PROFILPELAJAR.COM

בעז ערפלי
לידה	9 בינואר 1936; ישראל
פטירה	5 ביולי 2010 (בגיל 74)
ענף מדעי	ספרות ובלשנות
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים; אוניברסיטת תל אביב ;
מנחה לדוקטורט	יוסף האפרתי, איתמר אבן-זהר

בעז ערפלי (9 בינואר 1936 - 5 ביולי 2010) היה פרופסור בחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב, מהבולטים בחוקרי טשרניחובסקי, אלתרמן, עגנון עמיחי וברנר.

ביוגרפיה

בעז ערפלי נולד בארץ ישראל. למד לתואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים וסיים בשנת 1963 בהצטיינות יתרה (עברית) ובהצטיינות (מקרא). בשנת 1965 סיים תואר שני בספרות עברית ובספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים, ואת לימודי הדוקטורט עשה באוניברסיטת תל אביב וסיים בשנת 1977. נושא הדוקטורט: 'המבנה הקטלוגי של שירת עמיחי – מבנה ומשמעות בשירת עמיחי', בהדרכת פרופסור יוסף האפרתי ופרופסור איתמר אבן-זהר.

משנת 1963 לימד ערפלי ספרות ומקרא בתיכון בית ירח שבעמק הירדן. ב-1967 נמנה עם מייסדי החוג לתורת הספרות הכללית באוניברסיטת תל אביב ושימש בו מרצה עד 1985. ב-1986 עבר לחוג לספרות עברית, בו הגיע לדרגת פרופסור מן המניין (2000). בשנת 2005 פרש ערפלי לגמלאות.

ערפלי הקדיש את עבודתו בעיקר לחקר יצירות מופת שעוררו ועדיין מעוררות קשיים בשל מורכבותן הספרותיות והתרבותיות העקרוניות; יצירות שפענוחן מאיר מחדש את עולמם התמאטי והפואטי של יוצריהן, שהם תמיד יוצרים מרכזיים של הספרות העברית (לשמות שכבר הוזכרו לעיל יש להוסיף את מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, אורי צבי גרינברג ואברהם שלונסקי). למרות שמחקריו מנצלים בהרחבה היבטים היסטוריים, ביוגרפיים ותאורטיים, מודגשת בהם הקריאה בטקסט של היצירה עצמה והוא נתפס בהם כשופט המכריע. ערפלי מדגיש את ערכו של העיון בספרות עצמה ואת השימוש שזו עושה בכל ההקשרים שנזכרו, או ליתר דיוק, הדרך שבה היא יוצרת אותם מחדש.

ספריו

עבותות של חושך: תשעה פרקים על 'שמחת עניים' לנתן אלתרמן, תל אביב: המכון הישראלי לפואטיקה ולסמיוטיקה על שם פורטר, אוניברסיטת תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1983.

ספרו הראשון של ערפלי הוקדש ל"שמחת עניים", יצירתו המורכבת של נתן אלתרמן. על יצירה חידתית זו (שנחשבה לטקסט הקשה ביותר בשירה העברית החדשה) הרבו לכתוב – בעיקר הכללות גדולות שאינן מנומקות דיין, או עיונים בהיבטים חלקיים. "עבותות של חושך" הוא הניסיון הראשון להציע ליצירה אינטרפרטציה מקיפה ומפורטת כאחד. הספר דן במבנה הרצף של היצירה ובמבנה המשמעות שלה ומציע לה פירוש המיישב את הסתירות שלכאורה בין הקשריה המגוונים. הוא קבע לראשונה את ההקשר ההיסטורי של כתיבתה (לא תגובה לשואה, אלא לסכנת כיבוש גרמני ואיום ההשמדה שנשקף ליישוב הארץ-ישראלי בראשית שנות ה-40). כן עסק בהרחבה בזיקותיה של היצירה לבלדה (הביקורת זיהתה ב"שמחת עניים" אווירה בלדית ומוטיבים בלדיים, ערפלי הראה שניתן לתאר את הפואמה של אלתרמן כטרנספורמציה מודרניסטית מורחבת של המבנה, המשמעויות והערכים הבסיסיים של הבלדה הביניימית). ערפלי משווה את "שמחת עניים" ל"כוכבים בחוץ" ספרו הקודם של אלתרמן וקובע שאלה שני ספרים שונים זה מזה ככל שספרים שנכתבו על ידי אותו משורר יכולים להיות שונים זה מזה. המעבר מספר לספר כמוהו כמהפכה בשירת אלתרמן. ערפלי חזר לנושאים שהעלה ב"עבותות של חושך" בשניים מספריו האחרונים. ב"חדוות ההשוואה" (2005) הוא ניסח מחדש, השלים והבהיר את דבריו על "שמחת עניים" וכלל בו גם אינטרפרטציה מקיפה ומפורטת ל"כוכבים בחוץ" ובספרו "שורת המורדים" (2009) שילב את מאמרו "לא יהדות, לא ציונות: מרדכי שָלֵו כותב מחדש את שמחת עניים" בו חתר להפריך את ניסיונו של מרדכי שלו "לייהד" את "שמחת עניים".

