שושלת טאנג נוסדה על ידי משפחת לי (李) שצברה כוח והשפעה במהלך שקיעתה של שושלת סווי.
רצף שלטונה של שושלת טאנג נקטע למשך 15 שנה על ידי הקיסרית וו דזה טיין (הקיסרית היחידה בכל תולדות סין), אשר הקימה שושלת משלה, בשם שושלת ג'ואו השנייה, אולם מאחר שהשלטון נלקח ממנה, מנתה שושלתה רק אותה עצמה.
בתקופת שושלת טאנג שלטו בה 21 קיסרים. האוכלוסייה בסין בזמנה נעה, על פי מפקדי אוכלוסין שנערכו במאות השביעית והשמינית, בין 50 מיליון איש ל-80 מיליון איש בשיא כוחה, וזאת מתוך אוכלוסייה כלל עולמית של 190 עד 240 מיליון נפש. בירתה של הקיסרות הייתה צ'אנג-אן (ש'י-אן של היום) שהייתה העיר המאוכלסת ביותר בעולם באותה תקופה. שטח ממלכת טאנג היה השטח הגדול ביותר שנשלט עד אותה עת על ידי שלטון מרכזי אחד והתחרה בשטחיהן של שושלות מאוחרות יותר.
תקופת שלטונה של שושלת טאנג על סין, זכורה כתור הזהב הסיני, השושלת מיסדה שירות ציבורי שהקבלה אליו התבססה על מבחני השכלה. תקופה זו נחשבת כתור הזהב של השירה הסינית, שניים מהמשוררים הסינים הנחשבים ביותר, לי באי ודו פו פעלו בתקופת שושלת טאנג. בתקופתה חלה התקדמות בתחומי התרבות, המוזיקה, הכלכלה, התחבורה, החקלאות, קרטוגרפיה ועוד.
בתקופתה שלט הקיסר האהוב והזכור לטובה ביותר, הקיסר טאידזונג.
בתקופת השושלת, סין נפתחה לעולם, הדתות זכו בתחילה לחופש פולחן, הבודהיזם התפשט, סוחרים מרחבי העולם סחרו, והשתקעו בסין.
דרך המשי המפורסמת הגיעה לשיא תהילתה, ובמשך הזמן המאוחר יותר של השושלת, נפגעה דרך המסחר החשובה.
עד היום טאנג הוא שם נרדף לסין.
כל זאת עד המאה ה-9, כאשר מפקדי צבא מקומיים שנטלו לעצמם סמכויות שלטוניות ערערו את יציבות השושלת.
מייסד השושלת של טאנג, לי יואן (הקיסר גָאו דְזוּ)הקיסר האהוב טָאידְזונְגמפת שושלת טאנגטיול אביבי של חצר הקיסר של טאנג, צייר:זאנג-קסיואן 713–755מפת סין בזמן שושלת ג'ואו השנייההקיסר שׂוֵ'אנדְזונְג 712–756הקיסרית ווּ-זי-טיאן – שושלת ג'ואו השנייה
היסטוריה
כישלונה של שושלת סווי במלחמה השלישית מול קוריאה, בנוסף לפרויקט התעלה הגדולה, ובניית החומה הגדולה של סין, אשר גבו קורבנות רבים בנפש, גרמו למורת רוח קשה נגד השושלת וקיסריה וגרמו להתקוממויות מקומיות.
מייסד שושלת טאנג, לי יואן שהפך לקיסר בשם גָאו דְזוּ, היה קצין צבא בכיר בצבא הקיסרי ומושל מחוז בתקופת בן דודו – הקיסר יָאנְג גונְג יוּאוּ, הקיסר השלישי והאחרון לבית סווי.
יְוֵּ'אן לי לחם במשך עשר שנים בטועני הכתר השונים כדי לבסס את שלטונו. במלחמה זו הוא נעזר בבתו, הנסיכה הלוחמת פינגיאנג (מתה ב-623) שהובילה כוחות צבאיים משלה ובבנו לי שימין, שהפך מאוחר יותר לקיסר טָאידְזונְג. ב-617 הצליח לכבוש את עיר הבירה והפך לעוצר של קיסר הבובה, הקיסר הרביעי לבית סווי, שמונה לתפקיד אחרי הרצחו של אביו. כעבור כשנה הכריז לי על עצמו כעל קיסר וכמייסד שושלת חדשה.
