גבי בפגישה ידידותית עם יגאל אלון ואלוף פיקוד הצפון דוד אלעזרברשי מתאר להנרי קיסינג'ר את מהלכי הקרבות במלחמת ששת הימיםגבריאל ברשי עם דוד בן-גוריוןגבי ברשי בטקס הענקת תואר דוקטור - מאי 2019אל"ם בדימוס גבי ברשי, מ"פ בקרב תל מוטילה 1951 ואל"ם ברק חירם, מח"ט גולני, באזכרה לנופלים בתל מוטילה, מאי 2021
גבריאל ברשי נולד ב-9 באפריל 1930 בתל אביב וגדל בה עד גיל 6. משפחתו עלתה מהונגריה בשנים 1920–1921. האם הייתה עיתונאית בהונגריה, ובארץ התפרנסה בדוחק בעבודות משק בית. אביו השתייך לאחת המשפחות הראשונות בהרצליה. גבריאל גדל בבית דודו, ד"ר דוד ברשי.
בגיל שש נשלח לקרובי משפחה בכפר ברוך, שם למד בכיתה א'. את כיתה ב' סיים ברמת גן כחניך המוסד "מעון עממי לילדים". בכיתה ג' עבר המעון לאבן יהודה, שם כתלמיד השתתף בעליית חומה ומגדל של בית יצחק וכפר נטר, וסייע במילוי החומות בחצץ. את כיתות ד' - ה' השלים בבני ברק לשם עבר המעון. מבני ברק עבר לכפר הילדים מאיר שפיה, שם בנוסף ללימודים ועבודה בענפי המשק השונים, עברו הילדים אימוני גדנ"ע אשר כללו א"ש, קפא"פ, מחנאות, סיירות, קשר, מורס בדגלים ופנסים, איתות סמפור, תרגילי סדר (ת"ס), קורס חובשים והתעמלות בוקר כל יום. בשפיה מילא תפקידים מרכזיים בחיי החברה: יו"ר ועד כיתה, יו"ר הוועד הפועל הכללי (מועצת תלמידים) וחבר מערכת עיתון הכפר. בגיל 12 הושבע כחבר ב"הגנה" ובגיל 15 נשלח לקורס מ"כים בבנימינה והיה מפקד מחלקה בגדנ"ע. ב-1946 הצטרף לפלמ"ח במסגרת הכשרת דגניה ב', עבר קורס מ"כים בדליה, בפיקודו של חיים בר-לב והיה מ"כ בהכשרה. לאחר מכן עבר קורס מפקדי נשק כבד, מרגמות 81 מ"מ ומקלעי בזה בקיבוץ שמיר ומונה למ"מ של הכשרת כפר בלום. יצא לקורס הקצינים הראשון של צה"ל, אותו סיים לפני גיל 18. היה מפקד מחלקה בפלוגה ג' בגדוד השלישי ובגיל 19 היה מפקד פלוגה בבסיס האימונים של הפלמ"ח[1].
לאחר מלחמת העצמאות, בפברואר 1949, השתחרר מצה"ל. היה בין מקימי קיבוץ צרעה ושימש כמא"ז (מפקד אזור) הקיבוץ, מרכז הרפת, מרכז הפלחה, סדרן עבודה ומרכז המשק. בשנים 1951–1953 חזר לצה"ל ובשנת 1954 חזר על פי דרישת הקיבוץ לצרעה. ב-1957, לאחר שהקיבוץ לא איפשר לו לחזור לצבא, עזב עם משפחתו את הקיבוץ, בתחילה לנתניה כיוון שהוצב לבה"ד 3, משם עברה המשפחה לתל אביב וב-1994 התיישבו בכרכור.
היה נשוי לבת-שבע (נפטרה ב-2013), לזוג שלושה ילדים ושלושה נכדים.
שירות צבאי
בלילה שבין 16 ל-17 ביוני 1946 השתתף ברשי בפעולת ליל הגשרים. הכוח בו השתתף ברשי היה אחראי לפיצוץ גשר מטולה.
במסגרת מבצע מטאטא היה ברשי אחראי להפעלת כיתת מרגמות 81.
