המכון למורשת בן-גוריון הוא גוף חינוכי היסטורי הבוחן את מורשתו של דוד בן-גוריון מייסדה וראש ממשלתה הראשון של מדינת ישראל, וכיצד היא רלוונטית לחברה הישראלית היום. תחומי הליבה של המכון הם ממלכתיות, מנהיגות ברוח דוד בן-גוריון, חברת מופת, חלוציות ונגב.
המכון ממוקם במדרשת בן-גוריון, ולצידו "גן לאומי קבר בן-גוריון", קיימת שלוחה צפונית של המכון שמשרדיה ממוקמים בחיפה. הפעילויות מתקיימות בכל רחבי הארץ עם קהלים מגוונים: צוותי הוראה, תלמידים, כוחות הביטחון, קהל רחב וקבוצות מחו"ל. פעילות המכון מבוססת על מתודות התנסותיות מגוונות המעוררות חשיבה ושיח, ומחברות בין סוגיות משמעותיות בהיסטוריה של עם ישראל, החברה הישראלית ומדינת ישראל לבין עולמם האישי והמקצועי של המשתתפות והמשתתפים בפעילות.
העולים והעולות לנגב יוכלו לבקר במתחם המוזיאלי המתקדם של צריף בן-גוריון הנמצא בקיבוץ שדה בוקר ולהתרשם מתצוגות חדשות ומפתיעות, לעבור פעילות בפארק החלוציות ההתנסותי, לגלות מסמכים מכוננים בהיסטוריה של מדינת ישראל והציונות באולם התצוגה החדש במרכז המבקרים של הארכיון למורשת בן-גוריון ולקחת חלק בקבלת הכרעות שעיצבו את מדינת ישראל במיצג האינטראקטיבי "משפט העם".
נכון לשנת 2021 יושב ראש מועצת המכון הוא עמוס ידלין ובראשו עומד איתן דוניץ.
היסטוריה
המכון למורשת בן-גוריון פועל מכח חוק דוד בן-גוריון משנת 1976, שקבע את הקמתו של מוסד להנצחת זכרו ומורשתו של בן-גוריון בשדה בוקר, לצד שימור ביתו וספרייתו בבית בן-גוריון בתל אביב. החוק קבע כי על המכון לשמר את הצריף בו חי בן-גוריון ואת ספרייתו וכן להקים "ארכיון ומרכז למחקר, להוראה ולכינוסים". כדי לפקח על פעולתו הוקמה ועדה ציבורית וועד מנהל. בוועדה הציבורית חברים בין היתר נציגים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, יד דוד בן-גוריון וקיבוץ שדה בוקר, שם התגורר בן-גוריון בשנותיו האחרונות בצריף בן-גוריון.
בראש הוועד המנהל עמד משך שנים רבות חיים ישראלי שהיה איש משרד הביטחון. בראש המכון עמד בשנים 1976 - 1981 גרשון ריבלין שעסק במקביל בייסודה של המחלקה להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ובעריכתם של יומני בן-גוריון[1]. סגנו והממונה על הקמת הארכיון היה ד"ר יגאל דוניץ ששימש כעוזרו של בן-גוריון בשנותיו האחרונות וחקר בעבודת הדוקטורט שלו את השפעתה של הציונות הרוחנית מבית מדרשו של אחד העם על בן-גוריון. השניים הפכו את צריף בן-גוריון למוזיאון והקימו במבנה הספרייה של מדרשת בן-גוריון הצופה על אחוזת הקבר מרכז חינוכי, מרכז מחקר אקדמי וארכיון. ב-1981 התמנה מאיר אביזוהר לראש המכון. הניח את התשתית האקדמית למכון, שחבר לאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שבה שימש אביזוהר כפרופסור, ועמד בראש המפעל של פרסום יומני בן-גוריון ומחקרים אודות האיש ותקופתו[2]. הוא עצמו ערך וכתב מבואות והערות לכרכי היומנים מהשנים שלפני הכרזת העצמאות.
בשנים הראשונות התמקדה עבודתו של המכון בריכוז כתביו של בן-גוריון על מנת ליצור מעין גרסה ישראלית של מוסד הספרייה הנשיאותית בארצות הברית. בהמשך הוקמה גם הוצאה לאור אקדמית שפעלה לפרסוםו מחקרים העוסקים במדינת ישראל ובציונות.
בשנת 1982 נחתמה אמנה בין המכון לבין אוניברסיטת בן-גוריון והפעילות המחקרית במכון התנהלה בחסותה האקדמית. בשנים הבאות לבש המכון אופי כפול של מכון חינוכי ומכון מחקר והועסקו בו לצד אנשי חינוך גם כמה מחוקריה המרכזיים של ישראל והציונות שיסדו את התחום של לימודי ישראל. בין מנהלי המכון בתקופה זו: טוביה פרילינג (בשנים 1993–2001, עופר שיף ופולה קבלו. בתהליך הדרגתי נפרד המכון למורשת ממכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות שהפך למוסד מחקר עצמאי הכולל תוכנית לתואר ראשון, תוכנית לתואר שני, מרכז ללימודי ישראל בו משתלמים דוקטורנטים ופוסט-דוקטרנטים והוצאת ספרים אקדמית. הארכיון נותר כיחידה משותפת לשני המכונים.
מבנה המכון הוקם ב-1965 על ידי האדריכלים יוחנן רטנר ומרדכי שושני, במטרה לשמש כבית שרד לבן-גוריון. אולם בן-גוריון סירב להתגורר בו והוא שימש כמשכנה של ספריית המדרשה[3][4]. אחרי מותו של בן-גוריון שימש המבנה לריכוז וקטלוג של ספרייתו ולהקמת הארכיון. לפי התכנון המוקדם אמור היה המכון לעבור למבנה חדש שנבנה בכניסה למדרשת בן-גוריון על ידי האדריכל משה ספדיה, אך לבסוף אכלס את הבניין מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות. בראשית שנות האלפיים הורחב ושופץ הקומפלקס בתרומה של פדרו דונדיש. מבנה המכון הופיע על שטר של חמישים שקלים מאחורי דיוקנו של בן-גוריון.
ארכיון ומרכז מבקרים
המכון ואוניברסיטת בן-גוריון הקימו בשדה בוקר ארכיון ומרכז מבקרים[5].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ משולם עד, מורשת ב"ג בשדה בוקר, דבר, 11 ביולי 1979
- ^ אורי דרומי, קידם את מורשת בן-גוריון, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2008
- ^ כהן, בצלאל, ומאיר, יצחק, בונים במדבר : 1963 - 2003: מהקמת מדרשת שדה-בוקר ועד הכרזת מדרשת בן-גוריון, מדרשת שדה בוקר, 2007, עמ' 12.
- ^ ביטאון איגוד האדריכלים ומתכנני הערים, המכון למורשת בן-גוריון בשדה בוקר אריה שרון, אלדר שרון אדריכלים בקורת תכנון מדברי - אלי אילן (לוין אפשטיין) אדריכל, אא 4/5 מהדורה דצמבר 1983
- ^
עופר אדרת, יומני בן גוריון מקבלים חיים חדשים בארכיון שדה בוקר, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2022
.jpg)