PROFILPELAJAR.COM

שמואל קלמן מירסקי
לידה	15 בפברואר 1899; דובסרי, האימפריה הרוסית
פטירה	1 באוקטובר 1967 (בגיל 68); ניו יורק, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית, האימפריה הרוסית
השכלה	ישיבת תורת חיים; בית הספר המנדטורי למשפטים; אוניברסיטת ניו יורק; המכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין; ישיבת עץ חיים; אוניברסיטת קולומביה ;
מעסיק	ישיבה יוניברסיטי

הרב פרופ' שמואל קלמן מירסקי (Samuel Kalman Mirsky; ב' באב תרנ"ט, יולי 1899 – כ"ו באלול תשכ"ז, אוקטובר 1967) היה רב וחוקר ספרות חז"ל, הגאונים והראשונים, מאנשי הציונות הדתית.

תולדות חייו

נולד לאביו, משה צבי מירסקי, בעיירה בלאסור שברוסיה, על גדות הדנייסטר. בגיל חמש עלה עם הוריו ואחותו הגדולה לירושלים, לבית ישראל, בה התגוררו כבר הורי אמו (הרב יהודה לייב קוליק, ואשתו דינה). לאחר תקופה קצרה בתלמוד תורה בשכונה, החל בגיל 7 או 8 ללכת ללמוד יחד עם סבו בישיבת תורת חיים בעיר העתיקה. הוא למד שעתיים ביום עם רב מהישיבה שנשכר ללמוד איתו ובשאר הזמן למד לבדו^[1]. בשלב מסוים ביקש ללמוד עם בני גילו ולמד בתלמוד תורה של ישיבת עץ חיים במשך כחצי שנה. אולם לאחר שראה שההספק הרבה פחות, שב ללמוד בישיבה ולמד עם הרב מרדכי דוד לוין. בהמשך למד בבית המדרש לרבנים של "חברת עזרה". שם למד אצל הרבנים בן-ציון מאיר חי עוזיאל ובן ציון אברהם קואינקה. לימודי חול למד אצל יוסף יואל ריבלין. לאחר הבר מצווה למד כשנה בבית מדרש רבנים בגבעת שאול. בגיל 16 נסמך לרבנות על ידי הרב מתיתיהו מדינצקי (מחבר השו"ת "מתת ידו").

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נשאר מירסקי בארץ ישראל, בזכות האזרחות האמריקאית של אביו וגילו הצעיר. הוא למד בחבורה של זרח ראובן ברוורמן בעיר העתיקה. לקראת סוף המלחמה בעת שארצות הברית נכנסה למלחמה, התחבא מירסקי זמן מה עד שהחליט להתייצב במשטרה הטורקית. הוא היה מאחרוני המוגלים לדמשק, שכן בזמן שהוא הוגלה נכבשה ירושלים על ידי הבריטים. בדמשק הוא נפגש עם דוד ילין^[1], ובהשפעתו נכנס ללמוד בבית המדרש העברי למורים, כאשר שבו לירושלים לאחר המלחמה. לאחר שהוסמך למורה, נכנס ללמד בבית הספר תחכמוני כמחנך הכיתה הבוגרת^[2]. על פי בקשת מורו אליעזר מאיר ליפשיץ, נבחן מירסקי בשנית, וקיבל סמיכה לרבנות מהרב יוסף גרשון הורוביץ.

ב-1920 נישא לשולמית, בת יוחנן דוד סלומון בנו של יואל משה סלומון.

מירסקי היה בן המחזור הראשון של הלומדים בבית הספר המנדטורי למשפטים, שם למד בין השאר אצל השופט העליון גד פרומקין וד"ר יעקב ישראל דה האן. בשנת 1924 קיבל את הדיפלומה במשפטים והיה פעיל באגודת בוגרי בית הספר^[3] ובהנחלת המשפט העברי^[4].

ב-1922 ירד אביו לניו יורק עם בני משפחתו, ובאוגוסט 1926^[5], לבקשת המשפחה, הצטרפו אליו מירסקי ומשפחתו. הוא קיבל משרת הוראה בישיבת רבי יצחק אלחנן, במוסד זה ובמוסדות המסונפים אליו, הוא שימש בתפקידי הוראה וניהול עד סוף ימיו, תוך עבודה מחקרית של ההדרת כתבי הגאונים והראשונים. במקביל הוא ניהל זמן מה את תלמוד התורה של יהודי חלב ובית הספר שולמית לבנות. באותו זמן הוא קיבל תואר ראשון מאוניברסיטת ניו יורק ואת התארים השני והשלישי מאוניברסיטת קולומביה. עבודת הדוקטורט שלו הייתה בנושא "שאילתות דרב אחאי, מהותו וטיבו, והשוואת כתבי היד של ספר בראשית מן השאילתות, יחד עם תרגום באנגלית של הטקסט".

