PROFILPELAJAR.COM

תרופה ללא מרשם (בקיצור: תל"ם; באנגלית: Over-the-counter drug; בקיצור: OTC) היא תרופה הנמכרת ישירות לצרכן ללא דרישה להצגת מרשם מאיש מקצוע בתחום הבריאות, בניגוד לתרופת מרשם, אשר ניתן לספק רק לצרכן בעל מרשם תקף. במדינות רבות, תרופות ללא מרשם נבחרות ומאושרות על ידי גוף מאסדר כדי להבטיח שהן מכילות מרכיבים בטוחים ויעילים בשימוש ללא צורך בטיפול של רופא. בדרך כלל החומר הפעיל של התרופה (API) הוא המרכיב שנמצא תחת אסדרה, ומצריך אישור לשיווק ולא מוצר המדף הסופי. על ידי הסדרת המרכיב הפעיל, במקום נוסחאות ספציפיות של תרופות, ממשלות מאפשרות ליצרנים את החופש לגבש מרכיבים, או שילובים של מרכיבים, לתערובות קנייניות של מוצרי מדף.

תרופות ללא מרשם, אפשר לקנות ישירות בבית מרקחת או חנויות נוחות מבלי כל צורך במרשם מרופא. לעומת זאת, תרופות מרשם דורשות מרשם מרופא או איש מקצוע אחר בתחום הבריאות, והן צריכות לשמש רק את האדם שקיבל את המרשם. תרופות מסוימות עשויות להיות מסווגות על פי חוק ללא מרשם (כלומר, אין צורך במרשם כדי לרכוש אותן), אך ניתן לקבל אותן רק מרוקח, לאחר הערכה של צורכי המטופל או מתן הדרכה למטופל. התקנות המפרטות את המקומות שבהן מותר למכור תרופות ללא מרשם, מי מורשה לנפקן והאם נדרש מרשם משתנות במידה ניכרת ממדינה למדינה.

לעיתים תרופות הדורשות מרשם מרופא, מסווגות מחדש על ידי הרשויות כתרופות ללא מרשם, לעיתים במינון נמוך יותר^[1].

סכנות

הזמינות של תרופות ללא מרשם, בעיקר בארצות הברית, גורמת לנטילת תרופות באופן שגוי, או לנטילת תרופות לא מתאימות. בארצות הברית, מתים מדי שנה לפי ההערכות כ-120 אלף בני אדם כתוצאה משימוש שגוי בתרופות; בישראל, נכון ל-2004, מתים מדי שנה כ-2,400 כתוצאה משימוש שגוי^[2]. סכנה מוספת היא שימוש יתר בתרופות. בעיקר תרופות אנטיביוטיות שהפכו זמינות בקלות ברחבי העולם (בעיקר הודות לייצור ההמוני של תחליפים גנריים בסין ובהודו), וגרמו לכך שהן מאבדות את היכולת להילחם בחיידקים שמפתחים עמידות להן^[3]. בישראל לא ניתן לקבל אנטיביוטיקה ללא מרשם אך במדינה מתפתחות הדבר נפוץ^[4].

שיווק בישראל

תרופות ללא מרשם, דוגמת אספירין, שווקו בישראל עוד מתקופת המנדט הבריטי, חלקם אף מייצור מקומי^[5]. אולם הותר למכור אותן רק בבתי מרקחת, ביועץ עם רוקח. בשנות ה-80 של המאה ה-20 החלו חברות תרופות וחברות ליבוא מוצרי צריכה לשווק ולפרסם באופן נרחב יותר תרופות ללא מרשם, חלקם מותגים בינלאומיים ידועים דוגמת "סטרפסילס" ו"צנטרום"^[6]. גם חברות תרופות ישראליות החלו למתג את התרופות ללא מרשם שלהן, כך לדוגמה חברת מעבדות רפא החלה לייצר תרופה לכאבי גרון, תחת המותג "קלגרון"^[7], שאותו שיווקה במסעות פרסום^[8]. פרסום של תרופות ללא מרשם הותר בישראל^[9], אך אסור על פי חוק לפרסם תרופות מרשם^[10].

בשנת 1990 החלו מספר גורמים לפעול לשינוי הכללים בישראל למכירת תרופות ללא מרשם. הוקמה איגוד, ביוזמה של חברות התרופות והסתדרות הרוקחים בישראל ("תל"מ - איגוד יצרני ומשווקי תרופות ללא מרשם בישראל"), שהחל לפעול להגדיל את מספר התרופות בישראל שניתן להם אישור לשיווק ללא מרשם^[11]. במקביל רשת סופר-פארם הפעילה לחצים להסיר את כל המגבלות על פתיחה וניהול של בתי מרקחת בישראל (מגבלות שהקשו עליה לפתוח סניפים חדשים). בעקבות כך מינה שר הבריאות אהוד אולמרט ועדת בדיקה שהמליצה להסיר מספר מגבלות על בתי מרקחת, בין היתר להסיר את המגבלות על מכירת תרופת ללא מרשם, לתת אישור למכור תרופות ללא מרשם בכל חנות, ולהסיר את המגבלה שחייבה בעל בית מרקחת להיות רוקח מוסמך^[12]. הסתדרות הרוקחים בישראל פתחה במאבק נגד השינויים, עקב חשש מפגיעה בבתי המרקחת הפרטיים העצמאיים^[13]. רשת סופר-פארם הצליחה להסיר כמה מגבלות על של הכללים לפתיחה וניהול של בתי מרקחת, אך הכללים למכירת תרופות ללא מרשם לא שונו באותה עת.

