ייחודה של הסדרה היה ביציאתה מבועת ההווייה התל אביבית, שעד אז הייתה משודרת בשעות השיא של הצפייה, ובחירתה להתמקד, לראשונה בפורמט מסוג זה, בזווית אחרת, פריפריאלית, של החברה הישראלית; גיבורי הסדרה הגיעו משולי ומעומק הבמה הישראלית - כפי שכתב רנן שור בתוכניית פסטיבל הקולנוע ירושלים 2001: ”אנטי-גיבורים הנעים במסע פנימי וחיצוני, מתמודדים עם תסכול וכאב, נטועים באתרי החיים שלהם, בזרימת מציאות נושכת ומהבילה. גיבורים אקטיביים, עיקשים, מצולקי הגירה, בתנועה של חיפוש ומימוש אחרי תיקון, אהבה, חסד חמלה, מעין 'פה ושם בארץ ישראל' של עמוס עוז, בגרסה הטלוויזינית של יוצרים צעירים.”
יוזמי הסדרה, רנן שור וחיים שריר – סמנכ"ל תוכניות "רשת" דאז, ביקשו לאפשר באמצעותה ליוצרי קולנוע ישראליים צעירים – תסריטאים ובמאי קולנוע – ליצור את דרמת הביכורים הטלוויזיונית שלהם, בתקופה בה ההזדמנויות להשתלב ולעבוד בתחום היצירה הדרמטית היו נדירות. הסדרה ביקשה ליצור גשר בין הצלחת סרטי הסטודנטים הישראלים בארץ ובעולם, לבין הגעתם של מעטים מהבמאים הצעירים לעמדת בימוי סרט עלילתי באורך מלא, תוך התנסות בפורמט ביניים בן 50 דקות.
הבמאים והתסריטאים שנבחרו מתוך עשרות רבות להשתתף בסדרה, זכו לאורך כל שלבי היצירה לקבלת תמיכה - החל משלבי פיתוח התסריט וההפקה, ועד להקרנתה במשבצת שידור מרכזית בערוץ 2, והפצתם של הסרטים בפסטיבלים ובתחנות טלוויזיה ברחבי העולם. את עשייתם חנכו וליוו, לצד עורכי הסדרה, יוצרים מוערכים, ובהם שמי זרחין, שבי גביזון, איתן גרין, נפתלי אלטר, יורם מנדל ועוד.
הצלחתה של הסדרה, ההד שיצרה בארץ ובעולם, הפרסים בהם זכתה בפסטיבלים מקומיים ובינלאומיים, והקרנתה בתחנות טלוויזיה שונות ברחבי אירופה, הובילו להעלאת רף הדרמות בישראל, לשינוי ההתייחסות לדרמה הטלוויזיונית הישראלית בעולם, וקידמה את יוצריה למרכז המפה של הקולנוע והטלוויזיה בישראל.
כבר 16 שנה, מדי ליל שבת, מתכנסים אנה ואלכס ושלושה זוגות חברים קבועים למשחק הפוקר השבועי. לאלכס עוד לא מלאו 60, אך בעיות הזיכרון שלו מתחילות להחריף, והחברים מחליטים לקיים הצבעה שתקבע אם יהיה על אלכס לפנות את מקומו סביב השולחן. אנה יודעת שאם יפסידו, יאבד אלכס את טעם החיים. היא לובשת את פני הפוקר שלה ויוצאת למלחמה.
פרסים: פרס ראשון בפסטיבל הטלוויזיה היוקרתי בבאנף - קנדה, 2002; פרס הבימוי בפסטיבל הקולנוע ירושלים, 2001. פרס הדרמה המצטיינת בפסטיבל הישראלי ניו-יורק – לוס-אנג'לס.
חנה וזאנה, אישה דתייה כבת 60, יוצאת מדימונה לבקר את בנה מנחם הכלוא בבידוד באשקלון, באשמת הסגרת סודות מדינה. היא יוצאת לדרך למרות התנגדות משפחתה כדי להביא את בנה להתנצל בפני אביו השוכב בטיפול נמרץ. בדרכה רבת החתחתים היא חוברת לנער בדואי המסייע לה ללמוד אמיתות על בנה, על עצמה, ולהגיע לעצמאות לראשונה בחייה.