היה פעיל בתנועת המזרחי בארצות הברית וקנדה, ואף שימש מטעמם ציר בקונגרס הציוני בז'נבה בשנת 1939. שימש כרב קהילת בית הכנסת של קהילת ישראל הצעיר בשכונת בורו פארק בברוקלין.

שימש בתפקידים רבים, בעיקר בארגונים הקשורים לשפה העברית ותרבותה^[6], כן היה נשיא ועד הרבנים של שכונת בורו פארק. היה קשור מאוד לארץ ישראל ונהג לבקר בה כמעט מדי שנה. בשנת 1951 הוא הוציא את ספרו "בין שקיעה לזריחה" בהוצאת "סורא"^[7] ובשנת 1953 הקים בשיתוף פעולה של ישיבה יוניברסיטי ומשרד הדתות את "מכון סורא" שייעד להיות גשר בין ירושלים של מעלה וניו יורק של מעלה^[8]. המכון הוציא מאסף, שיצא ארבע פעמים בין השנים תשי"ד ותשכ"ד^[9] ועסק בהוצאת כתבי קדמונים וענייני משפט עברי^[10]. לנשיא הכבוד של המכון גייס מירסקי את נשיא המדינה, יצחק בן-צבי^[11], ולאחר מותו את זלמן שזר^[12]. באמצע שנות ה-60 הוא פעל להקים מבנה למכון סורא בגבעת מרדכי^[13]^[14] ותרם את ספרייתו הפרטית למכון^[15].

בעיצומה של עבודתו המדעית, חלה מירסקי ונפטר בניו יורק בכ"ו באלול, תשכ"ז (1 באוקטובר 1967)^[16].

משפחתו

אשתו הראשונה, שולמית, הייתה בתו של יוחנן דוד סלומון ונכדתו של יואל משה סלומון.
בנו פרופ' דוד מירסקי שימש כדקאן קולג' שטרן של הישיבה יוניברסיטי. חתנו פרופ' מאיר חבצלת ההדיר גם הוא ספרי קדמונים.
בין נכדיו: אהוד חבצלת, סופר יהודי אמריקאי ופרופסור לכתיבה יוצרת באוניברסיטת אורגון; ויהודה מירסקי, פרופסור חבר בחוג למדעי היהדות והמזרח הקרוב ומרכז שוסטרמן לחקר ישראל באוניברסיטת ברנדייס שבמסצ'וסטס^[17].

אשתו השנייה הייתה פני בירנבאום, נכדה של יוסף אלטר אפשטיין, מחבר ״גנזי יוסף״.

עבודתו המחקרית

עבודתו הבולטת הייתה הוצאה מחדש של שאילתות דרב אחאי, שיצאה לאור בחמישה כרכים.

שאילתות דרב אחאי גאון: עם שני פירושים קדמונים מכ"י ועם חילופי נוסחאות על פי עשרה כ"י של השאילתות / וביאורים והערות ומבוא מאת שמואל קלמן מירסקי. בהוצאת מכון סורא וישיבה אוניברסיטה [ניו יורק] בהשתתפות מוסד הרב קוק תש"ך-תשל"ז.
חיבור התשובה: לרבנו מנחם ב"ר שלמה המאירי. יוצא לאור בפעם הראשונה ע"פ הכתב-יד, על ידי הרב אברהם סופר, ועם מבוא על תולדות ר’ מנחם המאירי וספריו והערות, והשואות לכ"י שנכתב בשנת ר"מ והועתק בידי יצחק בולקא -על ידי הרב שמואל ק. מירסקי, ניו יורק, תלפיות, ישיבה אוניברסיטה, תש"י.
בין שקיעה לזריחה: השתלשלות הסנהדרין לישיבה בירידתה לבבל, תולדות אישי מעבר בדרך, שובה למקומה, מאת שמואל ק. מירסקי, ירושלים - ניו-יורק "סורא", תשי"א.
פירוש ר’ יהודה ב"ר בנימין עניו, על הרי"ף מסכת פסחים, יוצא בפעם הראשונה לאור מכ"י הספרייה הלאמית בפריז עם מבוא על המחבר והערות מאת הרב שמואל ק’ מירסקי, ניו יורק, תלפיות וישיבה אוניברסיטה, תשט"ו.
פירוש רבי יהונתן הכהן מלוניל על המשנה והרי"ף מסכתות מגילה ומועד קטן, יוצא לאור בפעם הראשונה מכ"י עם מבוא על תולדות המחבר והערות מאת שמואל קלמן מירסקי, ירושלים, מכון סורא, ניו-יורק, ישיבה אוניברסיטה, (תשט"ז).
שבלי הלקט השלם, לרבנו צדקיה ב"ר אברהם הרופא, יוצא לאור בפעם הראשונה מכ"י, עם שבילי שבלי הלקט, ביאורים והערות ומבוא מאת שמואל קלמן בה"ר משה צבי מירסקי, ניו יורק, מכון סורא, תשכ"ו.
מדרש סדר עולם - גוף המדרש עם המבוא וההערות של דוב בר רטנר, סקירה מדעית על טיב המדרש, מהדורותיו השונות ותגובות חכמים על מהדורא זו בשעתה ובתוספת המדרש הקטן עשר גלויות כהשלמה לסדר עולם, מאת שמואל ק. מירסקי, ירושלים, ח. וגשל, תשמ"ח.