בין היתר חידש את שיטת חלוקת המחוזות של סין, הוא חילק את הקיסרות ל-300 מחוזות (מחוז=דז'ואו), ו-1,500 נפות (נפה=ש'יאן). שיטה זו אומצה על ידי הסינים לשנים רבות, והייתה בסיס לחלוקה מנהלית של סין העממית עד ימינו.
הקיסר טָאידְזונְג הדיח את אביו ב-626. כבר בגיל 18 הוביל טָאידְזונְג כוחות צבאיים תחת פיקודו של אביו, נחשב כגיבור צבאי, שלט בלוחמה בכלי נשק רבים והצליח לשלב במלחמותיו פרשים. במהלך ביסוס מעמדו הרג טָאידְזונְג שניים מאחיו, בהם יורש העצר לי ג'אנשנג.
טָאידְזונְג נחשב לקיסר טוב ומוצלח אשר חיזק את הישגי אביו.
נכנסה לארמון הקיסר טָאידְזונְג בגיל 13, כונתה על ידי הקיסר מאי (היפה) והפכה לפילגשו.
לאחר מות הקיסר האהוב (השני) טָאידְזונְג, פילגשו ווּ-זי-טיאן, צברה כוח פוליטי, והפכה לפילגשו של הקיסר גָאודְזונְג, בשנת 655 הפכה לקיסרית (הרעיה).
באוגוסט 690, היא נטלה את הכתר, הכריזה על עצמה כקיסרית הראשונה של שושלת ג'ואו השנייה.
שם השושלת, ג'ואו השנייה על בסיס המשכיות לשושלת ג'ואו הראשונה ששלטה בסין, אחרי שושלת שאנג.
הקיסרית וו החליפה את המינויים הפוליטיים בקיסרות שלה, במלומדים ומשכילים שעברו בחינות, דבר שפעל לרעתה לבסוף כאשר בשנת 705 יועציה אילצו אותה לוותר על כיתרה, והחזירו את שושלת טאנג, והקיסר זונגזונג לשלטון (לקדנציה שנייה).
חזרת שלטון השושלת
שם הקיסר
תקופת שלטונו
הערות
ג'ונְגדְזונְג
705–710
הוחזר לשלטון בעזרת יועצי הקיסרית וו
שָׁאנְג די
710
שלט זמן קצר בשנת 710, הודח, ונכלא בארמון למניעת מרד.
נרצח על ידי ג'או-וין, מצביא, ומייסד שושלת ליאן המאוחרת.
אָי די
904–907
קיסר הבובה האחרון של השושלת, הורעל למוות בגיל 17 על ידי רוצח אביו.
הקיסרים ג'ונגדזונג וזְ'ווֵידְזונְג
עם מות הקיסר גָאודְזונְג בשנת 683, נטל את הכתר הקיסר גונְגדְזונְג, כאשר הוא החל להמרות את פי הקיסרית וו (אלמנתו של גָאודְזונְג) בסיוע החצר והמצביאים החליפה אותו כקיסר בבנו זְ'ווֵידְזונְג. באוגוסט 690, היא נטלה את הכתר, הכריזה על עצמה כקיסרית הראשונה של שושלת ג'ואו השנייה. לאחר שיועצי הקיסרית אילצו אותה לוותר על כיתרה, הקיסרות חזרה לידי הקיסר גונְגדְזונְג, לתקופת שלטון שנייה, של 5 שנים. לאחר מות גונְגדְזונְג, נטל את הכתר הקיסר שָׁאנְג די, אך הוא הספיק לשלוט זמן קצר, עד שהודח, ונכלא למניעת מרד. את השלטון נטל בנו של גונְגדְזונְג, הקיסר זְ'ווֵידְזונְג לקדנציית שלטון שנייה של שנתיים.