ביוני 2000 הוסר הפיקוח על מחירי התרופות שאינן מחייבות מרשם רופא, לאחר שבדיקה שערכו משרדי הבריאות והאוצר שהעריכה כי מחירי התרופות צפויים לרדת כתוצאה מהסרת הפיקוח. אולם, עם הסרת הפיקוח דווקא עלו מחירן של חלק מהתרופות בעשרות אחוזים. כעבור שנה הוחלט על החזרת הפיקוח על מחירי התרופות^[14].

הרפורמה בשיווק תרופות ללא מרשם

בשנת 2001, יזם משרד האוצר שינוי שהתיר מכירת תרופות שאינן חייבות במרשם רופא מחוץ לבתי המרקחת, והיא אושרה על ידי הממשלה, במסגרת אישור הצעת התקציב וחוק ההסדרים לשנת התקציב 2002. עם זאת הוועדה לבחינת האסדרה בתרופות ללא מרשם שהקים משרד הבריאות, המליצה להימנע ממכירת תרופות ללא מרשם מחוץ לבתי המרקחת^[15]. הוועדה שהוקמה במאי 1999 בראשות הלל הלקין המליצה לדחות את בחינת הסוגיה בכמה שנים עד להשלמת תקנות וכללים מקיפים בנושא^[16]. יישום היוזמה נמשך מספר שנים במהלכן נוסחו תקנות לשיווקם, בין השאר: שהתרופות יימכרו באריזות מיוחדות, קביעת רשמית התרופות המותרת לשיווק^[17], קביעת רשימת המקומות שבהם ניתן למכור תרופות בלא מרשם (לדוגמה חנויות ספרים ותקליטים נוספו לרשימה ביוני 2004)^[18]. עם השקת היוזמה הודיעה חברת פז כי תערך במהירות למכירת תרופות ללא מרשם בתחנות הדלק שלה, באמצעות רשת חנויות הנוחות Yellow שבבעלותה^[19]. בנוסף הודיעה רשת סופר-פארם כי תשיק סדרת תרופות ללא מרשם תחת המותג הפרטי של הרשת, "LIFE"^[20].

באוגוסט 2004, אישרה ועדת הכלכלה תקנות שאפשרו לתחנות דלק, מרכולים, קיוסקים ומקומות נוספים למכור תרופות בלא מרשם החל מתחילת פברואר 2005. התקנות כללו תחילה רשימה של כמאה חומרים פעילים, שהותרו למכירה ללא רוקח. בפועל היה מדובר ביותר מ-200 תרופות ותכשירים רפואיים המכילים חומרים אלה. בין השאר: אקמול, אקמולי ודקסמול לטיפול בחום וכאבים, לכסניות סטרפסילס וקלגרון לכאבי גרון, משחות לטיפול בפטריות, בטחורים ובכאבי שרירים^[21]. תחילה כ-75% מהתרופות ללא מרשם היו כלולות בסל הבריאות, אך החל מהלך להוצאתן אל מחוץ לסל הבריאות כך שמחירן לא יהיה מסובסד (עם כי בחלק מהמקרים ניתן היה להשיג באותה עת בבתי המרקחת מספר תרופות ללא מרשם במחיר זול יותר ממחיר המינימום של הסל)^[22].

הרפורמה בשיווק תרופות ללא מרשם נכנסה לתוקף ב-10 במאי 2005^[23], אך תחילה מרבית התרופות נמכרו בסניפי רשתות הפארם בשירות עצמי מהמדף, ומיעוטן נמכר בחנויות הנוחות של תחנות הדלק. בנוסף התברר כי מחיריהן על המדף גבוהים בעשרות אחוזים ממחירן בבתי המרקחת^[24]. אחר כך מספר רשתות שיווק גם החלו למכור תרופות ללא מרשם^[25], אך ב-2009 הפסיקה רשת שופרסל למכור תרופות בטענה כי האסדרה של משרד הבריאות קשוחה מדי והופכת את מכירת התרופות ללא-כדאית^[26]. ארבע שנים לאחר תחילת הרפורמה תרופות ללא מרשם המשיכו להימכר בעיקר מאחורי דלפק הרוקח^[27].

בינואר 2011 התפרסם מחקר שערכו חוקרים ממנהל הטכנולוגיות במשרד הבריאות, מכון גרטנר ואוניברסיטת תל אביב לפיו נכשלה הרפורמה למכירת תרופות ללא מרשם, מחירן נשאר גבוהה ו-75% מרכישות התרופות ללא מרשם נעשו עדיין בבתי מרקחת בפיקוח רוקחים^[28].

במאי 2019, חשף תחקיר של העיתון הכלכלי TheMarker כי תרופות ללא מרשם נמכרות בישראל ברווח ובטווח מחירים עצום, ובפערי מחיר שמגיעים גם ל-100% בין חנויות, בתי מרקחת ורשתות שונות. אף על פי שהמחירים נמצאים בפיקוח ממשלתי, לקופות החולים ולרשתות הפארם כוח קנייה עצום המאפשר להם לקבל הנחות גדולות מהספקים, אך הן לא מעבירות את ההנחות במחיר לחולים^[29].