כתבים נוספים:

ארץ וימים: אישים דמויות ומקומות, שמואל ק. מירסקי, ירושלים: סורא, תשי"ג.
אישים ודמויות בחכמת ישראל: באירופה המזרחית לפני שקיעתה, ערך שמואל ק. מירסקי (ניו-יורק), "עגן" על יד ההסתדרות העברית באמריקה, תשי"ט.
מוסדות תורה באירופה בבנינם ובחורבנם, בעריכת שמואל ק. מירסקי, ניו-יורק, עגן, תשט"ז, 1956.

כמו כן היה, עורך הרבעון "תלפיות" שיצא בשנים תש"ד-תשכ"ה וחיבר מאמרים רבים שנתפרסמו בכתבי עת שונים.

ספרי יובל וזיכרון

בשנת תשי"ט, בהגיעו לגיל 60, יצא לכבודו ספר יובל:

ספר יובל לכבוד שמואל קלמן מירסקי: למלאת שלשים שנה לעבודתו הברוכה בשדה המדע והרבצת התורה באמריקה, בעריכת שמעון ברנשטיין וד"ר גרשון א. חורגין, ניו יורק: ועד היובל, (תשי"ט), באתר היברובוקס

בשנת תשל"א יצא לזכרו ספר זיכרון:

ספר זיכרון לשמואל קלמן מירסקי: מחקרים בהלכה ובאגדה, בספרות הדורות ובמחשבת ישראל, עורך גרשון אפפעל, עורכי משנה: חיים ליף, משה עפשטיין, ירושלים, המכון למחקר "סורא", ירושלים וישיבה אוניברסיטה, ניו יורק, תשל"א

אילן יוחסין משפחת פרוש

נפתלי צבי פרוש

לאה פרוש

שלמה זלמן פרוש

גרשון פרוש

נפתלי צבי
פרוש-גליקמן

הרב חיים יהודה לייב
אוירבך

שינא גיטל

מרדכי ליבר פרוש

הרב שמואל קלמן מירסקי

אברהם סלומון

נפתלי סלומון

המשך ענף זה ראו:
עץ חיים יהודה לייב אוירבך

מרדכי ליבר פרוש

ירוחם פישל קרלנשטיין

הרב נחמן
י. יגלניק

הרב מנחם
וילהלם

שרה

הרב ברוך
מרדכי אטינגר

ישראל פרוש

לקריאה נוספת

שמואל קלמן מירסקי, "מגילת חיי", הדאר מז (תשכ"ח) 5-4, עמ' 31–32. (נדפס שוב בתוך: ספר זיכרון לשמואל קלמן מירסקי (תשל"א), עמ' רעט–רצג.)
חיים ליף, "דרכו של הרב ד"ר שמואל ק. מירסקי כסופר וכחוקר", בתוך: ספר זיכרון לשמואל קלמן מירסקי (תשל"א), עמ' רסג–רעח.
אליעזר זלמן ברנשטיין, "הרב והמורה", בתוך: ספר זיכרון לשמואל קלמן מירסקי (תשל"א), עמ' שא–שג.

Zvulun Ravid, "S.K. Mirsky: in memoriam, 1899-1967", Jewish Book Annual 26 (1969), 64-67.
William W. Brickman, "Samuel K. Mirsky’s contribution to Jewish educational historiography", in: Samuel K. Mirsky Memorial Volume (1970), pp. 271-281.

ביבליוגרפיה:

טוביה פרשל, "כתבי פרופ’ שמואל ק. מירסקי", בתוך: ספר יובל לכבוד שמואל קלמן מירסקי (תשי"ח), עמ' 539–558.
אריה סטריקובסקי, "כתבי שמואל ק. מירסקי ז"ל: רשימה ביבליוגרפית מושלמת ומעודכנת", בתוך: ספר זיכרון לשמואל קלמן מירסקי (תשל"א), עמ' שט–שטז. (עדכון לרשימה שהופיעה בספר היובל לכבודו.)