ערימה של 5,000 כלי נשק לא חוקיים שהוחרמו על ידי המשטרה. הכלים נערמו במטרה להשמידם. ניירובי, קניה, 2015
השוק השחור הוא כינוי לפעילות כלכלית הכוללת עסקאות ופעולות שאינן חוקיות. על אף שהכינוי מתייחס לעיתים למסחר בסחורות שבמהותן אינן חוקיות כמו סמים או סחורה גנובה, הוא לרוב מתייחס למסחר בסחורות שניתן לרוכשן באופן חוקי אך המדינה מטילה מגבלות על המסחר בהן. הביטוי "שוק שחור" מרמז לסוג העסקאות הללו, הנעשות ב"חושך", מחוץ לטווח הראייה של החוק.
שוק שחור מתפתח כאשר השלטון מטיל מגבלות על ייצור ואספקה של מוצרים ושירותים הסותרים את ביקושי השוק.
לפי מחקר של "הבנק העולמי" מערכת מיסוי לא פרוגרסיבית, כלומר שאינה מטילה מיסוי גבוה יותר על בעלי הכנסות גבוהות יותר מעודדת העלמות מיסים ואת קיומו של השוק השחור, כיוון שנתפסת כלא הוגנת ולא צודקת[1]
המדינה מגבילה את הכמות של המוצר שניתן להשיג באופן חוקי. ההגבלה יכולה להיות ישירה, על ידי הגבלת הכמות שאדם רשאי לקנות מהמוצר או עקיפה על ידי קביעת מחיר מקסימום של המוצר הרבה מתחת למחיר שיווי המשקל של המוצר ובכך לגרום למחסור במוצר בשוק החוקי. השוק השחור נוצר כדי לספק את עודף הביקוש ולרוב מחיר המוצר בשוק השחור גבוה מהמחיר החוקי.
המדינה גורמת לייקור משמעותי של המוצר, למשל על ידי הטלת מיסים גבוהים, הטלת מגבלות קשות על איכות המוצר או הצבת דרישות יקרות על העוסקים במסחר במוצר. כך למשל, שוק הדלק בישראל, בו מוטלים מיסים גבוהים על הדלק ומגבלות רבות על בעלי תחנות הדלק, יוצר שוק שחור של תחנות דלק פיראטיות. השוק השחור ייווצר רק אם העלויות הנוספות בגלל הסיכון, והירידה במחיר בגלל האיכות הנמוכה יותר של המוצר, נמוכים מהעלויות המוטלות בגלל המגבלות של המדינה. במיוחד מוכרים מקרים של שוק שחור כאשר יש הבדלים משמעותיים במיסוי על מוצר בין מדינות שכנות. בארצות הברית, ישנן מדינות שכנות שההפרש במיסוי ביניהן על אלכוהול וטבק מאפשר רווח של שני מיליון דולר בהבדלי מיסוי בהעברת משאית אחת בין המדינות.
המדינה מנהלת או מאפשרת מעקב אחר הקונים של מוצר שהם עשויים להירתע מחשיפת קנייתו; למשל: מטבע חוץ.
שוק שחור ייווצר בקלות רבה יותר בתוך מגזרי מיעוט שיש להם לכידות פנימית ושונות סוציולוגית מהרוב במדינה. על מנת לסחור בשוק השחור יש צורך לעיתים במנגנון חלופי לזה של המדינה, ליישוב סכסוכים עסקיים. חברה בעלת לכידות פנימית יכולה לספק מגנוני בוררות חלופיים לאלו של המדינה ובכך לאפשר סחר בשוק שחור.
מחירי השוק השחור
על המחירים בשוק השחור פועלים מספר גורמים סותרים:
מכיוון שהפעילות בשוק השחור איננה חוקית, ספקים, סוחרים ומתווכים העוסקים במסחר לוקחים לעצמם תוספת סיכון, מה שמעלה את מחירי הסחורות בשוק השחור.
