עד המאה ה-16 נקרא האגם "אגם סן ג'וליו". על שמו של המסיונר היווניג'וליו הקדוש מנוברה בן המאה ה-4, שהציל את תושבי חופי האגם וסביבתו, ממפלצות ונחשים שחיו על האי סן ג'וליו[1]. האי והעיירה המרכזית שעל גדת האגם נקראים על-שמו של ג'וליו גם במאה העשרים ואחת.
הסברה המקובלת ביותר היא, ששמו הנוכחי של אגם אורטה נובע מהביטוי הלטיני "גן סגור" (בלטינית: "Hortus conclusus"). עם הזמן השתבש חלקו הראשון של הביטוי "Hortus", והפך ל"אורטה". ישנן גם סברות אחרות למקור השם, אך הן מקובלות פחות.
גאוגרפיה ואקלים
אגם אורטה ממוקם בצפון איטליה, מערבית לאגם מאג'ורה, במרחק של כ-15 קילומטר בקו אווירי, וכ-50 קילומטר צפונית לנוברה (Novara), העיר המרכזית בנפה. צפונית לאגם משתרע הפארק הלאומי עמק גראנדה (אנ') (באיטלקית - Parco Nazionalle Della Val Grande). האגם צר וארוך, אורכו כ-13 קילומטר ורוחבו 2.5 ק"מ, כיוונו הכללי מצפון לדרום, גובהו מעל פני הים 290 מטרים, שטח הפנים שלו מסתכם ב-18.1 קילומטר מרובע, ועומקו המרבי 143 מטר[2].
החודש החם ביותר באגם הוא אוגוסט, ובו 27 מעלות צלזיוס בממוצע ביום ו-19 בלילות. ינואר הוא החודש הקר ביותר בשנה, ובו ממוצע מידות החום בימים עומד על 7 מעלות ובלילות על 1-[3]. כמות המשקעים הממוצעת בשנה מסתכמת ב-1,251 מ"מ, מהם 53 מ"מ שלג בממוצע שנתי. החודש הגשום ביותר הוא אוקטובר, בו יורדים 167 מ"מ גשם והשחון ביותר הוא פברואר - 66 מ"מ גשם בלבד.
היסטוריה
באזור האגם נמצאו ממצאים ארכאולוגיים מן התקופה הנאוליתית, בחפירות ארכאולוגיות על האי סן ג'וליו. בתקופת הברזל היו חופי האגם מאוכלסים בשבטים קלטיים, בתקופות האימפריה הרומית העתיקה המקום כפי הנראה לא היה מאוכלס, כך לפחות לגבי האי סן ג'וליו[4], או שהיה חסר חשיבות מספקת לאזכורים היסטוריים. במאה הרביעית הגיעו לאזור האחים ג'וליו וג'וליאנו, אוונגליסטים שבנו כנסיות. במאה השישית האזור נכבש על-ידי הלומברדים. בשנת 1219, לאחר עשרים שנות מחלוקת בין עיריית נוברה לבישוף, קמה בישופות סן ג'וליו בריביירה של האגם. ב-1767 הועברו הזכויות באזור לבית סבויה[5], אך רק השליטה הממשית של בית סבויה התממשה רק ב-1817. אזור האגם אוחד עם שאר חלקי איטליה ב-1861, תחת המלך ויטוריו אמנואלה השני.
אתרים ונושאי עניין
העיירה אורטה סן ג'וליו - אורטה סן ג'וליו היא העיירה המרכזית שלחופי האגם. העיירה ציורית, ונסיעת כלי רכב ממונעים אסורה בתוכה. בצמוד לעיירה מתנשא ההר הקדוש של אורטה, שממנו נשקף נוף היקפי מגובה של 386 מטרים, לאגם לכל סביבתו[6]. ההר הוכר על ידי אונס"קו ב-2003 כאתר מורשת עולמית, ביחד עם הרים קדושים נוספים במחוז פיימונטה ולומברדיה[7].
האי סן ג'וליו - אי קטן ופסטורלי, 275 מטרים אורכו ו-140 מטרים רוחבו. על האי בנויים בזיליקה עם חזית בסגנון רומנסקי ומנזר בנדיקטי, המאוכלס על ידי נזירות בלבד, אשר שותקות ואינן מדברות. סביב האי מתפתל שביל טבעתי הנקרא ש"שביל השקט".
שייט - השייט משמש הן למעבר בין עיירות על גדות האגם, הן למעבר לאי סן ג'וליו וגם לבילוי ולתיירות.
מוזיאון אתנוגרפי וכלי נשיפה – במרחק קצר מהחלק הצפון מערבי של האגם, נמצא המוזיאון האתנוגרפי ולכלי נשיפה, בעיירה הקטנה קווארנה תחתית (Quarana Sotto)[8].
מוטרונה - הר מוטרונה ניצב בין אגם מאג'ורה לאגם אורטה[9], גובהו 1,491 מטרים. מראש ההר ניתן לצפות בשני האגמים. ניתן לעלות להר ברכבל מהעיירה סטרזה לחופי אגם מאג'ורה, במרחק של כ-17 קילומטרים מחלקו הצפוני של אגם אורטה. בתחנת ביניים של הרכבל, ממוקמים גנים בוטניים. בחורף ההר גם מציע אפשרויות של סקי.
מוזאון הברזים - המוזיאון מצוי בעיירה סן מאוריציו ד'אופליו (San Maurizio d’Opaglio), הנמצאת בחלק הדרום מערבי של אגם אורטה. בכניסה לעיירה מוצב ברז גדול ממדים.
בעיירות סביב האגם נערכים אירועים דוגמת תערוכת פרחים אביבית באורטה סן ג'וליו וימי שוק אזוריים.
איכות סביבה
בשנת 1926 הקימה חברת במברג (Bemberg) מפעל טקסטיל בדרום האגם. בתהליך הייצור נשאבו מים מתוך אגם אורטה, והוזרמו בחזרה לאגם במשך שנים כשפכים מזהמים. השפכים כללו עופרת, אמוניום סולפט וחומרים רעילים אחרים[14]. להזרמת השפכים היו השלכות חמורות על איכות מי האגם ואיכות הסביבה. משנות החמישים של המאה העשרים החלו פעולות של ניקוי מי האגם, אך המומחים התמודדו גם עם הצטברות מתכות כבדות במים. בשנות ה-80 הוחל בפעילות ניקוי נוספות, המשפרות את איכות מי האגם ומסייעות לשיקום איטי של החי והצומח. מפעל במברג עדיין מייצר, אך קיימת הקפדה של הנהלת החברה והשלטונות למניעת זיהומים נוספים.