דעיכתה של השושלת
אף כי גודל האוכלוסייה של סין אפשר לשליטיה לגייס צבא שמנה מאות אלפי איש במטרה להתמודד עם פלישות נוודים מצפון וממערב, להשתלט על דרך המשי ולהכפיף עמים למרותה, הרי שבתקופת המלך הטיבטי סונגצן גאמפו (618–649), טיבט התפשטה ללא הפסקה. הצבא הטיבטי הגיע עד צפון הודו, והווה איום על סין ושושלת טאנג, אשר נאלצה להיכנס לברית עם הטיבטים. בשנת 763, פלשו צבאות טיבט אל הבירה הסינית צ'אנג-אן, ואילצו את הסינים להסכים לברית שבה נקבעו הגבולות החדשים, הם נסוגו תוך זמן קצר, סין איבדה שטחים מערביים. השטחים הוחזרו במהלך שלטון המאוחר של שושלת טאנג, ואחריה.
בשנת 860 התנתקה קוריאה מסין. שושלת טאנג, משנת 860 לערך, נחלשה בשל מרידות שונות בסין. מרד משמעותי פרץ בממלכה המשועבדת נאן-ג'או, אשר הכריזה על עצמאותה.
ב-879 כבש אחד המצביאים, חואנג צָ'או, תוך גיוס צבא אדיר בן מיליון חיילים, את גואנגג'ואו והרג את מרבית 200,000 תושביה, על קהילת הסוחרים הזרים שבה. לאחר מכן כבש את לְווֹיָאנג ואחר-כך את צ'אנג-אן. בשיא המרד מזרח סין הייתה כמעט כולה בידיו. על אף שבסופו של דבר עלה בידי כוחות טאנג להביס אותו, פגע המרד בשושלת אנושות, וזמן קצר לאחר מכן השושלת הגיעה לקיצה.
בשנת 904 הקיסר גָ'או דְזונְג (889–904), נרצח על ידי ג'או-וין מצביא ומייסד שושלת ליאן המאוחרת. הוא העניק את הכתר לקיסר אָי די (904–907) הקיסר שליט הבובה האחרון של השושלת, הורעל למוות בגיל 17 על ידי רוצח אביו ג'או-וין, בשנת 907. סין שקעה לתקופה נוספת של פיצול וחוסר-סדר, המוכרת בשם תקופת חמש השושלות ועשר הממלכות.
שליטי שושלת טאנג מיסדו מערכת חוקים חדשה, ששילבה עקרונות פילוסופיים שבאו מהגישה התחוקתית הסינית המסורתית עם עקרונות קונפוציאניזם.
בזמן שושלת סווי החלו להכניס למשרות בממשל, משכילים ומלומדים שעברו בחינות קבלה לשירות הציבורי.
הדבר מוסד בזמן שושלת טאנג, במיוחד בזמן הקיסר השני של טאנג טאידזונג, והקיסרית ווּ, כבר לא הספיק להיות מקורב למשפחות השלטון כדי לזכות במשרות ממשל בכירות, ויותר משכילים ומלומדים שהצטינו, נכנסו לעמדות מפתח, לטובת הכלל.
לי בָּאי (701–762) – אשר נולד באזור נידח במערב סין, גדל בסצ'ואן, זכה לחסדי הקיסר שׂו'אן דזוֹנג, הסתבך בעקבות מרד אָן לוּשאן ב-755, הוגלה, ומת זמן קצר לאחר מכן. דאואיסטי (ספונטני, רומנטי, בז למוסכמות).
דוּ פוּ (712–770) – מי שנחשב זה מאות שנים למשורר הגדול ביותר של סין, כ-1,400 משיריו שרדו, בצורות שיריות שונות, רובם מהעשור האחרון של חייו, אחרי שהותו בגוויג'ואו יצא למסע מזרחה בנהר היאנגצה, חלה ומת בדרכו למולדתו. דוּ פוּ היה הקונפוציאני (מעורב חברתית, מוסרי).
בזמן השושלת של טאנג נכתבו מאות אלפי יצירות ספרות ושירה.
עד היום הסינים מתגאים ומצוטטים את שירי טאנג, אוסף שירים מפורסם שנשתמר מתקופה זו.