פרסים: פרס הדרמה המצטיינת, פרס השחקנית ללבנה פינקלשטיין ופרס ההפקה - פסטיבל הקולנוע ירושלים, 2001. צל"ש בפסטיבל ז'נבה, 2002.
משה, ילד אתיופי בן 11, גר באתר הקרוואנים המתרוקן "עתידים" שבגליל המערבי, ממתין להגעת אמו מאתיופיה. אמו לא תגיע והוא נקרע בין שניים: אהרון, חוזר בתשובה בן 60 המלמד אותו תורה, לבין וולטר – נגן סקסופוןאפרו-אמריקאי יצרי ובעל מועדון ג'אז בשולי האתר. אהרון נותן למשה קופת ניסים ומבטיח לו שזה יביא את אמו לישראל, וולטר נותן למשה את הכוח להאמין רק בעצמו.
משפחת זכותא היא משפחה קשת יום משכונת עוני בבני-ברק. עמרם, אברך בן 40, מתפרנס מכתיבת מזוזות, ואשתו יפה, מטפלת בבנם האוטיסט יצחק-שלמה. אחר צהריים אחד, נכנס הילד לדירת השכנים ומחולל שם נס. מאותו רגע, קהל גדול צובא על בית משפחת זכותא ומשנה את חייה. סיפור על זוגיות, אמונה, והורות במשבר.
בוצ'אצ'י, טבח בבסיס חיל האוויר, מקבל בהכנעה את ההיררכיה הצבאית שמעמידה את הטייסים בראש הפירמידה. על רקע תחרות שירים עזה בין הטבחים לטייסים במסגרת אירועי יום העצמאות של הבסיס, מגיע חייל חדש ושופך אור אחר על מעמד הטבחים. בוצ'אצ'י, לראשונה בחייו, לוחם על ערכיו.
דוביק, פנסיונר, מנסר לעצמו שלוש אצבעות בנגריית החובבים שלו. עופרה, רעייתו הנאמנה, ממהרת לקחת אותו לבית החולים, אך בחדר המיון מסתבר שהיא שכחה את הצידנית, עם האצבעות הכרותות, במכונית. כשעופרה יוצאת למגרש החניה להביא את הצידנית, היא נדהמת לראות את מכוניתה מתרחקת. היא מזנקת למונית מזדמנת ופותחת עם הנהגת משולחת הפה במרדף אחרי האצבעות. סרט מסע משעשע על זוגיות, נישואין ואהבה.
תמר, ילדה מתבגרת ביישוב דתי, חוגגת את בת-מצוותה סמוך לחג הפסח. בעת שהיא לומדת, דרך דרשתה, על הקשר בין ניקוי החמץ לטיהור הפנימי, גוררת אותה חברתה להרפתקאות "אסורות" ולנשיאת כובד האשמה והמחיר[3].
משפחת ברנע מגבעתיים יוצאת לשלושה ימי חופשה משפחתית בהונגריה. לפחות 15 שנה עברו מאז הטיול המשפחתי האחרון, ושלוש הבנות, בגילאי 26–32, מקבלות את ההצעה ברגשות מעורבים. לראשונה זה שנים הם נאלצים להתמודד עם בעיות ומתחים שהודחקו בחיי היומיום. גיבורת הסרט היא משפחת "הכל בסדר" הישראלית, שהטיול להונגריה מעמת אותה עם הפער שבין הדימוי העצמי למציאות.
ג'יימס, בחור אפריקני מהכפר הדמיוני אנצ'ונגווני, יוצא במסע עלייה לרגל אל ארץ הקודש, אל ירושלים. עם הגיעו לישראל נחשד ג'יימס כעובד זר ללא רישיון עבודה ונעצר. הסרט מגולל את ההתפכחות שעובר ג'יימס בישראל, בעודו נחשף למניעים החומרניים של הסובבים אותו.
פרסים ופסטיבלים: הוקרן בפסטיבל הקולנוע בקאן במסגרת "השבועיים של הבמאים", בפסטיבלי טורונטו, לונדון ופוסאן (קוריאה), ובעשרות פסטיבלים נוספים; זכה בצל"ש פסטיבל הקולנוע ירושלים, 2003; פרס אופיר לאריה אליאס כשחקן משנה ופרס המוזיקה לאהוד בנאי; פרס הסרט המצטיין בפסטיבל ולנסיה, 2003; פרס הבמאי בפסטיבל ניו דלהי, 2003; פרס הסרט בפסטיבל אוסלו, 2003.