הפרחים והאגרטל: שירת יהודה עמיחי 1948–1968 (מבנה, משמעות, פואטיקה), תל אביב: ספרי סימן-קריאה, הוצאת הקיבוץ המאוחד (מהדורה שנייה: 1986).

ספרו השני (המבוסס על עבודת הדוקטור שלו) הוא מחקר מקיף על שירת יהודה עמיחי (1963-1948). הספר מתאר את מבנה השיר של עמיחי, את מבנה עולמו השירי, את משמעויותיו וערכיו ואת הפואטיקה שלו, על רקע השירה העברית החדשה מאז ביאליק. הספר שיצא במהדורה שנייה (1995) משמש כספר יסוד בספרות המחקרית על עמיחי שהסתעפה מאז. גם אל שירת עמיחי שב ערפלי בספריו האחרונים (2005, 2009) בהם כלל פרקים חדשים (חדשניים) ומסכמים על שירת המשורר המרכזי הזה.

רב-רומאן: חמשה מאמרים על 'תמול שלשום' מאת ש"י עגנון, המכון לפואטיקה וסמיוטיקה על שם פורטר, אוניברסיטת תל אביב, המכון למורשת בן-גוריון באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשנ"ח.

ספרו השלישי של ערפלי, חיבור מונוגרפי על " תמול שלשום" מאת ש"י עגנון. הספר יוצא מן ההנחה כי הרומן הזה 'הוא הרומן העברי הטוב ביותר שנכתב אי פעם, גם אחד מן הרומאנים הגדולים ביותר שנכתבו בספרות העולם במאה העשרים'. את הטענה הזאת מבקש ערפלי לבסס בדרך התיאור, הניתוח והאינטרפרטציה. בספרו – 'רב-רומאן' במשמע 'רומאן מופת' (masternovel) אבל גם במשמע 'הרבה רומאנים' – הוא מזהה את האחדות רבת המתחים בין הפיקרסקי והדרמטי-טרגי, החברתי והפסיכולוגי, הריאליסטי והסוריאליסטי, בין דת, לכפירה ולאקסיסטנציאליזם, בין עיצובו של יחיד לעיצובה של תקופה היסטורית ועוד – אחדות המייצרת רומן מופת מיוחד במינו.

חדוות ההשוואה: תמורות בשירה העברית המודרנית, תל אביב: המכון לפואטיקה ולסמיוטיקה ע"ש פורטר, אוניברסיטת תל אביב והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005.

בספרו הרביעי "חדוות ההשוואה" (2004) דן ערפלי באורח השוואתי בשירים ומכלולי שירים שכתבו שישה מן המשוררים הבולטים של השירה העברית המודרנית תוך שהוא מציב אלה מול אלה צמדים של יצירותיהם בצמתים מכריעים של התפתחותם, ממקם אותן בסדר היסטורי ומציע להן אינטרפרטציות מפורטות: ביאליק מול טשרניחובסקי, (שירי הנוף הרומנטיים הראשונים שלהם), אורי צבי גרינברג ("אימה גדולה וירח", "הגברות העולה") מול שלונסקי (מחזורי שירים משנות העשרים), שלונסקי ("אבני בהו") מול אלתרמן ("כוכבים בחוץ" – הספר מצביע על כך שספרו של אלתרמן נבנה כהיפוך דיאלקטי לספרו של שלונסקי בכל הרבדים של הטקסט), "כוכבים בחוץ" מול "שמחת עניים" לאלתרמן, ועמיחי כנגד כל קודמיו). הספר מציע בה בעת היסטוריה פנימית של השירה העברית מביאליק ועד עמיחי והמחשה רבת פנים של התאוריה והמתודולוגיה של ההשוואה בחקר הספרות.

