PROFILPELAJAR.COM

ג'ון וסלי פאוול
John Wesley Powell
	דיוקן של ג'ון וסלי פאוול בגלריית הדיוקנאות הלאומית
	דיוקן של ג'ון וסלי פאוול בגלריית הדיוקנאות הלאומית
לידה	24 במרץ 1834; מאונט מוריס, ארצות הברית
פטירה	23 בספטמבר 1902 (בגיל 68); North Haven, ארצות הברית
ענף מדעי	גאולוגיה
מקום מגורים	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות הלאומי ארלינגטון
מקום לימודים	אוברלין קולג'; קולג' אילינוי; קולג' וייטון ;
מוסדות	הסקר הגאולוגי של ארצות הברית; אוניברסיטת וסליאן אילינוי; סמית'סוניאן; אוניברסיטת המדינה של אילינוי ;
פרסים והוקרה	ראו #מחוות וכיבודים וכן #הנצחה
בן או בת זוג	אמה דין פאוול
צאצאים	Mary Dean Powell
תרומות עיקריות
	שיט לאורך נהר הקולורדו והגרנד קניון ומחקרם
חתימה

ג'ון וסלי פאוול (באנגלית: John Wesley Powell‏; 24 במרץ 1834 - 23 בספטמבר 1902) היה קצין וגאולוג אמריקני, מגלה ארצות של מערב ארצות הברית, פרופסור באוניברסיטת המדינה של אילינוי, ומנהל של מוסדות מדעיים ותרבותיים חשובים. הוא התפרסם בשל מסע המחקר הגאוגרפי של פאוול ב-1869, שיט בן 3 חודשים במורד הנהרות גרין וקולורדו שכלל את השיט הראשון דרך הגרנד קניון.

פאוול היה המנכ"ל השני של הסקר הגאולוגי של ארצות הברית, ושירת בתפקיד בשנים 1894-1881. במסגרת תפקידו זה הוא הציע מדיניות לפיתוח המערב הצחיח שהתבססה על ההערכה המדויקת של התנאים באזור, ושהתגשמה בפועל אחרי זמנו. הוא היה מנכ"ל לשכת האתנולוגיה במוסד הסמית'סוניאן ובמסגרת תפקידו זה תמך ועודד עריכה ופרסום של מחקרים בלשניים וסוציולוגיים על האינדיאנים של אמריקה הצפונית. אגם פאוול, מאגר מים על נהר הקולורדו, קרוי על שמו.

ביוגרפיה

נעורים והשכלה

ג'ון וסלי פאוול ואשתו, אמה, בדטרויט ב-1862

פאוול נולד בכפר מאונט מוריס (Mount Morris) שבמדינת ניו יורק, כבנם של ג'וזף ומרי פאוול (Joseph and Mary Powell). אביו היה מטיף מתודיסט עני שקרא לבנו על שם ג'ון וסלי, מייסד תנועת המתודיזם. משפחת פאוול היגרה לארצות הברית מהעיר שרוסברי שבשרופשייר באנגליה ב-1830, ארבע שנים קודם להולדתו של ג'ון וסלי פאוול. ג'וזף פאוול היה אדם חסר-מנוחה שלא היה מסוגל להישאר זמן רב במקום אחד. אחרי הולדת ג'ון וסלי עקרה המשפחה מערבה על פני מדינת ניו יורק, וב-1838 התיישבה בג'קסון באוהיו. ביישוב זה הסתבך ג'וזף פאוול באחד מהנושאים השנויים ביותר במחלוקת בתקופה זו - הדרישה לביטול העבדות. תמיכתו האיתנה של ג'וזף פאוול בביטול העבדות עוררה עוינות רבה בקהילה המקומית. ג'ון וסלי פאוול נרגם באבנים כמה פעמים על ידי בני כיתתו והוריו נאלצו להוציאו מבית הספר המקומי, והוא החל ללמוד אצל מורה פרטי בשם ג'ורג' קרוקהאם (George Crookham), חוואי שהיה אוטודידקט והתמחה במדעי הטבע. קרוקהאם דגל בלימוד הטבע באופן ישיר, והעניין של פאוול בתולדות הטבע צמח במהלך הסיורים הרבים שבהם אסף דגימות של צמחים, חיות, עופות ומינרלים.

משפחת פאוול עקרה שוב, תחילה למחוז ואלוורת בוויסקונסין, וב-1846 התיישבה לבסוף בחווה במחוז הכפרי בון שבאילינוי. אביו נעדר רוב הזמן, וג'ון וסלי בן ה-12 קיבל על עצמו לנהל את החווה, התנסות שחיזקה אותו גופנית.

