הספריות הנשיאותיות בארצות הברית (באנגלית: Presidential Libraries) הן מערכת של 15 מוסדות, שהוקמו על מנת לשמר ולשמש כארכיון עבור כל המסמכים, הרשומות, האוספים והחומר ההיסטורי הקשורים בנשיאותם של נשיאי ארצות הברית, החל בנשיא השלושים ואחד הרברט הובר. ככאלו הן שונות מספריות על פי מובנו המודרני של מושג זה. הספריות מנוהלות על ידי משרד הספריות הנשיאותיות, שהוא חלק מהארכיון הלאומי של ארצות הברית (NARA).
ספריות נוספות, שאינן כפופות למנהל הארכיונים והרשומות הלאומי, הוקמו לשם שימור הרשומות והפריטים הנוגעים לנשיאותם של שמונה נשיאים נוספים, והן מופעלות על ידי גופים אחרים.
קודם להקמת הספריות הנשיאותיות טיפלו נשיאי ארצות הברית ויורשיהם לאחר סיום כהונתם במסמכים הנשיאותיים שנאספו. רבים מאוספי מסמכים אלו שמורים כיום בידי ספריית הקונגרס, אך מסמכים רבים מצויים כיום בספריות, בידי אגודות היסטוריות ובאוספים פרטיים. מסמכים רבים אחרים אבדו או הושמדו במכוון.
ראשיתן של הספריות הנשיאותיות הייתה ב-1939, כאשר הנשיא רוזוולט תרם את מסמכיו האישיים והנשיאותיים לממשל הפדרלי, וביקש כי הארכיון הלאומי (National Archives) יטפל בהם וינהל ספרייה שתוקם לשם אחזקתם. לשם כך גם ציווה רוזוולט לממשלה הפדרלית חלק מאחוזתו במדינת ניו יורק, והכל מתוך המחשבה כי המסמכים הנשיאותיים הם חלק מן המורשת הנשיאותית וכי יש להעמידם לעיון הציבור. ידידים של רוזוולט אספו כספים פרטיים לשם הקמת הספרייה. ב-1950 החליט גם יורשו, הנשיא טרומן, לשמר את המסמכים הנשיאותיים מכהונתו במסגרת ספרייה.
ב-1955 חוקק הקונגרס את חוק הספריות הנשיאותיות, שעל פיו הוקמו מאז הספריות מכספים פרטיים שגויסו כתרומות, אך נמסרו לממשל הפדרלי על מנת שינהלן (ב-1986 שונה החוק כך שנדרש כי מקצת הוצאות ההפעלה יכוסו מתרומות פרטיות).
בשנת 1978 נחקק חוק הרשומות הנשיאותיות, אשר קבע כי רשומות אלו, המתעדות את פעולתם של הנשיא וממשלו, הן רכוש הממשל האמריקני. היה זה שינוי יסודי של התפיסה שררה עד אז, שלפיה היו הרשומות שיצרו הנשיא המכהן ואנשי הסגל שלו רכושו האישי של הנשיא, והוא היה זכאי לקחתם עמו כאשר סיים את כהונתו. על פי השיטה החדשה מועברות הרשומות עם סיום כהונתו של הנשיא למשמורת ולטיפול הארכיון הלאומי, עד אשר תיבנה הספרייה הנשיאותית על שמו, תועבר לידי הממשל הפדרלי והמסמכים יועברו אליה. עם זאת, לא כל הספריות הנשיאותיות הפדרליות נפתחו סמוך לאחר סיום כהונת הנשיאים. כך, רשומות של ממשל הנשיא ניקסון נשמרו במדינת מרילנד על ידי אגודה פרטית. רק ב-2004 הוחלט להקים ספרייה נשיאותית על שמו בקליפורניה, והיא קיבלה את הרשומות ממרילנד ונפתחה בשנת 2007.
הספריות
מערך הספריות
אלו הספריות הנשיאותיות שהוקמו והכפופות למנהל הארכיונים והרשומות הלאומי, על פי הנשיא שעל שמו הוקמו ומיקומן:
מפה המציגה את מספר הספריות הנשיאותיות בכל מדינה בארצות הברית
מדינות שבהן שלוש ספריות נשיאותיות
מדינות שבהן שתי ספריות נשיאותיות
מדינות שבהן ספרייה נשיאותית אחת
בנוסף הוקמו ספריות לשימור חומר ההיסטורי הנוגע לנשיאותם של שמונה נשיאים אחרים, והן מנוהלות על ידי גופים שונים - שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית, שלטונות של מדינות בארצות הברית וגופים פרטיים:
אוספי שלוש עשרה הספריות הנשיאותיות והמוזיאונים הפועלים בצמוד לחלק מהן[1] כוללים למעלה מ-400 מיליון דפי מסמכים, כ-10 מיליון תמונות, כ-5,000 קילומטרים של סרטי צילום, 100 אלף שעות של הקלטות וידאו ואודיו וכחצי מיליון פריטים נוספים. ככאלו הן מהוות מקורות מידע חשובים למחקר על נשיאות ארצות הברית.
הפריטים באוספי הספריות כוללים כאלו שנוצרו ונאספו במהלך כהונות הנשיאים, אך גם לפניהן, כולל מזכרות משפחתיות ואוספים שנאספו על ידי הנשיא ובני משפחתו, חומרים ממסעות הבחירות שלהם ומתנות – חלקן יקרות ערך – שניתנו להם על ידי אזרחי ארצות הברית ואזרחי חוץ. כך, בספרייה על שם רוזוולט קיים חומר הנוגע לכהונתו כמושל מדינת ניו יורק ובספרייה על שם אייזנהאואר מצוי חומר הנוגע לקריירה הצבאית שלו.
אוספי הספריות כוללים גם פריטים אישיים והיסטוריים שנתרמו להן על ידי אישים שהיו קשורים לנשיאים, כמו מזכירי מחלקות הממשל הפדרלי ששירתו תחת אותו נשיא, יועצים פוליטיים ושליחים דיפלומטיים שלו וכן ידידים אישיים.
חלק מן הספריות עורכות הקלטות של זכרונות של אישים שונים, לשם יצירת אוסף של היסטוריה בעל פה (Oral History) במסגרתן.
בנוסף להעמדת הפריטים שבהן לעיון הציבור מקיימות הספריות תוכניות פעילות ציבוריות שונות.
קבורת הנשיאים במתחמי הספריות
שמונה מן הנשיאים שספריות נשיאותיות הוקמו על שמם נקברו בתחומיהן על פי בקשתם. הנשיאים קנדי, ג'ונסון ופורד נקברו באתרים אחרים. גם הנשיאים קרטר ובוש הבן הורו שלאחר מותם הם ייקברו באתרים אחרים.
.jpg)