מהתחלה: קריאה חדשה ביצירות מרכזיות של יוסף חיים ברנר, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005 – אינטרפרטאציות חדשות לב חורף, מסביב לנקודה, מא. עד מ., מעבר לגבולין, מן המיצר, מכאן ומכאן, שכול וכישלון.

ספרו החמישי של ערפלי, "מהתחלה" (2008), הנשען על חיבורים ברנריים קודמים שלו, מוקדש לסיפורת של י"ח ברנר. בספר זה העמיד ערפלי אינטרפרטציות חדשניות ומפורטות ליצירותיו העיקריות (בחורף, מסביב לנקודה, מא. עד מ. מעבר לגבולין, מן המיצר, מכאן ומכאן, שכול וכישלון). האתגר שאותו מציע ערפלי בספריו הוא אתגר הקריאה בסיפוריו של ברנר ובהם בלבד, מתוך הנחה כי הם מכילים את כל המידע הדרוש להבנתם. דיוניו חושפים את דרכי הארגון האמנותי העשירות והחמורות של סיפורי ברנר (תוך כדי הפרכת הטענה המסורתית שראתה בהם מבעים פרומים ובלתי-מהוקצעים), מציע לראות בו מספר-פילוסוף וכל אחד מסיפוריו כגיחה נוספת ומכיוון אחר בהתמודדות עם שאלות הקיום העקרוניות והעמוקות ביותר של היחיד, העם והאדם.

שורת המורדים: מחקרים בספרות העברית החדשה, ירושלים: הוצאת כרמל, 2009.

ספרו השישי של ערפלי מציע שורה של עיונים בברדיצ'בסקי, טשרניחובסקי, ברנר, זך ועמיחי, עם ביאליק, אצ"ג, ועגנון. הספר מבליט, באמצעות העיונים האלה את חילוניותה ומהפכנותה של הספרות העברית החדשה ומתפלמס עם אלה המבקשים להשכיח או לטשטש את אפייה זה (מרדכי שלו, דן מירון גלעד ברעלי ואחרים). הספר דן בין השאר בזיקתם של ברדיצ'בסקי וטשרניחובסקי למקרא, בהשפעת ברנר על אצ"ג מזה ונתן זך מזה, בהתמודדותו של ברנר עם שופנהאואר שהירבה להשפיע עליו, ב"בעיר ההריגה" (ביאליק), בירושלים של עמיחי ובהקבלות בין ברנר לקפקא. בספר אינטרפרטציות מפורטות ל"מחניים" ו"בסתר רעם" של ברדיצ'בסקי.

שאול טשרניחובסקי: מחקרים ותעודות, מוסד ביאליק, תשנ"ה.

ערפלי ערך את הכרך "שאול טשרניחובסקי – מחקרים ותעודות" (1994),מבחר של מאמרי טשרניחובסקי בענייני ספרות ולשון ומבחר של מחקרים שנכתבו עליו ועל יצירתו. בספר זה הוא פרסם, ביאר וניתח (פרסום ראשון) את חיבורו האוטוביוגרפי הגנוז של טשרניחובסקי 'מעין אבטוביאוגרפיה', פירש את כליל הסונטות 'לשמש' ועדכן את הביבליוגרפיה של המחקרים על כתבי המשורר.

בעז ערפלי, זיוה שמיר, עוזי שביט (עורכים), תום ותהום: האידיליה של טשרניחובסקי, תל אביב: מכון כץ לחקר הספרות העברית, אוניברסיטת תל אביב והוצאת הקיבוץ המאוחד, תשנ"ח.
בעז ערפלי, צעיר לעד - עיונים בשירת שאול טשרניחובסקי. ערך: אבנר הולצמן. הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע"א (2011).

בראשית שנת 2010 מסר ערפלי לדפוס מבחר מקיף של שירי טשרניחובסקי (מאורגן בסדר משולב של ז'אנרים ונושאים) עם מבואות, ביאורים לשירים ופירושי מילים. הוא נפטר חודשים ספורים לאחר מכן.