אף שלא למד בבית ספר בצורה סדירה היה פאוול נחוש להמשיך את לימודיו במדעי הטבע, למרות התנגדותו של אביו ששאף שג'ון וסלי ילמד לכמורה. כשהיה בן 18 החל פאוול ללמד בבית הספר הכפרי הסמוך על מנת לחסוך כסף ללימודים. במשך 7 השנים אחר-כך למד פאוול בקולג' אילינוי (Illinois College), בקולג' ויטון (Wheaton College) ובקולג' אוברלין (Oberlin College), כשהוא רוכש ידע ביוונית עתיקה ובלטינית. כיוון שניחן בטבע חסר-מנוחה ובעניין רב במדעי הטבע הוא הרבה לסייר באותה תקופה ברחבי המערב התיכון. ב-1855 הוא בילה ארבעה חודשים בסיורים רגליים ברחבי ויסקונסין. במהלך 1856 הוא חתר בסירה בנהר המיסיסיפי ממפלי סנט אנתוני (Saint Anthony Falls) שבמינסוטה ועד לים. ב-1857 הוא חתר במורד נהר האוהיו מפיטסבורג ועד סנט לואיס. וב-1858 במורד נהר האילינוי, ואז במעלה המיסיסיפי ונהר הדה מוין (Des Moines River) עד למרכז איווה. ב-1858, הוא הצטרף לחברה של תולדות הטבע באילינוי (Illinois Natural History Society) שזה עתה נוסדה ושימש כאוצר של מחלקת הקונכולוגיה,^[1] ובתפקיד זה הוא צבר אוסף שלם פחות או יותר של כל הרכיכות של אילינוי. באותה שנה הוא החל ללמד בהנאפין (Hennepin) באילינוי, וב-1860 התמנה למפקח של בתי הספר במקום.

מלחמת האזרחים ולאחריה

בקיץ 1860, בעודו במסע הרצאות, הגיע פאוול למסקנה כי מלחמת אזרחים היא בלתי נמנעת. בחורף אותה שנה הוא למד הנדסה ואסטרטגיה צבאית. כתומך מושבע בביטול העבדות היה פאוול בין הראשונים להיענות לקריאות של הנשיא אברהם לינקולן בתחילת מלחמת האזרחים האמריקנית להתנדב לצבא הצפון. ב-8 במאי 1861 הוא התגייס בהנאפין כטוראי לרגימנט חיל הרגלים המתנדבים מספר 20 של אילינוי (20th Illinois Infantry). תיאורו בעת הגיוס היה "גיל 27, גובה 169 סנטימטרים, תווי פנים בהירים, עיניים אפורות, שער ערמוני, עיסוק – מורה". הוא נבחר כסרג'נט מייג'ור (sergeant-major, מקביל בצה"ל לרב-סמל מתקדם) של הרגימנט, וכשהרגימנט מספר 20 של אילינוי צורף לצבא ארצות הברית, הוא הוסמך לדרגת לוטננט שני (מקביל לסג"ם) בתפקיד כרטוגרף, טופוגרף ומהנדס צבאי.

רגימנט המתנדבים מספר 20 של אילינוי נשלח למחנה בקייפ ג'יררדו (Cape Girardeau) במיזורי, כ-185 קילומטרים דרומית מזרחית לסנט לואיס. בשל הידע שרכש בהנדסה הונחה פאוול להכין ולבצע תוכנית לביצור המחנה והעיירה הסמוכה. בנובמבר 1861 הורה לו הגנרל יוליסס גרנט לגייס ולאמן פלוגה שתשמש כסוללה "F" של רגימנט מספר 2 של הארטילריה הקלה של אילינוי (Battery "F" of the 2nd Illinois Light Artillery) שהתמחותה בתותחי מצור, ופאוול קודם לדרגת קפטן (מקביל לסרן) . ב-28 בנובמבר 1861 אישר הגנרל גרנט לפאוול חופשה קצרה שבמהלכה נסע לדטרויט על מנת לשאת את בת-דודו, אמה דין (Emma Dean) לאישה. אמה ליוותה אותו בחזרה למחנה לאחר הטקס.

כמה שבועות אחר-כך קיבל פאוול הוראה להסיע את פלוגת הארטילריה לאתר ליד נהר הטנסי סמוך למזח בשם פיטסבורג לנדינג (Pittsburg Landing). ב-6 באפריל 1862, במהלך קרב שילה, כאשר פאוול עמד לתת הוראה לתותחניו לירות פגע בפרק כף ידו הימנית כדור רובה מסוג מיני^[2] ועבר דרך זרועו. הפצע היה כה חמור שהיה צריכים לקטוע את ידו מתחת למרפק. קצות העצבים החשופים בזרועו עתידים היו לגרום לו לכאב מתמשך לשארית חייו.^[3]

למרות פציעתו חזר פאוול לשירות פעיל בתוך מספר חודשים. על פי הוראתו של גנרל גרנט קיבלה אמה פאוול הרשאה לשהות עם בעלה בכל מקום אליו ישלח, וכך אפשר לו להמשיך לשרת במקומות שבהם הידע שלו בהנדסה ובארטילריה היו נחוצים. במהלך המערכה על ויקסבורג, בחודשים מאי-יוני 1863 השתתפה הסוללה של פאוול בקרב צ'מפיון היל (Battle of Champion Hill), בקרב גשר ביג בלק ריוור (Battle of Big Black River Bridge) ולבסוף בקרב המכריע, המצור על ויקסבורג (Siege of Vicksburg). כגאולוג בנשמתו הוא בחן סלעים גם בהיותו בחפירות ואסף קונכיות של מאובנים שהוצגו אחר-כך במוזיאון המדינה של אילינוי. בשלהי 1863 מונה פאוול למפקח על הארטילריה בארמייה של טנסי. הוא קודם לדרגת מייג'ור (רב-סרן) ופיקד על בריגדת הארטילריה של הקורפוס ה-17 של הארמייה והשתתף במערכה על אטלנטה. לאחר כיבוש אטלנטה הוא צורף לארמייה של גנרל ג'ורג' הנרי תומאס והשתתף בקרב נאשוויל (דצמבר 1864) שבו הובס הצבא המערבי של קונפדרציית המדינות של אמריקה כליל.

