אריק הראשון
Eiríkr Haraldsson (בנורדית עתיקה)
Eirik Haraldsson (בנורווגית)

מטבע עם הכיתוב ERIC REX (המלך אריק)
לידה	885
נרצח	954 (בגיל 69 בערך) בריטניה או ספרד
שם מלא	אריק האראלדסון
מדינה	נורווגיה נורווגיה נורת'מבריה
בת זוג	גונהילד, אם המלכים
שושלת פיירהייר
כינוי "גרזן הדם" אב האראלד הראשון אם רגנהילד צאצאים גמלה גוטרום האראלד רגנפרוד ארלינג גודרוד זיגורד סלבה רגנהילד
מלך נורווגיה 931–933 (כשנתיים) → האראלד הראשון הוקון הראשון ←
מלך נורת'מבריה 947–948 → אדמונד הראשון אולף ←
952–954 (כשנתיים) → אולף אדרד, מלך אנגליה ←

אריק האראלדסון (בנורדית עתיקה: Eiríkr Haraldsson, בנורווגית: Eirik Haraldsson; ידוע בכינויו אריק "גרזן הדם", בנורדית עתיקה: Eiríkr blóðøx, בנורווגית: Eirik Blodøks;‏ 885 – 954) היה שליט נורווגי בן המאה ה-10 לספירה. מקובל לחשוב שהוא היה מלך נורווגיה בין השנים 931 – 933 ומלך נורת'מבריה במשך שתי תקופות מלוכה קצרות.

ההיסטוריונים שיחזרו את סיפור חייו של אריק מנתונים היסטוריים מפוזרים שעמדו לרשותם. קיימת הבחנה בין מקורות בני זמנו של אריק או שנוצרו זמן קצר לאחר מכן ושמתארים את תקופת מלכותו בנורת'מבריה, לבין מקורות המתבססים במלואם על סאגות, שמפרטים את חייו של אריק בנורווגיה, כראש שבט שמשל על מערב נורווגיה בשנות התשעים של המאה ה-10. על פי המקורות הנורדים מהמאה ה-12 ואילך, מזוהים שני השליטים הללו כאדם אחד ובעוד שהנושא היה שנוי במחלוקת בקרב היסטוריונים מודרניים מוקדמים, רובם זיהו את שתי הדמויות כאותו אדם מאז מאמרו של ו. ג. קולינגווד שהתפרסם ב-1901. זיהוי זה נדחה לאחרונה על ידי ההיסטוריונית קלייר דאונהאם, שטענה שכותבים נורדים מאוחרים יותר ביצעו סינתזה בין שני האריקים, תוך שימוש אפשרי במקורות אנגליים. טיעון זה, למרות שהיסטוריונים אחרים מתייחסים אליו בכובד ראש, לא זכה לקונצנזוס.

מקורות בני זמנו של אריק, או בסמוך לתקופתו, כולל עריכות שונות של הכרוניקות האנגלו-סקסיות, מטבעות מהתקופה, החיבור על חייו של הנזיר קתרו ממץ וככל הנראה גם שירת החצר של אריק, מציירים תמונה מעורפלת בלבד של פעילויותיו של אריק באנגליה האנגלו-סקסית.

באופן מפתיע, העמימות ההיסטורית בנוגע לאריק עומדת בניגוד חד לעושר התיאורים האגדתיים בסאגות המלכותיות, שם הוא לוקח חלק בסאגות אודות אביו האראלד "בהיר השיער" ואחיו-למחצה הצעיר, הוקון "הטוב". באיזה מובן מבוסס אריק של הסאגות על הדמות ההיסטורית של אריק מנורת'מבריה, ולעומת זאת, באיזה מידה עדויות מאוחרות יותר עשויות לשפוך אור על הדמות ההיסטורית? הכל תלוי כיצד מקורות אלו השפיעו על מגוון של גישות וסברות בקרב דורות של חוקרים. הדעות הרווחות כיום נוטות לכוון גישה ביקורתית יותר בנוגע לשימוש בסאגות כמקורות היסטוריים לתקופה שקדמה למאה ה-11, אך לא ניתן להציע תשובות חותכות.