בקרב על צפת נפצע מרסיסי רימון יד, פונה לבית חולים וחזר ליחידתו לאחר ימים מעטים. בבית החולים לא זוהה רסיס גדול אשר חדר לחזה ליד הלב. הרסיס הוצא מהחזה רק בשנת 2002 במהלך ניתוח מעקפים.
המחלקה של ברשי הייתה זו אשר בסופו של דבר השתלטה על משטרת נבי יושע (מצודת כ"ח). בבוקר 17 במאי. הלוחמים הגיעו אל המצודה ומצאו אותה ריקה, לאחר שננטשה בידי מגיניה, שנסוגו ללבנון.
במבצע דני השתתף ברשי בשני ניסיונות לכבוש את לטרון. כבש עם מחלקתו מספר כפרים והשתתף בכיבוש העיר לוד.
בסוף שנת 1948 שוחררו לוחמי יחידות הפלמ"ח בעיקר להתיישבות ספר. קיבוץ צרעה עלה להתיישבות בדצמבר 1948. לאחר מכן מונה למפקד פלוגה בבסיס האימונים של הפלמ"ח במחנה כפר יונה. בפברואר 1949 השתחרר בדרגת סגן משנה והצטרף לחבריו בקיבוץ צרעה.
ב-1950 חזר לצבא לשירות קבע. הוא גויס למפקדת המחוז הכולל את קיבוץ צרעה, בעקבות פניה לאברהם יפה, מח"ט גולני, הצטרף לחטיבה ובהיותו בעל ניסיון קרבי, התמנה לעוזר קצין אג"ם החטיבתי, לאחר מכן לקמב"ץ גדוד 21 ולאחר זמן קצר למפקד פלוגה ב' בגדוד 21.
כמפקד פלוגה ב' השתתף בקרב תל מוטילה. פלוגה ב' בפיקודו נשלחה להחליף את פלוגת המילואים בתל מוטילה. ההחלפה בוצעה תחת אש. בהמשך פעלה הפלוגה כרתק להתקפה של פלוגה א', והעסיקה באש חלק גדול ממוצב "הדמות" המותקף.
בנובמבר 1951 נקרא על ידי קיבוצו, צרעה, לשרת קרוב יותר לבית. הוא עבר למטכ"ל - אג"ם מבצעים, שם קיבל דרגת סרן. כקצין בענף גיוס וכוננות, שותף להקמה ולארגון משק לשעת חירום (מל"ח). בתקופה זו השלים לימודים אקסטרניים לבגרות.
בסוף 1953 ולאחר שסיים קורס מג"דים, השתחרר משירותו הצבאי.
החל משנת 1954 שרת במילואים כמפקד פלוגה בחטיבה הירושלמית, ולאחר זמן קצר הקים את יחידת הסיור החטיבתית ופקד עליה בדרגת רב-סרן.
ערב מבצע קדש נולד בנו, עמנואל, אח לאורית בת השש. במהלך המבצע פיקד ברשי על יחידת הסיור החטיבתית.
ב-1957 החליט לחזור לצבא ומאחר והקיבוץ התנגד, עזב את הקיבוץ. שובץ לשלוש שנים לבה"ד 3, תחילה כמדריך בקורס מפקדי פלוגות ומאוחר יותר כמדריך ראשי בבית הספר לחיל רגלים, תחת פיקודו של אריק שרון.
ב-1960 יצא לקורס פו"ם למשך כשנה ולאחר מכן הוצב באגף מבצעים במטכ"ל, תחת יצחק רבין שהיה אז ראש המחלקה. בתפקידו זה עסק כמקשר לפיקוד הצפון, לחיל האוויר בנושא טיסות אח"מ, בביקורות ביחידות צה"ל וכאחראי על דו"ח הכוננות החודשי לצבא.
ב-1962 הוצב לבה"ד 1 ושירת במשך שנתיים כמפקד פלוגה בקורס קצינים, בדרגת סגן אלוף.
ב-1964 פנה לרמטכ"ל יצחק רבין בבקשה לשרת כמג"ד בחטיבת גולני, קיבל מינוי כמג"ד 12 והכינו למלחמה. באותה תקופה לקח הגדוד חלק בפעולות התגמול בירדן ובלבנון וזכה בפרסים ארציים מטעם אגף כוח האדם ואגף האפסנאות במטכ"ל. בליל 27–28 באוקטובר 1965, במסגרת מבצע מאזניים שהיה חלק מפעילות מבצעית יזומה של צה"ל כנגד יעדים בלבנון, הוביל ברשי כוח מגדוד 12 שמטרתו הייתה פיצוץ מתקני מים בכפר הלבנוני מיס אל-ג'בל.