בינואר 1865 קודם פאוול לדרגת לויטנט קולונל (סגן-אלוף) ייצוגי (brevet lieutenant colonel), אם כי הוא העדיף בהמשך דרכו להיקרא מייג'ור פאוול. עם סיום המלחמה ביקש פאוול להשתחרר מהצבא.

לאחר שהשתחרר מהצבא קיבל פאוול משרת פרופסור לגאולוגיה באוניברסיטת וסליאן אילינוי (Illinois Wesleyan University^[4]) בבלומינגטון. כמרצה הוא יישם את שיטות הלימוד של ג'ורג' קרוקהאם ונהג לקח את תלמידיו לעיתים קרובות למסעות מחקר על מנת לאסוף מאובנים, מינרלים וצמחים ולצפות על בעלי חיים בסביבתם הטבעית. שנה אחר-כך הוא החל להרצות גם באוניברסיטת המדינה של אילינוי בעיירה נורמל הסמוכה לבלומינגטון. בית הנבחרים של מדינת אילינוי הקצה סכום קטן להקמת המוזיאון לתולדות הטבע של אילינוי במסגרת אוניברסיטת המדינה של אילינוי ופאוול מונה לאוצר המוזיאון.

הרפתקאות ומסעות מחקר

מסעות מחקר ראשונים

פאול אהב לסייר, זה היה אחד מתחומי העניין שלו לפני המלחמה. ב-1867 הוא הוביל משלחת של סטודנטים, שכללה גם את אמה פאוול, להרי הרוקי, על מנת לאסף דגימות עבור המוזיאון. מימון עבור המשלחת הגיע ממקורות שונים, פאוול תרם את משכורתו וכמו כן השיג מימון מהמוזיאון, מהאוניברסיטה התעשייתית של אילינוי (כיום אוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין) ומהאקדמיה למדע של שיקגו (כיום מוזיאון פגי נוטברט לטבע). בתמורה התחייב פאוול להעביר למממנים דגימות של בעלי חיים, צמחים, וכל חומר אחר שיאסוף. מוסד הסמית'סוניאן השאיל לפאוול מכשור מדעי בתמורה לקבלת מדידות טופוגרפיות שתבצע המשלחת. פאוול הסדיר שאת המזון למשלחת הוא יקנה במוצבים של הצבא הקרובים לאזור הסיור במחירים ממשלתיים ואת הנסיעה ברכבות יקבלו חברי המשלחת בחינם.

במאי ויוני 1867 נסעה המשלחת תוך שימוש באמצעי תחבורה מגוונים: רכבות, עגלות משא ורכיבה על סוסים, לרוחב המישורים הגדולים ודרך דנוור לעמק המכונה "פארק ברגן" (Bergen Park) מצדו המערבי של רכס ההרים הקרוי רכס רמפרט (Rampart Range), צפונית לפסגת פייקס (Pikes Peak‏; 4,302 מטרים). לאחר הטיפוס על פסגת פייקס המשיכה המשלחת מערבה לעבר האגן המבני המכונה סאות' פארק (South Park) שבו הקימו מחנה שבו שהו מספר שבועות, כשהם חוקרים את ההרים והמעיינות החמים ואוספים דגימות.

מרבית המשלחת חזרה מזרחה בספטמבר, אבל פאוול ואשתו ומעט מחברי המשלחת נותרו על מנת לחקור את האגן המבני הגבוה (2,500 מטרים) המכונה מידל פארק (Middle Park) ומקורות הנהר קולורדו, שחלקו העליון היה מכונה אז הנהר גרנד (Grand River).

בקיץ 1868 ארגן פאוול משלחת נוספת בת 20 אנשים, סטודנטים, ושכנים. הם אספו דגימות נוספות עבור המוזיאון, חקרו את הרי קולורדו וטיפסו על פסגת לונגס (Longs Peak‏; 4,346 מטרים). באוקטובר הגיעה המשלחת לנקודה על הנהר וייט (White River) כ-200 קילומטרים משפך הנהר לנהר גרין (Green River) ובנו במקום בקתות לשם שהות בחורף. במהלך חורף 1869-1868 סייר פאוול דרומה עד לנהר הקולורדו דרך הנהרות וייט וגרין, ואז צפונה לנהר ימפה (Yampa River), יובל נוסף של הנהר גרין, וסביב הרי יואינטה (Uinta Mountains). במהלך הסיור הוא פגש אינדיאנים מבני שבט היוטה והתיידד אתם. מפגש זה הוליד אצל פאוול עניין גובר באינדיאנים של המערב, וב-1873, כמפקח מיוחד לאינדיאנים של יוטה ומזרח נבדה, הוא הטיף לתמיכה בשיפור החינוך לאינדיאנים וליחס צודק יותר כלפיהם.