מקור כינויו של אריק, "גרזן הדם", לא ברור. ההשתמרות של כינוי זה בקטעי שירה ובסאגות בני זמנו של אריק, נתונה למחלוקת מול האפשרות שהכינוי הוכנס אליהם בשלב מאוחר יותר. אין כל ערובה לכך שהכינוי מופיע עוד לפני המאה ה-12. בסאגות מוסבר שהכינוי מתייחס להרג שביצע אריק באחיו-למחצה במאבק חסר הרחמים שלו להשגת השלטון על נורווגיה. הנזיר תאודוריקוס מציין כינוי דומה לאריק "הורג אחיו" (fratrum interfector). הסאגה המלכותית Fagrskinna, מאידך, מתארת את המוניטין האלים שיצא לאריק כפולש ויקינגי.

הכרוניקות האנגלו-סקסיות מתארות באופן לקוני את אריק כ"בנו של האראלד", מתוך הנחה שהקורא בקיא בפרטים. בראשית המאה ה-12, היה לכרוניקן ג'ון מווסטרשייר, סיבה להאמין שלאריק היה מוצא מלכותי סקנדינבי.

נראה שנתון זה תואם למסורות ההיסטוריות העצמאיות הנורווגיות ולסאגות האיסלנדיות, שמזהות במפורש את אריק מנורת'מבריה עם בנו של המלך הנורווגי, האראלד הראשון. הפואמות שמיוחסות לאגיל סקלגרימסון עשויות לאשש את ההנחה שהמידע שמופיע בסאגות נכון, למרות שניתן להטיל ספק בנוגע לתארוך ולשלמות של המקורות. אחד המקורות של אגיל מדבר על אדם שהשתייך לשושלת של האראלד וכן על כך שהשליט של יורק הוא צאצא של האלפדאן (אביו של האראלד). אם מקורות אלו נכונים, הם מהווים תיעוד מקורי לאפשרות שאריק הוא בן לשושלת מלוכה נורווגית.

האראלד אחר היה ידוע מתקופה זו והוא נקרא לעיתים ארלט, ככל הראה אביהם של מאקוס וגופרייד. מידע זה עשוי להיות רלוונטי, מאחר ששני האחים יחד עם אדם בשם אריק תוארו כשליטי "האיים" (ההברידיים). במכתב שהפנה אדוארד הראשון, מלך אנגליה לאפיפיור בוניפקיוס השמיני, מוזכר אדם בשם אריק (Yricius), כמי שהיה מלך סקוטלנד שהיה כפוף למלך אנגליה.

במאה ה-19 נטען שהאראלד הראשון, מלך דנמרק היה אביו האמיתי של אריק. ההיסטוריון הגרמני, יוהאן מרטין לפנברג וההיסטוריון האנגלי, צ'ארלס פלמר, לדוגמה, זיהו את אריק עם בנו של האראלד, הירינג. המקור היחיד לקיומו של בן זה הוא אדם מברמן, שטען בחיבורו, "מעשי הבישוף של המבורג" משנת 1070 על פי ציטוט ממקור פחות ידוע "מעשי מלכי אנגליה", מעשיה ראויה לתשומת לב על הרפתקאותיו של הירינג מעבר לים: "האראלד שלח את בנו הירינג לאנגליה עם צבא. כאשר הכניע זה את האי, הוא נבגד ונהרג בסופו של דבר על ידי הנורת'מברים". גם אם עלייתו ונפילתו של אריק הייתה השראה לסיפור זה, השמות לא זהים וקשה להתאים את תקופת חייו של האראלד הראשון עם זו של אריק.

מידע נוסף על הרקע המשפחתי של אריק מובא באופן בלעדי על ידי המקורות האיסלנדיים והנורווגיים מהמאות ה-12 וה-13, שהערך ההיסטורי שלהם מוגבל ולא ברור ולפיכך יש להתייחס אליהם בזהירות. האראלד הראשון, מלך נורווגיה מתואר בדרך כלל כמי שהיה נשוי לכמה נשים והעמיד צאצאים רבים. מספר בניו נע בין 16 ל-20. בעוד ששם אמו של אריק נותר עלום במקורות ההיסטוריים התמציתיים וברוב הסאגות האיסלנדיות, טוען מחזור העולם ששמה היה רגהילדר, בתו של אריק, מלך דרום יוטלנד. האפשרות שהאראלד נשא לאישה נסיכה דנית יכולה להיסמך על מקורות מהתקופה.

