PROFILPELAJAR.COM

שלמה אומברטו נכון
לידה	4 באוקטובר 1905; ליבורנו, איטליה
פטירה	15 בינואר 1974 (בגיל 68); ירושלים, ישראל
מדינה	ישראל
מקום קבורה	הר המנוחות

שלמה אוּמבֶּרטו נכון (Umberto Nahon; ו' בתשרי ה'תרס"ו, 4 באוקטובר 1905, ליבורנו, איטליה – ג' בשבט ה'תשל"ד, 15 בינואר 1974, ירושלים) היה ממנהיגי התנועה הציונית באיטליה בתקופה שקדמה להקמת מדינת ישראל. הוא עלה לארץ בשנת 1939 ובמשך מספר שנים לאחר מכן שימש בשליחויות קרן היסוד והסוכנות בחו"ל. משנת 1947 היה בישראל וכיהן כיושב ראש ארגון יוצאי איטליה וחבר בוועד הפועל הציוני בין השנים 1951–1964. הוא עבד במחלקה לארגון ולהסברה של הסוכנות היהודית.

קורות חיים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

שלמה אומברטו נכון נולד בליוורנו בשנת 1905 למשפחה ספרדית שומרת מסורת. לאחר לימודיו התיכוניים עקר למילאנו לצורך רכישת השכלה גבוהה. עוד מנעוריו גילה עניין בציונות, ובגיל 18 הקים מועדון תרבות יהודית. שנה לאחר מכן (בשנת 1924) היה בין מארגני כינוס ציוני בו השתתף קהל מגוון מהקהילות השונות ובהם דמויות מפתח כמו אלפונסו פצ'יפיצ'י, אנצו סרני ואחרים. הכינוס היה מוצלח והדים ממנו נשמעו למרחוק והוא הוזכר בעיתון הקהילות "ישראל" עוד שנים אחר כך. כך החלה פעילותו הציונית שנמשכה ברצף באיטליה ובארץ עד לכהונתו כמזכיר הקונגרסים הציוניים שהתקיימו בירושלים כארבעה עשורים לאחר מכן. לאחר סיום לימודיו, בגיל 23, התמנה לתפקיד המזכיר הכללי של הפדרציה הציונית האיטלקית ובהמשך התמנה גם לסגן נשיא הפדרציה. במקביל לכך עסק בפעילות פובליציסטית בשבועון שהוציאה הפדרציה, בשם "ישראל" ובמשך כמה שנים היה עורכו.

בשנת 1939 עם יישום חוקי הגזע באיטליה, עלה לארץ עם אשתו אניטה לבית לוי ובתו לאה. בתם השנייה, שמחה, נולדה בתל אביב.הוא קיבל על עצמו תפקידים מטעם קרן היסוד, של גיוס כספים ונסע לכמה ממדינות אירופה וכן לקונגו הבלגית. בתקופת שלטון הפשיזם באיטליה הוא היה המקשר בין ראשי הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית לבין ראשי הממשל האיטלקי של מוסוליני. הוא העביר בין הצדדים מסרים, מהם יכלו לעמוד על כוונות הצדדים. עוד לפני תום מלחמת העולם השנייה הוא נשלח לרומא להיות נציג הסוכנות שם, הקים שם משרד עליה אשר הסדיר את עלייתם ארצה של הפליטים אשר הגיעו לאיטליה. בשנת 1947 חזר לארץ ומאז ועד פטירתו היה עובד המחלקה לארגון והסברה של הסוכנות היהודית.

בשנת 1967 פעל להעברתה של המרכבה של מונטיפיורי המוזנחת מחצר בית הספר לאמנות בצלאל בירושלים, לאתר הקבע שלה במשכנות שאננים, ליד טחנת הרוח. בעקבות כך זכה שהרחוב הגובל במשכנות שאננים ממזרח ייקרא על שמו. פועלו החשוב של נכון בארץ היה ארגון העברה של ארבעים ארונות קודש ותשמישי קדושה אחרים מבתי כנסת נטושים באיטליה לבתי כנסת בארץ.^[1]

לזכרו הוקם "מוזיאון יהדות איטליה ע"ש ש. א. נכון" בירושלים, ורחוב נקרא על שמו בשכונת ימין משה בירושלים.

לאחר מלחמת ששת הימים, מונה ד"ר נכון להיות חבר בוועדה לפיקוח על הכותל המערבי והמקומות הקדושים, על ידי הרבנים הראשיים הרב איסר יהודה אונטרמן והרב יצחק נסים.

העברת ארונות הקודש

בשנת 1952 בוצעה ההעברה הראשונה של ארון קודש, ריהוט ותשמישי קדושה מבית כנסת עזוב של הקהילה היהודית בקוניליאנו וֶנֶטו לישראל. תוכנו של בית הכנסת הזה הוצב בבית הכנסת בירושלים כמנהג בני רומא. בסך הכול הובאו לישראל כארבעים בתי כנסת, בין השאר מוצבים ארונות קודש מאיטליה במקומות הבאים: היכל שלמה, ישיבת פוניבז', מוזיאון ישראל, בבית הכנסת בקניון מלחה, בעיר כרמיאל, בקריית שמואל הדתית בקריות באזור חיפה, ברמת גן בית הכנסת האיטלקי ע"ש רבי עובדיה מברטינורו ועוד. העברת ארונות הקודש פסקה כאשר רשויות השלטון באיטליה הגיעו למסקנה כי מקומן של שכיות החמדה של יהודי איטליה הוא בארצם.