מסע המחקר לאורך הקולורדו

בהגיע שנת 1868 החל פאוול לתכנן את חקר נהר הקולורדו, כשהסיפורים על משלחות קודמות שניסו זאת ונספו אינם מרתיעים אותו. לוטננט ג'וזף איווס (Joseph Christmas Ives‏; 1868-1829), שב-1857 הפליג במעלה הקולורדו מהשפך בים קורטס ועד לגרנד קניון, האמין כי "הקולורדו, לאורך חלק גדול מנתיבו המרהיב והבודד, יהיה לעד בלתי מתויר ובלתי מופרע". אבל לאחר שבחן דוחות מחקר אחדים, ושוחח עם אינדיאנים, ציידים וציידי פרוות, שבאזור זה כונו "אנשי ההרים" (mountain men), שהכירו היטב את האזור, ולאחר שחקר יובלים דומים לקולורדו החליט פאוול שניתן לחקור את הנהר באמצעות שיט בסירות קטנות במורד הנהר. הוא השיג מימון למשלחת ממקורות פרטיים ומהחברה לתולדות הטבע של אילינוי. הוא רכש ארבע סירות שנבנו בשיקגו על פי תכנונו ודאג להובילן לנקודת היציאה המיועדת למסע בתחנת הרכבת גרין ריבר בוויומינג. את האספקה והמזון לעשרה חודשים רכש פאוול ממחסני הצבא במחיר מוזל. הוא בחר תשעה אנשי צוות, כולם מלבד אחיו וולטר (Walter Powell) היו "אנשי הרים" מיומנים בחיים בחיק הטבע.

פאוול השיק את הסירות למסעו ההיסטורי ב-24 במאי 1869.

המסע הראשון

תוך שהיא מתמודדת עם אשדים מסוכנים שטה המשלחת במורד הנהר גרין עד לנקודה בה הוא נשפך לקולורדו, סמוך ליישוב מואב וסיימה את המסע ב-30 באוגוסט 1869. מסלול המשלחת עבר דרך הקניונים המתפתלים של נהר הקולורדו ביוטה, אותם תיאר פאוול ביומנו שיצא לאור כניחנים ב”תוואי נוף נהדרים – קירות מבותרים, קשתות מלכותיות, גיאיות (glens), נקיקים ובהם גומחות, תלים ומונומנטים. מאיזה תוואי נוף נבחר שם למקום? החלטנו לקרוא למקום קניון גלן”.

אחד ממשתפי המסע (פרנק גודמן) פרש אחרי החודש הראשון לאחר ששבע מהרפתקאות. שלושה נוספים (ויליאם דן והאחים האולנד) פרשו בחודש השלישי במקום המכונה מאז קניון הפרידה (Separation Canyon), כשהם מקווים לאתר נתיב בטוח יותר דרך היבשה. שלושת הפורשים נעלמו, והיסטוריונים משערים כי נרצחו בידי קבוצה של אינדיאנים משבט פאיוט, אם כי גופותיהם לא נמצאו מעולם. בדיעבד היה זה יומיים בלבד לפני שהקבוצה הגיעה לסוף הדרך. פאוול וחמישה אנשים בשתי סירות הגיעו לשפך הנהר וירג'ין (Virgin River) אל הקולורדו ב-30 באוגוסט 1869, לאחר מסע בן כ-1,500 קילומטרים, זמן רב לאחר שקרוביהם נטשו תקווה לראותם בחיים. את החוויה הנפשית הקשה שעברו סיכם פאוול במילים: ”אילו מפלים ישנם שם, איננו יודעים, אילו סלעים מפריעים להפלגה בערוץ, איננו יודעים, אילו קירות מתנשאים מעל הנהר, איננו יודעים”.

המסע השני

מיד עם חזרתו החל פאוול לתכנן משלחת סיור שנייה. בתכנון המקורי של המסע הראשון התכוון פאוול שהמשלחת תישא אופי של משלחת מדעית רגועה ותשהה בשטח בין שישה לתשעה חודשים. בפועל חלק מהמזון אבד, וכמעט ולא היו חיות שניתן היה לצוד, לכן צריך היה לקצר את המסע ולבצע אותו בצורה חפוזה. עקב כך התצפיות של פאוול ורשימותיו על הטופוגרפיה היו חלקיות ובלתי אמינות. הדגימות המעטות שנאספו נקברו במצבורים לאורך הנהר.