על פי מחזור העולם ועל פי הסאגה של אגיליס, בילה אריק את רוב ילדותו כבן טיפוחיו של איש הצבא תאוריר בן האראלד. בשנות התבגרותו, צוירה תמונה מרשימה שהופיעה במחזור העולם, שעל פיה אריק, שהיה בן 12 וככל הנראה ניחן בגבורה מופלאה ובכוח, החל בקריירה של שוד ימי. ארבע שנים הוא עסק בבזיזת החופים של הים הבלטי ושל דנמרק, פריזיה וגרמניה, ארבע שנים נוספות הוא בילה בבזיזת חופי סקוטלנד, ויילס, אירלנד וצרפת ולבסוף, בשטחי לפלנד וביימרלנד (כיום בתחומי צפון רוסיה). בתיאור המסע האחרון, מציינת הסאגה של אגיליס, שאריק הפליג במעלה נהר דווינה אל תוך חבל פרם הרוסי, שם הוא בזז את נמל הסחר הקטן פרמינה.

החיבור על חייו של הנזיר קתרו ממץ, שנכתב לכל המאוחר בשנת 1000 לערך, ולפיכך הוא המקור הכתוב הקרוב ביותר לזמנו של אריק, מוסר מידע על אריק ועל רעייתו. החיבור מציין ש"לאחר שהשגיח עליו לזמן מה" הוביל מלך קאמבריה את קתרו ללוידם סיביטטם (Loidam Civitatem, כנראה לידס או קרלייל), הגבול בין ה"נורמני" (סקנדינבים) וה"קאמברי" (בריטונים): "ושם הוא התקבל על ידי אציל מסוים, גונדריק, שהציג אותו בפני המלך אריקוס בעיר יורק, שכן למלך זה הייתה אישה שהייתה קרובת משפחה של קתרו האדוק".

על פי הידוע על הרקע של הנזיר קתרו, משמעות הדבר שאשתו של אריק הייתה ממוצא בריטי ("קאמברי") או סקוטי. נתון זה עומד באופן מסוים בסתירה למסורת הסאגות המאוחרות יותר. על פי הסאגה של אגילס מהמאה ה-13, רעייתו של אריק ביורק הייתה גונהילד, המפורסמת, "אם המלכים". דווח זה נמסר על ידי מחבר הסאגה של אגילס תוך שימוש בפואמה קדומה יותר שלא הזכירה את גונהילד בשמה, ומכאן משתמע שהשם ניתן על ידי מחבר הסאגה בעצמו.

למרות זאת מסורות הסאגות מסכימות פה אחד שאריק חי עם אישה בשם גונהילד. שמה מופיע פעמים רבות בסאגה של אגיל. הסאגה המוקדמת ביותר, "ההיסטוריה הנורווגית" מתארת אותה כבתו של גורם הזקן, מלך דנמרק (ולפיכך אחותו של האראלד "כחול השן"). רוב הדיווחים שבאו לאחר מכן מציינים שאביה היה אציל בשם אוזור שמוצאו היה מצפון נורווגיה.

לא קיימת הסכמה כיצד ניתן לפתור את הסתירה הזאת. פתרון אחד הוא ששמו של מלך יורק ב"חיי קתרו" הוחלף בטעות עם קודמו של אריק, שאשתו השנייה הייתה אירית. לאחרונה הציע קלייר דאונהאם שאריק מנורת'מבריה הוא לא אותו אדם כמו אריק הראשון.

