשיח וייתכן שסיטואציה זו מקלה על ניצולי השואה לפתוח את ליבם, ולנכדים להקשיב להם באהבה ואף לדובבם. הדור השלישי החף מקשר ההדחקה של השואה שמאפיין את בני הדור השני, הוא הדור שיכול להתיר את הקשר.

לפי מאמרה של יעל דר בספרי הילדים המיועדים לדור השלישי, קיים דובר חדש במרכז – הסב הניצול, המספר בגוף ראשון ולב פתוח על אירועי השואה כאשר הוא היה ילד. תפקיד הילד בסיפור, שלעיתים שומע את הסיפור של סבו לראשונה, היא לדובב את הסב ולשאול שאלות ובנוסף, להעביר את זיכרון השואה לדורות הבאים ^[12]

• "המגרה השלישית של סבא" (2003), מאת ג'ודי טל-קופלמן. ילד סקרן שפותח את המגירה השלישית הנעולה בארון של סבא ומוצא בה חפצים שאינו מבין את פשרם. הוצאת ידיעות ספרים. (הספר בקטלוג ULI)
• "הסיפור של סבתא ילדה" (2004), מאת סוזנה ודפנה רווה. אם ובתה שכתבו ספר המספר לילדיה של דפנה את סיפורה של סבתה סוזנה בשואה. מומלץ לבני 6 ומעלה. הוצאת "שופרא" לספרות יפה.^[13] (הספר בקטלוג ULI)
• "הילדה המסתורית של סבא" (2005), מאת מלכה אדלר. סיפור חייו המסופר על-ידי סבא יצחק לנכדו איתי. מומלץ לילדים בני 6 ומעלה. הוצאת ידיעות אחרונות. (הספר בקטלוג ULI)
• "סבתא סורגת" (1994), מאת אורי אורלב. סבתא הסורגת את החיים שלה באמצעות מסרגות וצמר: בית, מיטה, ילדים ונכדים ועוד. כאשר המקום בו חיה לא אווה לקבלה היא את חייה פרמה והלכה למקום אחר. הסיפור כמשל לחיי היהודים באירופה. (הספר בקטלוג ULI)
• "סבתא מדוע יש לך מספר על היד" (1997), מאת סוזן וייס. ציפי וסבתה יושבות על המרפסת, מעיזה ציפי ושואלת: סבתא, מדוע יש לך מספר על היד?". סבתא של ציפי מספרת את סיפור חייה בכפר קטן בצ'כוסלובקיה, פלישת הנאצים, הטלאי הצהוב, מחנות הריכוז עד השחרור, חיפוש משפחתה והעלייה לארץ ישראל. (הספר בקטלוג ULI)
• "אסור לדבר על זה" (2011), מאת נעמי שי. מומלץ לבני 7–9. הוצאת כנרת. (הספר בקטלוג ULI)
• "הניצחון של פפה" (2018), מאת רות מזרחי. רות מזרחי נכדתו של מאיר כהן (פפה) מספרת את סיפורו של סבא. הוצאת ספרים אוריון. (הספר בקטלוג ULI)
• "לולק" (2021), מאת מיכל כהן חי. סיפורו של לולק, סיפור ילדותו של הרב ישראל לאו, בו נתקל במקרה הלל בן השתים עשרה המכונה לולק. הוצאת ידיעות ספרים. (הספר בקטלוג ULI)
• "סיפור אהבה קפריסאי" (1999), מאת עמלה עינת. יובל צריך להכין עבודה על מחנות המעפילים בקפריסין. הוא מגלה שסבא לו רוביק הוא האיש שארגן את העלייה הבלתי לגאלית לישראל. כתיבתה של העבודה מפגישה את יובל עם פליטים ממלחמת העולם השנייה. הוצאת הקיבוץ המאוחד. (הספר בקטלוג ULI)
• "הסרט האדום" (1994) מאת נחמה רהב. סיפורים שרהב כתבה לנכדתה על הילדים בגיטו וילנה. הספר זכה בפרס זאב לספרות ילדים ונוער בשנת 1995. הוצאת מורשת. (הספר בקטלוג ULI)
• "המחבוא" (2014), מאת ליזנו דוויה סלסדו. קומיקס. זיכרון שמסופר על-ידי סבתא לנכדתה, המתאר את קורותיהם של אלפי ילדים יהודים-צרפתים תחת משטר וישי. הוצאת כנרת זמורה דביר. (הספר בקטלוג ULI)
• "העדי של עדי" (2001), מאת נאוה מקמל-עתיר. שרשרת זהב עם עדיליון בצורת לב שעדי מקבלת מסבתה בגיל 8 צופנת בתוכה סיפור הקשור לשואה ומבוסס על סיפור אמיתי. הוצאת ידיעות אחרונות. (הספר בקטלוג ULI)
• "סבתא, ספרי לי על השואה", 2022, מאת דורון בראונשטיין. סבתא מספרת לנכדתה על אודות חייה וחיי משפחתה בגטו ובאושוויץ. הוצאת לב ספרים. (הספר בקטלוג ULI)

• זיכרון השואה בישראל
• יום הזיכרון לשואה ולגבורה
• דור שני לניצולי שואה
• השפעת השואה על גיבוש הזהות הישראלית
• השואה
• ספרות ילדים
• טראומה בין-דורית
• העברה בין-דורית

• יוצרים ויצירותיהם, השואה בראי האמנויות. מדינת ישראל, משרד החינוך המזכירות הפדגוגית, אגף אמנויות.
• צינגל, שושנה. מסע, בני הדור השני והשלישי לשואה מדברים. משכל, 2017.
• המפגש הבין-דורי בין בני הדור השלישי לבין סביהם ניצולי השואה בראי תגובות הקריאה לספרי הזיכרונות שכתבו הסבים. עדי דוכין, הדס ויסמן ועמנואל ברמן. עיונים בחינוך, מהדורה מיוחדת: 40 שנה לכתב עת. דצמבר 2014. עמודים 407–416.
• זהות וזיכרון בקרב בני דור שלישי לשואה. קרול א. קדרון. מהמתחדש והמתרחש שם עולם, 24. 2019. עמוד 8–14.

• מה הייתה המילה שואה... השואה והשיח התרבותי בישראל. קובץ משואה ל"ג. משואה, המכון ללימודי השואה. 2005.
• דור שני ושלישי. המכון ללימודי השואה ע"ש חדווה אייבשיץ ז"ל. 2009.
• ההומור הטרגי-קומי בקומיקס הישראלי על השואה: תקשורת בין-דורית, בין שואה לתקומה. אילריה שטילר טימור. הומור מקוון: כתב עת מדעי לחקר ההומור. גיליון מספר 12. יוני 2019.
• העברה של טראומת השואה. נתן קלרמן
• דן אבן, מחקר: טראומת השואה ממשיכה גם לדור השלישי, באתר הארץ, 15 באפריל 2012
• "ללכת על המים" או להקדים את אלוהים - בני הדור השני והשלישי מחפשים קרקע מוצקה לרגליהם. ענת פרמינגר. סליל, כתב עת אינטרנטי להיסטוריה, קולנוע וטלוויזיה. גיליון 6. חורף 2012.
• אני מרקוביץ', סרט תיעודי על אורן מרקוביץ', דור שלישי לשואה, סרט תיעודי 2022