לאחר הצלחת מסעו הראשון לא התקשה פאוול להשיג מימון למסעו השני מהקונגרס. המסע השני תוכנן בקפידה, כאשר פאוול תכנן שהאספקה למשלחת תיטמן מראש במקומות קבועים לאורך הנהר ולשם כך בדק במהלך 1870 נתיבי אספקה אפשריים וקשר יחסי ידידות עם האינדיאנים. לצורך אחרון זה נעזר פאוול בניסיונו ובקשריו של ג'ייקוב המבלין (Jacob Hamblin), מיסיונר מורמוני שהכיר את אזור הגבול שבין יוטה לאריזונה והיו לו קשרים מצוינים עם האינדיאנים. ההכנות למסע השני, שתוכנן לארוך כשנה וחצי, הושלמו באביב 1871. המשלחת כללה, בין השאר, את פרופסור אלמון תומפסון (Almon H. Thompson) שהיה גם מודד מוסמך, את גיסו של פאוול, וצלמים שתיעדו את המסע.

המשלחת יצאה לדרך ב-22 במאי 1871, וכללה שלוש סירות מדגם משופר. פאוול שט בסירה המובילה כשהוא ישוב על כיסא שהוצמד לסירה וסימן לסירות מאחוריו אם הדרך פנויה. במהלך ארבעה וחצי החודשים הראשונים עברה המשלחת מתחנת גרין ריבר ועד שפך הנהר פאריה לקולורדו בקצה המערבי של קניון גלן. פאוול הניח לתומפסון לנהל את חקר הנהר, כשבמהלך יולי ואוגוסט הוא רכב על סוס בנתיב בין הנהר לסולט לייק סיטי כשהוא חוקר את הקניונים שבדרך, ואת שבטי האינדיאנים. במהלך החורף והאביב (1872-1871) בעוד תומפסון ממשיך למפות את האזור נסע פאוול בחזרה לוושינגטון במטרה לגייס מימון נוסף. באביב, בעודם תרים אחר נתיב אספקה, גילתה המשלחת את הנהר האחרון הבלתי מוכר בארצות הברית וקראה לו בשם אסקלנטה (Escalante).

באוגוסט 1872 החלה המשלחת לשוט במורד הנהר החל מליז פרי. גשמים כבדים והפשרת שלגים העלו את מפלס המים ואת עוצמת הזרם בנהר. השליטה בסירות בזרם העז הפכה לכמעט בלתי אפשרית ופאוול הורה להפסיק את המסע בהגיעם לקניון קנאב (Kanab Canyon).

המשלחת במסע השני הביאה עמה שפע מידע. פרופסור תומפסון השלים את המפה הטופוגרפית של אזור הגרנד קניון, והסמית'סוניאן הדפיס את הדין וחשבון המונומנטלי של פאוול ב-1875. הספר שיצא לאור בשם "דו"ח על מחקר נהר הקולומביה במערב ויובליו", נערך מחדש והודפס שוב ב-1895 כ"המחקר של נהר הקולורדו הקניונים שלו" (The Exploration of the Colorado River and Its Canyons). במסגרת המסע בוצעו מאות צילומים, ויומנים של המשתתפים האחרים במסע הודפסו במהלך השנים הבאות.

לאחר המסעות בקולורדו

פאוול נהג לארח בביתו בוושינגטון מפגשים אינטלקטואליים, וב-1874 הוא החליט למסד את המפגשים והקים את מועדון קוסמוס (Cosmos Club), מועדון אקסקלוסיבי לגברים בלבד המוקדש לקידום חבריו בתחום המדע, הספרות והאמנות. המועדון קיים גם כיום ובין חבריו נמנו במשך השנים זוכי פרס נובל, פרס פוליצר ומדליית החירות הנשיאותית רבים.

פאוול המשיך לחקור את אזור נהר הקולורדו בחסות ממשלתית. נושא שעניין אותו במיוחד היה בעיות ההתיישבות באזורים הצחיחים שבדרום מערב ארצות הברית. בעידודו של קארל שורץ, שר הפנים של ארצות הברית, הוא הכין ב-1878 את ה"דוח על האדמות של האזור הצחיח של ארצות הברית" שיצא לאור כמסמך של הקונגרס. הספר פירט את המאפיינים של האדמות וכמות המשקעים והכיל טיוטה לחקיקה מוצעת לחלוקת השטחים. ספר זה, שנחשב כיום כאחד החשובים בנושא, זכה להתעלמות מוחלטת בזמנו.

בעקבות מחלוקת בין הצבא לבין חוקרים אזרחיים על הזכות לבצע סקרים גאוגרפיים במערב ארצות הברית החליט הקונגרס באביב 1878 לבקש ייעוץ מקצועי מהאקדמיה הלאומית למדעים. חברי האקדמיה התייעצו עם פאוול ועם חוקרים אחרים והציעו להקים גוף ממשלתי לנושא. ב-3 במרץ 1879 עבר החוק להקמת הסקר הגאולוגי של ארצות הברית (בראשי תיבות USGS), כיום הזרוע המדעית של משרד הפנים של ארצות הברית לנושאי מיפוי, משאבי טבע וסכנות טבע. החוק כלל גם החלטה על הקמת ועדה שתכין הצעת חוק לגבי השימוש באדמות הציבוריות. פאוול היה חבר בוועדה. כמנכ"ל הראשון של ה-USGS התמנה קלרנס קינג (Clarence King), שהיה אחראי על הסקר הגאולוגי שנערך סביב קו הרוחב 40. החוק שהקים את ה-USGS גם הכיל הקצבה להשלמה ולפרסום המחקר של פאוול על האינדיאנים ותרבויותיהם. עבודה זו הובילה בסופו של דבר להקמת לשכת האנתולוגיה (Bureau of Ethnology), חלק ממוסד הסמית'סוניאן, שהקדישה מאמצים לאסוף מידע על שבטי האינדיאנים ההולכים ונעלמים. פאוול מונה למנכ"ל הלשכה, משרה בה החזיק עד יומו האחרון. בתקופתו פרסם הסמית'סוניאן סיווג חשוב של השפות של האינדיאנים של צפון אמריקה.

