קלינט איסטווד (האיש ללא שם) מרגריטה לוזאנו וולפגנג לוקשי ברונו קרוטנטו אלדו סמברל מריו ברג'ה סיג'רד רופ בניטו סטפנלי ג'וזף אגר חוזה קלבו ג'אן מריה וולונטה José Canalejas José Orjas José Riesgo Nosher Powell Fernando Sánchez Polack אנטוניו מולינו רוחו לורנצו רובלדו מריאנה קוך אנטוניו פריאטו דניאל מרטין פרנק ברנה Umberto Spadaro Antonio Vico Camarer בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
בעבור חופן דולרים, כמו גם שני הסרטים האחרים בטרילוגיה, צולם באזור מדבר אלמריה שבספרד.
עלילה
זר רכוב על סוס המציג את עצמו בשם ג'ו, מגיע לעיירת הגבול המקסיקנית סן מיגל, במהרה הוא מגלה כי בעיירה מתנהל סכסוך בין שתי משפחות על השליטה בעיירה; שלושת האחים רוחו, רמון המנהיג (ג'אן מרי וולנטה המשחק גם ב"הצלפים") האינטליגנטי והמוכשר, דון מיגל (אנטוניו פרייטו) ואסטבן, ונגדם השריף ג'ון בקסטר ואנשיו. הזר מבין מיד כי במצב שנוצר הוא יכול לרמות את שתי המשפחות וכך להרוויח כסף רב. ההזדמנות לה מחכה ג'ו מגיעה כאשר פלוגה של חיילים מקסיקנים המלווה משלוח של זהב מגיעה לעיירה, המשלוח אמור להעביר את הזהב לפלוגה של חיילים אמריקאים ליד הנהר בתמורה לתחמושת אמריקאית מודרנית. מנהיג משפחת רוחו, רמון, לוקח את אנשיו לכיוון הנהר כשהם מחופשים לחיילים אמריקאים וכשמגיעים החיילים המקסיקנים עם הזהב הוא טובח בהם ולוקח את הזהב. ג'ו רואה את הטבח ממסתור בקרבת מקום, לאחר שרמון ואנשיו הולכים הוא לוקח שתי גופות אל בית הקברות של העיירה, לאחר מכן הוא מגלה לשני הצדדים כי שני חיילים לא נהרגו בקרב והם יושבים בבית הקברות. כל אחד מהצדדים רוצה להגיע ראשון אל ה"ניצולים", משפחת בקסטר רוצה לתפוס את שני החיילים על מנת שישמשו עדים על הרצח שבוצע כך שהשלטונות יענישו את משפחת רוחו, ורוחו רוצים להגיע על מנת להרוג את שני החיילים ובכך לחסל את הסיכוי האחרון להרשעתם. בבית הקברות מתפתח קרב יריות, לבסוף מצליח רמון לירות ולהרוג (כך הוא חושב) את שני ה"ניצולים" ואחיו אסטבן מצליח לקחת בשבי את אנטוניו, בנו של השריף בקסטר.
בעוד שתי המשפחות עסוקות בקרב ביניהן, מנצל ג'ו את ההזדמנות ומחפש בביתם של הרוחו את הזהב ששדדו מהחיילים המקסיקנים. ג'ו מוצא את הזהב, ובמהלך החיפושים אף נתקל במריסול (מריאן קוך) - אישה צעירה אשר רמון מאוהב בה. ג'ו לוקח את מריסול למשפחת בקסטר על מנת לארגן חילופי שבויים בהם תוחלף מריסול באנטוניו.
ג'ו שואל את בעל הפונדק בו הוא מתארח, סלבוניטו (חוסה קלבו), אודות מריסול והלה מסביר לו כי מריסול נשואה לאדם שרמון טוען כי רימה במשחק קלפים ועל כן רמון לקח את מריסול כבת ערובה. באותו הלילה, בעוד הרוחו חוגגים את ניצחונם על הבקסטרים, רוכב ג'ו לעבר הבקתה בה מוחזקת מריסול. הוא יורה בשומרים שבבקתה, משחרר את מריסול ואת בעלה הנמצא בבקתה הסמוכה והורס את תוכן הבקתה כך שייראה כאילו ההתקפה ארעה על ידי חבורה גדולה. ג'ו נותן למריסול ולבעלה מעט כסף כדי לחיות, ומורה להם לקחת את בנם ולברוח מהעיירה. מריסול שואלת את ג'ו "למה אתה עושה זאת בשבילנו?" ובפעם היחידה בסרט מספק ג'ו סיבה למעשיו ואומר "כי הכרתי פעם מישהי כמוך שלא היה מי שיעזור לה".