בשנת 868 הודפס בסין, כך מאמינים חוקרים הספר הראשון המודפס בעולם, סוטרת היהלום סוטרה המתיימרת להביא את דברי הבודהא, אשר תרגום שלו לסינית, נמצא כיום בספרייה הלאומית הבריטית.
דתות
הבודהיזם
הבודהיזם, שהחל חודר לסין כבר במאה הראשונה, הוכרז כדת הרשמית של המדינה ואומץ על ידי המשפחה הקיסרית ורבים בקרב העם. הקיסרית וו העניקה לבודהיזים מעמד בכיר מדת הטאואיזם.
בהמשך חלה פגיעה במעמד של הדת הבודהיזם בסין, חל איסור על הדת לזמן קצר, על ידי הקיסר ווזונג, ששלט בשנים 840–846, אך הפגיעה בה הייתה לאורך זמן רב לאחר מכן.
האסלאם
התפשטות האסלאם
המוסלמים הראשונים שהגיעו לאזור היו סוחרים שנעו לאורך "דרך המשי" בתקופת השושלת, אחרי שהמונגולים בהנהגת ג'ינג'יס חאן כבשו את האזור בתחילת המאה ה-13 גברה השפעת האסלאם באזור וסינים רבים (המכונים הוי) המירו את דתם.
כיום במחוז שינג'יאנג, הגדול ביותר בסין, מתגוררות יותר מארבעים קבוצות אתניות, כאשר הגדולה שבהן – יותר משמונה מיליון בני אדם, היא של האויגורים, מוסלמים טורקמנים שקשורים בשפה ובתרבות לעמי מרכז אסיה.
קרב טלס
עד סוף המאה ה-8 הגיעו הכובשים הערבים, לכל מרכז אסיה כולל סמרקאנד ובוכרה. ב-713 כבשו את קאשגאר שבמערב סין.
בשנת 751 לחמו הסינים, בערבים שניסו לפלוש לכיון סין במשך שלושה ימים בקרב טלס, הקרב הקשה הסתיים ללא הכרעה.
מסופר ששבויים סינים, שהיו מומחים בייצור נייר ומשי העבירו את המידע בשבי, הידע עבר לפנים היבשת האסייתית, והפרסים החלו לפתח תעשיית נייר ומשי, דבר שפגע בסחר בדרך המשי.
בעקבות הקרב הקיסרים משושלת טאנג החלו לשלוח משלחות לחצר המוסלמית.
הטורק האויגורים והקרגיזים
במהלך השנים שושלת טאנג ערכה מלחמה נגד עמי הטורק והאימפריה הטיבטית, והקימה שושלת בת-חסות של שבטי האויגורים, בשיטחם.
שיתוף הפעולה עם האויגורים, פעל לטובת הסינים במניעת פלישת צבאות ערבים (איסלמים), לסין.
אך בסופו של דבר הסינים פעלו נגד בני בריתם, ועודדו את הקירגיזים, להפיל את האימפריה האויגורית ממנה חששו בשנת 846.
הנצרות
נזירים נוצרים
במהלך הסחר עם עמי המזרח התיכון, אירופה, ואסיה נכנסו נזירים נוצרים לקיסרות, בתקופה של הקיסרים הראשונים הייתה פתיחות כלפי דתות אחרות, וכך החלו הנוצרים להשתקע בקיסרות.
במהלך הסחר הבין-לאומי עם העולם, בדרך המשי המפורסמת, הגיעו סוחרים יהודים לסין, וחלק קטן מהם השתקע בה.
מסחר
הסחר הבין-לאומי
תקופת טאנג נחשבת לאחת מתקופות השגשוג החשובות בהיסטוריה של סין. טאנג, בדומה להאן, פיתחה נתיבי מסחר מערבה ודרומה וקיימה קשרי מסחר ענפים גם עם מדינות מרוחקות.
הסחר התקיים עם אירופה, המזרח התיכון, פרס, הודו.
הגירת זרים לסין
סוחרים זרים רבים התיישבו באותה העת בסין. השושלת החדירה לממשל שיטת חלוקת קרקעות לפיה קיבלו משפחות מענקי אדמה על-פי צורכיהם ולא על פי עושרם.