הנושא העיקרי בסאגות אודות בניו הרבים של האראלד, הוא המאבק על כס המלכות הנורווגי. על פי מחזור העולם, מינה האראלד את בניו כמשנים למלך במחוזות שונים של ממלכתו והועיד את אריק, בנו המועדף, לרשת את כס המלכות לאחר מותו. במסגרת הסכסוך עם אחיו-למחצה, הרג אריק באופן ברוטלי את רגנואלד, שליט הדלנד ואת ביורן פרמן, שליט וסטפולד. כמה מקורות מציינים שבערוב ימיו, התיר האראלד לאריק למלוך לצדו. לאחר מותו של האראלד, ירש אותו אריק על כס מלכותו, טבח את הכוחות המשולבים של אחיו-למחצה, אולף וזיגרוד והשיג שליטה מלאה על נורווגיה. בכל אופן, באותה עת נשאר אחיו-למחצה הצעיר והמפורסם ביותר, הוקון, בחצר המלכות של ממלכת וסקס, לאחר שהוא נשלח לשם לגדול כבן טיפוחיו של המלך אתלסטאן. על פי המדווח הייתה תקופת מלכותו של אריק קשה ורודנית וכך סר חנו בעיני האצולה הנורווגית. היה זה זמן מתאים לשובו של הוקון לנורווגיה, ואז הוא מצא שהאצולה כמהה לקל אותו כמלך תחת אריק שהודח על ידם ונמלט לבריטניה. מחזור העולם מציין שהוקון חב את הצלחתו בעיקר לזיגורד, רוזן לאדה.

קביעת זמנה ואורכה של תקופת מלכותו של אריק (לפני מות אביו ואחריו) היא משימה מאתגרת וככל הנראה בלתי אפשרית בהתבסס על כרונולוגיה המשובשת שבמקורות המאוחרים. לרוע המזל לא קיימים מקורות בני התקופה או מקורות שסמוכים לתקופה ששרדו מתקופת מלכותו הקצרה של אריק בנורווגיה.

הסאגות הנורדיות מתייחסות באופן שונה לנסיבות ולנתיב הגעתו הראשונה של אריק לבריטניה לאחר שהוא אולץ להימלט מנורווגיה. המקורות ההיסטוריים מציגים תיאור מקוצר של הדברים. תאודוריקוס מתחיל ישירות בתיאור הגעתו של אריק לאנגליה, קבלת הפנים שזכה לה מידי המלך אתלסטאן, תקופת שלטונו הקצרה ומותו זמן קצר לאחר מכן. באופן דומה, מתאר החיבור "ההיסטוריה הנורווגית" את בריחתו הישירה לאנגליה, שם הוא התקבל על ידי אחיו-למחצה, הוקון, הוטבל וקיבל מאתלסטאן את השליטה על נורת'מבריה. כאשר שלטונו של אריק נעשה בלתי נסבל, הוא הודח ונהרג בעת מסע מלחמה לספרד. החיבור ההיסטורי אגריפ מספר שאריק הגיע קודם כל לדנמרק. על פי "ההיסטוריה הנורווגית" הייתה זו ארץ מולדתה של אשתו ולפיכך בסיס כוח שהוא ציפה לקבל ממנו תמיכה, אך הטקסט לא מעלה טענה כזאת.

בכל אופן, סאגות מאוחרות יותר מרחיבות את מסגרת פעולותיו של אריק בתקופת הביניים שבין מלכותו בנורווגיה לבין מלכותו בנורת'מבריה וטוענות שהוא בתחילה אימץ סגנון חיים של פשיטות ומעשי שוד, ללא קשר לשאיפתו להתייצב מבחינה פוליטית בטווח הרחוק. הרוזנות של אורקני, שבעבר הייתה הבסיס הוויקינגי שסופח על ידי אביו של אריק והיה כפוף לו, תפסה מקום חשוב בשלבים אלו של עלילותיו של אריק. הסאגה של פגרסקינה (1220 לערך) מזכירה את רגנהילד, בתו של אריק ואת נישואיה לרוזן של אורקני, אך אף פעם לא ציינה אם אריק הגיע לאיים בעצמו. הסאגה של אורקני (1200 לערך) לא מדברת על נוכחותו של אריק באיים ועל בריתו עם הרוזנים ארקנל וארלנד, בניו של טורף איינר, רוזן אורקני, אך מספרת על האתגר שנקרא על שלטונו של אריק בנורת'מבריה על ידי אולף מלך יורק. בכל אופן, מספר סאגות מאוחרות יותר, כמו "הסאגה הנפרדת של אולף הקדוש" (1225 לערך), מחזור העולם, הסאגה של אגילס והסאגה של אולף, מציינות שאריק הפליג ישירות לאורקני, שם הוא שיעבד את הרוזנים, קיבץ כוחות והקים בסיס שאפשר לו לארגן מספר משלחות אל מעבר לים. היעדים שהוזכרו בסאגות כללו את אירלנד, את האיים ההברידיים, את סקוטלנד ואת אנגליה. אריק חתם על הברית על ידי שידוך בתו רגנהילד למי שיהיה רוזן אורקני, ארנפין.