ב-1966 התמנה לרמ"ט חטמ"ר 3 שבמלחמת ששת הימים לחמה ברמת הגולן[2]. ברשי היה שותף להכנתה לקראת מלחמת ששת הימים, בשנים 1966–1967 החטיבה המרחבית הייתה אחראית להיערכות היישובים לקראת המלחמה ולהגנת המדינה בגזרת הגליל המזרחי הנושק לגבול עם סוריה.
בין השנים 1968–1972 שרת בשליחות צה"ל באתיופיה. לשם יצא עם משפחתו וביחד עם קצינים נוספים עמד בראש צוות שמשימתו הייתה הקמת בית ספר לקצינים עבור הצבא האתיופי והרצתו. בהמשך היה קצין אג"ם של המשלחת ויועץ למפקד המשמר הלאומי האתיופי.
ב-1972 לאחר השליחות באתיופיה, הוצב במטכ"ל באגף כוח האדם ועמד בראש צוות שעסק במחקר תאונות הדרכים בצה"ל ודרכים למניעתן. לאחר כשנה הגיש דו"ח מפורט אשר נכללו בו רעיונות שנראו אז דמיוניים, אך לימים חלק לא קטן מהם יושם טכנולוגית ומעשית, על כבישי הארץ.
ב-1973, במהלך מלחמת יום הכיפורים, נשלח מטעם אכ"א לאיתור נפגעים ונעדרים ברמת הגולן ולאחר מכן הוצב באג"ם פיקוד הדרום, כאחד מעוזריו של קצין האג"ם הפיקודי וכמפקד על צוות הממונה על ההקצאה האג"מית של ציוד הלחימה לאוגדות.
ב-1976 השתחרר מצה"ל והמשיך לשרת במילואים עד גיל 55, כקצין אג"ם ולאחר מכן כראש המטה, במפקדת עורף פיקוד דרום, שם הענקה לו דרגת אלוף-משנה. במהלך תקופה זו סיים תואר שני באוניברסיטת בר-אילן.
בין השנים 1976–2019 שירת במילואים בהתנדבות, בפיקוד העורף הארצי, בהגהה, עריכה וכתיבה של חומרים מקצועיים, הקשורים בפעילות הפיקוד. בגיל 90 קיבל פטור משירות ביטחון.
קריירה עסקית וניהולית
לאחר השחרור מצה"ל עבר קורס מנהל עסקים במסגרת אוניברסיטת תל אביב, התקבל לעבודה על ידי ישעיהו גביש בכור תעשיות, והיה מנכ"ל תעשיות סכו"ם דימונה למשך כשנה וחצי. לאחר מכן, עבר למרכז לעיוור בתל אביב, שימש כמנכ"ל במשך כשנה והחליט לפרוש ולעבור ללימודים אקדמיים.
מרצה במסגרות שונות כולל צה"ל בנושאי: מורשת קרב, חברה ומדינה, מקרא (תנ"ך). ממלא בהתנדבות תפקידים בכירים בעמותות העוסקות בסיוע אנושי ובקידום השלום.
לקריאה נוספת
גבי ברשי, חייל בגוף וברוח, המוציא לאור: כרכור ג. ברשי, 2004. הספר הוא פרי לבטים וחשיבה יוצרת בתחום הגוף והרוח, הפיקוד וההדרכה, הלחימה, בניין הכוח הלוחם ועיצוב תודעתו, בהם עסקו הצבא והכותב לאורך חמישים שנות שירות, בסדיר ובמילואים. הספר כולל דיונים בנושאי יסוד בלתי משתנים כגון מהות המנהיגות בצבא, משמעותה של המשמעת, כוחם של אהבת המולדת ואחוות הלוחמים, יעוד ויעדים לעם ולמדינה וחשיבות בניין התודעה.
אריה יצחקי, גדוד 21 : בעקבות לוחמים, המוציא לאור: נווה ים: א"י, 2017, עמ' 42–65.
ישראל זמיר, לכבות את השמש, 'אסטרולוג' הוצאה לאור בע"מ, 2004.