תהליך העברת ארונות הקודש היה מורכב, דרש אמצעים כספיים, מומחיות, התמדה וניהול מרכזי. כל זה היה תחת השגחתו ופיקוחו של שלמה אומברטו נכון. ארונות הקודש שייכים ברובם עד היום לאוסף מוזיאון יהדות איטליה על שם ש.א. נכון.

אישורי הרשות המקומית, ממשל הפרובינציה ורשות העתיקות הממשלתית ברומא.
שרטוט טכני מפורט של הארון, על מנת שניתן יהיה להרכיבו בחזרה בארץ. השרטוט היה בשיטה האיטלקית ובשפה האיטלקית.
פירוקו של ארון הקודש למרכיבים היסודיים על ידי בעלי מקצוע. הארונות היו מעץ ישן מצופה לעיתים בזהב ומאבן שיש.
אריזת ארון הקודש בארגזים בצורה שתמנע נזק לחלקי הארון בשל תנודות האוניה על גלי הים. (למרות הכול היה זה אחד הגורמים לנזקים).
פיקוח על ההובלה ביבשה, העמסה על האוניה, הפריקה וההובלה ליעד הישראלי.
בחירת בית הכנסת בו יורכב הארון.
הרכבת הארון לפי שירטוט (איטלקי ברוב המקרים), תיקון שברים וצביעה היכן שהיה צורך בכך.

ארונות קודש מאיטליה שנמצאים בישראל

	מקום בית הכנסת באיטליה	שם בית הכנסת או מחוז מיקומו	שנת ההקמה	מיקום בית הכנסת בישראל
1.	Conegliano	ונטו	1675	בית הכנסת של יהודי רומא, ירושלים
2.	Busseto	אמיליה-רומאניה	1878	בית כנסת "קוממיות" טלביה, ירושלים
3.	'ריג'יו אמיליה'	אמיליה-רומאניה	1756 שנת שיר"ו=ה'תקט"ז	קריית שמואל, חיפה
4.	(Vittore Veneto (Veneto	La synagoga di Cenada	1701	מוזיאון ישראל, ירושלים
5.	מנטובה (לומברדיה)	Scuola Grande Italiana	1635 שנת שצ"ה	ישיבת פוניבז', בני ברק
6.	Carpi	אמיליה-רומאניה	1859	בית הספר החקלאי, עיינות (כיום שמור במוזיאון יהדות איטליה)
7.	Pitigliano	Toscana		כרמיאל
8.	פדובה	ונטו	1617 (משוער)	היכל שלמה, ירושלים
9.	פדובה	ונטו	1683 (משוער)	יד אליהו, תל אביב
10.	Cartemaggiore	אמיליה-רומאניה
11.	Moncalvo	פיימונטה		בית הכנסת האיטלקי ע"ש רבי עובדיה מברטינורו, רמת גן
12.	בתי הכנסת ברחוב דלה אוקי	פירנצה	טוסקנה	בתי כנסת בתל-גיבורים ברמת גן ובישיבת כרם ביבנה
13.	פדובה, פיזרו אנקונה	לא ידוע	מחוזות שונים	בתי הכנסת הספרדיים ברובע היהודי בעיר העתיקה: שני ארונות קודש ובמה

ספריו

משה מונטיפיורי

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

לקריאה נוספת

ספר זיכרון:

ראובן בונפיל, מריה מאיר מודנה, יוסף ב. סרמוניטה, דניאל קארפי וג'ורג'ו רומאנו (עורכים), ספר זיכרון לשלמה אומברטו נכון: קובץ מחקרים לתולדות היהודים באיטליה (Scritti in memoria di Umberto Nahon), ירושלים: מוסד שלמה מאיר, מוסד רפאל קאנטוני, תשל"ח 1978.

הספר, שראה אור בהוצאת שני מוסדות העוסקים בהנצחת יהדות איטליה, כולל שני חלקים: חלק העברית, ובו שלושה-עשר מאמרים וחלק באיטלקית, ובו שנים-עשר מאמרים. עם הכותבים בספר נמנים חיים בינארט, שמואל ספראי, דוד קאסוטו, דניאל קארפי ואחרים.

ג'ורג'ו רומאנו, 'שלמה אומברטו נכון', בתוך: ספר זיכרון, עמ' 13–34.

Annie Sacerdoti (in collaborazione con Luca Fiorentino), Guida all'Italia Ebraica, Casale Monferrato: Marietti, 1986. (באיטלקית)
Alfredo Sarano, Ricordo di Umberto Nahon, Rassengna Mensile di Israel, Gennaio 1974.