ב-1881, מונה פאוול למנכ"ל השני של ה-USGS לאחר שקלרנס קינג התפטר. פאוול שירת בתפקיד 13 שנים בין 1881 ל-1894. בתקופתו גדל הארגון בצורה משמעותית. תחום פעולתו של ה-USGS שהיה מוגבל בתחילה למערב ארצות הברית התרחב וכלל את כל ארצות הברית. ההקצבה השנתית לארגון גדלה מדי שנה, ומדי פעם נוספו לו תחומים חדשים, החשובים ביותר היו מיפויים טופוגרפיים, ומחקרים על מקורות מים (מי תהום, ונהרות), בקרת שיטפונות והשקיה. לארגון נוספו מחלקות חדשות בתחומי הכימיה, הפיזיקה הפלאונתולוגיה והידרוגרפיה.

ב-1884 הוקמה בקונגרס ועדה משותפת לסנאט ולבית הנבחרים שנועדה לבחון את הארגון של מספר גופי מחקר מדעיים בממשל הפדרלי, כולל הסקר הגאולוגי, במטרה "להבטיח יעילות וחסכון גדולים יותר". לשם כך פנתה הוועדה לאקדמיה הלאומית למדעים, ולוועדה שקמה באקדמיה לעניין זה היו מספר המלצות. המטרות העיקריות היו ניסוח של תוכנית כללית לשילוב המדע בממשל ולהקמת משרד המדע. בדיונים הארוכים שהתנהלו בקונגרס בעקבות הדו"ח נקרא פאוול להעיד כמה פעמים, לא רק על דרך הפעולה והניהול של הסקר הגאולוגי, אלא גם על השקפותיו על מקומו של המדע בממשל.

באמצע הדיונים התחלף הממשל, ולפתע התחלף החיפוש אחרי התייעלות וחסכון בחקירת שחיתויות. פאוול והסקר הגאולוגי הפכו למטרה להתקפות מרות. בסופו של דבר נוכחה הוועדה כי הסקר הגאולוגי נוהל היטב, הכירה בתבונה של סקר גאולוגי לכל המדינה, וקבעה שמחקר גאולוגי הוא אחד מתפקידיו של הממשל.

ב-1888, לאחר מספר שנים שחונות, אשר הקונגרס לסקר הגאולוגי לערוך מחקר על האזורים הצחיחים של ארצות הברית על סמך המלצתו של פאוול. הסקר הגאולוגי התבקש לשים דגש מיוחד על מחקר על ספיקת פלגי מים ואזור פוטנציאליים להקמת סכרים, מאגרי מים, תעלות השקיה ומתקני השקיה אחרים. סקר ההשקיה הופסק כעבור שנתיים בשל ויכוחים על שימוש בקרקע הניתנת להשקיה, אבל סקר זה היה הבסיס שעליו הוקם מאוחר יותר שירות הטיוב שהפך ללשכת הטיוב של ארצות הברית.

ב-30 ביוני 1894 פרש פאוול מניהול הסקר הגאולוגי. בריאותו הייתה רופפת כבר כמה שנים וידו נזקקה לניתוח נוסף. בריאותו של פאוול הלכה והתדרדרה לאחר פרישתו, והוא מת בבית הקיץ שלו בעיירה הבן (Haven) במיין ב-23 בספטמבר 1902, בשנתו ה-69. הוא נקבר בבית הקברות הלאומי ארלינגטון יחד עם לוחמים אחרים במלחמת האזרחים.

לאחר מותו נתרמה ספרייתו הפרטית לספריית הסקר הגאולוגי של ארצות הברית.

דעות ואמונות

כאתנולוג ובין ראשוני האנתרופולוגים תמך פאוול ברעיונותיו של לואיס הנרי מורגן. הוא סיווג את החברות האנושיות על פי התקדמות תרבותן ל"פראיות" (savagery), "ברבריות" (barbarism), ו"ציוויליזציה" (civilization).^[5] החלוקה של פאוול הייתה מבוססת על רמת הטכנולוגיה, הארגון החברתי והמשפחתי, היחס לרכוש, וההתפתחות האינטלקטואלית. על פי השקפתו התקדמו כל החברות אל השלב אותו כינה "ציוויליזציה". הוא היה חסיד של שימור. הוא האמין שחלק מהתקדמות הטבעית של כל חברה כולל שילוב של מאמצים להביא למקסימום ולנצל בצורה המיטבית את המשאבים העומדים לרשותה. פאוול הקים את המוזיאון הראשון לאנתרופולוגיה של אוניברסיטת המדינה של אילינוי שנחשב למוזיאון הטוב ביותר מסוגו בצפון אמריקה באותה תקופה.