ג'ו חוזר בחזרה לביתם של הרוחו אך בדרכו חזרה הוא מתגלה. רמון כולא אותו במרתף הבית ומכה אותו קשות. לאחר העינויים שעובר, משאירים רמון ואנשיו את ג'ו במרתף הבית, אך ג'ו מהתל בשומרים ובורח לחצרו של בונה ארונות הקבורה הזקן (ג'וזף אגר המשחק גם ב"הצלפים"). רמון מורה לאנשיו לחפש את "האמריקנו" בעיירה ומשנכשלים כל החיפושים הוא חושב כי ג'ו מצא מקלט אצל הבקסטרים. רמון ואנשיו מגיעים לביתם של הבקסטרים ומעלים אותו באש תוך שהם יורים בכל מי שבורח החוצה כולל בג'ון בקסטר עצמו, באשתו ובבנו. ג'ו, בעזרתו של בונה ארונות הקבורה הזקן, מתחזה למת ובורח בתוך ארון קבורה אל מחוץ לעיירה, שם הוא מתחבא מספר ימים בתוך מערה, תוך כשהפונדקאי סלבוניטו ובונה הארונות מספקים לו את צרכיו. לאחר מספר ימים מספר לו בונה הארונות הזקן כי רמון תפס את סלבוניטו והוא מענה אותו בדרישה שיגיד לו היכן נמצא "האמריקנו". ג'ו שומע את המידע ומחליט כי הגיע הזמן לצאת מן המחבוא, הוא נכנס לעיר בצהרי היום ומתקדם לעבר רמון ואנשיו. רמון מנסה לירות בו מספר פעמים ואינו מבין מדוע הכדורים אינם חודרים את גופו, עד שג'ו מרים את בגדו ותחתם מתגלה שריוןמתכת, הוא מוריד את השריון ובבת אחת יורה בכל אנשיו של רמון וברובהו. הוא זורק את אקדחו שלו על הרצפה, ומזכיר לרמון את דבריו בעבר על יתרון הרובה הארוך על פני האקדח, רמון וג'ו מתכופפים במהירות וטוענים את נשקיהם, אך בשל העובדה שהרובה גדול ומסורבל יותר מהאקדח, ג'ו עושה זאת מהר יותר ויורה ברמון למוות.
בעבור חופן דולרים יועד מלכתחילה על ידי לאונה לחדש את ז'אנר המערבונים באיטליה. לדעתו המערבונים האמריקאים של שנות ה-50 כבר נמאסו על הקהל על כן גם הפחיתו בהוליווד את תהליך יצורם של סרטים אלו. לאונה ידע שעדיין יש ביקוש רב באירופה למערבונים. ב"בעבור חופן דולרים" הוא ניסה להכניס את נקודת המבט האיטלקית-אירופאית, לתוך המערבון האמריקאי.
בתחילה ניסה לאונה ללהק לתפקיד האיש ללא שם את הנרי פונדה, אך חברת ההפקה לא יכולה הייתה להרשות לעצמה ללהק לתפקיד כוכב הוליוודי כה גדול. לאחר מכן הציע לאונה לצ'ארלס ברונסון לשחק את התפקיד, אך הוא דחה את ההצעה בטענה כי התסריט לא מספיק טוב. שחקנים אחרים שדחו את התפקיד היו טאי הרדין, ג'יימס קובורן וריצ'רד הריסון. לאחר שהריסון סירב לקבל את התפקיד, ביקשו ממנו המפיקים שיגיד להם שם של שחקן לא מאוד ידוע שמתאים לשחק את התפקיד, והריסון הציע את איסטווד כאחד שיכול לשחק קאובוי משכנע. הריסון אמר מאוחר יותר כי זו אולי התרומה הגדולה ביותר שלו לקולנוע.
הסרט צולם בספרד והוא היה בעצם זה שהניח את הבסיס לז'אנר מערבוני הספגטי שהתפתח בשנות ה-60 של המאה ה-20.
איסטווד סייע בעצמו ביצירת הדמות עם הסגנון הייחודי של האיש ללא שם. הוא קנה ג'ינס שחורים בחנות הספורט של שדרות הוליווד, את הכובע בחנות בסנטה מוניקה ואת הסיגרים בחנות בבוורלי הילס. ביום השנה ליציאת גרסת ה-DVD של הסרט, נאמר כי בעת שאיסטווד שיחק בסרט הוא לא היה מעשן, על כן הוא חש טעם רע של הסיגר בפיו ולכן החזיק אותו בצידו השמאלי של פיו ולא באמצע הפה. לאונה התרגל במהירות לסגנון הייחודי של איסטווד ואמר עליו כי "אני אוהב את קלינט איסטווד, כי יש לו רק שתי הבעות פנים, אחת עם כובע ואחת בלעדיו".
מוזיקה
המוזיקה לסרט נכתבה על ידי אניו מוריקונה, היא מורכבת מכלים סטנדרטיים כמו חצוצרה וכן משריקות. מוריקונה אמר כי חלק מהמוזיקה נכתבה לפני הסרט ולכן לפעמים לא הייתה מותאמת לחלוטין לסרט מבחינת הזמן, פעמים רבות העדיף לאונה להאריך את הסצנות על מנת לסיים את קטע המוזיקה, זו אחת הסיבות לאיטיותו של הסרט.
מקורות
למרות שהסרט פורסם כ"הסרט הראשון מסוגו", העלילה והצילום היו מבוססים במידה רבה על סרטו של אקירה קורוסאווה, "יוג'ימבו", מפיקי "יוג'ימבו" אף הגישו תביעה בנושא. קורוסאווה כתב ללאונה על הסרט: "זה סרט מצוין, אבל זה הסרט שלי".
לבסוף זכה קורוסאווה בתביעה וקיבל 15% מהזכויות על הסרט ואת הזכות להפצתו באופן בלעדי ביפן, טאיוואן וקוריאה הדרומית. קורוסאווה אמר לאחר מכן כי הוא הרוויח יותר כסף מסרטו של לאונה מאשר מה שהרוויח מסרטו שלו.
הצלחה
הסרט נחל הצלחה גדולה באיטליה ובאירופה. זמן קצר לאחר יציאת הסרט בארצות הברית כתב בוסלי קראוטר בניו יורק טיימס כי כמעט כל קלישאה של המערב ניתן היה לראות בסרט ואף ביקר בהתנשאות את משחקו של איסטווד.
