ב-1969 שיחק בהצגה "הזקן" בבימויו של מיכאל אלמז בתיאטרון המרתף, ביחד עם מירי פביאן. הצגה קומית-מינית מאת המשורר הביטניקי מייכל מאקליור. ההצגה מספרת על בילי הנער וג'ין הארלו. הציגה בתל אביב, לונדון וארצות הברית, בה נאסרה בתחילה בידי הצנזורה.
בראשית שנות השבעים של המאה העשרים, שב לאנגליה ולמד בימוי במשך שנתיים בתיאטרון סיטיזן, גלאזגו. ב-1972 שיחק בהצגת היחיד "דרייפוס על אי השדים" המבוססת על חייו של אלפרד דרייפוס. אלמז כתב את ההצגה על פי חומרים תיעודיים וגם ביים אותה. המחזה מתאר את דרייפוס היושב באי השדים, מנותק מהעולם ומשחזר את פרשת דרייפוס, בלי שהוא יודע על ההד שהפרשה חוללה בצרפת. העיתון "סקוטסמן" זיכהו בפרס על ההצגה, שהציגה בפסטיבל אדינבורו. ההצגה הציגה בישראל והייתה בסיבוב הופעות באירופה ובאמריקה.
הוא השתתף בתסכיתי רדיו.
החל לביים בראשית שנות השבעים. הצגותיו הראשונות הוצגו בתיאטרון סיטיזן, בתיאטרון טרוורס, אדינבורו ובאוניברסיטת תל אביב, בה ביים את ההצגה "צ'ה גווארה". באנגליה ביים שני מחזות מאת מיכאל אלמז, אחד מהם "האנרכיסט", קומדיה פוליטית שהועלתה בפסטיבל אדינבורו ועוסקת במיכאיל באקונין.
ביים בתיאטראות יאנג ויק ובוש בלונדון. בד בבד לעבודתו באנגליה ביים בתיאטרון הקאמרי ב-1976 את "מושל יריחו" מאת יוסף מונדי, "דון קרלוס" מאת פרידריך שילר ו"הפותחן" מאת המחזאי הצרפתי ויקטור לנו. באותה שנה ביים גם את המחזה "תוכנית כבקשתך" פרי עטו של המחזאי הגרמני בן המאה ה-20 פרנץ קסאוור קרץ. זוהי הצגת יחיד ללא מילים בכיכובה של נאוה שאן בתיאטרון באר שבע. המחזה עוסק בערב אחד בחייה של גברת ראש, אישה ערירית, כשהיא ספונה בביתה.
ביים את ההצגה "שטאלרהוף", שיצאה לסיבוב הופעות באירופה. לאחר שההצגה הועלתה בגרמניה, בסביבות 1975, הוזמן מוכתר-סמוראי לעבוד כבמאי-אורח בגרמניה. היה במאי בית בתיאטרון העירוני של היידלברג ואחר-כך במאי בית ב"שאושפילהאוס" של פרנקפורט, ב"שאושפילהאוס" של המבורג, בדיסלדורף ובבון.
החל משנות התשעים מוכתר-סמוראי עבד כבמאי עצמאי. בין המקומות בהם ביים: ה"שאושפילהאוס" של בזל, ה"שאושפילהאוס" של ציריך, תיאטרון יוזפשטאט בווינה ובתי אופרה שונים בגרמניה. תשע מההצגות שביים צולמו לטלוויזיה הגרמנית. זכה בפרס התיאטרון של בווריה עבור בימוי האופרה מקבת' מאת ג'וזפה ורדי. שהוצגה בברמן. במשאל מבקרים שערך כתב העת לאופרה "אופרה וולט", בחר ב"מקבת'" וב"בילי באד" שביים, כאופרות המעניינות ביותר לשנת 1997.
אחר-כך ביים את החטיפה מן ההרמון של מוצרט בשטאטאופרה בברלין, את "ורתר" של ז'יל מאסנה באופרה של מנהיים, את "דון קרלו" של ורדי בבון ומחזה מאת גראבה "מהתלה – סאטירה, אירוניה ומשמעות עמוקה" בבון. ביים האופרה "פיטר גריימס" מאת בנג'מין בריטן באופרה של פרנקפורט.