נהוג לייחס לפאוול את המצאת המילה האנגלית "acculturation" ("אקולטורציה", בעברית תירבות^[6]), שבה השתמש לראשונה בדו"ח של לשכת האתנוגרפיה של ארצות הברית מ-1880. ב-1883 הגדיר פאוול את המילה כשינויים הפסיכולוגיים הנגרמים בשל חיקוי של תרבות אחרת.

מסעותיו של פאוול במערב ארצות הברית הובילו אותו למסקנה שהמערב הצחיח אינו מתאים לחקלאות, למעט כ-2% מהאדמות שהיו קרובות למקורות מים. ספרו "דו"ח על האדמות של האזורים הצחיחים של ארצות הברית" הציע מערכות השקיה וחלוקת מדינות על בסיס אזורי אגן הניקוז (על מנת למנוע מריבות). עבור יתרת האדמות הוא הציע שימור, ומרעה פתוח שכמות המקנה בו תוגבל.

חברות הרכבות שהיו בעלי קרקעות נרחבות (740,000 קמ"ר) שאותן קיבלו בתמורה לבניית מסילות הברזל, לא הסכימו לדעתו של פאוול. הן הפעילו שתדלנים באופן אגרסיבי בקונגרס על מנת שידחה את הצעות המדיניות של פאוול ויעודד חקלאות נרחבת, מכיוון שהיו מעוניינות בפיתוח האדמות שבבעלותן. הפוליטיקאים נעתרו ואשרו מדיניות שעודדה התיישבות של חלוצים המבוססת על חקלאות. הם ביססו מדיניות זו על התאוריה שפיתח פרופסור סיירוס תומאס (Cyrus Thomas‏; 1910-1825) וקודמה על ידי הוראס גרילי. על פי התאוריה פיתוח חקלאי של האדמה גורם לאדמות לייצר כמויות גדולות יותר של גשם ("הגשם בא בעקבות המחרשה").

בוועידה שעסקה בהשקיה ב-1883 ציין פאוול:”רבותי, אתם צוברים מורשת עתידית של עימותים ודיונים משפטיים על זכויות מים, שכן אין מספיק מים לספק לאדמות” שבתגובה הוא זכה לקריאות בוז ונאלץ לעזוב את האולם.^[7] עד הופעת תופעת קערת האבק בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 הייתה התעלמות כמעט מוחלטת מההמלצות של פאוול בנוגע לפיתוח החקלאי במערב. תופעה זו גרמה לסבל רב שעה שחוות של חלוצים כשלו בשל מחסור בגשמים.

מחוות וכיבודים

עוד בימיו זכה פאוול לכבוד רב.

ב-1874 הוא נבחר כחבר באגודה הפילוסופית של וושינגטון (Philosophical Society of Washington), ונבחר לנשיאה ב-1883. מ-1887 התנהלו ישיבות האגודה באולם הכנסים של מועדון קוסמוס אותו יסד פאוול. האולם קרוי כיום האודיטוריום על שם ג'ון וסלי פאוול.
החל מ-1880 הוא היה חבר האקדמיה הלאומית למדעים
היה נשיא מועדון קוסמוס (אותו יסד ב-1874) בשנים 1878-1877.
היה מייסד ונשיא החברה האנתרופולוגית של וושינגטון (Anthropological Society of Washington)
היה בין החברים הראשונים של החברה לביולוגיה של וושינגטון (Biological Society of Washington)
ארגן את החברה הגאולוגית של וושינגטון (Geological Society of Washington)
עזר לייסד את החברה הגאוגרפית הלאומית (National Geographic Society) ואת החברה הגאולוגית של אמריקה (Geological Society of America)
ב-1888 נבחר נשיא האגודה האמריקאית לקידום המדע (American Association for the Advancement of Science), בתקופה זו היה זה הכבוד הגדול ביותר שלו זכה מדען אמריקני.
הוא קיבל תואר לשם כבוד מכמה אוניברסיטאות בארצות הברית ובמדינות אחרות

הנצחה

כמה אתרים ומבנים קרויים על שמו:

אגם פאוול, מאגר מים על נהר הקולורדו, קרוי לכבודו. האגם משתרע בשטחן של אריזונה ויוטה. זהו מאגר המים המלאכותי השני בגודלו בארצות הברית לאחר אגם מיד. האגם הוא חלק מאזור הנופש הלאומי של קניון גלן, יעד פופולרי לתיירים בעונת הקיץ.
העיירה פאוול בוויומינג שוכנת במישור פאוול (Powell flats) שבעמק פאוול (Powell Valley). אף שכף רגלו של פאוול לא דרכה מעולם במקום זה החליטו בני המקום להנציח את שמו משום שמיזם ההשקיה שיזם ושהושלם אחרי מותו אפשר להקים את העיירה.^[8]
לכבודו של פאוול נקרא המרכז הלאומי של ה-USGS ברסטון שבוורג'יניה "הבניין הפדרלי על שם ג'ון וסלי פאוול" (The John Wesley Powell Federal Building). בנוסף, הפרס המכובד ביותר של ה-USGS לאישים מחוץ לממשל הפדרלי קרוי "פרס ג'ון וסלי פאוול" (John Wesley Powell Award).
לכבודו קרוי המינרל פאווליט (CaMoO₄)