במקרים מסוימים, פעילות האכיפה של המדינה כלפי המסחר בשוק השחור אפקטיבית, דבר שגורם לצמצום אספקת המוצר. על פי חוקי ביקוש והיצע, כאשר חל קִטּוּן בהיצע (והפיכת המוצר לנדיר יותר), המחירים עולים. ככל שהמדינה מצליחה יותר באכיפת ההגבלות המחירים יעלו.
העוסקים בשוק השחור אינם משלמים מיסים, אינם נזקקים לרישיונות ולא חלות עליהם מגבלות אחרות של המדינה, מה שמוריד את העלויות שלהם ובהתאם לכך את המחירים. כאשר מדובר בסחורה גנובה, גם עלויות הייצור אינן חלות על המוכר.
הסחורות בשוק השחור הן לעיתים באיכות ירודה לעומת סחורות מקבילות בשוק המסחר החוקי. למשל, הסחורה מגיעה ללא אחריות, לרוב ללא סימון מקור וללא בקרת איכות של הרשויות, מה שפועל להורדת מחיר המוצר.
במקרים שבהם יש למוצר שוק חוקי, היחס בין מחיר המוצר באופן חוקי למחירו בשוק השחור תלוי בסיבות להיווצרות השוק השחור. אם השוק השחור נוצר היות שהמדינה אוכפת מחיר נמוך ומחסור במוצר, הרי שהמחיר בשוק השחור יהיה גבוה מהמחיר החוקי ולרוב יהיה גבוה מהמחיר של שיווי המשקל אילולא המדינה אכפה מחיר נמוך.
לעומת זאת, כאשר השוק השחור נוצר משום שהמדינה מעמיסה מיסים גבוהים או דרישות רבות על המוכרים, מחיר השוק השחור יהיה נמוך מהמחיר החוקי, בגלל איכותו הנמוכה של המוצר בשוק השחור, לעומת המוצר החוקי.
הקונים בשוק השחור
ברוב המקרים, הקונים בשוק השחור עושים זאת מכיוון שהם אינם יכולים להשיג את המוצר שהם מעוניינים בו באופן חוקי, או שאינם יכולים להשיג את הכמות שבה הם מעוניינים. בזמן קיצוב, למשל, אדם יקנה בשוק השחור מזון שהוא אינו יכול להשיג באופן חוקי. בעת הגבלה על מסחר במטבע חוץ, אדם יקנה בשוק השחור את מטבע החוץ שאינו יכול להשיג באופן חוקי.
במקרים אחרים, למשל בשוק הדלק, אנשים פונים לשוק השחור מכיוון שהמוצר יותר זול. אף על פי שמחיר הסחורה הלא חוקית נמוך יותר, רוב הקונים יטו לקנות סחורה חוקית מספקים חוקיים מכמה סיבות:
אפשרי שהקונה יבטח בספקים חוקיים יותר מאשר בספקים המוכרים סחורה לא חוקית, מכיוון שקל יותר ליצור עמם קשר במקרה שבו נמצאו פגמים במוצר וקל יותר לבקש ממנו דין וחשבון.
אפשרי שהקונה מרגיש כי השוק השחור פועל באופן לא מוסרי, במיוחד כאשר יש חשש שהסחורה גנובה.
לעיתים הרכישה בשוק השחור מהווה עבירה פלילית. גם אם הקנייה בשוק השחור חוקית, אנשים רבים יעדיפו שלא להתעסק עם אנשים העוסקים בסחר לא חוקי.
ישנם מקרים, למשל בקניית כלי נשק וזהב, שאדם יפנה לשוק השחור על אף שהוא יכול להשיג את המוצר באופן חוקי, מתוך רצון להימנע ממעקב אחרי הפעולות שלו. במקרים אחרים אדם יפנה לשוק השחור היות ששירותו מהיר יותר ללא תורים וללא בירוקרטיה לקבלת אישורים.
מדיניות כלפי שוק שחור
קיומו של שוק שחור נחשב לבעייתי מכמה סיבות. ראשית, עצם קיומה של פעילות שאינה חוקית גורם לזלזול בחוק. שנית, במקרים רבים הפעילות בשוק השחור מעבירה לידי גורמים פליליים כספים רבים המשמשים לביצוע פעולות בלתי חוקיות חמורות יותר.