עם קבלת כס המלכות בנורת'מבריה נכנס אריק בסופו של דבר למרכז הבמה ההיסטורית, למרות שהמקורות ההיסטוריים מספקים מידע מצומצם בלבד ומציגים בעיות קשות. המקורות ההיסטוריים, כמו הכרוניקות האנגלו-סקסיות, "ההיסטוריה של המלכים" ו"ההיסטוריה האנגלית", נוטים להיות מאופקים והכרונולוגיה שלהם מבולבלת. בכל אופן, הקו הכרונולוגי הברור ביותר הוא ככל הנראה זה שמופיע בכרוניקה של וורסטר.

ממלכת נורת'מבריה שבה הניח אריק את רגלו הייתה שדה קרב בין המלכים האנגלו-סקסים לבין מלכי דבלין. מעמדם של הנורת'מברים שניצבו בתווך היה מורכב והתוצאה השתנתה מעת לעת וגרמה להיסטוריון הנרי מהנטיגדון לשפוט בחומרה את "חוסר הנאמנות שלהם".

ב-927, לאחר שגירש את גופריד מיורק, הביא המלך אתלסטאן את ממלכת נורת'מבריה תחת שליטה אנגלית. נראה שלניצחונו בקרב ברוננבור ב-937, שבו הוא ואחיו-למחצה, אדמונד, הביסו את בנו של גופריד, אולף השלישי, מלך דבלין, הייתה השפעה על ייצוב כוחו. הנחה זו ניתנת לאישוש על ידי כתבי הזכויות המלכותיים שהוצאו לקראת סוף תקופת מלכותו, בין השנים 937 – 939, שבהן היה אתלסטאן שליטה של בריטניה כולה.

ב-939 מת אתלסטאן ויורשו, אדמונד הראשון, שהיה אז רק בן 18, לא היה מסוגל לשלוט על נורת'מבריה. ב-939 או 940, זמן קצר לאחר עלייתו של אדמונד לכס המלכות, קבע שליט חדש משושלת איבר את משכנו ביורק. מספרי השנים האיריים ידוע שיריבו הוותיק של אדמונד, אולף השלישי, עזב את דבלין ב-939, שב-940 הצטרף אליו ביורק בן דודו, שידוע באירלנד כאלמיב קורן ובאנגליה כאולף סיטריקסון ושאולף השלישי מת ב-941, בעוד שהכרוניקות האנגלו-סקסיות מתארכות את מותו באופן שגוי ל-942. אלמיב קורן ירש אותו וזכה לתמיכה עממית, כפי שהכרוניקות האנגלו-סקסיות מדווחות שב-941 הפרו הנורת'מברים את התחייבותם ובחרו באולף מאירלנד כמלכם. אולף חלק את כס המלכות עם אחיינו, רגנלד בנו של גופריד. קיימים סימנים שוולפסטאן, הארכיבישוף של יורק ומדינאי מוביל בפוליטיקה הנורת'מברית, לקח חלק חשוב בתמיכה באולף, למרות שמאוחר יותר הוא שינה את דעתו. ב-942 השיב אדמונד מלחמה שערה וכבש את ממלכת מרסיה ואת חמשת הבורס של הדיינלאו, באופן שכה הרשים את בני התקופה עד שנכתבה פואמה לכבוד האירוע שנכללה בכרוניקות. בתגובה שיגר אולף פשיטה מוצלחת על תמוורת' שבמרסיה מאוחר יותר באותה שנה. בכל אופן, ב-943, כאשר צעד אולף לכוון לסטר, אחד מחמשת הבורס, הוטל עליו ועל ווולפסטאן מצור על ידי אדמונד והם בקושי הצליחו להימלט. בהמשך אותה שנה התנהל משא ומתן לשלום ואדמונד קיבל את אולף כבעל ברית והוא זה בשליטה בנורת'מבריה. מאוחר יותר שימש אדמונד סנדק שלו בטקס הטבילה ולרגנל הוא שימש כסנדק בטקס הקונפירמציה. ב-944 עברה נורת'מבריה שוב לידי ממלכת וסקס כאשר אדמונד גירש את השליטים הוויקינגים. הכרוניקן אתלוורד נוקט בקביעה ברורה יותר בנקודה זו והוא כותב שהיו אלה וולפסטאן ורוזני מרסיה שהדיחו את "הפורשים" הללו, כנראה אלה שחזרו לאמונה הפגאנית, ואילצו אותם להיכנע לאדמונד. באותה שנה פלש אדמונד לקאמבריה והפקיד אותה בידיו של מלקולם הראשון, מלך סקוטלנד בתמורה לתמיכתו בו "הן בים והן ביבשה". הרשומות ההיסטוריות האיריות מדווחות שב-945 שב אולף לדבלין ושליט לא ידוע ביורק, ככל הנראה רגנלד, מת. אדמונד תואר ב"המלך של כל אלביון", אך הוא לא האריך ימים כדי ליהנות מהשטחים שהוא כבש מחדש בצפון. הוא נהרג ב-946.