לקריאה נוספת

Powell, J. W. (1875). The Exploration of the Colorado River and Its Canyons. New York: Dover Press. ISBN 0-486-20094-9 (and other reprint editions).
Aton, James M. (2010). John Wesley Powell: His Life and Legacy. ISBN 978-0-87480-992-3
Franz Boas; Powell, J. W. (1991) Introduction to Handbook of American Indian Languages plus Indian Linguistic Families of America North of Mexico, University of Nebraska Press, ISBN 0-8032-5017-7
Darrah, William Culp, Ralph V. Chamberlin, and Charles Kelly. (2009). The Exploration of the Colorado River in 1869 and 1871–1872: Biographical Sketches and Original Documents of the First Powell Expedition of 1869 and the Second Powell Expedition of 1871–1872. University of Utah Press. ISBN 978-0-87480-963-3.
Dolnick, Edward (2002). Down the Great Unknown : John Wesley Powell's 1869 Journey of Discovery and Tragedy Through the Grand Canyon (Paperback). Harper Perennial. ISBN 0-06-095586-4.
Dolnick, Edward (2001). Down the Great Unknown : John Wesley Powell's 1869 Journey of Discovery and Tragedy Through the Grand Canyon (Hardcover). HarperCollins Publishers. ISBN 0-06-019619-X.
Ghiglieri, Michael P., Bradley, George Y. (2003). First Through Grand Canyon: The Secret Journals & Letters of the 1869 Crew Who Explored the Green and Colorado Rivers (Paperback). Puma Press . ISBN 0-9700973-2-8.
National Geographic Society (1999) Exploring the Great Rivers of North America. ISBN 0-7922-7846-1.
Reisner, Marc (1993). Cadillac Desert: The American West and Its Disappearing Water (Paperback). Penguin Books. ISBN 0-14-017824-4.
Stegner, Wallace (1954). Beyond the Hundredth Meridian: John Wesley Powell and the Second Opening of the West. University of Nebraska Press. ISBN 0-8032-4133-X (and other reprint editions).
Weiner, Mark S (2006). Americans Without Law. New York University Press. ISBN 0-8147-9364-9.
Worster, Donald (2000). A River Running West: The Life of John Wesley Powell. Oxford University Press. ISBN 0-19-509991-5.
Reisner, Marc (1986). "Cadillac Desert: the American West and its Disappearing Water".
Powell, J.W. (1876). A Report on the Arid Regions of the United States, with a More Detailed Account of the Lands of Utah"

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ון וסלי פאוול בוויקישיתוף

מבחר מכתביו של ג'ון וסלי פאוול בוויקיטקסט באנגלית
ג'ון וסלי פאוול, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
ג'ון וסלי פאוול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
כתבי ג'ון וסלי פאוול בפרויקט גוטנברג (באנגלית)

John Wesley Powell Soldier, Explorer, Scientist
Powell, John Wesley, 1834-1902
John Wesley Powell Student Research Conference at Illinois Wesleyan University
John Wesley Powell Collection of Pueblo Pottery at Illinois Wesleyan University Ames Library
Powell Museum, Page, Arizona
"John Wesley Powell" by James M. Aton in the Western Writers Series Digital Editions at Boise State University
"A Canyon Voyage, The Narrative of the Second Powell Expedition down the Green-Colorado River from Wyoming, and the Explorations on Land, in the Years 1871 and 1872" (1908) by Frederick Samuel Dellenbaugh at Project Gutenberg.

הערות שוליים

^ חקר קונכיות
^ באנגלית Minié ball כדור רובה הקרוי על שם ממציאו, קלוד-אטיין מיני (Claude-Étienne Minié), שהיה חלול בבסיסו הבנוי מליבת ברזל עטופה בעופרת והחרוץ בתחתיתו עבור רובים הנטענים מלפנים. בעת הירייה הכדור מתרחב בשל הלחץ עד לקוטר של קדח הרובה מה שמבטיח ניצול מקסימלי של ההדף ולכן טווח ירייה ארוך.
^ 'Conqueror of the Grand Canyon' returned to Bloomington in 1896
^ התואר וסליאן נוסף לשם האוניברסיטה בתמורה לתמיכה כספית מהכנסייה המתודיסטית לצורך הקמת האוניברסיטה. כאמור, הן ג'ון וסלי פאוול והן האוניברסיטה קרויים על שם ג'ון וסלי מייסד תנועת המתודיזם
^ John S. Haller, Outcasts from Evolution: Scientific Attitudes of Racial Inferiority, 1859-1900
^ האופן שבו אנשים המשתייכים לתרבות אחת מסגלים לעצמם נורמות, ערכים, צורת חיים והתנהגות של אנשים מתרבות אחרת
^ Michael Hiltzik, The false promise of Hoover Dam
^ The Powell Community