ישנן שתי גישות סותרות למאבק בשוק השחור. גישה אחת גורסת שיש להילחם בשוק השחור בכוח רב ובענישה מרתיעה כלפי הסוחרים בשוק השחור, על מנת לעקור אותו מהשורש. במקרים רבים אף הופעלו עונשי מאסר ארוכים ואפילו עונש מוות כלפי הפועלים בשוק השחור. גישה זאת רווחת בהתייחס לסמים ורווחה בעבר במדינות טוטליטריות כמו ברית המועצות. עם זאת, כמעט ולא היה מקרה שבו הצליחה מדינה לחסל את השוק השחור של מוצר מסוים, או אף לצמצמו באופן דרסטי[2].
הגישה השנייה גורסת שעל המדינה לפעול לצמצום המגבלות על המסחר המעודדות פעילות בשוק השחור.
גישה נוספת היא שיש לצמצם את הביקוש למוצרי השוק השחור, למשל על ידי תעמולה המציגה את המוצר כשלילי או את הפעילות בשוק השחור כבלתי מוסרית.
דוגמאות לשווקים שחורים
כוחות משטרה בסמוך לאגם אלק, באונטריו שבקנדה משמידים חביות אלכוהול לא חוקיות, בשנת 1925
תקופת היובש בתחילת המאה ה-20 בארצות הברית היא דוגמה קלאסית לפעילות השוק השחור. ארגוני פשיעה רבים ניצלו את ההזדמנויות הרווחיות שנוצרו בשוק השחור בעקבות האיסור על ייצור האלכוהול ומכירתו. מאחר שרבים בציבור ביקשו להמשיך לצרוך אלכוהול, פאבים העוברים על החוק שגשגו, וארגונים כגון המאפיה הפכו לחזקים באמצעות השוק השחור בה סחרו באלכוהול.
דוגמה קלאסית נוספת היא מדינת בורמה תחת שלטונו של נה וין. עקב מדיניותו הכלכלית הכושלת, המדינה הפכה לאחת המדינות העניות בעולם, ורק השוק השחור וההברחות שהשתוללו סיפקו את צורכיהם של אזרחי המדינה.
יש הטוענים כי המלחמה בסמים יצרה אפקט דומה עבור סמים כמו מריחואנה, הרואין וקוקאין במדינות רבות בימינו. חרף מאמצי רשויות החוק למנוע אספקה של סמים לא חוקיים, הביקוש נשאר גבוה, מה שמעודד ארגוני פשיעה להמשיך בפעילותם הפלילית. עוד ניתן לטעון כי בעוד שרשויות החוק מצליחות לתפוס את מפיצי הסמים הלא חוקיים, הביקוש לסמים אלו מבטיחים כי מחירי השוק השחור יעלו, דבר המעודד כניסה של מפיצים חדשים לשוק.
באופן דומה, מאחר שזנות אינה חוקית במקומות רבים על אף הביקוש הרב במשק לשירותים מסוג זה, מתפתח בדרך כלל שוק שחור בשירות זה.
דוגמה מוכרת נוספת לשוק שחור היא המסחר באיברים. היות שכל מדינות העולם פרט לאיראן אוסרות על תרומת איברים בתמורה לתשלום ולעיתים הביקוש לתרומה זו הוא דחוף ביותר נוצר שוק שחור גלובלי של סחר באיברים כמו כליות. לעיתים קרובות אותם איברים נלקחים בניגוד לרצונו של ״בעליהם״.
בעתות מלחמה, ישנן מדינות המנסות לגייס
משאבים לניהול המדינה על ידי כפיית מחירים נמוכים על מוצרי הצריכה. תופעה זו גורמת לשגשוג השווקים השחורים. הקיצוב והפיקוח על המחירים שנאכפו במדינות רבות במהלך מלחמת העולם השנייה עודדו פעילות רחבת היקף בשוק השחור. קיצוב לבדו גורם להתפתחות השוק השחור, וכך קרה בישראל בעקבות מדיניות הקיצוב בשנות ה-50. גם במדינות קומוניסטיות כגון ברית המועצות השוק השחור נטה לשגשג בשל המחסור החריף במוצרי צריכה.