כאשר ירש אדרד את כס המלכות ב-946, הוכחה נאמנותם של הנורת'מברים והסקוטים כבלתי יציבה, למרות שלא ידוע בוודאות דבר על שאיפותיהם של יריביו בשלב זה. על פי הכרוניקות האנגלו-סקסיות "הכפיף אדרד את כל אדמותיה של נורת'מבריה לשליטתו והסקוטים נשבעו לו אמונים והבטיחו לו למלא אחר כל חפצו". יותר מכך, ב-947 הוא זימן את הארכיבישוף וולפסטאן ואת הויטן של נורת'מבריה והם התחייבו לציית לו. לא ברור מה היה היקף ההתנגדות לשלטונו של אדרד, אך השלטון האנגלי לא התקבל בנורת'מבריה בהתלהבות.

בכל מקרה, הכרוניקות מציינות שעד מהרה הפרו הנורת'מברים את התחייבויותיהם ואת שבועותיהם וב-948 הגיעה רמת חוסר נאמנותם לידי כך שהם המליכו את אריק כמלכם. באותה שנה העניש אותם אדרד ושיגר פלישה לנורת'מבריה, שכללה בעיקר את שריפת הכנסייה של העיר ריפון, שהוקמה על ידי ווילפריד הקדוש. למרות שכוחותיו של אדרד ספגו אבדות כבדות בקרב קסטלפורד בדרכם בחזרה דרומה, הצליח אדרד לבלום את יריביו כאשר איים עליהם בחורבן גדול יותר אם לא יתנתקו מאריק. הנורת'מברים העדיפו לפייס את המלך האנגלי, התכחשו לאריק ושילמו פיצויים.

הכרוניקה של מלכי אלבה מתעדת שזמן קצר לאחר מכן, פלש מלקולם הראשון, מלך סקוטלנד, בעקבות ההסתה של קוסטנטין השני, לנורת'מבריה, הגיע דרומה עד לנהר טיז ושב לאחר שלכד שבויים וראשי בקר רבים.

הדחתו של אריק פינתה את המקום לאולף, שהובס בקרב בסליין שבאירלנד ב-947, שב לנורת'מבריה ועלה שם לכס המלכות, ככל הנראה ב-949. נראה היה שאדרד לא נקט בשום פעולה משמעותית והעלים עין מכך.

בכל אופן, ב-952 הדיחו הנורת'מברים את אולף וקיבלו מחדש את אריק. המקורות ההיסטוריים לא ברורים דיים, אך נראה שאריק כבש מחדש את כס המלכות הנורת'מברי בכוח הזרוע או ניצל את החורבן שבה הייתה הממלכה שרויה. מלכותו השנייה של אריק הייתה גם היא קצרה וב-954 הדיחו אותו הנורת'מברים שוב, ואריק מת. לפי דיווח משנת 1072 אריק נרצח על ידי רוזן בשם מאקוס באזור שומם.

מדיה וקבצים בנושא אריק הראשון, מלך נורווגיה בוויקישיתוף

• אריק הראשון, מלך נורווגיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)