השוק השחור בישראל
תקופת הצנע: בישיבתה הראשונה של הממשלה הנבחרת הראשונה ב-26 באפריל1949 אושרה תוכנית הקיצוב הידועה בכינוייה תוכנית הצנע, שמטרתה הייתה לספק לכל תושב כמות מינימלית של מצרכי יסוד.
במקביל למדיניות הרשמית התפתח שוק שחור,[3] בו היה ניתן לרכוש מוצרים יקרי מציאות כמו שמן, ביצים, קמח, סוכר, חמאה, מרגרינה, שוקולד ובשר (בעיקר בשר עוף). חלק מהדיווחים על גנבות בקר מרפתות ביישובי הספר בידי פדאיון היו למעשה כיסוי להעלמת בשר מהפקחים, כדי למכרו בשוק השחור.[4]
השוק השחור התפתח על אף הפעלת מנגנון פיקוח משומן שעצר אוטובוסים לביקורת ובדק תיקים של עוברים ושבים. היו גם מאמצים הסברתיים אדירים אליהם הצטרף בן-גוריון שטען בנאום ששודר ברדיו כי השוק השחור משמש מקור ועידוד לגנבות, מערער את היסודות המוסריים הציבוריים ובעיקר מעמיד בסכנה את קיום המשק. בן-גוריון אף הקים את "המטה למלחמה בשוק השחור" בו היה חבר גם הוא עצמו. למאבק בשוק השחור סייע גם השב"כ.[5] המטה פרסם בכל הארץ מודעות תעמולה שבאחת מהן נראית יד חונקת נחש שחור, ומתחתיו המשפט: "חסל את השוק השחור, ולא - יחסל הוא אותך!".[6] עם הזמן הלכה והתרחבה פעילותו של השוק השחור וגבר היקפו, אך הוא נעלם באופן מעשי בתקופה שלאחר מבצע קדש, כאשר מצרכי היסוד הוסרו מהפיקוח.
מקורות השוק השחור היו מגוונים, החל בעולים שקיבלו מצרכים אליהם לא היו רגילים וניסו להחליף אותם במצרכים דרושים (למשל, עולי בולגריה שלא ידעו מה לעשות עם סולת אבל נזקקו לשמן בכמות הגדולה מההקצבה), דרך אנשים שגידלו מעט ירקות או תרנגולות בחצרם, דרך חקלאים שסחרו בעודפי תוצרת שיכלו להעלים מהפיקוח (בעיקר במושבים שמוקמו באזור הגבול) או כאלו שעבדו במקומות אליהם הגיעה תוצרת חקלאית (בעיקר תנובה והמשביר המרכזי) וכלה בהברחות ממש (פחות של אוכל ויותר של מוצרי מותרות כמו שעונים).
שוק המט"ח: שוק שחור נוסף שהתפתח במדינת ישראל היה שוק מטבע החוץ. עד שנות התשעים של המאה ה-20 נאסר על אזרחים לקנות מטבע חוץ ללא אישור ולא תמיד ניתנו אישורים מספקים למבקשים. בעקבות זאת התפתח שוק שחור של מטבע חוץ שהסמל התקשורתי שלו היה סוחרים העומדים ברחוב ליליינבלום בתל אביב ומבצעים עסקאות המרת מטבע חוץ. הרשויות חפשו דרכים להאבק בשוק השחור,[7] אך ללא הועיל. בעקבות האינפלציה הגבוהה בשנות השמונים של המאה ה-20, הצורך בקניית דולרים היה כה נפוץ שהעיתונים הגדולים היו מפרסמים מדי יום את שער השוק השחור של הדולר בעמוד הראשון של העיתון. עם התרת מסחר חופשי במטבע חוץ, ומתן אישור לפתיחת נקודות המרת מטבע שלא במסגרת הבנקים, ירד הצורך בשוק השחור למטבע חוץ, אולם השימוש בו לא פסק לגמרי ואנשים רבים עדיין מעדיפים להמיר מטבע זר בשוק השחור הרחוק מעיני הרשויות.
